טור של עמיר רפפורט: "קמפיין החללים" והעובדות האמיתיות
לא יאמן שאפילו על השיוך שהחברתי והמגזרי של הנופלים בקרבות מתחולל מאבק מכוער ברשתות החברתיות. אלה העובדות הנכונות, וגם: האם תהיה בשורה חיובית בגיוס הקרבי של חרדים בעוד כמה ימים?
עמיר רפפורט
| 27/12/2023
צילום: עמיר רפפורט
מעולם לא היה פער גדול יותר בין שיח המתנהל ברשתות החברתיות ולעיתים גם בתקשורת הממסדית ובין המציאות בשטח, מאשר לגבי השאלה מיהם הלוחמים הנלחמים בעזה. מבחינת ה"שיוך" שלהם, כמובן.
״למה אין הרוגים מתל אביב???"
נתחיל בשיח: שוב ושוב עולה הטענה כאילו מרבית החללים שייכים למגזר מסוים. לעתים הטענות בוטות. העיתונאי רזי ברקאי אמר לפני מספר שבועות כי "לא הייתה הלוויה אחת בבני ברק" וחולל סערה.
השבוע הזה היה תחת מה שנראה, לעתים, אפילו כמו קמפיין ברשתות החברתיות סביב השאלה "למה אין הרוגים מתל אביב?"
פוסט עם שאלה דומה עלה בבת אחת בשורה של חשבונות המזוהים עם צד מסוים במפה הפוליטית ואחד דוחה במיוחד פורסם על ידי התסריטאי ו"אושיית הטוויטר" מני אסיאג שבו טען כי "40 אחוז מהנופלים הם מהציונות הדתית ו-30 אחוז מהליכוד".
באותו יום, כאשר ינון מגל הקריא את רשימת הנופלים היומית, זעק אחד מהנוכחים בקהל בזעם, אולי באופן ספונטני ואולי מתוכנן, "למה אין הרוגים מתל אביב???"
מגל הסה אותו ואמר כי "יש הרוג אחד מתל אביב". אסייג מצדו מחק את הפוסט, אבל בשני המקרים המחשבה ש"שאין חללים מתל אביב" הוטמעה. אגב, היא לא נכונה.
רצה הגורל ובבוקר שלמחרת התעוררנו כולנו עם הודעת "הותר לפרסום" נוראה נוספת על מותם של חיילי המילואים - סמ"ר אלישע יהונתן לובר ויוסף גיטרץ ז"ל, מ"עוצבת ראם".
לובר ז"ל מיצהר שליד שכם וגיטרץ ז"ל מתל אביב. הבשורה המרה על נפילתם נמסרה ביחד. במוות אין מחנות.
אני לא הייתי זקוק להמחשה המזעזעת הזאת.
גיאוגרפיה של המוות
בשנה האחרונה כתבתי כמה פעמים בטור זה, שרק מי שלא מכיר את הצבא באמת, יכול להאמין לטענה כאילו ביחידות השדה משרתים בני הפריפריה בלבד ואילו ה"פריבילגים" 'מסתדרים' ביחידות טכנולוגיות כמו 8200 או שהם משתמטים.
זה פשוט לא נכון, אבל רבים האמינו בכך, ועדיין מאמינים.
לאחר הבוקר המר של 7 באוקטובר ביקשתי מהמפיקה סמדר עוזיאל לבדוק מאיזה ישובים הגיעו החיילים שנפלו בהתקפה הראשונית ובקרבות בהדיפת המחבלים משטחנו.
התברר, כי בגל הראשון מספר החללים הגבוה ביותר היה מירושלים. מתל אביב נהרגו 8 חיילים, כמה מהם לוחמי גולני. חשבתי שבכך שפרסמתי את הנתונים יסתיים העיסוק בנושא.
לאור הקמפיין השבוע בשאלה "למה אין הרוגים מתל אביב?" ביקשתי מסמדר לעדכן את הנתונים, כאשר מספר ההרוגים מקרב כוחות צה"ל כבר עומד על כ-500. כמה שזה נורא, מדובר במספר מקובל של "מדגם סטטיסטי".
ובכן, "במקום הראשון" עדיין ירושלים עם מספר נורא של לא פחות מ-37 חללים. במקום השני מודיעין וחיפה עם 14 בכל עיר, רחובות -12 , תל אביב – 11, אשדוד רמת גן ובאר שבע עם 9 ורעננה - 8, כולל שני נופלים בני העיר רק השבוע.
