תרגיל לשר אוצר מתחיל
מערכת הביטחון שוב עשתה את זה. מאמר נוקב של יותם גדות
Yotam Gadot
| 19/05/2011
תרגיל לשר אוצר מתחיל
ככל שהתמונה מתבהרת וערפל הקרב סביב התקציב שוכך, מסתבר כי תקציב הביטחון (שוב) גדל.
אם זה היה משחק כדור רגל היינו אומרים שראש הממשלה ושר הביטחון ניצחו. הבקיעו שני גולים בתוספת הזמן. אבל במשחק הזה, אנחנו, הצופים מפסידים.
קל להבין למה הוא גדל. בתקציב הביטחון יש חלקים שלמים שלא ניתן לחסוך בהם בטווח הזמן הקצר (2013-4): הוצאות כוח אדם, הוצאות קיום (דלק, ארנונה, מזון וכו), רכש גנרי (שמתבצע בצורה יעילה), ורכיב אחד גדול שבו ניתן לחסוך: בניין הכוח- הרכש הייעודי: רכיב זה עומד על כ-9 מיליארד לשנה. 85 אחוז ממנו נרכש מארבע החברות הגדולות המהוות כל אחת מונופול בתחומה.
בהוצאות כוח האדם (פנסיה ומשכורות), בהוצאות הקיום וברכש הגנרי התשלום מתבצע עבור מוצרים או שירותים שאנחנו מקבלים היום. בבניין הכוח עברנו לפני שנים לשיטה של "קבל היום, ושלם מחר". (המחר נמשך בין שנתיים לעשר שנים). המשמעות היא כי ברכיב הראשון לא ניתן לחסוך מעכשיו לעכשיו (2013 סגורה כמו שאומר מנכ"ל משהב"ט).
ההוצאה ב-2013 תהיה מעט יותר גבוהה מ-2012 (לצורך הדיון שלנו: שווה. כך קל יותר לבודד נתונים). לעומת זאת, בבניין הכוח ההוצאה עולה (משעבדים תקציב של 2015. עם הכסף של 2013-14 כבר רכשנו בעבר). כפי שאושר, התקציב של 2015 יגדל.
אנשי האוצר לא יראו את זה כי הם מנהלים את ה'תזרים' (דו"ח מקורות ושימושים). אם הם היו מנהלים 'מאזן' הם היו רואים שסעיף "התחייבויות לספקים" גדל ומעמיס על המאזן. זו גם הסיבה בגללה דירוג האשראי של המדינה ירד. זו הסיבה בגללה בשנה הבאה הדירוג ימשיך לרדת.
זו החמצה גדולה, כי הייתה שעת רצון.
חשבון הבנק לחץ וכולם רצו. הפוליטיקאים עם הדגלים של הסרת חסמים, ביטול מונופול-ים (ובאמצעות זאת חלוקת הון צודקת יותר) התיישבו בכיסאות הנכונים. קציני הצבא שמבינים שהם בידיים של התעשיות הגדולות ובשל כך קונים ביוקר (ומבחינות רבות איבדו את עצמאותם). אפילו פקידי משרד הביטחון ציפו שמישהו מבחוץ יבוא ויכריח אותם לקיים תחרות (כי הם לא יכולים לבד).
הזעם הציבורי המופנה כלפי שר האוצר מגיע מהכיוון הזה: אנחנו ממשיכים לשעבד את העתיד שלנו מהסיבות הלא נכונות. אם זה היה עבור השגת ביטחון רב יותר, הציבור היה סולח. אבל הציבור מבין שהוא מממן את הרווחים של אלביט ואת המשכורות הגבוהות של התע"א. הדגלים של הפוליטיקה החדשה:
הסרת חסמים ולחימה בלתי מתפשרת במונופול-ים – הורדו לחצי התורן.
טבעה של שעת רצון הוא שהיא חוזרת פעם בשנה (תהא השעה הזו שעת רחמים ועת רצון מלפניך). שר האוצר יאיר לפיד יכול לתקן בשנה הבאה. אני מציע לו מודל לחיקוי: תיאודור רוזבלט (נשיא ארה"ב ה-26) שנודע כ-מכסח המונופול-ים (סיסמת הבחירות שלו ב-1904 היתה: "עסקה הוגנת". המשקפת את מדיניות הפנים שלו במסגרתה לחם ופירק את המונופול-ים הגדולים של ה"ברונים השודדים": קרנגי, רוקפלר ועוד).
אם הוא יפסיד את השעה/שנה הבאה גם אלוהים לא יאמין שהוא יכול לפתור את בעיות המשק בישראל.
המאמר הבא: אז איך זה שכולם מרגישים שהשמיכה קצרה? שהתקציב קטן?, התשובה פשוטה: "התקציב הפנוי" קטן. כאשר קצין מתחיל שנה עם תקציב של 4 אבל התחייבויות של 5, אז הוא לא עסוק בהקצאה של משאבים אלא רק בשאלה: 'איפה לקצץ?' והוא מרגיש ש"קיצצו" לו, למרות שסך ההוצאה גדלה. מקרה קלאסי של "ברוטו גדל-נטו קטן".
