טור של עמיר רפפורט: דילמת האש האווירית
האם צה"ל מגדיל את הסיכון ללוחמים כדי לצמצם פגיעה בבלתי מעורבים פלשתיניים? כך זה נראה בעיניים של היבשה ושל חיל האוויר - והמסקנה
עמיר רפפורט
| 14/12/2023
זה היה השבוע שבו עלתה ביתר שאת השאלה האם ניתן להקטין את הסיכון לכוחות הקרקע הלוחמים בלב עזה באמצעות "השטחה" של מבנים נוספים?
או במילים אחרות, האם הסיכון לכוחות גדל בגלל הימנעות מהפעלת אש מקסימאלית מהאוויר, במקרים מסוימים, כולל בשל החשש מפגיעה אפשרית בפלשתינים בלתי מעורבים בלחימה? והתשובה? מורכבת, אך יש שורה תחתונה בסוף. נגיע אליה.
נתחיל בתיאור שניים מהאירועים שחידדו את הדילמה.
ביום ראשון נהרגו חמישה קצינים וחיילים מגדוד 8111 בכפר קרארה שממזרח לחאן יונס. הכוח היה בעיצומה של פשיטה על מתחם של בית ספר, שממנו נורתה אש עד קודם לכן.
קדמה לפשיטה הרגלית גם הפצצה מהאוויר, אך אנשי החמאס שהטמינו את המטענים, עלו אל פני הקרקע מתוך פיר של מנהרה, זמן קצר אחריה.
בנוסף לחמשת ההרוגים היה לכוח המילואימניקים גם פצוע אחד קשה (במלחמה הזאת צה"ל אינו מדווח, בדרך כלל, על פצועים ברמות חומרה קלות יותר).
יומיים אחרי התופת ליד חאן יונס, ארע הקרב שבו נפלו לא פחות מ-9 לוחמים, כולל מפקד גדוד 13 של גולני, סא"ל תומר גרינברג, ואל"מ יצחק בן בשט, שעמד להשתחרר משירות קבע לאחר שורה של תפקידי מח"ט ולפני שחרורו הצטרף לחפ"ק של מח"ט גולני כדי לנהל אותו במלחמה.
הקרב התנהל ממש בלב הקסבה של סג'אעיה, שנחשבת כאחד המעוזים הקשים ביותר של החמאס בכל רחבי רצועת עזה, אם לא הקשה ביותר. היו השבוע עוד היתקלויות רבות וכואבות, שאולי ניתן היה למנוע, בחוכמה שלאחר מעשה.
משיחות עם מפקדי יבשה, שאחראים על הלחימה הקרקעית ומביקור בבסיס רמת דוד, יכולתי להבין עד כמה מורכבת הדילמה של הפעלת האש מן האוויר.
בעיניים של היבשה
בשורה התחתונה, הפעלת אש מהאוויר ועל ידי הארטילריה כריכוך לקראת כל פעולה היא למעשה, בלתי מוגבלת, כאשר מדובר באזורים שמצפון לקו נחל עזה, שאותם קרא צה"ל לפנות מאזרחים. מי שנמצא שם יכול להיחשב בוודאות איש חמאס (גם אם הוא אינו קשור לחמאס, אך החליט שלא לעזוב).
"לא ניתן לטהר את השטח ולהשיג את יעדי המלחמה רק מן האוויר", אומרים מפקדים ביבשה. "בזמן ההפצצות, חמאס נמצא מתחת לפני הקרקע, וללא הגעה אל פירי המנהרות - לא נוכל להשמיד אותו. הטיהור כולל כניסה אל בתים או למתחמים כמו בתי ספר ומחנות אימונים – כדי לתפוס נשק ומשגרי רקטות, חומרי מודיעין ואולי אפילו למצוא סימנים לחטופים.
"גם אחרי שלב הריכוך, תוך כדי הטיהור עצמו, יש אש אווירית צמודה שמחפה עלינו. השיקול היחיד להימנע מהפעלת אש ממטוסי קרב, כלי טיס מאוישים מרחוק או מסוקים הוא רק כדי לא לפגוע בכוחותינו או בחטופים, אם יש חשש כזה".
