ועכשיו איראן: שבוע גורלי במלחמה שהולכת ומתרחבת
איראן עברה לנהל מולנו לחימה ישירה ומנסה להעביר לצד שלה את סודן בים האדום. בחאן יונס, ישראל מהדקת את המצור על הנהגת חמאס וכותשת גם בתוך המנהרות, אבל חלק ממהלכי המלחמה משחקים דווקא לטובת התוכנית של החמאס
עמיר רפפורט
| 29/12/2023
נכון לעכשיו, נראה כי ישראל אינה עומדת בציפיות של בנות בריתה בעולם הסוני המתון. מדינות כמו איחוד האמירויות, ערב הסעודית, מצרים וירדן מצפות מאיתנו 'לחסל את חמאס'. לא פחות. זהו גם האינטרס שלהן.
המנהיגים במדינות אלו נותנים לנו אורך נשימה לניהול המערכה ברצועת עזה. אך בדעת הקהל של העולם הערבי נראה כי חמאס עומד על רגליו גם אחרי שלושה חודשים של מערכה.
דווקא ישראל נתפסת כמי שמשוועת למו"מ על החזרת החטופים, בזמן שחמאס 'קשה להשגה'.
וגם זו התפתחות מדאיגה: ייתכן שנאבד בקרוב את השלום הטרי עם סודן, שבמזרח אפריקה. היה מי ששיגר השבוע קריאות נואשות מסודן, המתמודדת עם מרד פנימי, לפיהן איראן עושה מאמץ כביר להעביר אותה לצדה ומציעה עזרה נדיבה, כדי להשיג אחיזה גם בצד האפריקאי של ים סוף, בנוסף למאחז שלה באזורי החותים בתימן.
בעיניים של סודן, ארה"ב וישראל אינן עונות לקריאות לעזרה, ואנחנו עלולים לשלם על כך ביוקר. מעבר לכך, בתמונה הרחבה ובראיה לאחור, ייתכן שנזכור את השבוע הזה כמועד שבו התחילה הלחימה הישירה בין ישראל לאיראן.
דרמה בחאן יונס
עוד נגיע לזה. מלחמת ישראל - איראן היא הדבר האמיתי. נתחיל בדרמה בחאן יונס: למה שמתרחש שם בימים אלה תהיה השלכה משמעותית על המשך המערכה מול חמאס ועל השגת יעדי המלחמה, כן או לא – פירוק היכולות הצבאיות של חמאס ומיטוט שלטונו, לפחות. כמובן, גם החזרת החטופים.
את הלחימה בחאן יונס מנהלת אוגדה 98, נחשבת מהמובחרות ביותר של צה"ל, עם ניוד מהיר. האוגדה, בפיקוד תא"ל דן גולדפוס, החלה את הפשיטה על חאן יונס מיד עם תום ההפוגה, שבה הוחזרו לארץ חלק מן החטופים.
עיקר המאמץ בחאן יונס מתנהל כעת מתחת לפני הקרקע, שם אולי נמצאים ארבעת המבוקשים הבכירים ביותר של חמאס: יחיא סינוואר, בראש ובראשונה, ולצידו ראש הזרוע הצבאית, מוחמד דף, המפקד בפועל של גדודי עז א דין אל קסאם, מרוואן עיסא, והאח מוחמד סינוואר, מפקד בכיר בפני עצמו.
יש סיכוי סביר שגם חלק ניכר מהחטופים מוחזקים בחאן יונס, אולי אפילו כמגן חי להנהגת חמאס.
כחלק מהמאמץ, צה"ל תגבר השבוע את הכוחות הלוחמים בחאן יונס בחטיבה שישית – ובכך צבר היקף כוחות חסר תקדים לאוגדה לוחמת אחת. איך ישראל מנסה לפעול בעומק המנהרות? כאן עדיין רב הנסתר על הגלוי. בתקשורת העולמית פורסם כי אחת השיטות היא הצפה במים. יש כנראה שיטות נוספות.
הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, אמר בתדרוך השבוע כי צה"ל יגיע להנהגת חמאס בתוך שבועות או חודשים. הוא כבר אינו מדבר על שנים, כמו 10 שנים שלקח לארצות הברית לחסל את מנהיג אל-קאעידה, אוסמה בן לאדן, לאחר הפיגוע במגדלי התאומים.
בשונה מצפון רצועת עזה הצפוף, במרחב חאן יונס הבתים נמוכים, והשטחים הפתוחים רבים. אחד האתגרים הקשים ביותר קשור להימצאותם של אזרחים רבים.
האלוף אליעזר טולדנו הביא לישיבת הממשלה ביום ראשון את המפה, שלפיה ישראל מורה לתושבי האזורים השונים מתי להתפנות, על פי שכונות ומתחמים מוגדרים, אבל היישום של הנעת האוכלוסייה משכונה לשכונה קשה מאוד בפועל.
אחד מיעדי הפעולה השבוע היה גם הכפר חזאעה ממזרח לחאן יונס, ממנו יצאו הפושטים על הקיבוץ השכן ניר עוז, שבו נהרגו או נחטפו ללא שום יריה מצד כוחותינו לא פחות מרבע מתושביו. הכוחות פשוט לא הגיעו לניר עוז בבוקר המר של שמחת תורה.
