טור של עמיר רפפורט: קפד ראשם
במקביל לתמרון הקרקעי, צה"ל, השב"כ והמוסד עובדים באינטנסיביות על מבצע "עריפה" של יחיא סינוואר וראשי החמאס – בכל הדרגים. ומה אומרת ההיסטוריה? האם החיסולים יחסלו את הטרור?
עמיר רפפורט
| 07/12/2023
אחד המהלכים הראשונים שעשה צה"ל בעת שנכנס לחאן יונס ביום שלישי השבוע היה לכתר את הבית של יחיא סינוואר, מנהיג החמאס ברצועת עזה.
סינוואר הוא הרבה יותר מסתם מנהיג: הוא המוח הפנאטי מאחורי מתקפת הפתע של שמחת תורה, ביחד עם מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית.
מקום גבוה ברשימת המבוקשים הבכירים ביותר בעזה מקבלים גם מרוואן עיסא, סגנו של דף המשמש גם כמפקד גדודי עז א-דין אל קסאם ומוחמד סינוואר, שעמד מאחורי החטיפה של גלעד שליט, שבזכותה שוחררו מן הכלא הישראלי 1057 מחבלים, כולל אחיו יחיא.
חיסול ראשים
בצה"ל ובשב"כ יודעים כי אין שום סיכוי שיחיא סינוואר נמצא בבית המכותר ב"רחוב מספר 5" (אולי הם מחפשים אחרי קרובי משפחה של מנהיגי החמאס) – אך המהלך אינו מקרי.
הוא חלק ממאמץ רחב, אסטרטגי, שנעשה במקביל לתמרון הקרקעי: חיסול ראשי החמאס בכל הרמות, באשר הם. בהקשר הזה גם פורסמה השבוע בכאן 11 ההקלטה יוצאת הדופן של ראש השב"כ רונן בר, שאמר כי "הקבינט הציב לנו מטרה.
במילים של הרחוב, זה לחסל את חמאס ואנחנו נחושים לעשות את זה. זה ייקח שנים אבל זו המשימה של הדור שלנו, 'משימת מינכן'.
נחסל את ראשי החמאס בכל מקום - בעזה , באיו"ש בלבנון, בטורקיה, בקטאר". ההקלטה, ש"הקפיצה" את קטאר ובעיקר את טורקיה, נעשתה באופן אסור במפגש מיוחד של הקבינט הביטחוני עם ראשי ישובים במפקדת פיקוד המרכז לפני מספר שבועות, ואושרה לפרסום באופן חריג על ידי הצנזורה.
המרדף אחר ראשי החמאס אינו רק בגדר נקמה. הוא חלק מגישה שיש לה אפילו טרמינולוגיה צבאית – "עריפה". הרעיון המרכזי הוא שכמו בגוף האדם כך גם בארגונים - לא כל האיברים קריטיים באותה מידה. אפשר להמשיך לחיות בלי יד או רגל אך לא בלי הראש.
ברמות השטח, הדבר מתבטא בכך שצה"ל מנהל רשימות חיסול של מפקדי החמאס בחטיבות, בגדודים, בפלוגות. בצפון הרצועה, שכבר "טופל" ברובו במסגרת התמרון של צה"ל, כבר חוסלו שני מפקדי החטיבות, איימן נופל ואחמד ע'נדור, וכן עשרות קצינים נוספים. כמו כן חוסלו ראשי המערכים השונים, כמו מערך פיתוח האמל"ח או מערך שיגור הרקטות.
השבוע פירסם צה"ל תמונה מישיבת עבודה במנהרות, עתירת כיבוד, של המח"ט ע'נדור ביחד עם סגל הפיקוד הבכיר שלו. אלה היו ימים יפים לחטיבה, אלא שמאז 7 באוקטובר, נהרגו בנוסף לע'נדור, עוד חמישה מהמפקדים בתמונה. כמה מהמצולמים הנוספים פצועים.
תחקור שבויים
ככלל, אין זה משנה אם מדובר בפלוגה, גדוד, חטיבה או "מערך"- כאשר המפקד "נערף" יורד התפקוד של הגוף תחתיו, גם אם לא נפסק לגמרי. ולצורך החיסולים בעזה – מחולקות המשימות בין חמ"לי תקיפה שונים.
כאשר מדובר ב"דג שמן" במיוחד, כמו ראש חטיבה, החיסול מנוהל ממטה השב"כ במרכז ומהקריה בתל אביב. מפקדים בדרגי ביניים מחוסלים במבצעים שמנוהלים ממטה פיקוד הדרום.
