לאור הפיצוצים בנוף ים: הגיע הזמן לתקן את שיטות השמדת חומרי נפץ ישנים
יש לקבוע בתקנות שיטות מותרות להשמדת חומרי נפץ, באופן שלא יסתרו הוראות חקיקה אחרות | כיום התקנות מיושנות ולא עדכניות
אברהם אילון
| 30/07/2023
By MARINE SGT JOHN G. VANNUCCI - http://www.defenselink.mil/multimedia/, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=3851637
ביום שישי האחרון ה-28/07/2023, אירע פיצוץ נוסף בנוף ים שבהרצליה במתחם שבו שכן בעבר מפעל תע"ש (בלידתה יחידת סמך במשרד הבטחון, משנות ה-90 חברה ממשלתית, ובסוף העשור הקודם הופרטה ונמכרה לחברת אלביט מערכות למעט חלק מהפעילות שנותר בידיים ממשלתיות).
באותו מתחם ממש אירעו קודם לכן שני פיצוצים עוצמתיים: הראשון בשנת 1992 והשני לפני קצת יותר מחודש, ביוני 2023.
השאלה היא לא האם אלא מתי והיכן יתרחש הפיצוץ הבא?
גם חומרי נפץ מזדקנים ובמקרים חמורים ננטשים, וכשאלו פגי תוקף, הם עלולים לאבד מיציבותם אפילו הם נמצאים במחסנים יעודים לאחסון חומרי נפץ ותחמושת.
לדוגמה: דינמיט שהזדקן עלול להזיע החוצה ניטרוגליצרין, שהוא חומר מאוד לא יציב. הסיכון הגדול ביותר במהלך שלב השמדה/סילוק נובע מחומרי נפץ ראשוניים, שבצעירותם היו מאוד רגישים לייזום ושהזדקנו עם השנים בתנאי אחסון לא-מתאימים.
שיטות השמדת חומרי נפץ בישראל והביקורת עליהן
שיטות השמדת חומרי נפץ בהרס תרמי (שריפה ופיצוץ) שימשו ועדיין נמצאות בשימוש בעולם, אבל בגלל שהן בעלות השפעה הרסנית על הסביבה (אוויר, קרקע, מאגרי מים ורצפטורים ציבוריים), מדינות רבות אוסרות או מגבילות את השימוש בהן.
לדוגמה בישראל: על פי חוק אוויר נקי, תשס"ח-2008, והתקנות שהותקנו מכוחו. אמנם הוראות החוק חלות גם על המדינה, אולם השר, לאחר התייעצות עם ראש הממשלה, שר הביטחון או השר לביטחון הפנים, לפי העניין, רשאי להורות, בצו, כי הוראות החוק, כולן או חלקן, לא יחולו על פעילות המתבצעת בידי גוף המנוי בהגדרה "מערכת הביטחון" או בידי משטרת ישראל, שהשר קבע כי היא חיונית וכי הפסקתה או צמצומה או פגיעה אחרת בה עלולים לפגוע באופן מהותי בביטחון המדינה וכי יש הכרח להבטיח את ביצועה.
פיקוח ואכיפה של דיני איכות הסביבה במערכת הבטחון
במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מתאריך 07/07/2015 בנושא: יישום סעיף 19 לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011, שהופנה לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה דאז, נכתב בפתיח כך: "לבקשתך, להלן נתונים ומידע בנושא יישום סעיף 19 לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011, כרקע לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא אכיפת דיני איכות הסביבה במערכת הביטחון ב-8 ביולי 2015".
בהמשך המסמך נכתב בהקשר לאכיפת דיני הגנת הסביבה במערכת הביטחון כך: "סוגיית אכיפת דיני הגנת הסביבה במערכת הביטחון מורכבת ורחבה. לפי עמותת אדם טבע ודין, חוקים סביבתיים רבים בישראל מחריגים את מערכת הביטחון (כגון סעיף 29 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008), והדבר הוא בעל השפעה מכרעת על התייחסות גורמי הביטחון לסוגיות של תכנון, זיהום ופגיעה סביבתית ועל יכולת האכיפה של גופי המדינה הממונים על הטיפול במפגעים סביבתיים.
