דעה | לקראת יובל החמישים למלחמת יום הכיפורים
תא"ל (במיל') שמעון חפץ, יו״ר עמותת מאיר דגן, במאמר דעה על ההשלכות של מלחמת יום הכיפורים כמעט 50 שנים לאחריה
שמעון חפץ
| 04/10/2022
תמונה מתוך מבצע ״קינוח״ לכיבוש החרמון | קרדיט שימוש: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
ערב יום הכיפורים תשפ"ג ניצבים אנו בפתח שנת ה-50 למלחמה. ב-6 באוקטובר 1973 רעדו אמות הסיפים בישראל, הדי ההפתעה של המלחמה נמשכים עד היום וכן גם התיעוד על המלחמה ועל ה"קברניטים" של ערב המלחמה שלא קיבלו ההחלטות הנכונות ובזמן.
ארכיון צה"ל חושף מדי שנה חלק מן הפרוטוקולים ובהם הכשל במתן ההתרעה למלחמה. "איך המלך נעשה עירום ביום אחד". הזהו המודיעין הטוב ביותר בעולם? המלחמה תפסה את הצמרת הביטחונית-מדינית וצה"ל בלתי מוכנים לה, כך קבעה "ועדת אגרנט" שהוקמה לחקירת כישלון המודיעין.
הוועדה התמקדה בהתנהלות הדרג הצבאי בתקופה שלפני המלחמה ועד 8 באוקטובר 1973, ולעומת זאת לא דנה בחלקו של הדרג המדיני-ביטחוני, שהיה שותף מלא למודיעין התרעתי.
הגורל זימן אותם
זה אותו דרג שהכתיב לצה"ל את נתוני מהלכי המלחמה ואשר הושפע מכך שהופתענו. צה"ל הופעל בכמה רבדים, הרובד הראשון – הצבא הסדיר יבלום, ובהם בני מחזורי69-71 ושלי 25 אוקטובר 1972 לקורס קציני השריון ששימשו מפקדים זוטרים שהוטלו ללחימה.
הגורל זימן אותם במקום ובזמן, לאחד המאבקים הקשים והדרמטיים ביותר של עם ישראל על קיומו.מול כוחות מצריים עדיפים עשרת מונים לאורך מוצבי התעלה, וכך במוצבי כוחותינו בקו רמת הגולן עם נתוני פתיחה נחותים.
הערכות המצב וההחלטות הקשורות למעוזים בקו נגעו בכול – החל מהרמה האסטרטגית ועד לרמה האנושית: פינוי מעוזים? איזה מהם לפנות? האם על אנשי המעוזים להסגיר עצמם לשבי? בתנאים אלה רבו האבדות ונוצרו מצבים שלא הכרנו ממלחמות העבר.
גדל מספר הנפגעים, השבויים והנעדרים, והוחמר מצבם הפיזי והמנטלי של הלוחמים שנדרשו להתמודד עם לחץ מצרי וסורי עליהם, ועם אובדן כלי מלחמה רבים. בהשפעת המצב בחזיתות הופעל הרובד השני – גיוס כוחות המילואים.
צבירת הכוחות והתארגנותם בוצע כהלכה. צה"ל רִענן מחדש את שורותיו גם בצוותי טנקים, מחמש מתדלק אותם ומוכן להילחם בכוח משולב של סדיר ומילואים. הכוח מתכנן את מאמציו, מתארגן לצבור כוח עם מהלכי מלחמה אל מול אויב המצויד בכוח אש עדיף.
המאפיינים של המלחמה בראי הזמן מראה כי עוצמתו של צה"ל בשדה הקרב ביבשה, בכול אחד מ-19 ימי הלחימה, היתה קטנה. בניין הכוח והעוצמה שנבנתה לקדם פני מלחמה לא הספיקו.
צבא קטן
היינו צבא קטן בהשוואה לכוחות שקמו להילחם בנו: במטוסים, בטנקים, בארטילריה, ועוצמתו של האויב הייתה פי בקני ארט' ומערך נ"ט היה יותר מעוצמת צה"ל. ואף על פי כן הצלחנו לעצור את מתקפת האויב, לעבור תוך שלושה ימים למתקפת-נגד בחזית הסורית ולהשמדת מרבית השריון הסורי עם שלוש אוגדות שלנו (36 בפיקוד תא"ל רפאל-רפול איתן, 146 בפיקוד תא"ל מוסה פלד, 210 בפיקוד אלוף דן לנר).
מג"ד 77 אביגדור קהלני בקרב עמק הבכא השמיד כוח סורי המונה עשרות טנקים, עצר ההתקפה הסורית ברמת הגולן, והאויב נהדף עד פאתי דמשק.
