טור של עמיר רפפורט: המצב בצפון על סף הסלמה כוללת. הפעם, באמת
כוחות אוגדה 98 נמצאים בעומק חאן יונס, במערכת הביטחון מוטרדים מפעולה לכיבוש רפיח וישראל אינה מצליחה להרתיע את חיזבאללה - עמיר רפפורט מנתח את המצב בזירת לבנון ועזה
עמיר רפפורט
| 28/03/2024
ההקלטה הממוחזרת שפרסם החמאס השבוע, ובה קריאתו של מוחמד דף למיליוני מוסלמים מכל העולם לעלות על "אל אקצא", מתחברת למאמצי ההברחה הבלתי פוסקים של נשק מירדן, המובלים על ידי איראן: לא רק רובים ותחמושת אלא גם טילים נגד טנקים ומטעני צד מתוחכמים וקטלניים, שעלולים לשנות את המציאות ביהודה ושומרון מן היסוד.
בינתיים, למרות הפיגועים שנעשים תכופים יותר ויותר, החמאס ואיראן עדיין לא הצליחו להפוך את יו"ש לחזית לחימה משמעותית נוספת. הם מעוניינים בכך מאוד. כך, הפיגוע שהיה אתמול ליד צומת העוג'ה בבקעת הירדן, ייכנס לתוך כרוניקה של פיגועים שתישכח על ידי רובנו במהרה, עם כל הצער שבדבר.
החזיתות העיקריות שבהן ייקבע גורל מלחמת :חרבות ברזל" הן עדיין ברצועת עזה בלבנון ובאופן יוצא דופן גם בוושינגטון.
כאן קשה למצוא הסבר ביטחוני אומדיני הגיוני למהלך של ראש הממשלה בנימין נתניהו ללכת "ראש בראש" דווקא כנגד הנשיא ג'ו ביידן.
זאת, על ידי הכרזה על ביטול נסיעתה של משלחת ראש המטה לביטחון לאומי יחד עם גורמים ביטחוניים רבים לפגישות בבירה האמריקאית, כמחאה על כך שארה"ב לא הטילה וטו בהחלטה על הפסקת אש בעזה (והחזרת החטופים) של מועצת הביטחון באו"ם.
לבנון בוערת
מבחינת לחימה, הזירה החמה ביותר כעת היא דווקא מול חיזבאללה: למרות שחילופי האש בגבול הצפון נמשכים כבר חודשים ארוכים העצימות שלהם אינה אחידה.
השבוע, היא הייתה גבוהה. ההסלמה קשורה, כנראה, גם למה שנתפס ככישלון המגעים לעסקה בין ישראל לחמאס בנושא החטופים, וגם לתגובה חריגה על הרג של שבעה פעילים מארגון ג'מעה אל איסלאמיה, שכנראה תכננו לבצע פיגוע חדירה לישראל, עם או בלי תיאום עם חיזבאללה.
ברמה האסטרטגית, ישראל אינה מצליחה להרתיע את חיזבאללה ולאפשר את חזרתם הבטוחה של 60 אלף מפונים מיישובי גבול הצפון.
ברמה הטקטית, צה"ל דווקא מפתיע בכל פעם מחדש ביכולת לפגוע בחוליות נ"ט שמשגרות את הנשק העוצמתי ביותר של חיזבאללה - טילי קורנט שמגיעים עד לטווח מוארך של עשרה קילומטר ומל"טים.
זו הסיבה שחיזבאללה שוב הגביר את הירי של "קטיושות" טיפשות, כמו במטח של עשרות רקטות בבת אחת, שהרג את זאהר בשארה בקרית שמונה ביום רביעי.
צה"ל, למעשה, נערך לקראת אפשרות שהזירה הלבנונית תסלים עד כדי מלחמה כוללת.
זה יקרה אם לא תוסג הסדרה שתסיג את כוחות רדוואן של חיזבאללה מגבול ישראל, אחרי שתהיה הפסקת אש ברצועת עזה.