דוגמאות למקרים מסוג זה עולים בדוח 64ב של מבקר המדינה, שנבחנה בו ההתנהלות הסביבתית של מערכת הביטחון וגופי הממשלה הממונים על טיפול במפגעים סביבתיים בשני מקרים: פינוי בסיסי חיל האוויר ממבנים ומתשתיות וניקוי קרקע מזוהמת בשטח; פעילות "רפאל מערכות לחימה מתקדמות" בע"מ. הדוח מצביע על התנהגות רשלנית מצד גופי הביטחון הללו, ובמקרה הראשון הוא מצביע גם על קשיי אכיפה מתמשכים מצד המשרד להגנת הסביבה מול משרד הביטחון.
המסמך מציין הוראות מיוחדות לעניין מערכת הביטחון: בפרק ד' בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011, נקבעו סייגים לפעילותו של מפקח כדי "להסדיר את הפיקוח והאכיפה של הגנת הסביבה בבואו להפעיל סמכויות אלו כלפי מערכת הביטחון, דיני הסביבה כלפי מערכת הביטחון באופן שיאזן בין השמירה על איכות הסביבה והגנתה לבין ביטחון המדינה ושלום הציבור ויקיים את מטרות חוק זה.
״בחוק נמנים הגופים השייכים ל"מערכת הביטחון" ומוחרגים מהוראותיו הכלליות של החוק: משרד הביטחון ויחידות הסמך שלו; צבא ההגנה לישראל; יחידות ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה שעיקר פעילותן בתחום ביטחון המדינה; מפעלי מערכת הביטחון; משטרת ישראל, שירות בתי-הסוהר והרשות להגנה על עדים".
בדיווח מיוחד של המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים: תמונת מצב של אסדרת העיסוק בחומרי נפץ ונפיצים והמלצות למניעת הסיכון מהם, שהוגש למל"ל בינואר 2021 נכתב, ש"הרגולציה הכוללת הקיימת כיום בתחום חומרי הנפץ והנפיצים אינה מבוססת על עקרונות מקצועיים אחידים ואינה עומדת בקנה אחד עם הרגולציה הנהוגה באיחוד האירופי ובעולם, ואינה נותנת מענה מספק להגנה על הציבור ועל הסביבה מפני הסיכונים הטמונים בעיסוק בחומרי נפץ ובחומרים נפיצים".
עוד נכתב, ש"משמעותם של פערים אלו, היא חשיפת האוכלוסייה לערך סיכון שונה בהתאם לרגולציה החלה בעניינו של מקור הסיכון, ולא בהתייחס לרמת הסיכון הנובעת ממקור הסיכון בפועל. כמו כן, יכולות להיות סתירות בין הדרישות השונות, או דרישות שאינן עומדות בסטנדרטים בינלאומיים מקבילים. כפועל יוצא קיים סיכון מוגבר לאוכלוסייה בקרבת מפעלים העוסקים בנפיצים".
בנושא טיפול בפסולת מסוכנת נכתב, ש"קיים פער בדרישות הנוגעות לטיפול בפסולת מסוכנת. מלבד דרישות המשרד להגנת הסביבה, לא קיימת התייחסות לטיפול סביבתי בפסולת מסוכנת. בחלק מהדרישות קיימת דרישה ל"השמדה" או "השלכה לים", כאשר דרישות אלה הן מיושנות ולא עומדות, ולעיתים אף סותרות את החקיקה הישראלית העדכנית.
המצב הקיים אינו תואם את הסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים ומייצר סיכון אקוטי כתוצאה מאירועים , וסיכון כרוני כתוצאה מפליטת מזהמים אגב השמדת הפסולת".