דרגי השטח מחוסלים בזה אחרי זה, על פי הוראות שיגור שניתנות ממכלולי האש באוגדות. וככל שצה"ל פועל עמוק יותר בשטח, ומתחקר שבויים המספקים מידע מודיעיני יקר ערך - כך הולכת ומתהדקת הטבעת סביב המפקדים שעוד נותרו בחיים.
ברמות הגבוהות ביותר – של בכירי החמאס מחוץ לרצועה ובהם איסמעיל הניה וחאלד משעל (שניהם כבר ניצלו מניסיונות חיסול לפני שנים רבות) מוטלת המשימה בעיקר על המוסד, על פי עדותו של ראש הממשלה עצמו, שאמר כי נתן לארגון "הנחיה".
אך ספק אם חיסול הנהגת החוץ של החמאס ישפיע באמת על הארגון. הם לא מקבלים את ההחלטות בעזה באמת. המטרה העליונה כעת הא לחסל את יחיא סינוואר ואת מוחמד דף, מתוך תקווה שהדבר אפילו יאפשר לקצר את משכה של המלחמה, שברגע זה עדיין לא רואים את סופה.
אפקטיביות מבצעית
מה אומרת ההיסטוריה? האם "עריפה" של ההנהגה הבכירה ביותר – כמו סינוואר ודף - אפקטיבית?
ההיסטוריה מלמדת, כי אין לכך תשובה חד משמעית. תלוי בנסיבות. המקרה המובהק ביותר של חיסול שדווקא החמיר את המצב, היה עלייתו של חסן נסראללה במקום מזכ"ל החיזבאללה עבאס מוסאווי, שחוסל ממסוק ב-1992.
ארבע שנים אחר כך, בעקבות חיסול ה"מהנדס" של החמאס יחיא עיאש, קיבלנו גל נורא של פיגועי התאבדות ואינספור "מהנדסים" מחליפים. ככלל, זה נכון ש"לכל איש יש מחליף". במקרים של אישיות מיוחדת שמחוסלת או רצף אינטנסיבי של חיסולים – "עריפה" בהחלט יכולה לצמצם את הטרור.
כך, מקובל להעריך כי חיסול ראש הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני, ד"ר פתחי שקאקי, באוקטובר 1995 באי מלטה, פגע ביכולות ארגונו למשך שנים. גם החזית העממית מתקשה להתאושש ממאסרו של מנהיגה אחמד סאדעת ב-2004 (בתחילה היה בכלא הפלשתיני- ומאז 2006 מוחזק בידי ישראל) .
המקרה המובהק ביותר של חיסולים שצמצמו את הטרור – היה מול החמאס עצמו – בעזה. זה קרה בשיאה של האינתיפאדה השנייה לפני כ-20 שנה, כאשר ישראל החלה להשתמש בחיסולים ככלי מרכזי למלחמה בטרור.
קטיף כלניות
לאחר עשרות חיסולים מוצלחים בעזה ובאיו"ש, הזדמנות החד פעמית לחסל את כל צמרת החמאס בעזה ביחד נפלה בידי ישראל ב-6 בספטמבר 2003.
מידע מודיעיני הצביע על כך ש-12 המבוקשים הבכירים ביותר של הארגון, רשימת החלומות של צה"ל והשב"כ מזה שנים, כולל מוחמד דף, עומדים להתכנס בבית הפרטי של ד"ר מרוואן אבו ראס בשכונת רימאל היוקרתית של עזה.
חיסול כזה היה עשוי לשנות את מהלך ההיסטוריה, אבל מבצע "קטיף כלניות" יצא לדרך בזמן הכנה מינימאלי. חיל האוויר העלה לאוויר מטוסים חמושים בפצצות MK-84 במשקל טון כל אחת.
הזמן להתלבטויות היה קצר, ואירוע שבו נהרגו 14 תושבים פלשתינים בלתי מעורבים בעת חיסולו של סלאח שחאדה בלב עזה, יותר משנה קודם לכן, היה צרוב היטב בזיכרון. החשש היה ששוב יהרגו בלתי מעורבים רבים, אם ייעשה שימוש בפצצה כבדה דומה. זאת, בשל בניין רב קומות שניצב חמישה מטרים בלבד מהבית של אבו ראס.
