טור אישי | כל דקה נצרבת בזיכרון ותלווה את המשפחה כל ימיה
שמעון חפץ מספר על החוויה האישית שלו מפגישות עם משפחות שאיבדו את יקיריהן בטבח ב7.10
שמעון חפץ
| 11/12/2023
הרגע שבו החיים התרסקו. "אלוהים נתן לך במתנה דבר גדול, דבר נפלא, אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה." שישה שבועות למלחמה, החברה הישראלית שונה מאז ראש השנה תשפ"ד.
למרבה הצער והכאב היתי ועדיין אני עד ראייה ושמיעה לאלפי מעמדים עצובים כאלה במהלך שנות שרותי לצד שרי ביטחון ונשיאי מדינת ישראל. עם פרוץ המלחמה הצטרפתי לבקשת נשיא המדינה מר יצחק הרצוג לסייע לפקוד את בתי חללי צה"ל בצרוף איגרת אישית מטעמו ובשם מדינת ישראל לכל אחת ואחד מיקירינו הנופלים.
במהלך עשרות השנים ביקרתי אלפי משפחות שחייהן התרסקו רק דקה או שתיים לפני כן. התחלתי איתן את המסע שאין לו סוף - המסע אל השכול.
ראיתי הורים, אחים ואחיות שהסתכלו בי בתמהון ורע לאחר מכן לא האמינו לבשורה הנוראה ותבעו שוב ושוב לבדוק אם היא נכונה. הלוואי שלא הייתי עד לאותם מראות. עוד לא היתה משפחה שהידיעה המרה על האובדן השיגה אותה וחייה לא חישבו להישבר.
"אם תלך מי יחבק אותי ככה? מי ישמע אותי בסוף היום, מי ינחם וירגיע ,רק אתה יודע."
ֿהיו משפחות שהתמוטטו רגע אחרי קבלת ההודעה ולא התאוששו עוד. היו משפחות "חזקות" שהתקשורת נהגה להציגם בדרך של איפוק, אבל כשכבו הזרקורים נאספו אל ים של דמעות.
חלק מהמשפחות לא זוכרות דבר מאותו יום נורא, מאותן דקות, משפחות אחרות זוכרות כל פרט, מה עשה כל אחד מבני הבית, היכן היו, מה הרגישו עם הדפיקה בדלת. מי אמר מה, מי חש ברע ולא האמין להודעת המודיע.
כל דקה נצרבת בזיכרון ותלווה את המשפחה כל ימיה. שום דבר לא דומה לרגע הזה שבו, באחת, החיים מתנפצים לך לרסיסים רסיסים. ואז מתחילים לאסוף וללקט כל מה שעד לפני זמן, דקות או שעות לא ניתנה לו תשומת לב מיוחדת וכבר הופך לאבן זיכרון.
כולם זקוקים לחסד. בביקורי החודש נקלעתי לפינות הנצחה: לצילום האחרון של ה-11 מגבעתי הלוחמים המופלאים שנפלו יחד. תעודות הצטיינות, צילומים על הקיר, אלבומי תמונות, שילוב ברשתות החברתיות, כל פיסת נייר, כל מילה כתובה, כל בגד שלבש לאחרונה, כל דבר שידו /ידה נגעה, ליטפה או טיפחה. ויש מי שהשאיר מכתב לפני כניסתו לעזה ויפתח ביודעו שהוא מהקרב לא חוזר.
חללי כוחות הביטחון (צה"ל,שב"כ,מוסד), משטרת ישראל, שב"ס ואירגוני ההצלה והכבאות ולצידם אזרחים ללא מדים שהפכו לנפגעי הטרור. פעולות האיבה שהיו הפעם אכזריות ומפלצתיות מאי פעם נעשו על ידי חלאת המין האנושי.
נכון הגדירה ענבר גולדשטיין מכפר עזה שזעקה על אובדן אחיה וביתו שנרצחו בקיבוץ ועל חטיפת גיסתה ועוד שלושה ילדים בני 9-16. "בשארית חיינו החדשה אנחנו מתאבלים על מות התמימות ועל קהילות מצולקות על החיים".
