פרל הארבור – התרעה והחלטה
רוברטה וולסטטר, פרל הארבור – התרעה והחלטה, מודן, "מערכות", משרד הביטחון – ההוצאה לאור
אפרים לפיד
| 27/12/2023
באדיבות מודן, "מערכות", משרד הביטחון – ההוצאה לאור
ההפתעה ב-7.12.1941 בה תקפו היפנים בלב מלחמת העולם השנייה את בסיס הצי האמריקני בנמל הפנינים ( Pearl Harbor) היתה לימים לאירוע מכונן בתולדות המודיעין המודרני.
ברחבי העולם שננו ולמדו את לקחי האירוע כדי לא להיכשל כדוגמתו. באותה שנה חווה העולם גם את ההפתעה המודיעינית ("מבצע ברברוסה" Unternehmen Barbarossa) של הגרמנים כלפי בריה"מ.
מאז מלוות אותנו הפתעות מודיעיניות ב-1968 (פלישת הסובייטים לצ'כיה) ו"שלנו" – 1973 מלחמת יום הכיפורים. מעל כל אלה מונחת על צווארנו בחודשים אלה ההפתעה הנוראית, 7.10.2023, המתקפה הברוטלית של חמאס/דאעש.
מדהים להיווכח עד כמה דומים מרכיבים רבים בניתוח אירועים אלה ובפרט במכנה המשותף לכל ההפתעות, לקח שחוזר על עצמו וקשה למונעו – האדם! תמיד עומדים אנשים מאחורי כל היכולות המודיעיניות, הטכנולוגיה ואוסף הארגונים השותפים ההולך וגדל מאירוע לאירוע.
האנשים מתחלפים ("הימים חולפים, שנה עוברת, אבל ההפתעה לעולם נשמרת") והעולם עוד לא מצא תרופת פלא למניעת הפתעה. אחרי כל ארוע נחקרים הדברים, מתבקשות מסקנות, ננקטים צעדים, אך הם דועכים במהלך השנים לקראת האסון הבא.
"מערכות", בית התוכן המקצועי של צה"ל, יזם בשנה זו, 50 שנה להפתעת יום הכיפורים, להוציא לאור מהדורה מעודכנת של ספרה הקלסי של ברברה וולסטטר על פרל הארבור, החוקרת המוכרת כממציאת הגישה הידועה של "אותות ורעשים".
הספר יצא שבועות מספר לפני 7.10 והפך למקור נוסף להשוואת נתונים ולקחים. הספר נפתח בהקדמה של אלוף ערן ניב, ראש אגף התקשוב וההגנה בסייבר, בן קיבוץ ארז במערב הנגב, אשר מתייחס ללקחי 1941 לצה"ל (כאמור, נכתב עוד לפני אסון 7.10).
ספרה של וולסטטר בוחן את הנקודות להלן. אם נחליף את וושינגטון ב-מטכ"ל ואת הונולולו במפקדת אוגדת עזה יהיה מדהים להיווכח כמה ההיסטוריה מתעתעת בנו לאורך שנים.
אילו אותות על התקפה יפנית ממשמשת ובאה על נכס אמריקני היו זמינים במערכת המידע הן בהונולולו והן בוושינגטון?
כמה מתוך המידע היה זמין לפיקוד הצבאי בהונולולו? כמה הועבר מוושינגטון וכמה נאסף במקום? כמה הועבר מהונולולו לוושינגטון?
כמה טובים היו המקורות החשאיים בהשוואה למקורות הגלויים?
אילו אותות הגיעו לאנשים שהיו צריכים לפעול?
כיצד פורשו אותות אלה וכיצד שמשו לקבלת החלטות?
יתרונו של הספר בימים אלה הוא בהפנמת לקחים מאז התקפים גם לימינו. בפרל הארבור ארעה הפתעה שכללה חידוש אמיתי מצידו של האויב, כזה שלא נחזה או הוערך ואולי גם פשוט ביש מזל.
הסכנה, כפי שמתואר בספר, אינה רק שנפרש את האותות והסימנים בצורה פחות מיומנת אלא באובססיה לסכנות מוכרות יותר מאשר לסכנות סבירות.
המתכננים (ואף המעריכים) בכל הרמות הם אנשים עסוקים מאד ואינם פנויים לתכנן (או להעריך) את טווח האפשרויות הרחב יותר.
הספר מסביר איך אומה מגיעה להחלטה לאורך שנים להשקיע משאבים עצומים להכות יריב הגדול ממנה בעשרות מונים, זה מה שקרה לנו עם חמאס בגיאוגרפיה קטנה יותר, אך בעוצמות רוע גדולות בהרבה.