מחנות הפליטים במרכז רצועת עזה
במקביל ללחימה במרחב חאן יונס, החלה השבוע פשיטה של אוגדה 36 על אזור מחנות הפליטים במרכז רצועת עזה, מצפון לחאן יונס אך עדיין מדרום לקו נחל עזה.
מאז תחילת התמרון הקרקעי באוקטובר, ניהלה אוגדה 36, ובה חטיבת גולני, את הלחימה בצפון הרצועה, בחלקים המזרחיים של העיר עזה, כולל ההשתלטות על זייתון וסג'אעיה, אך כעת עברה גזרה.
מאזור 'מחנות המרכז', כמו אל בורייג, דיר אל בלח ונוסיראת, בוצעו בעבר לא מעט שיגורי רקטות למרכז הארץ, ואחד היעדים בפשיטה הוא הסרת האיום הרקטי על ישראל, שממילא דעך כמעט לגמרי.
מעבר לכך, מתבצע כעת גם כאן פירוק שיטתי של שאר תשתיות הטרור – מחרטות, מצבורי נשק, פירי מנהרות.
בחלק שמצפון לקו נחל עזה עדיין פועלת, כמו מאז תחילת המערכה, אוגדה 162. ההתמקדות כעת היא במרחב הכפרים דיר אל בלח ותופח, שהיו עד כה בדיוק על קו התפר בין הגזרה של אוגדה 162 והגזרה של אוגדה 36, ולכן טרם 'טופלו'.
ביום שלישי פגשתי בלב השטח הזה את מפקד חטיבה 460 של השריון, אל"מ דביר אדרי, שמפקד על צוות קרב חטיבתי הכולל, בנוסף לטנקים, גם את גדוד צבר מגבעתי וגדוד 50 של הנחל וכוחות הנדסה.
השילוב של כוחות חי"ר, שיריון והנדסה, יורד מרמת החטיבה גם אל הגדודים ומשם לפלוגות - כך הטנקיסטים לעולם אינם נעים ללא אנשי החי"ר וההנדסה לצידם, ולהפך.
"עם הימשכות הלחימה, שני הצדדים, חמאס וצה"ל, לומדים אלה את אלה כל העת.
למשל, בניסיון להתגבר על מערכות ההגנה 'מעיל רוח' כנגד טילי נ"ט, מנסים אנשי חמאס לזנק מתוך פירי מנהרות ואז להצמיד מטעני חבלה מגנטיים לטנקים.
מנגד, החיילים מנסים לסכל את המהלך הזה. אנשי ההנדסה מטפלים מצידם במטענים ובפירי המנהרות, ומפוצצים גם בתים.
מסגדים, מרפאות ואונר״א
ההרס נראה עצום. במבט מהיר ניתן לדעת איזה בית נהרס קודם לכן בפיצוץ של ההנדסה הקרבית ומה הותקף מרחוק על ידי פצצות במשקל טונה של מטוסי קרב: הבתים המופצצים מגובה רב נוטים להתרסק לצדדים ולא לקרוס אל תוך עצמם כמו היעדים שמשמיד חיל ההנדסה.
אל"מ אדרי מספר לי כי בקרב קודם של החטיבה, כאשר השתלטה על מתחם בית חולים כמאל רדוואן בג'בליה, היו מאות נכנעים של חמאס. חלקם הופתעו ולא הספיקו להגיע לעמדות הלחימה שלהם בגלל מטח ארטילרי כבד שספגו.
בדרג'-תופח, אין, בינתיים, הרבה נכנעים, אך נראה כי החמאס איבד את מרבית יכולות הפיקוד והשליטה שלו, אם כי הוא עדיין מצליח לשמר קשר מסוים בין אנשיו.
אנשי חמאס ניסו לנצל השבוע את ליל הירח המלא כדי לתקוף את כוחותינו, אך ככלל הם נמנעים מלחימה בשעות החשיכה, בגלל היתרון המוחלט שיש לצה"ל באמצעי ראיית לילה.
לדברי אל"מ אדרי, אחרי שבועות ארוכים בשטח, בצה"ל כבר יודעים לצפות שרוב תשתיות הטרור של חמאס והג'יהאד האיסלאמי יימצאו בתוך מסגדים, מרפאות או מתחמים אחרים של אונר"א, שנחשבו חסינים מאש של צה"ל עד ל-7 באוקטובר.
"מבחינתנו, זה השילוש הקדוש", אמר. לדבריו, "אחרי 70 יום של שהות בתת קרקע, אנחנו מגלים גם מחבלים כשהם ממש מותשים. היה מקרה של מחבל שניסה לחזור הביתה כדי לשתות מים, כי הוא היה מיובש לחלוטין, ושם עצרנו אותו".
ומה לגבי העייפות של כוחותינו?
מהסיפורים ששמעתי מלוחמי הצנחנים שיצאו בסוף השבוע שעבר להתרעננות קצרה בפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה, למדתי כי אחד הקשיים הגדולים בלחימה המתמשכת הוא חוסר היכולת להתקלח, וכתוצאה מכך הפטריות והשפשפות.