אנחנו אומה שכולה, אנחנו מדינה של אנדרטאות, נשמותיהם של רבים מהחללים מופיעים על האבנים הקירות והפסלים הסמליים.
היתה לי הזכות להיות חבר בצוות ההקמה של היכל הזכרון הממלכתי לחללי מערכת הביטחון בהר הרצל וכן בהנחת אבן הפינה באפריל 2023 לחללי נפגעי הטרור ופעולות האיבה אף הוא בהר הרצל.
כעת מתווספים שמות חללי צה״ל הטריים ממלחמת ה-7 באוקטובר 2023 להיכל הזכרון הממלכתי, בו יונצחו לעולם שמותיהם של כל מי שהעניק למדינה את היקר מכל את חייו.
טבח ה-7 באוקטובר בהתישבות העובדת קיבוצים נמחקו, מושבים נפגעו, חברות וחברים ,ילדים נרצחו ונחטפו ,בביקורי באתרי הפינוי במלונות פגשתי חלקי משפחה, ניצולים ששרדו עם עם אובדן יקירם, אך עדיין בציפיה לשחרור החטופים מקרב אותם משפחות.
עולם השכול והכאב הוא בלתי פוסק ולא יאומן. חובתינו כאומה להנציח זכרם כחללי נפגעי הטרור ופועולות האיבה, בהר הרצל בהקדם. בהקמת אתר ההנצחה הממלכתי יסופר סיפורם של לוחמים ללא מדים סיפורי גבורה.
על החיים האלה ובשם החיים האלה אנחנו כאן. אלה ימים של אחדות חילוניים ודתיים, יהודים ושלא יהודים בני כל הגילים, המינים העדות והדתות. "בחייהם ובמותם ציוו לנו את החיים".
אין לנו ארץ אחרת. אין לנו עודף של דמעות. החברה בעוטף ישראל, מביעה בהוקרה בחמלה ובהזדהות עם מלחמת התקומה ,למי שמסרו את חייהם למענה. אנשים שהקריבו חייהם על הגנת המולדת.
שמעון חפץ מספר על החוויה האישית שלו מפגישות עם משפחות שאיבדו את יקיריהן בטבח ב7.10
הרגע שבו החיים התרסקו. "אלוהים נתן לך במתנה דבר גדול, דבר נפלא, אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה." שישה שבועות למלחמה, החברה הישראלית שונה מאז ראש השנה תשפ"ד.
למרבה הצער והכאב היתי ועדיין אני עד ראייה ושמיעה לאלפי מעמדים עצובים כאלה במהלך שנות שרותי לצד שרי ביטחון ונשיאי מדינת ישראל. עם פרוץ המלחמה הצטרפתי לבקשת נשיא המדינה מר יצחק הרצוג לסייע לפקוד את בתי חללי צה"ל בצרוף איגרת אישית מטעמו ובשם מדינת ישראל לכל אחת ואחד מיקירינו הנופלים.
במהלך עשרות השנים ביקרתי אלפי משפחות שחייהן התרסקו רק דקה או שתיים לפני כן. התחלתי איתן את המסע שאין לו סוף - המסע אל השכול.
ראיתי הורים, אחים ואחיות שהסתכלו בי בתמהון ורע לאחר מכן לא האמינו לבשורה הנוראה ותבעו שוב ושוב לבדוק אם היא נכונה. הלוואי שלא הייתי עד לאותם מראות. עוד לא היתה משפחה שהידיעה המרה על האובדן השיגה אותה וחייה לא חישבו להישבר.
"אם תלך מי יחבק אותי ככה? מי ישמע אותי בסוף היום, מי ינחם וירגיע ,רק אתה יודע."
ֿהיו משפחות שהתמוטטו רגע אחרי קבלת ההודעה ולא התאוששו עוד. היו משפחות "חזקות" שהתקשורת נהגה להציגם בדרך של איפוק, אבל כשכבו הזרקורים נאספו אל ים של דמעות.