הבעיה עם תקנות חומרי נפץ (מסחר, העברה, ייצור, החסנה ושימוש), תשנ"ד-1994
מסיבה זו ראוי לתקן את תקנות חומרי נפץ (מסחר, העברה, ייצור, החסנה ושימוש), תשנ"ד-1994, בנושא שיטות מותרות להשמדת חומרי נפץ, באופן שלא יסתרו הוראות חקיקה אחרות, שכן כיום ההוראות שלהן מיושנות ולא עדכניות.
הוראות תקנות חומרי נפץ בנושא אחסנת חומרי נפץ מחייבות השמדת אריזות משומשות על ידי שריפתם בשטח פתוח מבודד, הרחקת חומר נפץ לקוי והשמדתו והשמדת שאריות תערובת כלורטים עם חומר אורגני או דליק.
הוראות תקנות חומרי נפץ בנושא השמדת חומרי נפץ מפרטות ארבע שיטות השמדה של חומרי נפץ, פתילים ונפצים: פיצוץ, שריפה, המסה במים והטבעה. על פי הוראות תקנות חומרי נפץ הקיימות, המיושנות והלא-עדכניות:
בפיצוץ מותר להשמיד חומרי נפץ שניתן עדיין להפעילם בעזרת נפץ, וכן נפצים רגילים וחשמליים ופתיל רועם. קיימת הגבלה לכמות חומרי הנפץ המותרת להשמדה בפיצוץ אחד.
בשריפה ניתן להשמיד חומרי נפץ אשר כושר הפיצוץ שלהם אבד, או חומרי נפץ המסוגלים עדיין להתפוצץ, אך אין בהם סיכון של הפיכת הבעירה לפיצוץ, ואולם אין להשמיד בשריפה נפצים ופתיל רועם.
בהמסה מותר להשמיד רק חומרי נפץ שאינם עמידים במים, כגון חומרי נפץ אבקתיים על בסיס אמוניום ניטרט ואבקות שריפה. ההשמדה בהמסה תיעשה במכלים או חביות שבהם מצויים מים בכמות מספקת; אצבעות יפורקו מהאריזה שלהם והחומר יוכנס למים; התמיסה שנוצרת בחבית תישפך בתוך בור שנחצב למטרה זו.
בהטבעה מותר להשמיד חומרי נפץ עמידים במים ששריפתם כרוכה בסיכון רב מחמת טיב החומר או הכמות העומדת להשמדה. השמדת חומרי נפץ בהטבעה תיעשה אך ורק בים הפתוח, במרחק של 3 קילומטרים לפחות מהחוף.
בהקשר זה ראוי להזכיר, שבארץ קיימת הרגולציה בנושא חומרי נפץ מבוזרת בין מספר רב של גורמים: מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית (נכון להיום במשרד העבודה), המשרד להגנת הסביבה (הגנה מפני זיהום אוויר, קרקע ומאגרי מים), משרד הפנים (רישוי מפעלים בטחונים), רשויות מקומיות (רישוי עסקים), משרד התחבורה (הובלת חומרים מסוכנים), המשרד לביטחון לאומי (משטרת ישראל והרשות הארצית לכבאות והצלה), פיקוד העורף (התגוננות אזרחית מחומ"ס), וסליחה ממי ששכחתי לציין במפורש.
שווה בדיקה
חברה שמושבה בארצןת הברית, MuniRem Environmental, LLC, מציעה לטענתה שיטה חלופית ובטוחה להשמדת חומרי נפץ באמצעות פירוק כימי מהיר שלהם. החברה מצהירה, שהטכנולוגיה שלה היא הטכנולוגיה המוכחת הראשונה, המאפשרת נטרול מידי של חומרי נפץ בתפזורת ושל חומרי מילוי פצצות (וחומרי לוחמה כימית, CWM) בטמפרטורת הסביבה, לרבות בתנאי חום וקור קיצוניים.