בכל האזור כבר מזמן אין מים זורמים או חשמל. אין רעב, חלילה. הלוחמים למדו ליהנות מנקניקי קבנוס וממתקים כמו סוכריות 'מנטוס' שמסופקים להם, בין היתר, בשפע.
מבחינה מבצעית, שם המשחק הוא עדיין, גם בדרג' תופח, להיות בתנועה מתמדת ככל האפשר. לא להשתקע לזמן ארוך מידי בעמדות נייחות, שהאויב עלול ללמוד ולתקוף.
האם יש שחיקה בקרב כוחותינו?
סגן מפקד חטיבה 460, סא"ל איתן סמואל, מספר לי שהמשימה עדיין ברורה לכל הלוחמים, בסדיר ובמילואים, והרוח איתנה.
זה גם הרושם שקיבלתי מצוות הנגמ"ש מרכבה, נמ"ר: לוחמי גבעתי, אביעד קורן מקרני שומרון, תבל אברהם ממושב בטחה בנגב ויונתן ארסף ממודיעין.
בנגמ"ש גם איש המילואים ולדימיר אשורוב מחולון והרופא הקרבי ד"ר סטס שטיינרג מפתח תקווה, שלפני המלחמה היה באמצע התמחות כרופא מרדים בבית החולים 'שיבא'.
יש להם בתוך הנגמ"ש צידנית קירור שבה הם שומרים פחיות שתיה לצד שלוש מנות דם לטיפול בנפגעים, אם יהיה צורך. לרוע המזל, יש נפגעים בלחימה לעתים קרובות: גם בזמן שהייתי בתופח נהרגו שני לוחמי נח"ל מגדוד 931 מאש נ"ט שנורתה לעברם בשטח סמוך.
הבאגים של הלחימה
הנחישות והיסודיות של פעילות צה"ל בפירוק תשתיות הטרור מרשימים, אך המחיר כבד: בלחימה השבוע היו עשרות הרוגים ומאות פצועים. בעורף, קשה להתרגל להודעות ה"הותר לפרסום".
ריבוי הנפגעים מעלה את השאלה האם צה"ל לא משחק לידי החמאס בכך שהוא מאפשר לו לנצל את יתרונותיו בלוחמת גרילה זעירה, בזמן שאנשיו מסתתרים רוב הזמן מתחת לאדמה ונמנעים כמעט תמיד מקרב ישיר מול צה"ל.
עוד נקודת תורפה: באזורים שצה"ל מפנה לאחר סיום הטיפול בתשתיות הטרור, שבים אנשי חמאס וצצים ממעבה האדמה. כך היה בימים האחרונים אפילו בג'בליה ובסג'אעיה. יש גם טפטוף של אזרחים השבים אל הצפון מדרום רצועת עזה, בדרכים לא דרכים.
רובם נדהמים מהיקף הנזק: הרוב המוחלט של הבתים אינם ראויים עוד למגורים. יידרש זמן רב כדי לשקם את ערי צפון הרצועה, ואפשר לראות גם בכך מחיר שעזה תשלם עוד זמן רב בגין מעשי הזוועה של 7 באוקטובר.
אחד הפערים בתוכניות של צה"ל קשור לכך שהוא עדיין לא פעל בציר פילדלפי, המפריד בין רצועת עזה למצרים, שם עדיין ייתכנו מנהרות תת קרקעיות פעילות בין שני חלקי העיר רפיח.
פתרון צבאי ארוך טווח לפרוק חמאס מנשקו לא יהיה ללא הקמת קיר תת קרקעי לאורך הציר, כמו זה שנבנה מסביב לרצועת עזה בגבול עם ישראל.
עדיין לא ברור האם המצרים הם אלה שיאפשרו לישראל להקים את הקיר הזה בצד שלהם בפילדלפי, או שישראל תידרש לכבוש גם את רפיח לשם כך.
מלחמה ארוכה
התמשכות המלחמה היא נקודת תורפה בפני עצמה. המלחמה כבר ארוכה הרבה יותר ממה שיכלו להיערך בצה"ל, מראש.
בהתאם, משאיות ואוניות מביאות כל הזמן אספקה של ציוד ותחמושת מארה"ב וגם ממקומות אחרים בעולם. כל מה שאפשר להשיג, גם במחירים מופקעים. המשלוחים כללו בימים האחרונים אפילו 150 אלף זוגות מדים מארצות הברית. גם את זה צריך, לא רק תחמושת.
הפער הגדול ביותר בלחימה של צה"ל עדיין קשור להגשמת היעד של החזרת החטופים.
בשבוע שעבר כתבתי בטור זה כי יש פער מסוים בין המציאות לבין מה שנאמר שוב ושוב לציבור - שחרור חלק מהחטופים בהפוגה הושג אך ורק בזכות הלחץ הצבאי על החמאס.
הלחץ הצבאי בהחלט תרם, אך לא היה הסיבה היחידה, והחמאס עלול להתעקש על הפסקת אש מוחלטת, ולא רק הפוגה, בכל תרחיש של שחרור שבויים נוסף.
