מבט-מעל על כוחות הקרקע
מאיר פינקל, מפקדות היבשה – מפקדת זרוע היבשה ומפקדות הפיקודים המרחביים, הוצאת מודן, משהב"ט, צה"ל/מרכז דדו, 2023
אפרים לפיד
| 07/05/2023
באדיבות הוצאת מודן
בסדרת המחקרים שלו על צה"ל השלים תא"ל מיל' ד"ר מאיר פינקל ספר עיון מקיף, מקורי ורב ערך להפנמת תובנות על זרוע היבשה (מז"י) והפיקודים המרחביים.
מפקדות אלה לא זוכות לכתיבה מחקרית ועיונית "אזרחית". לוחמת היבשה היא נושא קבוע לסיפורי מורשת קרב לרוב. בעיקר עוד ניחשף בחודשים הקרובים באירועי יובל למלחמת יום הכיפורים. המיוחד בספר לפנינו הוא בחינה רטרוספקטיבית של הדורות השונים של בניין הכוח היבשתי, התרבות הארגונית, הפעלת הכוח בפיקודים והיחסים המורכבים של הזרוע הזאת עם המטה הכללי.
המחקר מציג את מאפייני הלוחמה, ההשתנות בתפקיד של כוחות היבשה ודעיכת הרלוונטיות שלהם בחיי הצבא. לכל אורך הספר ניתן מקום להיבטים של התרבות הארגונית השונה של היבשה, בעיקר מול חיל האוויר, תרבות התחקיר, התכנון האופרטיבי, והמיוחד לכוח האדם הזוטר הרב הנתון למאמץ בלתי פוסק של הכשרה, אימונים ושכנוע להשאיר את הטובים לשירות ארוך.
נעשית כאן השוואה של תפקוד הפיקודים המרחביים. תשומת לב חשובה ניתנת בספר לבנייה ודרך הפעלתה של המפקדה הבכירה של היבשה – מפח"ש ואחריה מז"י. המפקדה הזו גדלה לאורך השנים, ונתונה כל הזמן לשינויים ארגוניים.
פינקל מזהה "מוטרדות" מתמדת המלווה את מפקדי היבשה. הוא גם מבקר את השימוש התכוף בערך השליחות, המחפה בעיניו על חובבנות, כמו גם האתוס של "נסתדר עם מה שיש" השרוי בהוויה של חיים בתת-תקציב.
כוחות היבשה מתכוננים למלחמה עתידית שתיערך במרחב קרקעי בשטח האויב, דבר המאפשר לכאורה לתכנן לפרטי פרטים את המבצעים במלחמה. בפועל הוא נוקב ביחס של כ-30% בקשר בין התכניות לביצוען בפועל. במיוחד בלט יחס זה במערכות מוגבלות ההיקף בעזה מ-2009, בהן הפעלת כוחות היבשה היתה שונה מהותית ממה שתוכנן לפני העימות.
הכוחות ביבשה נתונים במתח מתמיד של מעבר מבט"ש למלחמה מיידית. על כן נדרש קשב ארגוני במפקדות הפיקודים לענייני בט"ש ובצידו קשב להכנות למלחמה. להבנתו של פינקל המפגשים הרבים של אישור תכניות מבצעיות מדרג הפיקוד, הגיס והאוגדה משמשים משקל נגד לספקות פנימיים וחיצוניים של הפעלת התמרון במלחמה.
לעומת חיל האוויר בו הזיקה בין בניין הכוח והפעלתו משולבת מאד הרי שבכוחות היבשה המצב שונה : את בניין הכוח מובילה מז"י, ואילו את הפעלתו מיישמים הפיקודים המרחביים. ישנו מאבק על דומיננטיות בין חילות וחטיבות ובין הזרוע לפיקודים. עוד תופעה של המציאות לאורך שנים - רוב תקופות התעסוקה המבצעית דורשות פעולה רגלית או רכובה בכלי רכב ממוגנים, כך שלוחמי השריון, התותחנים, ההנדסה והחי"ר עושים חצי מזמנם במשימות שאינן מכינות למלחמה.
פינקל חוקר את המהלכים ואת המציאות בראייה ביקורתית. הספר מהווה ראי מצוין למפקדי הסדיר והמילואים להכיר את צבא היבשה מנקודות מבט מגוונות, אשר ייתכן כי ביום יום השוחק לא מצליחים לתת את הדעת על כולן. ראוי להערכה כיצד צה"ל, באמצעות מרכז דדו, מכון מחקר פנימי פתוח שלו, מציג את הדברים ללא כחל שרק ומאפשר ביקורת פנים צה"לית גם לידיעת הציבור הרחב.