הטכנולוגיה מספקת פתרון למגוון רחב של חומרי נפץ ותחמושת המכילה חומרי נפץ, לרבות: HMX, RDX, TNT, TNR, DNTs, ADNTs, NBs, NDMA, Nitrocellulose, Nitroguanidine, PETN ו-Reactive Aluminum.
לטענת החברה הטכנולוגיה יכולה להתאים למגוון של צרכים, וביניהם: נטרול ולהשמדת חומרי נפץ ואמצעי לחימה, שיקום סביבתי של קרקעות מזוהמות בחומרי נפץ, פינוי שדות מוקשים, שיקום מי תהום וטיהור בניינים מזוהמים בחומרי נפץ ועוד.
החברה טוענת, שיישום בריסוס של ריאגנטים (Reagents) של הטכנולוגיה מאפשר השמדה וסילוק בטוחים של דינמיט מזיע במחסני חומרי נפץ בכמויות של טונות, של חומרי נפץ ראשוניים המאוחסנים בצורה גרועה שהפכו ללא יציבים, ושל חומרי נפץ שהתגבשו מחדש בציוד, בצינורות ובחללים.
התמיסה של הריאגנט מרוססת על חומרי הנפץ במקום בו הם נמצאים, כדי להשרות, להספיג ולנטרל אותם במהירות מסכנת פיצוץ. תהליך הנטרול הכימי באמצעות ריאגנטים של MuniRem כולל ניטור של שינויי טמפרטורה ושל שינוי צבע כדי לוודא שהסיכון לפיצוץ אכן בוטל.
לאחר מכן, חומרי הנפץ והאריזה הנותרים מאוחזרים באופן בטוח, מוכנסים למכלי תגובה ושם הם מושמדים לחלוטין עם ריאגנט בתמיסות מימיות. התוצרים הסופיים הם שפכים ופסולת מוצקה (בוצה), הנקיים מחומרי נפץ והמאופיינים במעבדה מוסמכת לקביעת שיטת הסילוק הידידותית ביותר לסביבה בהתבסס על דרישות החקיקה המקומית המחייבת.
יש לקבוע בתקנות שיטות מותרות להשמדת חומרי נפץ, באופן שלא יסתרו הוראות חקיקה אחרות | כיום התקנות מיושנות ולא עדכניות
By MARINE SGT JOHN G. VANNUCCI - http://www.defenselink.mil/multimedia/, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=3851637
ביום שישי האחרון ה-28/07/2023, אירע פיצוץ נוסף בנוף ים שבהרצליה במתחם שבו שכן בעבר מפעל תע"ש (בלידתה יחידת סמך במשרד הבטחון, משנות ה-90 חברה ממשלתית, ובסוף העשור הקודם הופרטה ונמכרה לחברת אלביט מערכות למעט חלק מהפעילות שנותר בידיים ממשלתיות).
באותו מתחם ממש אירעו קודם לכן שני פיצוצים עוצמתיים: הראשון בשנת 1992 והשני לפני קצת יותר מחודש, ביוני 2023.
השאלה היא לא האם אלא מתי והיכן יתרחש הפיצוץ הבא?
גם חומרי נפץ מזדקנים ובמקרים חמורים ננטשים, וכשאלו פגי תוקף, הם עלולים לאבד מיציבותם אפילו הם נמצאים במחסנים יעודים לאחסון חומרי נפץ ותחמושת.
לדוגמה: דינמיט שהזדקן עלול להזיע החוצה ניטרוגליצרין, שהוא חומר מאוד לא יציב. הסיכון הגדול ביותר במהלך שלב השמדה/סילוק נובע מחומרי נפץ ראשוניים, שבצעירותם היו מאוד רגישים לייזום ושהזדקנו עם השנים בתנאי אחסון לא-מתאימים.
שיטות השמדת חומרי נפץ בישראל והביקורת עליהן
שיטות השמדת חומרי נפץ בהרס תרמי (שריפה ופיצוץ) שימשו ועדיין נמצאות בשימוש בעולם, אבל בגלל שהן בעלות השפעה הרסנית על הסביבה (אוויר, קרקע, מאגרי מים ורצפטורים ציבוריים), מדינות רבות אוסרות או מגבילות את השימוש בהן.