בינתיים, מצד אחד, חלק מהכוחות של צה"ל, שסיימו לחימה ברצועת עזה, כבר מתאמנים לקראת מלחמה אפשרית בגזרה הלבנונית. מצד שני, אף מטרה ב"בנק המטרות" של צה"ל בלבנון ובסוריה אינה מקרית: חלק מן התקיפות של חיל האוויר נועדו להרחיק את כוחות חיזבאללה מאזור הגבול עוד ועוד צפונה.
אחרות "מטפלות" במערך הברחת הנשק מאיראן דרך סוריה, ובעיקר במערך טילי הנ"מ שבנה חיזבאללה בלבנון בשנים האחרונות, כולל תקיפות על מטרות נ"מ באזור בעל-בכ, הרחק בבקעת הלבנון.
צה"ל רוצה להבטיח בכך עליונות אווירית מוחלטת לקראת המלחמה הרבתי שאולי תפרוץ. עד אז, אפילו התקיפות הרבות שהיו השבוע משני צידי הגבול השבוע נחשבות "מתחת לסף המלחמה".
עזה: מצור כפול ופחד מ"דשדוש"
נתמקד בשתי הזירות העיקריות שהיו פעילות השבוע, מעל לפני הקרקע. בצפון הרצועה, נמשך מצור ממושך על בית החולים "שיפא" בעזה, בהובלת כוחות מאוגדה 162.
המבצע ב"שיפא" היה אחת הההצלחות הגדולות ביותר של צה"ל במלחמה עד כה, בעיקר בגלל שתפיס מאות מחבלים, כולל בכירים ביותר - בהפתעה.
כאשר ניסו לברוח, כהרגלם, למנהרות, כפ שעשו בפשיטה הקודמת של צה"ל על "שיפא" גילו שהן כבר חסומות.
מאות העצורים נחקרים מסביב לשעון, ומספקים מודיעין שמוביל לעוד מעצרים ומבצעים נקודתיים, וחוזר חלילה. לקראת סוף השבוע הזה עדיין נותרו כמה עשרות בכירים בתוך שטח בית החולים.
צה"ל מטיל עליהם מצור – ובודק כל אדם שמנסה לעזוב את שטח בית החולים. בסוף הם ייתפסו.
גם בהשראת ההצלחה בצפון הרצועה, השיק צה"ל השבוע בדרומה מבצע באזור מחנה הפליטים ושכונת אל אמל בחאן יונס, שנכבשו פעם שניה.
בלב המבצע, פעולה שהחלה סביב בת החולים "אמאל", בתקווה להגיע לתוצאות דומות. חלק מהאנשים שהיו בבית החולים כבר יצאו ממנו כשהם מניפים דגלים לבנים והועברו לחקירה, אך המבצע הזה רק בתחילתו. עוד נשמע עליו גם בשבוע הבא.
את הלחימה בגזרת חאן יונס ממשיכה להוביל מזה ארבעה חודשים אוגדה 98. מתוך 8 חטיבות, שהתחילו את הלחימה במסגרת האוגדה, נותרו בשטח כוחות מיוחדים ועוד צוותי קרב משלוש חטיבות - בהובלת גבעתי, חטיבה 7 של השריון וחטיבת הקומנדו.
במזרח הגזרה פועלים גם שני גדודים של חטיבת הצנחנים. הלחימה בגזרה זו גבתה ביום רביעי את חייו של סמ"ר נסים כחלון מגבעתי.
על אופי הלחימה באזור חאן יונס סיפר לי השבוע סא"ל אלי, מפקד בחמ"ל האש של אוגדה 98, שכבר הספיק לשכוח את האזרחות אחרי כמעט חצי שנה במילואים.
לדברי סא"ל אלי, "עם ירידת סדר הכוחות, פחתה גם האינטנסיביות של ההלחימה, אבל עדיין יש לא מעט לוחמי בשטח. הארועים מתפרצים במהירות, ולכן תאי התקיפה של האוגדה נמצאים בדריכות גבוהה תמידית".