הרמטכ"ל משה יעלון, ראש הממשלה אריאל שרון, ושר הביטחון, שאול מופז, נאלצו להסכים עם המלצת חק"ב, חקר הביצועים בחיל האוויר, שלא לבצע את התקיפה.
אלא שאז הביא ראש השב"כ אבי דיכטר ידיעה נוספת, לפיה המפגש עומד להיערך בקומה השלישית של הבית. הוחלט לתקוף רק את קומה 2 ו-3 באמצעות פצצה במשקל 250 ק"ג בלבד, כך שלא ייגרם נזק למבנה הסמוך. לרוע המזל, בדיעבד התברר כי צמרת החמאס דווקא הייתה בקומה הראשונה של הבית.
מוחמד דף, איסמעיל הניה, עבד עזיז אל ראנטיסי, מחמוד אל-זאהר, אחמד ג'עברי, ועדנאן אל ע'ול יצאו עם פציעות קלות בלבד מההפצצה, או שרק ניקו את האבק מהבגדים והמשיכו הלאה. מבין הניצולים בהזדמנות הזהב שהוחמצה, רק דף הניה ומחמוד א-זאהר נותרו בחיים לאורך זמן. השאר חוסלו בתוך שנים ספורות.
אחמד יאסין
ואז ארע גם החיסול של מייסד החמאס השייח' אחמד יאסין, ב-22 במרס 2004, בעקבות פיגוע תופת באוטובוס בבאר שבע. בישראל היה חשש כבד מפני גל של פיגועי נקמה על מותו של יאסין, אבל זה לא קרה. החמאס המוכה העדיף אז כמה שנים של "הודנא". רצף החיסולים נתן את אותיותיו, לחיוב.
כעת, חיסול סינוואר ודף "מתבקש" אפילו יותר מאשר הריגתו של אחמד יאסין. כן, גם כנקמה ולשיקום ההרתעה. אחרי הזוועות של בוקר שמחת תורה, שניהם בני מוות, כמו כל המחבלים הפלשתינים שעמדו מאחורי הפיגוע באולימפיאדת מינכן ב-1972, וחוסלו על ידי ישראל בזה אחר זה. כמו אוסמה בן לאדן שחוסל על ידי ארה"ב תשע שנים אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001. ייקח כמה שייקח, גם סינוואר ודף לא ימותו מוות טבעי, כנראה.
במקביל לתמרון הקרקעי, צה"ל, השב"כ והמוסד עובדים באינטנסיביות על מבצע "עריפה" של יחיא סינוואר וראשי החמאס – בכל הדרגים. ומה אומרת ההיסטוריה? האם החיסולים יחסלו את הטרור?
אחד המהלכים הראשונים שעשה צה"ל בעת שנכנס לחאן יונס ביום שלישי השבוע היה לכתר את הבית של יחיא סינוואר, מנהיג החמאס ברצועת עזה.
סינוואר הוא הרבה יותר מסתם מנהיג: הוא המוח הפנאטי מאחורי מתקפת הפתע של שמחת תורה, ביחד עם מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית.
מקום גבוה ברשימת המבוקשים הבכירים ביותר בעזה מקבלים גם מרוואן עיסא, סגנו של דף המשמש גם כמפקד גדודי עז א-דין אל קסאם ומוחמד סינוואר, שעמד מאחורי החטיפה של גלעד שליט, שבזכותה שוחררו מן הכלא הישראלי 1057 מחבלים, כולל אחיו יחיא.
חיסול ראשים
בצה"ל ובשב"כ יודעים כי אין שום סיכוי שיחיא סינוואר נמצא בבית המכותר ב"רחוב מספר 5" (אולי הם מחפשים אחרי קרובי משפחה של מנהיגי החמאס) – אך המהלך אינו מקרי.
הוא חלק ממאמץ רחב, אסטרטגי, שנעשה במקביל לתמרון הקרקעי: חיסול ראשי החמאס בכל הרמות, באשר הם. בהקשר הזה גם פורסמה השבוע בכאן 11 ההקלטה יוצאת הדופן של ראש השב"כ רונן בר, שאמר כי "הקבינט הציב לנו מטרה.
במילים של הרחוב, זה לחסל את חמאס ואנחנו נחושים לעשות את זה. זה ייקח שנים אבל זו המשימה של הדור שלנו, 'משימת מינכן'.