לדוגמה בישראל: על פי חוק אוויר נקי, תשס"ח-2008, והתקנות שהותקנו מכוחו. אמנם הוראות החוק חלות גם על המדינה, אולם השר, לאחר התייעצות עם ראש הממשלה, שר הביטחון או השר לביטחון הפנים, לפי העניין, רשאי להורות, בצו, כי הוראות החוק, כולן או חלקן, לא יחולו על פעילות המתבצעת בידי גוף המנוי בהגדרה "מערכת הביטחון" או בידי משטרת ישראל, שהשר קבע כי היא חיונית וכי הפסקתה או צמצומה או פגיעה אחרת בה עלולים לפגוע באופן מהותי בביטחון המדינה וכי יש הכרח להבטיח את ביצועה.
פיקוח ואכיפה של דיני איכות הסביבה במערכת הבטחון
במסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מתאריך 07/07/2015 בנושא: יישום סעיף 19 לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011, שהופנה לחבר הכנסת דוד אמסלם, יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה דאז, נכתב בפתיח כך: "לבקשתך, להלן נתונים ומידע בנושא יישום סעיף 19 לחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011, כרקע לדיון בוועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא אכיפת דיני איכות הסביבה במערכת הביטחון ב-8 ביולי 2015".
בהמשך המסמך נכתב בהקשר לאכיפת דיני הגנת הסביבה במערכת הביטחון כך: "סוגיית אכיפת דיני הגנת הסביבה במערכת הביטחון מורכבת ורחבה. לפי עמותת אדם טבע ודין, חוקים סביבתיים רבים בישראל מחריגים את מערכת הביטחון (כגון סעיף 29 לחוק אוויר נקי, התשס"ח-2008), והדבר הוא בעל השפעה מכרעת על התייחסות גורמי הביטחון לסוגיות של תכנון, זיהום ופגיעה סביבתית ועל יכולת האכיפה של גופי המדינה הממונים על הטיפול במפגעים סביבתיים.
דוגמאות למקרים מסוג זה עולים בדוח 64ב של מבקר המדינה, שנבחנה בו ההתנהלות הסביבתית של מערכת הביטחון וגופי הממשלה הממונים על טיפול במפגעים סביבתיים בשני מקרים: פינוי בסיסי חיל האוויר ממבנים ומתשתיות וניקוי קרקע מזוהמת בשטח; פעילות "רפאל מערכות לחימה מתקדמות" בע"מ. הדוח מצביע על התנהגות רשלנית מצד גופי הביטחון הללו, ובמקרה הראשון הוא מצביע גם על קשיי אכיפה מתמשכים מצד המשרד להגנת הסביבה מול משרד הביטחון.
המסמך מציין הוראות מיוחדות לעניין מערכת הביטחון: בפרק ד' בחוק הגנת הסביבה (סמכויות פיקוח ואכיפה), התשע"א-2011, נקבעו סייגים לפעילותו של מפקח כדי "להסדיר את הפיקוח והאכיפה של הגנת הסביבה בבואו להפעיל סמכויות אלו כלפי מערכת הביטחון, דיני הסביבה כלפי מערכת הביטחון באופן שיאזן בין השמירה על איכות הסביבה והגנתה לבין ביטחון המדינה ושלום הציבור ויקיים את מטרות חוק זה.
״בחוק נמנים הגופים השייכים ל"מערכת הביטחון" ומוחרגים מהוראותיו הכלליות של החוק: משרד הביטחון ויחידות הסמך שלו; צבא ההגנה לישראל; יחידות ויחידות סמך של משרד ראש הממשלה שעיקר פעילותן בתחום ביטחון המדינה; מפעלי מערכת הביטחון; משטרת ישראל, שירות בתי-הסוהר והרשות להגנה על עדים".