רשימת החללים כוללת את כל ישובי ישראל. מיותר להזכיר את המחיר הכבד ששילם המגזר הדרוזי. צה"ל אינו מפרסם מי מהנופלים חובש כיפה ומי לא, אבל אין ספק כי המגזר הדתי-לאומי משלם מחיר דמים כבד.
לקיבוצים 29 הרוגים מ-29 קיבוצים שונים, לא כולל ההרוגים שנהרגו בבתיהם בקיבוצי הדרום. מתוכם 15 נפלו מאז תחילת התמרון הקרקעי. 49 מהנופלים הם בני מושבים.
האם צריך יותר מהנתונים האלה כדי לעצור את הסחרור ברשתות החברתיות?
אחווה גדולה
גם בשטח, הדברים נראים בדיוק כמו ב"סטטיסטיקה": הלוחמים בעזה מגיעים מכל קצוות הארץ ומכל המגזרים. יתירה מזאת, כמעט בכל יחידה מספרים על אחווה גדולה בין דתיים לחילוניים, יהודים ודרוזים.
כשאתה נלחם עם החברים שלך, אף אחד לא שואל לאיזה "מחנה" אתה שייך ולמי אתה מצביע.
הנה עוד המחשה: כאשר ביקרתי השבוע בלב עזה בחפ"ק של חטיבה 460, עוצבת בני אור" שתחתיה נלחמים כוחות מגבעתי, שריון והנדסה לכיבוש הכפרים תופח ודרג' בצפון הרצועה, יכולתי לראות שאפילו הפיקוד של החטיבה הוא מגוון מבחינה "גאוגרפית".
המח"ט אל"מ דביר אדרי, גר כיום בקיבוץ סער. במקור, הוא מנהריה. הסגן שלו, סא"ל איתן סמואל, גדל בירושלים ולמד כילד קטן במוסד של חב"ד משם עבר ללמוד ב"הרטמן".
מנהל הלחימה של החטיבה, יואב, הוא מהישוב כוכב יאיר וקצין ביטחון המידע, סגן איליה, גדל באלעד ולמד במוסדות בעלז, לפני שהסיר את הכיפה ובחר להתגייס לצה"ל. כיום הוא גר בגבעת שמואל.
בנגמ"ש האמבולנס של החטיבה, יכולתי לראות שוב את הגיוון העצום. נהג את הנמ"ר הלוחם אביעד קורן מקרני שומרון. חבריו מגבעתי הם תבל אברהם ממושב מבטחה שבנגב ויונתן ארסף ממודיעין.
בנגמ"ש גם איש המילואים ולדימיר אשורוב מחולון והרופא הקרבי ד"ר סטס שטיינרג פתח תקווה, שלפני המלחמה היה באמצע התמחות כרופא מרדים בבית החולים "שיבא".
איך מצליחים לשמור על אחווה מוחלטת, כאשר ברשתות החברתיות ובתקשורת נדמה לעתים כי חזרנו לימים הזכורים לרע מבחינת השסע החברתי והפוליטי?
הסמח"ט איתן סמואל מגלה לי את הסוד: "אנחנו פשוט לא שומעים חדשות ולא נכנסים לאינטרנט. מאז 7 באוקטובר כולנו כאן ביחד, אחד בשביל אחד, ואין לנו שום מושג מה קורה בעורף. אולי עדיף ככה".
גיוס חרדים
לפני סיום, משהו על גיוס חרדים, שבהחלט אין רבים מהם בלחימה בעזה.
בעוד ימים אחדים ייערך הגיוס התקופתי של צעירים מהמגזר החרדי לצה"ל. שוחחתי עם רס"ן במיל' יוסי לוי, שמוביל את הגיוס החרדי, ובמקביל משמש כסגן מפקד גדוד במילואים ומנסה להשלים דוקטורט באוניברסיטה. הוא בוגר ישיבת מיר.
לוי נזכר איתי בימים שבהם התחיל גיוס חרדים לתפקידי לחימה במסגרות יעודיות, ביוזמה של תא"ל מיל יהודה דובדבני, שהיה בזמנו ראש אגף המשימות הלאומיות במשרד הביטחון (אני הייתי בביתו של דובדבני ביחד עם שניים ממקימי גרעין "נצח יהודה" כאשר היוזמה הייתה עדיין בגדר סוד, וחשפתי לראשונה בשנת 2000 את הגיוס שנקרא אז "נחל חרדי").