נחסל את ראשי החמאס בכל מקום - בעזה , באיו"ש בלבנון, בטורקיה, בקטאר". ההקלטה, ש"הקפיצה" את קטאר ובעיקר את טורקיה, נעשתה באופן אסור במפגש מיוחד של הקבינט הביטחוני עם ראשי ישובים במפקדת פיקוד המרכז לפני מספר שבועות, ואושרה לפרסום באופן חריג על ידי הצנזורה.
המרדף אחר ראשי החמאס אינו רק בגדר נקמה. הוא חלק מגישה שיש לה אפילו טרמינולוגיה צבאית – "עריפה". הרעיון המרכזי הוא שכמו בגוף האדם כך גם בארגונים - לא כל האיברים קריטיים באותה מידה. אפשר להמשיך לחיות בלי יד או רגל אך לא בלי הראש.
ברמות השטח, הדבר מתבטא בכך שצה"ל מנהל רשימות חיסול של מפקדי החמאס בחטיבות, בגדודים, בפלוגות. בצפון הרצועה, שכבר "טופל" ברובו במסגרת התמרון של צה"ל, כבר חוסלו שני מפקדי החטיבות, איימן נופל ואחמד ע'נדור, וכן עשרות קצינים נוספים. כמו כן חוסלו ראשי המערכים השונים, כמו מערך פיתוח האמל"ח או מערך שיגור הרקטות.
השבוע פירסם צה"ל תמונה מישיבת עבודה במנהרות, עתירת כיבוד, של המח"ט ע'נדור ביחד עם סגל הפיקוד הבכיר שלו. אלה היו ימים יפים לחטיבה, אלא שמאז 7 באוקטובר, נהרגו בנוסף לע'נדור, עוד חמישה מהמפקדים בתמונה. כמה מהמצולמים הנוספים פצועים.
תחקור שבויים
ככלל, אין זה משנה אם מדובר בפלוגה, גדוד, חטיבה או "מערך"- כאשר המפקד "נערף" יורד התפקוד של הגוף תחתיו, גם אם לא נפסק לגמרי. ולצורך החיסולים בעזה – מחולקות המשימות בין חמ"לי תקיפה שונים.
כאשר מדובר ב"דג שמן" במיוחד, כמו ראש חטיבה, החיסול מנוהל ממטה השב"כ במרכז ומהקריה בתל אביב. מפקדים בדרגי ביניים מחוסלים במבצעים שמנוהלים ממטה פיקוד הדרום.
דרגי השטח מחוסלים בזה אחרי זה, על פי הוראות שיגור שניתנות ממכלולי האש באוגדות. וככל שצה"ל פועל עמוק יותר בשטח, ומתחקר שבויים המספקים מידע מודיעיני יקר ערך - כך הולכת ומתהדקת הטבעת סביב המפקדים שעוד נותרו בחיים.
ברמות הגבוהות ביותר – של בכירי החמאס מחוץ לרצועה ובהם איסמעיל הניה וחאלד משעל (שניהם כבר ניצלו מניסיונות חיסול לפני שנים רבות) מוטלת המשימה בעיקר על המוסד, על פי עדותו של ראש הממשלה עצמו, שאמר כי נתן לארגון "הנחיה".
אך ספק אם חיסול הנהגת החוץ של החמאס ישפיע באמת על הארגון. הם לא מקבלים את ההחלטות בעזה באמת. המטרה העליונה כעת הא לחסל את יחיא סינוואר ואת מוחמד דף, מתוך תקווה שהדבר אפילו יאפשר לקצר את משכה של המלחמה, שברגע זה עדיין לא רואים את סופה.
אפקטיביות מבצעית
מה אומרת ההיסטוריה? האם "עריפה" של ההנהגה הבכירה ביותר – כמו סינוואר ודף - אפקטיבית?
ההיסטוריה מלמדת, כי אין לכך תשובה חד משמעית. תלוי בנסיבות. המקרה המובהק ביותר של חיסול שדווקא החמיר את המצב, היה עלייתו של חסן נסראללה במקום מזכ"ל החיזבאללה עבאס מוסאווי, שחוסל ממסוק ב-1992.
ארבע שנים אחר כך, בעקבות חיסול ה"מהנדס" של החמאס יחיא עיאש, קיבלנו גל נורא של פיגועי התאבדות ואינספור "מהנדסים" מחליפים. ככלל, זה נכון ש"לכל איש יש מחליף". במקרים של אישיות מיוחדת שמחוסלת או רצף אינטנסיבי של חיסולים – "עריפה" בהחלט יכולה לצמצם את הטרור.