זה הקלף החזק שלו בניסיון לשרוד, דבר שמביא את יעדי המלחמה של ישראל – שחרור החטופים מול חיסול החמאס – לכדי התנגשות.
ובכן, הסתירה הזאת בין "מיטוט החמאס" ובין החזרת החטופים לא השתנתה. להפך – בינתיים הנהגת החמאס ממשיכה להקשות את עורפה, ככל שישראל מגבירה את מאמציה לפתוח ערוץ הידברות דרך קטאר או מצרים.
בשבוע הבא ישוב לאזורנו מזכיר המדינה של ארצות הברית, אנתוני בלינקן. לא נראה כי יוכל להביא לפריצת דרך בסוגיית החטופים.
בלינקן יעסוק גם בתמונה הרחבה של המערכת הרב-זירתית, שקשורה גם ללחימה מול איראן ושלוחותיה בתימן, בעיראק וכמובן - חיזבאללה בלבנון. השבוע פורסם על יוזמה מצרית להחזרת החטופים במסגרת הפסקת אש כוללת ברצועת עזה, כאשר החמאס עדיין קיים ברצועה בצורה כזאת או אחרת.
סיכוייה של היוזמה נראים קלושים, ולא רק בגלל שתמונת סיום כזאת למלחמה תיחשב לתבוסה מבחינת דעת הקהל בישראל.
בינתיים, קשה להצדיק, על אף הלחץ האמריקאי בעניין, את העובדה שישראל ממשיכה להכניס לרצועת עזה את הדלק שלו נזקק החמאס נואשות לצורך המשך הלחימה – זה קורה אפילו דרך מעבר כרם שלום, משטחנו.
הרי אם החמאס יכול להמשיך להתקיים ככוח לוחם עד שצה"ל יסיג את כוחותיו לאחור – זה יהיה מבחינתו הישג אדיר, אפילו ניצחון. גם אם אנחנו לא רוצים להרעיב את אוכלוסיית עזה ולהמשיך לאפשר הכנסת מזון לרצועה – צריך להימנע מהכנסת הדלק.
השלב הבא כבר התחיל: מילואים ב"הכן"
כפי שכבר נאמר לציבור, צה"ל נערך לשלב ג' במלחמה. במסגרתו יסיג בעוד כמה שבועות את כוחותיו לאחור, ישחרר את מרבית כוחות המילואים, ויבצע פשיטות חטיבתיות בעומק הרצועה, מידי פעם, כדי להמשיך לרסק את תשתית הטרור.
כמו המבצעים התכופים ביהודה ושומרון לאחר "חומת מגן". השלב הזה יימשך עוד חודשים ארוכים ואולי אפילו שנים.
למעשה, שלב ג' כבר התחיל על ידי תחילת ההכשרה ההנדסית של ה"פרימטר" – שטח ברוחב כקילומטר שעזתים לא יורשו להיכנס אליו אחרי הנסיגה של צה"ל. צמוד לגדר עם ישראל. כל מי שנכנס - יומת. צה"ל גם התחיל לשחרר חלק מיחידות המילואים.
מלחמת איראן
ושוב איראן: החיסול של רזא מוסאווי, המפקד בכיר של משמרות המהפכה, שנהרג בתקיפה בדמשק ביום שני, הוא ההתפתחות הדרמטית ביותר במלחמה השבוע.
מבחינת האיראנים, אין ספק שישראל עומדת מאחורי החיסול של האיש שהיה אחראי באופן פורמלי על "תיאום היחסים הצבאיים בין איראן לסוריה". בפועל, הוביל משלוחי נשק גדולים לאזור, בעיקר לחיזבאללה, ביתר שאת בשבועות האחרונים.
החיסול של מוסאווי בא לאחר שלישראל יוחסה בשבוע שעבר מתקפת סייבר ששיתקה תחנות דלק באיראן, ולאחר שאיראן עצמה היממה ביום ראשון במתקפה של מל"ט על אוניה הקשורה לישראל 200 ק"מ מחופי הודו.
בשונה מההתקפות המבוצעות על ידי החו'תים, בפעם הזאת המל"ט הופעל מאיראן עצמה.
השבוע גם פורסם כי איראן הגבירה את שיעור העשרת האורניום במתקני הגרעין שלה, בדרך לפצצה. בלי קשר, שעות אחרי החיסול של מוסאווי נודע על הפיגוע ליד בניין שגרירות ישראל בניו דלהי, ללא נפגעים, למרבה המזל.
המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, ומאות אלפי אנשים נוספים השתתפו בהלוויה ההמונית שנערכה למוסאווי בטהרן ביום חמישי. הובטחה נקמה מהדהדת בישראל. לא נאמר באיזה מהחזיתות.
מצד שני (או שלישי), אין לשכוח שארה"ב נמצאת באזור עם כוחות אדירים, וכך גם מדינות מערביות אחרות, שפרסו טייסות של מטוסי קרב בכל שדה תעופה אפשרי במפרץ הפרסי.
כך שיכול להיות שעימות איראן-ישראל לא יישאר רק בין שתי המדינות. או שהאיראנים יחליטו שהלכו רחוק מידי בהתגרויות מאז אוקטובר, ויבליגו לעת עתה. נדע בקרוב.