חלק מהמשפחות לא זוכרות דבר מאותו יום נורא, מאותן דקות, משפחות אחרות זוכרות כל פרט, מה עשה כל אחד מבני הבית, היכן היו, מה הרגישו עם הדפיקה בדלת. מי אמר מה, מי חש ברע ולא האמין להודעת המודיע.
כל דקה נצרבת בזיכרון ותלווה את המשפחה כל ימיה. שום דבר לא דומה לרגע הזה שבו, באחת, החיים מתנפצים לך לרסיסים רסיסים. ואז מתחילים לאסוף וללקט כל מה שעד לפני זמן, דקות או שעות לא ניתנה לו תשומת לב מיוחדת וכבר הופך לאבן זיכרון.
כולם זקוקים לחסד. בביקורי החודש נקלעתי לפינות הנצחה: לצילום האחרון של ה-11 מגבעתי הלוחמים המופלאים שנפלו יחד. תעודות הצטיינות, צילומים על הקיר, אלבומי תמונות, שילוב ברשתות החברתיות, כל פיסת נייר, כל מילה כתובה, כל בגד שלבש לאחרונה, כל דבר שידו /ידה נגעה, ליטפה או טיפחה. ויש מי שהשאיר מכתב לפני כניסתו לעזה ויפתח ביודעו שהוא מהקרב לא חוזר.
חללי כוחות הביטחון (צה"ל,שב"כ,מוסד), משטרת ישראל, שב"ס ואירגוני ההצלה והכבאות ולצידם אזרחים ללא מדים שהפכו לנפגעי הטרור. פעולות האיבה שהיו הפעם אכזריות ומפלצתיות מאי פעם נעשו על ידי חלאת המין האנושי.
נכון הגדירה ענבר גולדשטיין מכפר עזה שזעקה על אובדן אחיה וביתו שנרצחו בקיבוץ ועל חטיפת גיסתה ועוד שלושה ילדים בני 9-16. "בשארית חיינו החדשה אנחנו מתאבלים על מות התמימות ועל קהילות מצולקות על החיים".
אנחנו אומה שכולה, אנחנו מדינה של אנדרטאות, נשמותיהם של רבים מהחללים מופיעים על האבנים הקירות והפסלים הסמליים.
היתה לי הזכות להיות חבר בצוות ההקמה של היכל הזכרון הממלכתי לחללי מערכת הביטחון בהר הרצל וכן בהנחת אבן הפינה באפריל 2023 לחללי נפגעי הטרור ופעולות האיבה אף הוא בהר הרצל.
כעת מתווספים שמות חללי צה״ל הטריים ממלחמת ה-7 באוקטובר 2023 להיכל הזכרון הממלכתי, בו יונצחו לעולם שמותיהם של כל מי שהעניק למדינה את היקר מכל את חייו.
טבח ה-7 באוקטובר בהתישבות העובדת קיבוצים נמחקו, מושבים נפגעו, חברות וחברים ,ילדים נרצחו ונחטפו ,בביקורי באתרי הפינוי במלונות פגשתי חלקי משפחה, ניצולים ששרדו עם עם אובדן יקירם, אך עדיין בציפיה לשחרור החטופים מקרב אותם משפחות.
עולם השכול והכאב הוא בלתי פוסק ולא יאומן. חובתינו כאומה להנציח זכרם כחללי נפגעי הטרור ופועולות האיבה, בהר הרצל בהקדם. בהקמת אתר ההנצחה הממלכתי יסופר סיפורם של לוחמים ללא מדים סיפורי גבורה.
על החיים האלה ובשם החיים האלה אנחנו כאן. אלה ימים של אחדות חילוניים ודתיים, יהודים ושלא יהודים בני כל הגילים, המינים העדות והדתות. "בחייהם ובמותם ציוו לנו את החיים".
אין לנו ארץ אחרת. אין לנו עודף של דמעות. החברה בעוטף ישראל, מביעה בהוקרה בחמלה ובהזדהות עם מלחמת התקומה ,למי שמסרו את חייהם למענה. אנשים שהקריבו חייהם על הגנת המולדת.