מאיר פינקל, מפקדות היבשה – מפקדת זרוע היבשה ומפקדות הפיקודים המרחביים, הוצאת מודן, משהב"ט, צה"ל/מרכז דדו, 2023
באדיבות הוצאת מודן
בסדרת המחקרים שלו על צה"ל השלים תא"ל מיל' ד"ר מאיר פינקל ספר עיון מקיף, מקורי ורב ערך להפנמת תובנות על זרוע היבשה (מז"י) והפיקודים המרחביים.
מפקדות אלה לא זוכות לכתיבה מחקרית ועיונית "אזרחית". לוחמת היבשה היא נושא קבוע לסיפורי מורשת קרב לרוב. בעיקר עוד ניחשף בחודשים הקרובים באירועי יובל למלחמת יום הכיפורים. המיוחד בספר לפנינו הוא בחינה רטרוספקטיבית של הדורות השונים של בניין הכוח היבשתי, התרבות הארגונית, הפעלת הכוח בפיקודים והיחסים המורכבים של הזרוע הזאת עם המטה הכללי.
המחקר מציג את מאפייני הלוחמה, ההשתנות בתפקיד של כוחות היבשה ודעיכת הרלוונטיות שלהם בחיי הצבא. לכל אורך הספר ניתן מקום להיבטים של התרבות הארגונית השונה של היבשה, בעיקר מול חיל האוויר, תרבות התחקיר, התכנון האופרטיבי, והמיוחד לכוח האדם הזוטר הרב הנתון למאמץ בלתי פוסק של הכשרה, אימונים ושכנוע להשאיר את הטובים לשירות ארוך.
נעשית כאן השוואה של תפקוד הפיקודים המרחביים. תשומת לב חשובה ניתנת בספר לבנייה ודרך הפעלתה של המפקדה הבכירה של היבשה – מפח"ש ואחריה מז"י. המפקדה הזו גדלה לאורך השנים, ונתונה כל הזמן לשינויים ארגוניים.
פינקל מזהה "מוטרדות" מתמדת המלווה את מפקדי היבשה. הוא גם מבקר את השימוש התכוף בערך השליחות, המחפה בעיניו על חובבנות, כמו גם האתוס של "נסתדר עם מה שיש" השרוי בהוויה של חיים בתת-תקציב.
כוחות היבשה מתכוננים למלחמה עתידית שתיערך במרחב קרקעי בשטח האויב, דבר המאפשר לכאורה לתכנן לפרטי פרטים את המבצעים במלחמה. בפועל הוא נוקב ביחס של כ-30% בקשר בין התכניות לביצוען בפועל. במיוחד בלט יחס זה במערכות מוגבלות ההיקף בעזה מ-2009, בהן הפעלת כוחות היבשה היתה שונה מהותית ממה שתוכנן לפני העימות.
הכוחות ביבשה נתונים במתח מתמיד של מעבר מבט"ש למלחמה מיידית. על כן נדרש קשב ארגוני במפקדות הפיקודים לענייני בט"ש ובצידו קשב להכנות למלחמה. להבנתו של פינקל המפגשים הרבים של אישור תכניות מבצעיות מדרג הפיקוד, הגיס והאוגדה משמשים משקל נגד לספקות פנימיים וחיצוניים של הפעלת התמרון במלחמה.
לעומת חיל האוויר בו הזיקה בין בניין הכוח והפעלתו משולבת מאד הרי שבכוחות היבשה המצב שונה : את בניין הכוח מובילה מז"י, ואילו את הפעלתו מיישמים הפיקודים המרחביים. ישנו מאבק על דומיננטיות בין חילות וחטיבות ובין הזרוע לפיקודים. עוד תופעה של המציאות לאורך שנים - רוב תקופות התעסוקה המבצעית דורשות פעולה רגלית או רכובה בכלי רכב ממוגנים, כך שלוחמי השריון, התותחנים, ההנדסה והחי"ר עושים חצי מזמנם במשימות שאינן מכינות למלחמה.
פינקל חוקר את המהלכים ואת המציאות בראייה ביקורתית. הספר מהווה ראי מצוין למפקדי הסדיר והמילואים להכיר את צבא היבשה מנקודות מבט מגוונות, אשר ייתכן כי ביום יום השוחק לא מצליחים לתת את הדעת על כולן. ראוי להערכה כיצד צה"ל, באמצעות מרכז דדו, מכון מחקר פנימי פתוח שלו, מציג את הדברים ללא כחל שרק ומאפשר ביקורת פנים צה"לית גם לידיעת הציבור הרחב.