איראן עברה לנהל מולנו לחימה ישירה ומנסה להעביר לצד שלה את סודן בים האדום. בחאן יונס, ישראל מהדקת את המצור על הנהגת חמאס וכותשת גם בתוך המנהרות, אבל חלק ממהלכי המלחמה משחקים דווקא לטובת התוכנית של החמאס
נכון לעכשיו, נראה כי ישראל אינה עומדת בציפיות של בנות בריתה בעולם הסוני המתון. מדינות כמו איחוד האמירויות, ערב הסעודית, מצרים וירדן מצפות מאיתנו 'לחסל את חמאס'. לא פחות. זהו גם האינטרס שלהן.
המנהיגים במדינות אלו נותנים לנו אורך נשימה לניהול המערכה ברצועת עזה. אך בדעת הקהל של העולם הערבי נראה כי חמאס עומד על רגליו גם אחרי שלושה חודשים של מערכה.
דווקא ישראל נתפסת כמי שמשוועת למו"מ על החזרת החטופים, בזמן שחמאס 'קשה להשגה'.
וגם זו התפתחות מדאיגה: ייתכן שנאבד בקרוב את השלום הטרי עם סודן, שבמזרח אפריקה. היה מי ששיגר השבוע קריאות נואשות מסודן, המתמודדת עם מרד פנימי, לפיהן איראן עושה מאמץ כביר להעביר אותה לצדה ומציעה עזרה נדיבה, כדי להשיג אחיזה גם בצד האפריקאי של ים סוף, בנוסף למאחז שלה באזורי החותים בתימן.
בעיניים של סודן, ארה"ב וישראל אינן עונות לקריאות לעזרה, ואנחנו עלולים לשלם על כך ביוקר. מעבר לכך, בתמונה הרחבה ובראיה לאחור, ייתכן שנזכור את השבוע הזה כמועד שבו התחילה הלחימה הישירה בין ישראל לאיראן.
דרמה בחאן יונס
עוד נגיע לזה. מלחמת ישראל - איראן היא הדבר האמיתי. נתחיל בדרמה בחאן יונס: למה שמתרחש שם בימים אלה תהיה השלכה משמעותית על המשך המערכה מול חמאס ועל השגת יעדי המלחמה, כן או לא – פירוק היכולות הצבאיות של חמאס ומיטוט שלטונו, לפחות. כמובן, גם החזרת החטופים.
את הלחימה בחאן יונס מנהלת אוגדה 98, נחשבת מהמובחרות ביותר של צה"ל, עם ניוד מהיר. האוגדה, בפיקוד תא"ל דן גולדפוס, החלה את הפשיטה על חאן יונס מיד עם תום ההפוגה, שבה הוחזרו לארץ חלק מן החטופים.
עיקר המאמץ בחאן יונס מתנהל כעת מתחת לפני הקרקע, שם אולי נמצאים ארבעת המבוקשים הבכירים ביותר של חמאס: יחיא סינוואר, בראש ובראשונה, ולצידו ראש הזרוע הצבאית, מוחמד דף, המפקד בפועל של גדודי עז א דין אל קסאם, מרוואן עיסא, והאח מוחמד סינוואר, מפקד בכיר בפני עצמו.
יש סיכוי סביר שגם חלק ניכר מהחטופים מוחזקים בחאן יונס, אולי אפילו כמגן חי להנהגת חמאס.
כחלק מהמאמץ, צה"ל תגבר השבוע את הכוחות הלוחמים בחאן יונס בחטיבה שישית – ובכך צבר היקף כוחות חסר תקדים לאוגדה לוחמת אחת. איך ישראל מנסה לפעול בעומק המנהרות? כאן עדיין רב הנסתר על הגלוי. בתקשורת העולמית פורסם כי אחת השיטות היא הצפה במים. יש כנראה שיטות נוספות.
הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, אמר בתדרוך השבוע כי צה"ל יגיע להנהגת חמאס בתוך שבועות או חודשים. הוא כבר אינו מדבר על שנים, כמו 10 שנים שלקח לארצות הברית לחסל את מנהיג אל-קאעידה, אוסמה בן לאדן, לאחר הפיגוע במגדלי התאומים.
בשונה מצפון רצועת עזה הצפוף, במרחב חאן יונס הבתים נמוכים, והשטחים הפתוחים רבים. אחד האתגרים הקשים ביותר קשור להימצאותם של אזרחים רבים.
האלוף אליעזר טולדנו הביא לישיבת הממשלה ביום ראשון את המפה, שלפיה ישראל מורה לתושבי האזורים השונים מתי להתפנות, על פי שכונות ומתחמים מוגדרים, אבל היישום של הנעת האוכלוסייה משכונה לשכונה קשה מאוד בפועל.
אחד מיעדי הפעולה השבוע היה גם הכפר חזאעה ממזרח לחאן יונס, ממנו יצאו הפושטים על הקיבוץ השכן ניר עוז, שבו נהרגו או נחטפו ללא שום יריה מצד כוחותינו לא פחות מרבע מתושביו. הכוחות פשוט לא הגיעו לניר עוז בבוקר המר של שמחת תורה.