אנשי צבא היבשה מציינים כמה מהמקרים הכואבים של המלחמה, שבהם נהרגו לוחמים מאש אווירית בשוגג, כולל מקרה שבו "סומן" על ידי כוחות בשטח בית שבו שהו לוחמי צנחנים. בשל כך הוא הותקף על ידי מסוק אפאצ'י. באירוע אחר שיגר כלי טיס מאויש מרחוק טיל מדויק לעבר כוח רגלי של צה"ל.
ככלל, לא רק בשלב הריכוך אלא גם בעת הטיהור עצמו, מכלולי הפעלת האש מרחוק של היבשה וגם הכוחות בשטח יכולים "להזמין" אש אווירית מיידית, כאשר הם נזקקים לה.
במקרה של תקרית סג'אעיה, היה חשש מחטיפתם אל תוך מנהרה של ארבע חיילים שנפגעו בשלב הראשון של הקרב, והקשר עימם אבד, כך שלא ניתן היה לחכות עם החילוץ עד להפצצה כבדה של השטח מהאוויר. מה גם שהפצצה כזאת הייתה פוגעת בהכרח גם בכוחותינו.
עם זאת, מציינים בצה"ל, כי כאשר מדובר בלחימה באיזור חאן יונס, הפעלת האש מרחוק מורכבת יותר מאשר בצפון הרצועה, בגלל הימצאותם של שני מיליון אזרחים, שחלקם הגיעו קודם לכן מן הצפון, בהוראת צה"ל.
אמנם, צה"ל קורא לתושבים לפנות אזורי לחימה שונים במרחב חאן יונס על פי "מפה אינטראקטיבית", אך בכל זאת החשש לפגוע בבלתי מעורבים הוא גדול יותר, ונלקח בחשבון.
"בדרום, צריך לחשוב יותר לפני כל תקיפה אווירית, לעומת הצפון, כי השטח לא בהכרח ריק מאזרחים – אבל גם כאן תוקפים את האויב מרחוק – ככל האפשר".
מכלולי האש רשאים גם כעת, בכל מקום ברצועת עזה, "להשטיח" כל מבנה ללא נוהל "הקש בגג" וללא אישור של קצין בדרגת תת אלוף לפחות, כפי שהיה עד ל"חרבות ברזל".
בסיס רמת דוד של חיל האוויר, בצפון, יום רביעי
בעיניים של חיל האוויר, שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה מעולם לא היה הדוק יותר, ואש אווירית אף פעם לא הייתה צמודה לכוחות קרקעיים כמו הפעם. בשום מקום בעולם, לא רק בלחימה בעזה.
במקרה, מפקד רמת דוד, אל"מ א, היה ראש "מחלקת השתתפות" במטה חיל האוויר בעבר. המחלקה הזאת הוקמה ב-2014, תוך כדי "צוק איתן", כדי לשפר את הסיוע האווירי הצמוד לכוחות המתמרנים, מרמת הפיקוד ומעלה. יש גם "יחידה להשתתפות" כדי לתאם את השת"פ עם רמת האוגדה ומטה.
פעם, נהגו בצבא היבשה לכנות את חיל האוויר כ"צבא הזר הכי ידידותי לצה"ל". בשנים האחרונות, שומעים את האמירות האלה פחות ופחות.
שיתוף הפעולה מגיע כעת עד כדי היכרות אישית עמוקה בין מפקדים "כחולים" ו"ירוקים". למשל, מרבית מפקדי הטייסות בחיל האוויר הזעזעו אתמול מהחדשות מסג'אעיה, גם בגלל שהכירו אישית את תומר גרינברג ז"ל, שלמד איתם ביחד במכללה לפיקוד ומטה. אל"מ א' היה חבר קרב של אל"מ בן בשט ז"ל. הם למדו ביחד במכללה לביטחון לאומי.
הגורמים בחיל האוויר מספרים, כי מאז תחילת המלחמה לא חל שינוי משמעותי בהנחיות התקיפה האווירית. זאת, בניגוד לטענה כאילו "צה"ל שומר על חיי הפלשתינים יותר מאשר חיי לוחמים", שנשמעת שוב ושוב ברשתות החברתיות.
"התקיפות נשקלות מיום ליום בהתאם לשורה ארוכה של שיקולים, ובהתאם ללקחים שנלמדים, כאשר המטרה נותרה השגה יעדי המלחמה וצמצום הפגיעה בכוחותינו – מעל לכל ולפני הכול.