לדברי לוי, "המלחמה היא ההזדמנות הגדולה ביותר לשילוב חרדים בתפקידים משמעותיים בצה"ל.
"ראינו התעוררות גדולה שבאה לידי ביטוי בגיוס של ינקי דרעי ועיתונאים מוכרים מהמגזר לשלב ב', בצה"ל.
״ממש הייתה התנפלות על לשכות הגיוס וצה"ל ממשיך לגייס עוד ועוד חרדים, בינתיים כבר 500.
״אמנם מדובר בשירות קצר בלבד אבל לא הייתי מזלזל במסר שזה מעביר לכלל הציבור החרדי - שהשירות בצה"ל הוא מבורך עכשיו.
"אני מקווה ומאמין שגם הגיוס של חרדים ליחידות הקרביות יגדל בעקבות הרוח שקיימת עכשיו. בשלב ראשון, שיתגייסו כל מי שלא לומדים באמת בישיבות ובכך שיעור הגיוס של חרדים יעלה מ-10 אחוז כיום ל-40 אחוז לפחות.
״אנחנו עדיין עובדים עד לרגע האחרון להגדיל את הגיוס הקרבי שייערך בעוד כמה ימים. אין לי את המספרים הסופיים, אבל בפעם הראשונה יתגייסו 6-7 חרדים לגולני ולנח"ל, בנוסף למסלולים שיש לנו כבר בחטיבות חי"ר אחרו.
"הגיוס העיקרי הוא לגדוד החרדי 'נצח יהודה' מחטיבת כפיר, שבימים אלה ממלא תפקיד חשוב מאוד בלחימה השוטפת.
״אחרי מבצע 'צוק איתן', ראינו עלייה בגיוס של חרדים באיחור של כמה חודשים. אני חושב שאחרי המלחמה הנוכחית ה'אפקט' החיובי לגיוס חרדים יהיה אפילו יותר גדול.
״כגודל המאורע וההשפעה שלו על החברה החרדית, גם אם נראה את הגידול המשמעותי בגיוס חרדים לכל המסגרות רק במחזורים הבאים ולא במחזור הגיוס נוכחי".
לא יאמן שאפילו על השיוך שהחברתי והמגזרי של הנופלים בקרבות מתחולל מאבק מכוער ברשתות החברתיות. אלה העובדות הנכונות, וגם: האם תהיה בשורה חיובית בגיוס הקרבי של חרדים בעוד כמה ימים?
צילום: עמיר רפפורט
מעולם לא היה פער גדול יותר בין שיח המתנהל ברשתות החברתיות ולעיתים גם בתקשורת הממסדית ובין המציאות בשטח, מאשר לגבי השאלה מיהם הלוחמים הנלחמים בעזה. מבחינת ה"שיוך" שלהם, כמובן.
״למה אין הרוגים מתל אביב???"
נתחיל בשיח: שוב ושוב עולה הטענה כאילו מרבית החללים שייכים למגזר מסוים. לעתים הטענות בוטות. העיתונאי רזי ברקאי אמר לפני מספר שבועות כי "לא הייתה הלוויה אחת בבני ברק" וחולל סערה.
השבוע הזה היה תחת מה שנראה, לעתים, אפילו כמו קמפיין ברשתות החברתיות סביב השאלה "למה אין הרוגים מתל אביב?"
פוסט עם שאלה דומה עלה בבת אחת בשורה של חשבונות המזוהים עם צד מסוים במפה הפוליטית ואחד דוחה במיוחד פורסם על ידי התסריטאי ו"אושיית הטוויטר" מני אסיאג שבו טען כי "40 אחוז מהנופלים הם מהציונות הדתית ו-30 אחוז מהליכוד".
באותו יום, כאשר ינון מגל הקריא את רשימת הנופלים היומית, זעק אחד מהנוכחים בקהל בזעם, אולי באופן ספונטני ואולי מתוכנן, "למה אין הרוגים מתל אביב???"
מגל הסה אותו ואמר כי "יש הרוג אחד מתל אביב". אסייג מצדו מחק את הפוסט, אבל בשני המקרים המחשבה ש"שאין חללים מתל אביב" הוטמעה. אגב, היא לא נכונה.