אחד ההישגים של האוגדה בתקופה האחרונה היה היכולת למגר כמעט לגמרי את איום המרגמות והרחפנים המתפוצצים- שמתגלים במהירות ומותקפים, אבל גם מי שנשארו מכוחות החמאס, חוליות בודדות, מנסים ללמוד את נקודות התורפה של צה"ל ולתקוף שם. מפקד חטיבת חאן יונס של החמאס עדיין בחיים.
מה שמקשה מאוד על החמאס זו העובדה שצה"ל כבר "טיפל" ב-150 מתוך 400 פירי מנהרות שנמצאות בגזרת חאן יונס, ולמעשה קטע את הרצף של התנועה התת קרקעית. עיקר הנפגעים של צה"ל בשבועות האחרונים הם בעת כניסה לבתים ממולכדים – איום שעדיין לא נמצא לו פתרון מוחלט.
השבוע, צה"ל הודיע סוף סוף באופן רשמי על חיסולו של מרוואן עיסא, ה"רמטכ"ל " של החמאס בהפצצה לפני מספר שבועות. זהו הישג מודיעיני ומבצעי כביר. ברשימת המבוקשים ביותר ברצוע עזה נותרו כעת שלושה: יחיא סינוואר, בראש ובראשונה, ולצידו, אחיו מוחמד וכן מוחמד דף, "שר הביטחון" של חמאס.ֿ
בצד הכשלונות של צה"ל, עדיין ניתן למנות את חוסר היכולת למנוע את השתלטות החמאס על משלוחי הסיוע ההומניטארי שנכנסים דרך גבול מצרים. למעשה, צה"ל אפילו לא מנסה. החמאס הוא זה שמשתלט על המשאיות, ומנהל את החלוקה של האוכל והציוד, אחרי שהוא גוזר לעצמו חלק נכבד.
אם יש משהו שממנו מפחדים כעת בצה"ל יותר מכל זה מהמילה "דשדוש". פעולות המצור ב"שיפא" ובבית חולים "אמל" יוצרים את התחושה של לחימה רציפה אבל אפשר גם להגיד שצה"ל מושך זמן.
כוחות אוגדה 98 נמצאים בעומק חאן יונס, ומוכנים לאחת משתי פקודות – לנוע צפונה כדי לטפל בשני גדודי חמאס שעדיין נמצאים באזור מחנות הפליטים של מרכז הרצועה - או לבצע את הפעולה הגדולה: כיבוש מרחב רפיח.
הפעולה שראש הממשלה לא מפסיק לדבר עליה.
והנה ההפתעה: במערכת הביטחון מוטרדים מפעולה לכיבוש רפיח כמו האמריקאים. בצה"ל רואים את אותם צילומי הוויין כמו אלה שעליהם דיברה השבוע סגנית נשיא ארצות הברית, קמלה האריס: ברפיח מסתופפים לא פחות מ-1.5 מליון אנשים, רובם פליטים.
אין שם אפילו מטר מרובע ללא אוהל או פחון. הצורך לפנות את התושבים משם הוא אתגר מבצעי חסר תקדים. אבל הוא אפשרי, וייקרה: ישראל לא תוכל לסיים את המלחמה מבלי שתחסל את שארית כוחות החמאס ברפיח ובעיקר תסתום את נתניב הברחת הנשק דרך מנהרות ממצרים. האמריקאים מבינים את זה גם כן.
לכן, המשלחת שבסופו של דבר תצא לוושינגטון, תציג לאמריקאים את התוכנית הישראלית – כיצד לפנות את האוכלוסיה הפלשתינית מן השטח ולכבוש את רפיח. מהועד קשור גם לרמדאן ולמו"מ על החזרת החטופים.
שני דברים לשים לב בשבוע הבא:
עסקת החטופים יכולה לעלות שוב על סדר היום.