בדיווח מיוחד של המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים: תמונת מצב של אסדרת העיסוק בחומרי נפץ ונפיצים והמלצות למניעת הסיכון מהם, שהוגש למל"ל בינואר 2021 נכתב, ש"הרגולציה הכוללת הקיימת כיום בתחום חומרי הנפץ והנפיצים אינה מבוססת על עקרונות מקצועיים אחידים ואינה עומדת בקנה אחד עם הרגולציה הנהוגה באיחוד האירופי ובעולם, ואינה נותנת מענה מספק להגנה על הציבור ועל הסביבה מפני הסיכונים הטמונים בעיסוק בחומרי נפץ ובחומרים נפיצים".
עוד נכתב, ש"משמעותם של פערים אלו, היא חשיפת האוכלוסייה לערך סיכון שונה בהתאם לרגולציה החלה בעניינו של מקור הסיכון, ולא בהתייחס לרמת הסיכון הנובעת ממקור הסיכון בפועל. כמו כן, יכולות להיות סתירות בין הדרישות השונות, או דרישות שאינן עומדות בסטנדרטים בינלאומיים מקבילים. כפועל יוצא קיים סיכון מוגבר לאוכלוסייה בקרבת מפעלים העוסקים בנפיצים".
בנושא טיפול בפסולת מסוכנת נכתב, ש"קיים פער בדרישות הנוגעות לטיפול בפסולת מסוכנת. מלבד דרישות המשרד להגנת הסביבה, לא קיימת התייחסות לטיפול סביבתי בפסולת מסוכנת. בחלק מהדרישות קיימת דרישה ל"השמדה" או "השלכה לים", כאשר דרישות אלה הן מיושנות ולא עומדות, ולעיתים אף סותרות את החקיקה הישראלית העדכנית.
המצב הקיים אינו תואם את הסטנדרטים הבינלאומיים המקובלים ומייצר סיכון אקוטי כתוצאה מאירועים , וסיכון כרוני כתוצאה מפליטת מזהמים אגב השמדת הפסולת".
הבעיה עם תקנות חומרי נפץ (מסחר, העברה, ייצור, החסנה ושימוש), תשנ"ד-1994
מסיבה זו ראוי לתקן את תקנות חומרי נפץ (מסחר, העברה, ייצור, החסנה ושימוש), תשנ"ד-1994, בנושא שיטות מותרות להשמדת חומרי נפץ, באופן שלא יסתרו הוראות חקיקה אחרות, שכן כיום ההוראות שלהן מיושנות ולא עדכניות.
הוראות תקנות חומרי נפץ בנושא אחסנת חומרי נפץ מחייבות השמדת אריזות משומשות על ידי שריפתם בשטח פתוח מבודד, הרחקת חומר נפץ לקוי והשמדתו והשמדת שאריות תערובת כלורטים עם חומר אורגני או דליק.
הוראות תקנות חומרי נפץ בנושא השמדת חומרי נפץ מפרטות ארבע שיטות השמדה של חומרי נפץ, פתילים ונפצים: פיצוץ, שריפה, המסה במים והטבעה. על פי הוראות תקנות חומרי נפץ הקיימות, המיושנות והלא-עדכניות:
בפיצוץ מותר להשמיד חומרי נפץ שניתן עדיין להפעילם בעזרת נפץ, וכן נפצים רגילים וחשמליים ופתיל רועם. קיימת הגבלה לכמות חומרי הנפץ המותרת להשמדה בפיצוץ אחד.
בשריפה ניתן להשמיד חומרי נפץ אשר כושר הפיצוץ שלהם אבד, או חומרי נפץ המסוגלים עדיין להתפוצץ, אך אין בהם סיכון של הפיכת הבעירה לפיצוץ, ואולם אין להשמיד בשריפה נפצים ופתיל רועם.
בהמסה מותר להשמיד רק חומרי נפץ שאינם עמידים במים, כגון חומרי נפץ אבקתיים על בסיס אמוניום ניטרט ואבקות שריפה. ההשמדה בהמסה תיעשה במכלים או חביות שבהם מצויים מים בכמות מספקת; אצבעות יפורקו מהאריזה שלהם והחומר יוכנס למים; התמיסה שנוצרת בחבית תישפך בתוך בור שנחצב למטרה זו.