רצה הגורל ובבוקר שלמחרת התעוררנו כולנו עם הודעת "הותר לפרסום" נוראה נוספת על מותם של חיילי המילואים - סמ"ר אלישע יהונתן לובר ויוסף גיטרץ ז"ל, מ"עוצבת ראם".
לובר ז"ל מיצהר שליד שכם וגיטרץ ז"ל מתל אביב. הבשורה המרה על נפילתם נמסרה ביחד. במוות אין מחנות.
אני לא הייתי זקוק להמחשה המזעזעת הזאת.
גיאוגרפיה של המוות
בשנה האחרונה כתבתי כמה פעמים בטור זה, שרק מי שלא מכיר את הצבא באמת, יכול להאמין לטענה כאילו ביחידות השדה משרתים בני הפריפריה בלבד ואילו ה"פריבילגים" 'מסתדרים' ביחידות טכנולוגיות כמו 8200 או שהם משתמטים.
זה פשוט לא נכון, אבל רבים האמינו בכך, ועדיין מאמינים.
לאחר הבוקר המר של 7 באוקטובר ביקשתי מהמפיקה סמדר עוזיאל לבדוק מאיזה ישובים הגיעו החיילים שנפלו בהתקפה הראשונית ובקרבות בהדיפת המחבלים משטחנו.
התברר, כי בגל הראשון מספר החללים הגבוה ביותר היה מירושלים. מתל אביב נהרגו 8 חיילים, כמה מהם לוחמי גולני. חשבתי שבכך שפרסמתי את הנתונים יסתיים העיסוק בנושא.
לאור הקמפיין השבוע בשאלה "למה אין הרוגים מתל אביב?" ביקשתי מסמדר לעדכן את הנתונים, כאשר מספר ההרוגים מקרב כוחות צה"ל כבר עומד על כ-500. כמה שזה נורא, מדובר במספר מקובל של "מדגם סטטיסטי".
ובכן, "במקום הראשון" עדיין ירושלים עם מספר נורא של לא פחות מ-37 חללים. במקום השני מודיעין וחיפה עם 14 בכל עיר, רחובות -12 , תל אביב – 11, אשדוד רמת גן ובאר שבע עם 9 ורעננה - 8, כולל שני נופלים בני העיר רק השבוע.
רשימת החללים כוללת את כל ישובי ישראל. מיותר להזכיר את המחיר הכבד ששילם המגזר הדרוזי. צה"ל אינו מפרסם מי מהנופלים חובש כיפה ומי לא, אבל אין ספק כי המגזר הדתי-לאומי משלם מחיר דמים כבד.
לקיבוצים 29 הרוגים מ-29 קיבוצים שונים, לא כולל ההרוגים שנהרגו בבתיהם בקיבוצי הדרום. מתוכם 15 נפלו מאז תחילת התמרון הקרקעי. 49 מהנופלים הם בני מושבים.
האם צריך יותר מהנתונים האלה כדי לעצור את הסחרור ברשתות החברתיות?
אחווה גדולה
גם בשטח, הדברים נראים בדיוק כמו ב"סטטיסטיקה": הלוחמים בעזה מגיעים מכל קצוות הארץ ומכל המגזרים. יתירה מזאת, כמעט בכל יחידה מספרים על אחווה גדולה בין דתיים לחילוניים, יהודים ודרוזים.
כשאתה נלחם עם החברים שלך, אף אחד לא שואל לאיזה "מחנה" אתה שייך ולמי אתה מצביע.
הנה עוד המחשה: כאשר ביקרתי השבוע בלב עזה בחפ"ק של חטיבה 460, עוצבת בני אור" שתחתיה נלחמים כוחות מגבעתי, שריון והנדסה לכיבוש הכפרים תופח ודרג' בצפון הרצועה, יכולתי לראות שאפילו הפיקוד של החטיבה הוא מגוון מבחינה "גאוגרפית".
המח"ט אל"מ דביר אדרי, גר כיום בקיבוץ סער. במקור, הוא מנהריה. הסגן שלו, סא"ל איתן סמואל, גדל בירושלים ולמד כילד קטן במוסד של חב"ד משם עבר ללמוד ב"הרטמן".
מנהל הלחימה של החטיבה, יואב, הוא מהישוב כוכב יאיר וקצין ביטחון המידע, סגן איליה, גדל באלעד ולמד במוסדות בעלז, לפני שהסיר את הכיפה ובחר להתגייס לצה"ל. כיום הוא גר בגבעת שמואל.