המצב בצפון על סף הסלמה כוללת. הפעם, באמת.
כוחות אוגדה 98 נמצאים בעומק חאן יונס, במערכת הביטחון מוטרדים מפעולה לכיבוש רפיח וישראל אינה מצליחה להרתיע את חיזבאללה - עמיר רפפורט מנתח את המצב בזירת לבנון ועזה
ההקלטה הממוחזרת שפרסם החמאס השבוע, ובה קריאתו של מוחמד דף למיליוני מוסלמים מכל העולם לעלות על "אל אקצא", מתחברת למאמצי ההברחה הבלתי פוסקים של נשק מירדן, המובלים על ידי איראן: לא רק רובים ותחמושת אלא גם טילים נגד טנקים ומטעני צד מתוחכמים וקטלניים, שעלולים לשנות את המציאות ביהודה ושומרון מן היסוד.
בינתיים, למרות הפיגועים שנעשים תכופים יותר ויותר, החמאס ואיראן עדיין לא הצליחו להפוך את יו"ש לחזית לחימה משמעותית נוספת. הם מעוניינים בכך מאוד. כך, הפיגוע שהיה אתמול ליד צומת העוג'ה בבקעת הירדן, ייכנס לתוך כרוניקה של פיגועים שתישכח על ידי רובנו במהרה, עם כל הצער שבדבר.
החזיתות העיקריות שבהן ייקבע גורל מלחמת :חרבות ברזל" הן עדיין ברצועת עזה בלבנון ובאופן יוצא דופן גם בוושינגטון.
כאן קשה למצוא הסבר ביטחוני אומדיני הגיוני למהלך של ראש הממשלה בנימין נתניהו ללכת "ראש בראש" דווקא כנגד הנשיא ג'ו ביידן.
זאת, על ידי הכרזה על ביטול נסיעתה של משלחת ראש המטה לביטחון לאומי יחד עם גורמים ביטחוניים רבים לפגישות בבירה האמריקאית, כמחאה על כך שארה"ב לא הטילה וטו בהחלטה על הפסקת אש בעזה (והחזרת החטופים) של מועצת הביטחון באו"ם.
לבנון בוערת
מבחינת לחימה, הזירה החמה ביותר כעת היא דווקא מול חיזבאללה: למרות שחילופי האש בגבול הצפון נמשכים כבר חודשים ארוכים העצימות שלהם אינה אחידה.
השבוע, היא הייתה גבוהה. ההסלמה קשורה, כנראה, גם למה שנתפס ככישלון המגעים לעסקה בין ישראל לחמאס בנושא החטופים, וגם לתגובה חריגה על הרג של שבעה פעילים מארגון ג'מעה אל איסלאמיה, שכנראה תכננו לבצע פיגוע חדירה לישראל, עם או בלי תיאום עם חיזבאללה.
ברמה האסטרטגית, ישראל אינה מצליחה להרתיע את חיזבאללה ולאפשר את חזרתם הבטוחה של 60 אלף מפונים מיישובי גבול הצפון.
ברמה הטקטית, צה"ל דווקא מפתיע בכל פעם מחדש ביכולת לפגוע בחוליות נ"ט שמשגרות את הנשק העוצמתי ביותר של חיזבאללה - טילי קורנט שמגיעים עד לטווח מוארך של עשרה קילומטר ומל"טים.
זו הסיבה שחיזבאללה שוב הגביר את הירי של "קטיושות" טיפשות, כמו במטח של עשרות רקטות בבת אחת, שהרג את זאהר בשארה בקרית שמונה ביום רביעי.
צה"ל, למעשה, נערך לקראת אפשרות שהזירה הלבנונית תסלים עד כדי מלחמה כוללת.
זה יקרה אם לא תוסג הסדרה שתסיג את כוחות רדוואן של חיזבאללה מגבול ישראל, אחרי שתהיה הפסקת אש ברצועת עזה.