בחזית המצרית היו לצה"ל שלוש אוגדות שאיתן התחלנו את המלחמה בסיני (143 בפיקוד אלוף אריק שרון, 162 בפיקוד אלוף אברהם אדן-ברן, 252 בפיקוד אלוף אלברט-אברהם מנדלר) ורק לאחר עשרה ימים הצלחנו במתקפת-הנגד לצלוח התעלה מערבה בהובלת אוגדת אריק שרון, להשמיד כוחות ולכתר את הארמיה השלישית.
הייתה זו מתקפה-נגד עם סיכונים מחושבים, אומץ לב, הקרבה לחיים ולמוות, בשילוב תחבולות מלחמה, פיקוד מעולה בכול הדרגים – ביבשה, באוויר, ובים. צורכי שדה הקרב במערב התעלה הכתיבו משימות רבות, ועוצמה זו היא שהובילו באומץ לניצחון.
גם בחלוף כיובל שנים, מלחמה זו עדיין בוערת בקרבנו, ועדיין לא הרגיעה את דור הלוחמים והמפקדים ממלחמה זו.
בשנים האחרונות אנו לומדים רבות מהעדויות שמתועדות ב"עמותת יום הכיפורים", ומהספרים, המחקרים והכתבות של מפקדים ולוחמים (לדוגמה: "הסדיר יבלום" של אלוף עמנואל סקל; "כנגד כל הסיכויים" שכתב דודו הלוי על מוסה פלד; "לא נחדל! " של אלוף אמנון רשף; "על בלימה" של אבירם ברקאי).
מעל הכול החריפה המחלוקת ביתר שאת של ראשי קהילת המודיעין דאז – ראש המוסד צבי זמיר וראש אמ"ן אלי זעירא, באשר להערכה והסבירות למלחמה. ההערכה על פי אמ"ן הייתה "נמוכה ביותר" והתעלמה ממידע מודיעיני "מוצק" שאותו הביאו "המוסד" ומפקד יח' 8200 יואל בן פורת ז"ל.
מידע זה הועבר להנהגה המדינית-ביטחונית. חובה עלינו להצביע על האחריות הגורלית למחדלים של אותם ימים שאין לכפר עליהם, ובתוך כך ההחלטה שלא לגייס מלכתחילה את המילואים ולהימנע ממכה מקדימה, מכת-מנע, מתוך הבנה שגם בתנאי הפתיחה צה"ל יוכל להכות בצבאות מצרים וסוריה, מה שבדיעבד הוכח כטעות אסטרטגית שכשלה.
עדיין עומדת ועולה השאלה האם היה בכוחם של קברניטי ישראל למנוע את המלחמה ומדוע לא עשו למניעתה כשבידיה המודיעין ההתרעתי הברור לעין. ייתכן כי המניעים לכך היה שישראל "עם לבדד ישכון" ומאז הקמתה חיינו תחת תחושת איום מתמדת.
תפיסת הביטחון התבססה על עקרונות שעוצבו עוד מתקופת דוד בן-גוריון שהניח את משנתו המדינית-ביטחונית שתאמה את מצבה של ישראל מול שכנותיה ושמשה הבסיס לתפיסת הביטחון ובניין הכוח של צה"ל על הצבא הסדיר והמילואים.
מילות סיום
מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה קשה ואכזרית, שראשיתה הפתעה, שסופה אינו נראה, שחיקה בבלימה, מחיר דמים כבד , תושייה, אחוות לוחמים ומעשי גבורה והקרבה אישית.
העקשנות והנחישות של המערך הסדיר, שהיווה כוח הבלימה, ההתעשתות המהירה של המפקדים הזוטרים, אפשרה להם להבין את תמונת הקרב במהירות, ולהכריע את האויב.
התקפות-הנגד והניצחון התאפשרו בגלל המהירות, האומץ, וכושר האלתור של יחידות המילואים. צה"ל הצליח בהתקפות-הנגד להתייצב בטווח תותחים מדמשק, ובמרחק 101 ק"מ מקהיר.
אחי גיבורי התהילה יהי זכרם ברוך!
תא"ל (במיל') שמעון חפץ, יו״ר עמותת מאיר דגן, במאמר דעה על ההשלכות של מלחמת יום הכיפורים כמעט 50 שנים לאחריה
תמונה מתוך מבצע ״קינוח״ לכיבוש החרמון | קרדיט שימוש: ארכיון צה"ל במשרד הביטחון
ערב יום הכיפורים תשפ"ג ניצבים אנו בפתח שנת ה-50 למלחמה. ב-6 באוקטובר 1973 רעדו אמות הסיפים בישראל, הדי ההפתעה של המלחמה נמשכים עד היום וכן גם התיעוד על המלחמה ועל ה"קברניטים" של ערב המלחמה שלא קיבלו ההחלטות הנכונות ובזמן.