כך, מקובל להעריך כי חיסול ראש הג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני, ד"ר פתחי שקאקי, באוקטובר 1995 באי מלטה, פגע ביכולות ארגונו למשך שנים. גם החזית העממית מתקשה להתאושש ממאסרו של מנהיגה אחמד סאדעת ב-2004 (בתחילה היה בכלא הפלשתיני- ומאז 2006 מוחזק בידי ישראל) .
המקרה המובהק ביותר של חיסולים שצמצמו את הטרור – היה מול החמאס עצמו – בעזה. זה קרה בשיאה של האינתיפאדה השנייה לפני כ-20 שנה, כאשר ישראל החלה להשתמש בחיסולים ככלי מרכזי למלחמה בטרור.
קטיף כלניות
לאחר עשרות חיסולים מוצלחים בעזה ובאיו"ש, הזדמנות החד פעמית לחסל את כל צמרת החמאס בעזה ביחד נפלה בידי ישראל ב-6 בספטמבר 2003.
מידע מודיעיני הצביע על כך ש-12 המבוקשים הבכירים ביותר של הארגון, רשימת החלומות של צה"ל והשב"כ מזה שנים, כולל מוחמד דף, עומדים להתכנס בבית הפרטי של ד"ר מרוואן אבו ראס בשכונת רימאל היוקרתית של עזה.
חיסול כזה היה עשוי לשנות את מהלך ההיסטוריה, אבל מבצע "קטיף כלניות" יצא לדרך בזמן הכנה מינימאלי. חיל האוויר העלה לאוויר מטוסים חמושים בפצצות MK-84 במשקל טון כל אחת.
הזמן להתלבטויות היה קצר, ואירוע שבו נהרגו 14 תושבים פלשתינים בלתי מעורבים בעת חיסולו של סלאח שחאדה בלב עזה, יותר משנה קודם לכן, היה צרוב היטב בזיכרון. החשש היה ששוב יהרגו בלתי מעורבים רבים, אם ייעשה שימוש בפצצה כבדה דומה. זאת, בשל בניין רב קומות שניצב חמישה מטרים בלבד מהבית של אבו ראס.
הרמטכ"ל משה יעלון, ראש הממשלה אריאל שרון, ושר הביטחון, שאול מופז, נאלצו להסכים עם המלצת חק"ב, חקר הביצועים בחיל האוויר, שלא לבצע את התקיפה.
אלא שאז הביא ראש השב"כ אבי דיכטר ידיעה נוספת, לפיה המפגש עומד להיערך בקומה השלישית של הבית. הוחלט לתקוף רק את קומה 2 ו-3 באמצעות פצצה במשקל 250 ק"ג בלבד, כך שלא ייגרם נזק למבנה הסמוך. לרוע המזל, בדיעבד התברר כי צמרת החמאס דווקא הייתה בקומה הראשונה של הבית.
מוחמד דף, איסמעיל הניה, עבד עזיז אל ראנטיסי, מחמוד אל-זאהר, אחמד ג'עברי, ועדנאן אל ע'ול יצאו עם פציעות קלות בלבד מההפצצה, או שרק ניקו את האבק מהבגדים והמשיכו הלאה. מבין הניצולים בהזדמנות הזהב שהוחמצה, רק דף הניה ומחמוד א-זאהר נותרו בחיים לאורך זמן. השאר חוסלו בתוך שנים ספורות.
אחמד יאסין
ואז ארע גם החיסול של מייסד החמאס השייח' אחמד יאסין, ב-22 במרס 2004, בעקבות פיגוע תופת באוטובוס בבאר שבע. בישראל היה חשש כבד מפני גל של פיגועי נקמה על מותו של יאסין, אבל זה לא קרה. החמאס המוכה העדיף אז כמה שנים של "הודנא". רצף החיסולים נתן את אותיותיו, לחיוב.
כעת, חיסול סינוואר ודף "מתבקש" אפילו יותר מאשר הריגתו של אחמד יאסין. כן, גם כנקמה ולשיקום ההרתעה. אחרי הזוועות של בוקר שמחת תורה, שניהם בני מוות, כמו כל המחבלים הפלשתינים שעמדו מאחורי הפיגוע באולימפיאדת מינכן ב-1972, וחוסלו על ידי ישראל בזה אחר זה. כמו אוסמה בן לאדן שחוסל על ידי ארה"ב תשע שנים אחרי פיגועי 11 בספטמבר 2001. ייקח כמה שייקח, גם סינוואר ודף לא ימותו מוות טבעי, כנראה.