בהטבעה מותר להשמיד חומרי נפץ עמידים במים ששריפתם כרוכה בסיכון רב מחמת טיב החומר או הכמות העומדת להשמדה. השמדת חומרי נפץ בהטבעה תיעשה אך ורק בים הפתוח, במרחק של 3 קילומטרים לפחות מהחוף.
בהקשר זה ראוי להזכיר, שבארץ קיימת הרגולציה בנושא חומרי נפץ מבוזרת בין מספר רב של גורמים: מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית (נכון להיום במשרד העבודה), המשרד להגנת הסביבה (הגנה מפני זיהום אוויר, קרקע ומאגרי מים), משרד הפנים (רישוי מפעלים בטחונים), רשויות מקומיות (רישוי עסקים), משרד התחבורה (הובלת חומרים מסוכנים), המשרד לביטחון לאומי (משטרת ישראל והרשות הארצית לכבאות והצלה), פיקוד העורף (התגוננות אזרחית מחומ"ס), וסליחה ממי ששכחתי לציין במפורש.
שווה בדיקה
חברה שמושבה בארצןת הברית, MuniRem Environmental, LLC, מציעה לטענתה שיטה חלופית ובטוחה להשמדת חומרי נפץ באמצעות פירוק כימי מהיר שלהם. החברה מצהירה, שהטכנולוגיה שלה היא הטכנולוגיה המוכחת הראשונה, המאפשרת נטרול מידי של חומרי נפץ בתפזורת ושל חומרי מילוי פצצות (וחומרי לוחמה כימית, CWM) בטמפרטורת הסביבה, לרבות בתנאי חום וקור קיצוניים.
הטכנולוגיה מספקת פתרון למגוון רחב של חומרי נפץ ותחמושת המכילה חומרי נפץ, לרבות: HMX, RDX, TNT, TNR, DNTs, ADNTs, NBs, NDMA, Nitrocellulose, Nitroguanidine, PETN ו-Reactive Aluminum.
לטענת החברה הטכנולוגיה יכולה להתאים למגוון של צרכים, וביניהם: נטרול ולהשמדת חומרי נפץ ואמצעי לחימה, שיקום סביבתי של קרקעות מזוהמות בחומרי נפץ, פינוי שדות מוקשים, שיקום מי תהום וטיהור בניינים מזוהמים בחומרי נפץ ועוד.
החברה טוענת, שיישום בריסוס של ריאגנטים (Reagents) של הטכנולוגיה מאפשר השמדה וסילוק בטוחים של דינמיט מזיע במחסני חומרי נפץ בכמויות של טונות, של חומרי נפץ ראשוניים המאוחסנים בצורה גרועה שהפכו ללא יציבים, ושל חומרי נפץ שהתגבשו מחדש בציוד, בצינורות ובחללים.
התמיסה של הריאגנט מרוססת על חומרי הנפץ במקום בו הם נמצאים, כדי להשרות, להספיג ולנטרל אותם במהירות מסכנת פיצוץ. תהליך הנטרול הכימי באמצעות ריאגנטים של MuniRem כולל ניטור של שינויי טמפרטורה ושל שינוי צבע כדי לוודא שהסיכון לפיצוץ אכן בוטל.
לאחר מכן, חומרי הנפץ והאריזה הנותרים מאוחזרים באופן בטוח, מוכנסים למכלי תגובה ושם הם מושמדים לחלוטין עם ריאגנט בתמיסות מימיות. התוצרים הסופיים הם שפכים ופסולת מוצקה (בוצה), הנקיים מחומרי נפץ והמאופיינים במעבדה מוסמכת לקביעת שיטת הסילוק הידידותית ביותר לסביבה בהתבסס על דרישות החקיקה המקומית המחייבת.