רוברטה וולסטטר, פרל הארבור – התרעה והחלטה, מודן, "מערכות", משרד הביטחון – ההוצאה לאור
באדיבות מודן, "מערכות", משרד הביטחון – ההוצאה לאור
ההפתעה ב-7.12.1941 בה תקפו היפנים בלב מלחמת העולם השנייה את בסיס הצי האמריקני בנמל הפנינים ( Pearl Harbor) היתה לימים לאירוע מכונן בתולדות המודיעין המודרני.
ברחבי העולם שננו ולמדו את לקחי האירוע כדי לא להיכשל כדוגמתו. באותה שנה חווה העולם גם את ההפתעה המודיעינית ("מבצע ברברוסה" Unternehmen Barbarossa) של הגרמנים כלפי בריה"מ.
מאז מלוות אותנו הפתעות מודיעיניות ב-1968 (פלישת הסובייטים לצ'כיה) ו"שלנו" – 1973 מלחמת יום הכיפורים. מעל כל אלה מונחת על צווארנו בחודשים אלה ההפתעה הנוראית, 7.10.2023, המתקפה הברוטלית של חמאס/דאעש.
מדהים להיווכח עד כמה דומים מרכיבים רבים בניתוח אירועים אלה ובפרט במכנה המשותף לכל ההפתעות, לקח שחוזר על עצמו וקשה למונעו – האדם! תמיד עומדים אנשים מאחורי כל היכולות המודיעיניות, הטכנולוגיה ואוסף הארגונים השותפים ההולך וגדל מאירוע לאירוע.
האנשים מתחלפים ("הימים חולפים, שנה עוברת, אבל ההפתעה לעולם נשמרת") והעולם עוד לא מצא תרופת פלא למניעת הפתעה. אחרי כל ארוע נחקרים הדברים, מתבקשות מסקנות, ננקטים צעדים, אך הם דועכים במהלך השנים לקראת האסון הבא.
"מערכות", בית התוכן המקצועי של צה"ל, יזם בשנה זו, 50 שנה להפתעת יום הכיפורים, להוציא לאור מהדורה מעודכנת של ספרה הקלסי של ברברה וולסטטר על פרל הארבור, החוקרת המוכרת כממציאת הגישה הידועה של "אותות ורעשים".
הספר יצא שבועות מספר לפני 7.10 והפך למקור נוסף להשוואת נתונים ולקחים. הספר נפתח בהקדמה של אלוף ערן ניב, ראש אגף התקשוב וההגנה בסייבר, בן קיבוץ ארז במערב הנגב, אשר מתייחס ללקחי 1941 לצה"ל (כאמור, נכתב עוד לפני אסון 7.10).
ספרה של וולסטטר בוחן את הנקודות להלן. אם נחליף את וושינגטון ב-מטכ"ל ואת הונולולו במפקדת אוגדת עזה יהיה מדהים להיווכח כמה ההיסטוריה מתעתעת בנו לאורך שנים.
אילו אותות על התקפה יפנית ממשמשת ובאה על נכס אמריקני היו זמינים במערכת המידע הן בהונולולו והן בוושינגטון?
כמה מתוך המידע היה זמין לפיקוד הצבאי בהונולולו? כמה הועבר מוושינגטון וכמה נאסף במקום? כמה הועבר מהונולולו לוושינגטון?
כמה טובים היו המקורות החשאיים בהשוואה למקורות הגלויים?
אילו אותות הגיעו לאנשים שהיו צריכים לפעול?
כיצד פורשו אותות אלה וכיצד שמשו לקבלת החלטות?
יתרונו של הספר בימים אלה הוא בהפנמת לקחים מאז התקפים גם לימינו. בפרל הארבור ארעה הפתעה שכללה חידוש אמיתי מצידו של האויב, כזה שלא נחזה או הוערך ואולי גם פשוט ביש מזל.
הסכנה, כפי שמתואר בספר, אינה רק שנפרש את האותות והסימנים בצורה פחות מיומנת אלא באובססיה לסכנות מוכרות יותר מאשר לסכנות סבירות.
המתכננים (ואף המעריכים) בכל הרמות הם אנשים עסוקים מאד ואינם פנויים לתכנן (או להעריך) את טווח האפשרויות הרחב יותר.
הספר מסביר איך אומה מגיעה להחלטה לאורך שנים להשקיע משאבים עצומים להכות יריב הגדול ממנה בעשרות מונים, זה מה שקרה לנו עם חמאס בגיאוגרפיה קטנה יותר, אך בעוצמות רוע גדולות בהרבה.