בנגמ"ש האמבולנס של החטיבה, יכולתי לראות שוב את הגיוון העצום. נהג את הנמ"ר הלוחם אביעד קורן מקרני שומרון. חבריו מגבעתי הם תבל אברהם ממושב מבטחה שבנגב ויונתן ארסף ממודיעין.
בנגמ"ש גם איש המילואים ולדימיר אשורוב מחולון והרופא הקרבי ד"ר סטס שטיינרג פתח תקווה, שלפני המלחמה היה באמצע התמחות כרופא מרדים בבית החולים "שיבא".
איך מצליחים לשמור על אחווה מוחלטת, כאשר ברשתות החברתיות ובתקשורת נדמה לעתים כי חזרנו לימים הזכורים לרע מבחינת השסע החברתי והפוליטי?
הסמח"ט איתן סמואל מגלה לי את הסוד: "אנחנו פשוט לא שומעים חדשות ולא נכנסים לאינטרנט. מאז 7 באוקטובר כולנו כאן ביחד, אחד בשביל אחד, ואין לנו שום מושג מה קורה בעורף. אולי עדיף ככה".
גיוס חרדים
לפני סיום, משהו על גיוס חרדים, שבהחלט אין רבים מהם בלחימה בעזה.
בעוד ימים אחדים ייערך הגיוס התקופתי של צעירים מהמגזר החרדי לצה"ל. שוחחתי עם רס"ן במיל' יוסי לוי, שמוביל את הגיוס החרדי, ובמקביל משמש כסגן מפקד גדוד במילואים ומנסה להשלים דוקטורט באוניברסיטה. הוא בוגר ישיבת מיר.
לוי נזכר איתי בימים שבהם התחיל גיוס חרדים לתפקידי לחימה במסגרות יעודיות, ביוזמה של תא"ל מיל יהודה דובדבני, שהיה בזמנו ראש אגף המשימות הלאומיות במשרד הביטחון (אני הייתי בביתו של דובדבני ביחד עם שניים ממקימי גרעין "נצח יהודה" כאשר היוזמה הייתה עדיין בגדר סוד, וחשפתי לראשונה בשנת 2000 את הגיוס שנקרא אז "נחל חרדי").
לדברי לוי, "המלחמה היא ההזדמנות הגדולה ביותר לשילוב חרדים בתפקידים משמעותיים בצה"ל.
"ראינו התעוררות גדולה שבאה לידי ביטוי בגיוס של ינקי דרעי ועיתונאים מוכרים מהמגזר לשלב ב', בצה"ל.
״ממש הייתה התנפלות על לשכות הגיוס וצה"ל ממשיך לגייס עוד ועוד חרדים, בינתיים כבר 500.
״אמנם מדובר בשירות קצר בלבד אבל לא הייתי מזלזל במסר שזה מעביר לכלל הציבור החרדי - שהשירות בצה"ל הוא מבורך עכשיו.
"אני מקווה ומאמין שגם הגיוס של חרדים ליחידות הקרביות יגדל בעקבות הרוח שקיימת עכשיו. בשלב ראשון, שיתגייסו כל מי שלא לומדים באמת בישיבות ובכך שיעור הגיוס של חרדים יעלה מ-10 אחוז כיום ל-40 אחוז לפחות.
״אנחנו עדיין עובדים עד לרגע האחרון להגדיל את הגיוס הקרבי שייערך בעוד כמה ימים. אין לי את המספרים הסופיים, אבל בפעם הראשונה יתגייסו 6-7 חרדים לגולני ולנח"ל, בנוסף למסלולים שיש לנו כבר בחטיבות חי"ר אחרו.
"הגיוס העיקרי הוא לגדוד החרדי 'נצח יהודה' מחטיבת כפיר, שבימים אלה ממלא תפקיד חשוב מאוד בלחימה השוטפת.
״אחרי מבצע 'צוק איתן', ראינו עלייה בגיוס של חרדים באיחור של כמה חודשים. אני חושב שאחרי המלחמה הנוכחית ה'אפקט' החיובי לגיוס חרדים יהיה אפילו יותר גדול.
״כגודל המאורע וההשפעה שלו על החברה החרדית, גם אם נראה את הגידול המשמעותי בגיוס חרדים לכל המסגרות רק במחזורים הבאים ולא במחזור הגיוס נוכחי".