כל זאת, במקביל למאמץ להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים, בטח במתחמים כמו של אונר"א. גם השיקול הזה נלקח בחשבון לכל אורך הדרך, במידה מסוימת. "כאשר חיל האוויר פוגע בכוחות הקרקע שלנו בשוגג, הכאב הוא עצום", אומרים עוד בחיל האוויר.
"זה רק ממחיש עד כמה התיאום עדין ומורכב. האמצעי האפקטיבי ביותר לפגיעה במחבלים אלה פצצות של מטוסי קרב במשקל של עד טון, ולפעמים כמה וכמה פצצות כאלה בו זמנית.
״במקרה של מטוסי קרב הצורך לשמור על מרווחי בטיחות מכוחותינו הוא הגדול ביותר, משום שכל טעות עלולה לעלות בנפגעים רבים במיוחד, בשל עוצמת הפצצות".
פצצה במשקל טון
כדוגמא להשתתפות הצמודה בלחימה מספרים בחיל האוויר על אחד הקרבות, שבו הוטלה פצצה במשקל טון במרחק של 80 מטר בלבד מכוחות שנדרשו לסיוע מידי קריטי.
למרות שמרווח הבטיחות התקני הוא 250 מטר, ומרווח הבטיחות המינימאלי שמקובל, הוא 130 מטר. כה מורכבת היא מלחמת עזה.
זו המסקנה לגבי הדילמה של הפעלת אש אווירית בעזה, בהתאם למה ששמעתי השבוע מה"כחולים" ומה"ירוקים". עדיין אין מניעה "לשטח" מבנים באזורים שבהם פועלים כוחות הקרקע.
השיקול מתי לעשות זאת מבצעי. הניסון להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים הוא שיקול רלוונטי, בעיקר באזור הצפוף של דרום הרצועה. הצורך להימנע מסיכון חיילים גובר עליו.
אם יודעים על זירת מטענים או בית ממולכד - מפציצים מרחוק ללא צל של ספק. כוחות הקרקע והאוויר פועלים, ביחד, כדי להפיק לקחים מרביים מהלחימה המשולבת עד כה.
בהחלט, יש עוד מקום לשיפור. אין תחליף לפעולה בשטח, עם "רגליים על הקרקע". והמחיר ימשיך להיות כבד.
האם צה"ל מגדיל את הסיכון ללוחמים כדי לצמצם פגיעה בבלתי מעורבים פלשתיניים? כך זה נראה בעיניים של היבשה ושל חיל האוויר - והמסקנה
זה היה השבוע שבו עלתה ביתר שאת השאלה האם ניתן להקטין את הסיכון לכוחות הקרקע הלוחמים בלב עזה באמצעות "השטחה" של מבנים נוספים?
או במילים אחרות, האם הסיכון לכוחות גדל בגלל הימנעות מהפעלת אש מקסימאלית מהאוויר, במקרים מסוימים, כולל בשל החשש מפגיעה אפשרית בפלשתינים בלתי מעורבים בלחימה? והתשובה? מורכבת, אך יש שורה תחתונה בסוף. נגיע אליה.
נתחיל בתיאור שניים מהאירועים שחידדו את הדילמה.
ביום ראשון נהרגו חמישה קצינים וחיילים מגדוד 8111 בכפר קרארה שממזרח לחאן יונס. הכוח היה בעיצומה של פשיטה על מתחם של בית ספר, שממנו נורתה אש עד קודם לכן.
קדמה לפשיטה הרגלית גם הפצצה מהאוויר, אך אנשי החמאס שהטמינו את המטענים, עלו אל פני הקרקע מתוך פיר של מנהרה, זמן קצר אחריה.
בנוסף לחמשת ההרוגים היה לכוח המילואימניקים גם פצוע אחד קשה (במלחמה הזאת צה"ל אינו מדווח, בדרך כלל, על פצועים ברמות חומרה קלות יותר).
יומיים אחרי התופת ליד חאן יונס, ארע הקרב שבו נפלו לא פחות מ-9 לוחמים, כולל מפקד גדוד 13 של גולני, סא"ל תומר גרינברג, ואל"מ יצחק בן בשט, שעמד להשתחרר משירות קבע לאחר שורה של תפקידי מח"ט ולפני שחרורו הצטרף לחפ"ק של מח"ט גולני כדי לנהל אותו במלחמה.