בינתיים, מצד אחד, חלק מהכוחות של צה"ל, שסיימו לחימה ברצועת עזה, כבר מתאמנים לקראת מלחמה אפשרית בגזרה הלבנונית. מצד שני, אף מטרה ב"בנק המטרות" של צה"ל בלבנון ובסוריה אינה מקרית: חלק מן התקיפות של חיל האוויר נועדו להרחיק את כוחות חיזבאללה מאזור הגבול עוד ועוד צפונה.
אחרות "מטפלות" במערך הברחת הנשק מאיראן דרך סוריה, ובעיקר במערך טילי הנ"מ שבנה חיזבאללה בלבנון בשנים האחרונות, כולל תקיפות על מטרות נ"מ באזור בעל-בכ, הרחק בבקעת הלבנון.
צה"ל רוצה להבטיח בכך עליונות אווירית מוחלטת לקראת המלחמה הרבתי שאולי תפרוץ. עד אז, אפילו התקיפות הרבות שהיו השבוע משני צידי הגבול השבוע נחשבות "מתחת לסף המלחמה".
עזה: מצור כפול ופחד מ"דשדוש"
נתמקד בשתי הזירות העיקריות שהיו פעילות השבוע, מעל לפני הקרקע. בצפון הרצועה, נמשך מצור ממושך על בית החולים "שיפא" בעזה, בהובלת כוחות מאוגדה 162.
המבצע ב"שיפא" היה אחת הההצלחות הגדולות ביותר של צה"ל במלחמה עד כה, בעיקר בגלל שתפיס מאות מחבלים, כולל בכירים ביותר - בהפתעה.
כאשר ניסו לברוח, כהרגלם, למנהרות, כפ שעשו בפשיטה הקודמת של צה"ל על "שיפא" גילו שהן כבר חסומות.
מאות העצורים נחקרים מסביב לשעון, ומספקים מודיעין שמוביל לעוד מעצרים ומבצעים נקודתיים, וחוזר חלילה. לקראת סוף השבוע הזה עדיין נותרו כמה עשרות בכירים בתוך שטח בית החולים.
צה"ל מטיל עליהם מצור – ובודק כל אדם שמנסה לעזוב את שטח בית החולים. בסוף הם ייתפסו.
גם בהשראת ההצלחה בצפון הרצועה, השיק צה"ל השבוע בדרומה מבצע באזור מחנה הפליטים ושכונת אל אמל בחאן יונס, שנכבשו פעם שניה.
בלב המבצע, פעולה שהחלה סביב בת החולים "אמאל", בתקווה להגיע לתוצאות דומות. חלק מהאנשים שהיו בבית החולים כבר יצאו ממנו כשהם מניפים דגלים לבנים והועברו לחקירה, אך המבצע הזה רק בתחילתו. עוד נשמע עליו גם בשבוע הבא.
את הלחימה בגזרת חאן יונס ממשיכה להוביל מזה ארבעה חודשים אוגדה 98. מתוך 8 חטיבות, שהתחילו את הלחימה במסגרת האוגדה, נותרו בשטח כוחות מיוחדים ועוד צוותי קרב משלוש חטיבות - בהובלת גבעתי, חטיבה 7 של השריון וחטיבת הקומנדו.
במזרח הגזרה פועלים גם שני גדודים של חטיבת הצנחנים. הלחימה בגזרה זו גבתה ביום רביעי את חייו של סמ"ר נסים כחלון מגבעתי.
על אופי הלחימה באזור חאן יונס סיפר לי השבוע סא"ל אלי, מפקד בחמ"ל האש של אוגדה 98, שכבר הספיק לשכוח את האזרחות אחרי כמעט חצי שנה במילואים.
לדברי סא"ל אלי, "עם ירידת סדר הכוחות, פחתה גם האינטנסיביות של ההלחימה, אבל עדיין יש לא מעט לוחמי בשטח. הארועים מתפרצים במהירות, ולכן תאי התקיפה של האוגדה נמצאים בדריכות גבוהה תמידית".