מחנות הפליטים במרכז רצועת עזה
במקביל ללחימה במרחב חאן יונס, החלה השבוע פשיטה של אוגדה 36 על אזור מחנות הפליטים במרכז רצועת עזה, מצפון לחאן יונס אך עדיין מדרום לקו נחל עזה.
מאז תחילת התמרון הקרקעי באוקטובר, ניהלה אוגדה 36, ובה חטיבת גולני, את הלחימה בצפון הרצועה, בחלקים המזרחיים של העיר עזה, כולל ההשתלטות על זייתון וסג'אעיה, אך כעת עברה גזרה.
מאזור 'מחנות המרכז', כמו אל בורייג, דיר אל בלח ונוסיראת, בוצעו בעבר לא מעט שיגורי רקטות למרכז הארץ, ואחד היעדים בפשיטה הוא הסרת האיום הרקטי על ישראל, שממילא דעך כמעט לגמרי.
מעבר לכך, מתבצע כעת גם כאן פירוק שיטתי של שאר תשתיות הטרור – מחרטות, מצבורי נשק, פירי מנהרות.
בחלק שמצפון לקו נחל עזה עדיין פועלת, כמו מאז תחילת המערכה, אוגדה 162. ההתמקדות כעת היא במרחב הכפרים דיר אל בלח ותופח, שהיו עד כה בדיוק על קו התפר בין הגזרה של אוגדה 162 והגזרה של אוגדה 36, ולכן טרם 'טופלו'.
ביום שלישי פגשתי בלב השטח הזה את מפקד חטיבה 460 של השריון, אל"מ דביר אדרי, שמפקד על צוות קרב חטיבתי הכולל, בנוסף לטנקים, גם את גדוד צבר מגבעתי וגדוד 50 של הנחל וכוחות הנדסה.
השילוב של כוחות חי"ר, שיריון והנדסה, יורד מרמת החטיבה גם אל הגדודים ומשם לפלוגות - כך הטנקיסטים לעולם אינם נעים ללא אנשי החי"ר וההנדסה לצידם, ולהפך.
"עם הימשכות הלחימה, שני הצדדים, חמאס וצה"ל, לומדים אלה את אלה כל העת.
למשל, בניסיון להתגבר על מערכות ההגנה 'מעיל רוח' כנגד טילי נ"ט, מנסים אנשי חמאס לזנק מתוך פירי מנהרות ואז להצמיד מטעני חבלה מגנטיים לטנקים.
מנגד, החיילים מנסים לסכל את המהלך הזה. אנשי ההנדסה מטפלים מצידם במטענים ובפירי המנהרות, ומפוצצים גם בתים.
מסגדים, מרפאות ואונר״א
ההרס נראה עצום. במבט מהיר ניתן לדעת איזה בית נהרס קודם לכן בפיצוץ של ההנדסה הקרבית ומה הותקף מרחוק על ידי פצצות במשקל טונה של מטוסי קרב: הבתים המופצצים מגובה רב נוטים להתרסק לצדדים ולא לקרוס אל תוך עצמם כמו היעדים שמשמיד חיל ההנדסה.
אל"מ אדרי מספר לי כי בקרב קודם של החטיבה, כאשר השתלטה על מתחם בית חולים כמאל רדוואן בג'בליה, היו מאות נכנעים של חמאס. חלקם הופתעו ולא הספיקו להגיע לעמדות הלחימה שלהם בגלל מטח ארטילרי כבד שספגו.
בדרג'-תופח, אין, בינתיים, הרבה נכנעים, אך נראה כי החמאס איבד את מרבית יכולות הפיקוד והשליטה שלו, אם כי הוא עדיין מצליח לשמר קשר מסוים בין אנשיו.
אנשי חמאס ניסו לנצל השבוע את ליל הירח המלא כדי לתקוף את כוחותינו, אך ככלל הם נמנעים מלחימה בשעות החשיכה, בגלל היתרון המוחלט שיש לצה"ל באמצעי ראיית לילה.
לדברי אל"מ אדרי, אחרי שבועות ארוכים בשטח, בצה"ל כבר יודעים לצפות שרוב תשתיות הטרור של חמאס והג'יהאד האיסלאמי יימצאו בתוך מסגדים, מרפאות או מתחמים אחרים של אונר"א, שנחשבו חסינים מאש של צה"ל עד ל-7 באוקטובר.
"מבחינתנו, זה השילוש הקדוש", אמר. לדבריו, "אחרי 70 יום של שהות בתת קרקע, אנחנו מגלים גם מחבלים כשהם ממש מותשים. היה מקרה של מחבל שניסה לחזור הביתה כדי לשתות מים, כי הוא היה מיובש לחלוטין, ושם עצרנו אותו".
ומה לגבי העייפות של כוחותינו?
מהסיפורים ששמעתי מלוחמי הצנחנים שיצאו בסוף השבוע שעבר להתרעננות קצרה בפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה, למדתי כי אחד הקשיים הגדולים בלחימה המתמשכת הוא חוסר היכולת להתקלח, וכתוצאה מכך הפטריות והשפשפות.