הקרב התנהל ממש בלב הקסבה של סג'אעיה, שנחשבת כאחד המעוזים הקשים ביותר של החמאס בכל רחבי רצועת עזה, אם לא הקשה ביותר. היו השבוע עוד היתקלויות רבות וכואבות, שאולי ניתן היה למנוע, בחוכמה שלאחר מעשה.
משיחות עם מפקדי יבשה, שאחראים על הלחימה הקרקעית ומביקור בבסיס רמת דוד, יכולתי להבין עד כמה מורכבת הדילמה של הפעלת האש מן האוויר.
בעיניים של היבשה
בשורה התחתונה, הפעלת אש מהאוויר ועל ידי הארטילריה כריכוך לקראת כל פעולה היא למעשה, בלתי מוגבלת, כאשר מדובר באזורים שמצפון לקו נחל עזה, שאותם קרא צה"ל לפנות מאזרחים. מי שנמצא שם יכול להיחשב בוודאות איש חמאס (גם אם הוא אינו קשור לחמאס, אך החליט שלא לעזוב).
"לא ניתן לטהר את השטח ולהשיג את יעדי המלחמה רק מן האוויר", אומרים מפקדים ביבשה. "בזמן ההפצצות, חמאס נמצא מתחת לפני הקרקע, וללא הגעה אל פירי המנהרות - לא נוכל להשמיד אותו. הטיהור כולל כניסה אל בתים או למתחמים כמו בתי ספר ומחנות אימונים – כדי לתפוס נשק ומשגרי רקטות, חומרי מודיעין ואולי אפילו למצוא סימנים לחטופים.
"גם אחרי שלב הריכוך, תוך כדי הטיהור עצמו, יש אש אווירית צמודה שמחפה עלינו. השיקול היחיד להימנע מהפעלת אש ממטוסי קרב, כלי טיס מאוישים מרחוק או מסוקים הוא רק כדי לא לפגוע בכוחותינו או בחטופים, אם יש חשש כזה".
אנשי צבא היבשה מציינים כמה מהמקרים הכואבים של המלחמה, שבהם נהרגו לוחמים מאש אווירית בשוגג, כולל מקרה שבו "סומן" על ידי כוחות בשטח בית שבו שהו לוחמי צנחנים. בשל כך הוא הותקף על ידי מסוק אפאצ'י. באירוע אחר שיגר כלי טיס מאויש מרחוק טיל מדויק לעבר כוח רגלי של צה"ל.
ככלל, לא רק בשלב הריכוך אלא גם בעת הטיהור עצמו, מכלולי הפעלת האש מרחוק של היבשה וגם הכוחות בשטח יכולים "להזמין" אש אווירית מיידית, כאשר הם נזקקים לה.
במקרה של תקרית סג'אעיה, היה חשש מחטיפתם אל תוך מנהרה של ארבע חיילים שנפגעו בשלב הראשון של הקרב, והקשר עימם אבד, כך שלא ניתן היה לחכות עם החילוץ עד להפצצה כבדה של השטח מהאוויר. מה גם שהפצצה כזאת הייתה פוגעת בהכרח גם בכוחותינו.
עם זאת, מציינים בצה"ל, כי כאשר מדובר בלחימה באיזור חאן יונס, הפעלת האש מרחוק מורכבת יותר מאשר בצפון הרצועה, בגלל הימצאותם של שני מיליון אזרחים, שחלקם הגיעו קודם לכן מן הצפון, בהוראת צה"ל.
אמנם, צה"ל קורא לתושבים לפנות אזורי לחימה שונים במרחב חאן יונס על פי "מפה אינטראקטיבית", אך בכל זאת החשש לפגוע בבלתי מעורבים הוא גדול יותר, ונלקח בחשבון.
"בדרום, צריך לחשוב יותר לפני כל תקיפה אווירית, לעומת הצפון, כי השטח לא בהכרח ריק מאזרחים – אבל גם כאן תוקפים את האויב מרחוק – ככל האפשר".
מכלולי האש רשאים גם כעת, בכל מקום ברצועת עזה, "להשטיח" כל מבנה ללא נוהל "הקש בגג" וללא אישור של קצין בדרגת תת אלוף לפחות, כפי שהיה עד ל"חרבות ברזל".