אחד ההישגים של האוגדה בתקופה האחרונה היה היכולת למגר כמעט לגמרי את איום המרגמות והרחפנים המתפוצצים- שמתגלים במהירות ומותקפים, אבל גם מי שנשארו מכוחות החמאס, חוליות בודדות, מנסים ללמוד את נקודות התורפה של צה"ל ולתקוף שם. מפקד חטיבת חאן יונס של החמאס עדיין בחיים.
מה שמקשה מאוד על החמאס זו העובדה שצה"ל כבר "טיפל" ב-150 מתוך 400 פירי מנהרות שנמצאות בגזרת חאן יונס, ולמעשה קטע את הרצף של התנועה התת קרקעית. עיקר הנפגעים של צה"ל בשבועות האחרונים הם בעת כניסה לבתים ממולכדים – איום שעדיין לא נמצא לו פתרון מוחלט.
השבוע, צה"ל הודיע סוף סוף באופן רשמי על חיסולו של מרוואן עיסא, ה"רמטכ"ל " של החמאס בהפצצה לפני מספר שבועות. זהו הישג מודיעיני ומבצעי כביר. ברשימת המבוקשים ביותר ברצוע עזה נותרו כעת שלושה: יחיא סינוואר, בראש ובראשונה, ולצידו, אחיו מוחמד וכן מוחמד דף, "שר הביטחון" של חמאס.ֿ
בצד הכשלונות של צה"ל, עדיין ניתן למנות את חוסר היכולת למנוע את השתלטות החמאס על משלוחי הסיוע ההומניטארי שנכנסים דרך גבול מצרים. למעשה, צה"ל אפילו לא מנסה. החמאס הוא זה שמשתלט על המשאיות, ומנהל את החלוקה של האוכל והציוד, אחרי שהוא גוזר לעצמו חלק נכבד.
אם יש משהו שממנו מפחדים כעת בצה"ל יותר מכל זה מהמילה "דשדוש". פעולות המצור ב"שיפא" ובבית חולים "אמל" יוצרים את התחושה של לחימה רציפה אבל אפשר גם להגיד שצה"ל מושך זמן.
כוחות אוגדה 98 נמצאים בעומק חאן יונס, ומוכנים לאחת משתי פקודות – לנוע צפונה כדי לטפל בשני גדודי חמאס שעדיין נמצאים באזור מחנות הפליטים של מרכז הרצועה - או לבצע את הפעולה הגדולה: כיבוש מרחב רפיח.
הפעולה שראש הממשלה לא מפסיק לדבר עליה.
והנה ההפתעה: במערכת הביטחון מוטרדים מפעולה לכיבוש רפיח כמו האמריקאים. בצה"ל רואים את אותם צילומי הוויין כמו אלה שעליהם דיברה השבוע סגנית נשיא ארצות הברית, קמלה האריס: ברפיח מסתופפים לא פחות מ-1.5 מליון אנשים, רובם פליטים.
אין שם אפילו מטר מרובע ללא אוהל או פחון. הצורך לפנות את התושבים משם הוא אתגר מבצעי חסר תקדים. אבל הוא אפשרי, וייקרה: ישראל לא תוכל לסיים את המלחמה מבלי שתחסל את שארית כוחות החמאס ברפיח ובעיקר תסתום את נתניב הברחת הנשק דרך מנהרות ממצרים. האמריקאים מבינים את זה גם כן.
לכן, המשלחת שבסופו של דבר תצא לוושינגטון, תציג לאמריקאים את התוכנית הישראלית – כיצד לפנות את האוכלוסיה הפלשתינית מן השטח ולכבוש את רפיח. מהועד קשור גם לרמדאן ולמו"מ על החזרת החטופים.
שני דברים לשים לב בשבוע הבא:
עסקת החטופים יכולה לעלות שוב על סדר היום.
המצב בצפון על סף הסלמה כוללת. הפעם, באמת.