מערכת הביטחון שוב עשתה את זה. מאמר נוקב של יותם גדות
תרגיל לשר אוצר מתחיל
ככל שהתמונה מתבהרת וערפל הקרב סביב התקציב שוכך, מסתבר כי תקציב הביטחון (שוב) גדל.
אם זה היה משחק כדור רגל היינו אומרים שראש הממשלה ושר הביטחון ניצחו. הבקיעו שני גולים בתוספת הזמן. אבל במשחק הזה, אנחנו, הצופים מפסידים.
קל להבין למה הוא גדל. בתקציב הביטחון יש חלקים שלמים שלא ניתן לחסוך בהם בטווח הזמן הקצר (2013-4): הוצאות כוח אדם, הוצאות קיום (דלק, ארנונה, מזון וכו), רכש גנרי (שמתבצע בצורה יעילה), ורכיב אחד גדול שבו ניתן לחסוך: בניין הכוח- הרכש הייעודי: רכיב זה עומד על כ-9 מיליארד לשנה. 85 אחוז ממנו נרכש מארבע החברות הגדולות המהוות כל אחת מונופול בתחומה.
בהוצאות כוח האדם (פנסיה ומשכורות), בהוצאות הקיום וברכש הגנרי התשלום מתבצע עבור מוצרים או שירותים שאנחנו מקבלים היום. בבניין הכוח עברנו לפני שנים לשיטה של "קבל היום, ושלם מחר". (המחר נמשך בין שנתיים לעשר שנים). המשמעות היא כי ברכיב הראשון לא ניתן לחסוך מעכשיו לעכשיו (2013 סגורה כמו שאומר מנכ"ל משהב"ט).
ההוצאה ב-2013 תהיה מעט יותר גבוהה מ-2012 (לצורך הדיון שלנו: שווה. כך קל יותר לבודד נתונים). לעומת זאת, בבניין הכוח ההוצאה עולה (משעבדים תקציב של 2015. עם הכסף של 2013-14 כבר רכשנו בעבר). כפי שאושר, התקציב של 2015 יגדל.
אנשי האוצר לא יראו את זה כי הם מנהלים את ה'תזרים' (דו"ח מקורות ושימושים). אם הם היו מנהלים 'מאזן' הם היו רואים שסעיף "התחייבויות לספקים" גדל ומעמיס על המאזן. זו גם הסיבה בגללה דירוג האשראי של המדינה ירד. זו הסיבה בגללה בשנה הבאה הדירוג ימשיך לרדת.
זו החמצה גדולה, כי הייתה שעת רצון.
חשבון הבנק לחץ וכולם רצו. הפוליטיקאים עם הדגלים של הסרת חסמים, ביטול מונופול-ים (ובאמצעות זאת חלוקת הון צודקת יותר) התיישבו בכיסאות הנכונים. קציני הצבא שמבינים שהם בידיים של התעשיות הגדולות ובשל כך קונים ביוקר (ומבחינות רבות איבדו את עצמאותם). אפילו פקידי משרד הביטחון ציפו שמישהו מבחוץ יבוא ויכריח אותם לקיים תחרות (כי הם לא יכולים לבד).
הזעם הציבורי המופנה כלפי שר האוצר מגיע מהכיוון הזה: אנחנו ממשיכים לשעבד את העתיד שלנו מהסיבות הלא נכונות. אם זה היה עבור השגת ביטחון רב יותר, הציבור היה סולח. אבל הציבור מבין שהוא מממן את הרווחים של אלביט ואת המשכורות הגבוהות של התע"א. הדגלים של הפוליטיקה החדשה:
הסרת חסמים ולחימה בלתי מתפשרת במונופול-ים – הורדו לחצי התורן.
טבעה של שעת רצון הוא שהיא חוזרת פעם בשנה (תהא השעה הזו שעת רחמים ועת רצון מלפניך). שר האוצר יאיר לפיד יכול לתקן בשנה הבאה. אני מציע לו מודל לחיקוי: תיאודור רוזבלט (נשיא ארה"ב ה-26) שנודע כ-מכסח המונופול-ים (סיסמת הבחירות שלו ב-1904 היתה: "עסקה הוגנת". המשקפת את מדיניות הפנים שלו במסגרתה לחם ופירק את המונופול-ים הגדולים של ה"ברונים השודדים": קרנגי, רוקפלר ועוד).
אם הוא יפסיד את השעה/שנה הבאה גם אלוהים לא יאמין שהוא יכול לפתור את בעיות המשק בישראל.
המאמר הבא: אז איך זה שכולם מרגישים שהשמיכה קצרה? שהתקציב קטן?, התשובה פשוטה: "התקציב הפנוי" קטן. כאשר קצין מתחיל שנה עם תקציב של 4 אבל התחייבויות של 5, אז הוא לא עסוק בהקצאה של משאבים אלא רק בשאלה: 'איפה לקצץ?' והוא מרגיש ש"קיצצו" לו, למרות שסך ההוצאה גדלה. מקרה קלאסי של "ברוטו גדל-נטו קטן".