בסיס רמת דוד של חיל האוויר, בצפון, יום רביעי
בעיניים של חיל האוויר, שיתוף הפעולה עם כוחות היבשה מעולם לא היה הדוק יותר, ואש אווירית אף פעם לא הייתה צמודה לכוחות קרקעיים כמו הפעם. בשום מקום בעולם, לא רק בלחימה בעזה.
במקרה, מפקד רמת דוד, אל"מ א, היה ראש "מחלקת השתתפות" במטה חיל האוויר בעבר. המחלקה הזאת הוקמה ב-2014, תוך כדי "צוק איתן", כדי לשפר את הסיוע האווירי הצמוד לכוחות המתמרנים, מרמת הפיקוד ומעלה. יש גם "יחידה להשתתפות" כדי לתאם את השת"פ עם רמת האוגדה ומטה.
פעם, נהגו בצבא היבשה לכנות את חיל האוויר כ"צבא הזר הכי ידידותי לצה"ל". בשנים האחרונות, שומעים את האמירות האלה פחות ופחות.
שיתוף הפעולה מגיע כעת עד כדי היכרות אישית עמוקה בין מפקדים "כחולים" ו"ירוקים". למשל, מרבית מפקדי הטייסות בחיל האוויר הזעזעו אתמול מהחדשות מסג'אעיה, גם בגלל שהכירו אישית את תומר גרינברג ז"ל, שלמד איתם ביחד במכללה לפיקוד ומטה. אל"מ א' היה חבר קרב של אל"מ בן בשט ז"ל. הם למדו ביחד במכללה לביטחון לאומי.
הגורמים בחיל האוויר מספרים, כי מאז תחילת המלחמה לא חל שינוי משמעותי בהנחיות התקיפה האווירית. זאת, בניגוד לטענה כאילו "צה"ל שומר על חיי הפלשתינים יותר מאשר חיי לוחמים", שנשמעת שוב ושוב ברשתות החברתיות.
"התקיפות נשקלות מיום ליום בהתאם לשורה ארוכה של שיקולים, ובהתאם ללקחים שנלמדים, כאשר המטרה נותרה השגה יעדי המלחמה וצמצום הפגיעה בכוחותינו – מעל לכל ולפני הכול.
כל זאת, במקביל למאמץ להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים, בטח במתחמים כמו של אונר"א. גם השיקול הזה נלקח בחשבון לכל אורך הדרך, במידה מסוימת. "כאשר חיל האוויר פוגע בכוחות הקרקע שלנו בשוגג, הכאב הוא עצום", אומרים עוד בחיל האוויר.
"זה רק ממחיש עד כמה התיאום עדין ומורכב. האמצעי האפקטיבי ביותר לפגיעה במחבלים אלה פצצות של מטוסי קרב במשקל של עד טון, ולפעמים כמה וכמה פצצות כאלה בו זמנית.
״במקרה של מטוסי קרב הצורך לשמור על מרווחי בטיחות מכוחותינו הוא הגדול ביותר, משום שכל טעות עלולה לעלות בנפגעים רבים במיוחד, בשל עוצמת הפצצות".
פצצה במשקל טון
כדוגמא להשתתפות הצמודה בלחימה מספרים בחיל האוויר על אחד הקרבות, שבו הוטלה פצצה במשקל טון במרחק של 80 מטר בלבד מכוחות שנדרשו לסיוע מידי קריטי.
למרות שמרווח הבטיחות התקני הוא 250 מטר, ומרווח הבטיחות המינימאלי שמקובל, הוא 130 מטר. כה מורכבת היא מלחמת עזה.
זו המסקנה לגבי הדילמה של הפעלת אש אווירית בעזה, בהתאם למה ששמעתי השבוע מה"כחולים" ומה"ירוקים". עדיין אין מניעה "לשטח" מבנים באזורים שבהם פועלים כוחות הקרקע.
השיקול מתי לעשות זאת מבצעי. הניסון להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים הוא שיקול רלוונטי, בעיקר באזור הצפוף של דרום הרצועה. הצורך להימנע מסיכון חיילים גובר עליו.
אם יודעים על זירת מטענים או בית ממולכד - מפציצים מרחוק ללא צל של ספק. כוחות הקרקע והאוויר פועלים, ביחד, כדי להפיק לקחים מרביים מהלחימה המשולבת עד כה.
בהחלט, יש עוד מקום לשיפור. אין תחליף לפעולה בשטח, עם "רגליים על הקרקע". והמחיר ימשיך להיות כבד.