בכל האזור כבר מזמן אין מים זורמים או חשמל. אין רעב, חלילה. הלוחמים למדו ליהנות מנקניקי קבנוס וממתקים כמו סוכריות 'מנטוס' שמסופקים להם, בין היתר, בשפע.
מבחינה מבצעית, שם המשחק הוא עדיין, גם בדרג' תופח, להיות בתנועה מתמדת ככל האפשר. לא להשתקע לזמן ארוך מידי בעמדות נייחות, שהאויב עלול ללמוד ולתקוף.
האם יש שחיקה בקרב כוחותינו?
סגן מפקד חטיבה 460, סא"ל איתן סמואל, מספר לי שהמשימה עדיין ברורה לכל הלוחמים, בסדיר ובמילואים, והרוח איתנה.
זה גם הרושם שקיבלתי מצוות הנגמ"ש מרכבה, נמ"ר: לוחמי גבעתי, אביעד קורן מקרני שומרון, תבל אברהם ממושב בטחה בנגב ויונתן ארסף ממודיעין.
בנגמ"ש גם איש המילואים ולדימיר אשורוב מחולון והרופא הקרבי ד"ר סטס שטיינרג מפתח תקווה, שלפני המלחמה היה באמצע התמחות כרופא מרדים בבית החולים 'שיבא'.
יש להם בתוך הנגמ"ש צידנית קירור שבה הם שומרים פחיות שתיה לצד שלוש מנות דם לטיפול בנפגעים, אם יהיה צורך. לרוע המזל, יש נפגעים בלחימה לעתים קרובות: גם בזמן שהייתי בתופח נהרגו שני לוחמי נח"ל מגדוד 931 מאש נ"ט שנורתה לעברם בשטח סמוך.
הבאגים של הלחימה
הנחישות והיסודיות של פעילות צה"ל בפירוק תשתיות הטרור מרשימים, אך המחיר כבד: בלחימה השבוע היו עשרות הרוגים ומאות פצועים. בעורף, קשה להתרגל להודעות ה"הותר לפרסום".
ריבוי הנפגעים מעלה את השאלה האם צה"ל לא משחק לידי החמאס בכך שהוא מאפשר לו לנצל את יתרונותיו בלוחמת גרילה זעירה, בזמן שאנשיו מסתתרים רוב הזמן מתחת לאדמה ונמנעים כמעט תמיד מקרב ישיר מול צה"ל.
עוד נקודת תורפה: באזורים שצה"ל מפנה לאחר סיום הטיפול בתשתיות הטרור, שבים אנשי חמאס וצצים ממעבה האדמה. כך היה בימים האחרונים אפילו בג'בליה ובסג'אעיה. יש גם טפטוף של אזרחים השבים אל הצפון מדרום רצועת עזה, בדרכים לא דרכים.
רובם נדהמים מהיקף הנזק: הרוב המוחלט של הבתים אינם ראויים עוד למגורים. יידרש זמן רב כדי לשקם את ערי צפון הרצועה, ואפשר לראות גם בכך מחיר שעזה תשלם עוד זמן רב בגין מעשי הזוועה של 7 באוקטובר.
אחד הפערים בתוכניות של צה"ל קשור לכך שהוא עדיין לא פעל בציר פילדלפי, המפריד בין רצועת עזה למצרים, שם עדיין ייתכנו מנהרות תת קרקעיות פעילות בין שני חלקי העיר רפיח.
פתרון צבאי ארוך טווח לפרוק חמאס מנשקו לא יהיה ללא הקמת קיר תת קרקעי לאורך הציר, כמו זה שנבנה מסביב לרצועת עזה בגבול עם ישראל.
עדיין לא ברור האם המצרים הם אלה שיאפשרו לישראל להקים את הקיר הזה בצד שלהם בפילדלפי, או שישראל תידרש לכבוש גם את רפיח לשם כך.
מלחמה ארוכה
התמשכות המלחמה היא נקודת תורפה בפני עצמה. המלחמה כבר ארוכה הרבה יותר ממה שיכלו להיערך בצה"ל, מראש.
בהתאם, משאיות ואוניות מביאות כל הזמן אספקה של ציוד ותחמושת מארה"ב וגם ממקומות אחרים בעולם. כל מה שאפשר להשיג, גם במחירים מופקעים. המשלוחים כללו בימים האחרונים אפילו 150 אלף זוגות מדים מארצות הברית. גם את זה צריך, לא רק תחמושת.
הפער הגדול ביותר בלחימה של צה"ל עדיין קשור להגשמת היעד של החזרת החטופים.
בשבוע שעבר כתבתי בטור זה כי יש פער מסוים בין המציאות לבין מה שנאמר שוב ושוב לציבור - שחרור חלק מהחטופים בהפוגה הושג אך ורק בזכות הלחץ הצבאי על החמאס.
הלחץ הצבאי בהחלט תרם, אך לא היה הסיבה היחידה, והחמאס עלול להתעקש על הפסקת אש מוחלטת, ולא רק הפוגה, בכל תרחיש של שחרור שבויים נוסף.
זה הקלף החזק שלו בניסיון לשרוד, דבר שמביא את יעדי המלחמה של ישראל – שחרור החטופים מול חיסול החמאס – לכדי התנגשות.
ובכן, הסתירה הזאת בין "מיטוט החמאס" ובין החזרת החטופים לא השתנתה. להפך – בינתיים הנהגת החמאס ממשיכה להקשות את עורפה, ככל שישראל מגבירה את מאמציה לפתוח ערוץ הידברות דרך קטאר או מצרים.
בשבוע הבא ישוב לאזורנו מזכיר המדינה של ארצות הברית, אנתוני בלינקן. לא נראה כי יוכל להביא לפריצת דרך בסוגיית החטופים.
בלינקן יעסוק גם בתמונה הרחבה של המערכת הרב-זירתית, שקשורה גם ללחימה מול איראן ושלוחותיה בתימן, בעיראק וכמובן - חיזבאללה בלבנון. השבוע פורסם על יוזמה מצרית להחזרת החטופים במסגרת הפסקת אש כוללת ברצועת עזה, כאשר החמאס עדיין קיים ברצועה בצורה כזאת או אחרת.
סיכוייה של היוזמה נראים קלושים, ולא רק בגלל שתמונת סיום כזאת למלחמה תיחשב לתבוסה מבחינת דעת הקהל בישראל.
בינתיים, קשה להצדיק, על אף הלחץ האמריקאי בעניין, את העובדה שישראל ממשיכה להכניס לרצועת עזה את הדלק שלו נזקק החמאס נואשות לצורך המשך הלחימה – זה קורה אפילו דרך מעבר כרם שלום, משטחנו.
הרי אם החמאס יכול להמשיך להתקיים ככוח לוחם עד שצה"ל יסיג את כוחותיו לאחור – זה יהיה מבחינתו הישג אדיר, אפילו ניצחון. גם אם אנחנו לא רוצים להרעיב את אוכלוסיית עזה ולהמשיך לאפשר הכנסת מזון לרצועה – צריך להימנע מהכנסת הדלק.
השלב הבא כבר התחיל: מילואים ב"הכן"
כפי שכבר נאמר לציבור, צה"ל נערך לשלב ג' במלחמה. במסגרתו יסיג בעוד כמה שבועות את כוחותיו לאחור, ישחרר את מרבית כוחות המילואים, ויבצע פשיטות חטיבתיות בעומק הרצועה, מידי פעם, כדי להמשיך לרסק את תשתית הטרור.
כמו המבצעים התכופים ביהודה ושומרון לאחר "חומת מגן". השלב הזה יימשך עוד חודשים ארוכים ואולי אפילו שנים.
למעשה, שלב ג' כבר התחיל על ידי תחילת ההכשרה ההנדסית של ה"פרימטר" – שטח ברוחב כקילומטר שעזתים לא יורשו להיכנס אליו אחרי הנסיגה של צה"ל. צמוד לגדר עם ישראל. כל מי שנכנס - יומת. צה"ל גם התחיל לשחרר חלק מיחידות המילואים.
מלחמת איראן
ושוב איראן: החיסול של רזא מוסאווי, המפקד בכיר של משמרות המהפכה, שנהרג בתקיפה בדמשק ביום שני, הוא ההתפתחות הדרמטית ביותר במלחמה השבוע.
מבחינת האיראנים, אין ספק שישראל עומדת מאחורי החיסול של האיש שהיה אחראי באופן פורמלי על "תיאום היחסים הצבאיים בין איראן לסוריה". בפועל, הוביל משלוחי נשק גדולים לאזור, בעיקר לחיזבאללה, ביתר שאת בשבועות האחרונים.
החיסול של מוסאווי בא לאחר שלישראל יוחסה בשבוע שעבר מתקפת סייבר ששיתקה תחנות דלק באיראן, ולאחר שאיראן עצמה היממה ביום ראשון במתקפה של מל"ט על אוניה הקשורה לישראל 200 ק"מ מחופי הודו.
בשונה מההתקפות המבוצעות על ידי החו'תים, בפעם הזאת המל"ט הופעל מאיראן עצמה.
השבוע גם פורסם כי איראן הגבירה את שיעור העשרת האורניום במתקני הגרעין שלה, בדרך לפצצה. בלי קשר, שעות אחרי החיסול של מוסאווי נודע על הפיגוע ליד בניין שגרירות ישראל בניו דלהי, ללא נפגעים, למרבה המזל.
המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, ומאות אלפי אנשים נוספים השתתפו בהלוויה ההמונית שנערכה למוסאווי בטהרן ביום חמישי. הובטחה נקמה מהדהדת בישראל. לא נאמר באיזה מהחזיתות.
מצד שני (או שלישי), אין לשכוח שארה"ב נמצאת באזור עם כוחות אדירים, וכך גם מדינות מערביות אחרות, שפרסו טייסות של מטוסי קרב בכל שדה תעופה אפשרי במפרץ הפרסי.
כך שיכול להיות שעימות איראן-ישראל לא יישאר רק בין שתי המדינות. או שהאיראנים יחליטו שהלכו רחוק מידי בהתגרויות מאז אוקטובר, ויבליגו לעת עתה. נדע בקרוב.