ארכיון צה"ל חושף מדי שנה חלק מן הפרוטוקולים ובהם הכשל במתן ההתרעה למלחמה. "איך המלך נעשה עירום ביום אחד". הזהו המודיעין הטוב ביותר בעולם? המלחמה תפסה את הצמרת הביטחונית-מדינית וצה"ל בלתי מוכנים לה, כך קבעה "ועדת אגרנט" שהוקמה לחקירת כישלון המודיעין.
הוועדה התמקדה בהתנהלות הדרג הצבאי בתקופה שלפני המלחמה ועד 8 באוקטובר 1973, ולעומת זאת לא דנה בחלקו של הדרג המדיני-ביטחוני, שהיה שותף מלא למודיעין התרעתי.
הגורל זימן אותם
זה אותו דרג שהכתיב לצה"ל את נתוני מהלכי המלחמה ואשר הושפע מכך שהופתענו. צה"ל הופעל בכמה רבדים, הרובד הראשון – הצבא הסדיר יבלום, ובהם בני מחזורי69-71 ושלי 25 אוקטובר 1972 לקורס קציני השריון ששימשו מפקדים זוטרים שהוטלו ללחימה.
הגורל זימן אותם במקום ובזמן, לאחד המאבקים הקשים והדרמטיים ביותר של עם ישראל על קיומו.מול כוחות מצריים עדיפים עשרת מונים לאורך מוצבי התעלה, וכך במוצבי כוחותינו בקו רמת הגולן עם נתוני פתיחה נחותים.
הערכות המצב וההחלטות הקשורות למעוזים בקו נגעו בכול – החל מהרמה האסטרטגית ועד לרמה האנושית: פינוי מעוזים? איזה מהם לפנות? האם על אנשי המעוזים להסגיר עצמם לשבי? בתנאים אלה רבו האבדות ונוצרו מצבים שלא הכרנו ממלחמות העבר.
גדל מספר הנפגעים, השבויים והנעדרים, והוחמר מצבם הפיזי והמנטלי של הלוחמים שנדרשו להתמודד עם לחץ מצרי וסורי עליהם, ועם אובדן כלי מלחמה רבים. בהשפעת המצב בחזיתות הופעל הרובד השני – גיוס כוחות המילואים.
צבירת הכוחות והתארגנותם בוצע כהלכה. צה"ל רִענן מחדש את שורותיו גם בצוותי טנקים, מחמש מתדלק אותם ומוכן להילחם בכוח משולב של סדיר ומילואים. הכוח מתכנן את מאמציו, מתארגן לצבור כוח עם מהלכי מלחמה אל מול אויב המצויד בכוח אש עדיף.
המאפיינים של המלחמה בראי הזמן מראה כי עוצמתו של צה"ל בשדה הקרב ביבשה, בכול אחד מ-19 ימי הלחימה, היתה קטנה. בניין הכוח והעוצמה שנבנתה לקדם פני מלחמה לא הספיקו.
צבא קטן
היינו צבא קטן בהשוואה לכוחות שקמו להילחם בנו: במטוסים, בטנקים, בארטילריה, ועוצמתו של האויב הייתה פי בקני ארט' ומערך נ"ט היה יותר מעוצמת צה"ל. ואף על פי כן הצלחנו לעצור את מתקפת האויב, לעבור תוך שלושה ימים למתקפת-נגד בחזית הסורית ולהשמדת מרבית השריון הסורי עם שלוש אוגדות שלנו (36 בפיקוד תא"ל רפאל-רפול איתן, 146 בפיקוד תא"ל מוסה פלד, 210 בפיקוד אלוף דן לנר).
מג"ד 77 אביגדור קהלני בקרב עמק הבכא השמיד כוח סורי המונה עשרות טנקים, עצר ההתקפה הסורית ברמת הגולן, והאויב נהדף עד פאתי דמשק.
בחזית המצרית היו לצה"ל שלוש אוגדות שאיתן התחלנו את המלחמה בסיני (143 בפיקוד אלוף אריק שרון, 162 בפיקוד אלוף אברהם אדן-ברן, 252 בפיקוד אלוף אלברט-אברהם מנדלר) ורק לאחר עשרה ימים הצלחנו במתקפת-הנגד לצלוח התעלה מערבה בהובלת אוגדת אריק שרון, להשמיד כוחות ולכתר את הארמיה השלישית.
הייתה זו מתקפה-נגד עם סיכונים מחושבים, אומץ לב, הקרבה לחיים ולמוות, בשילוב תחבולות מלחמה, פיקוד מעולה בכול הדרגים – ביבשה, באוויר, ובים. צורכי שדה הקרב במערב התעלה הכתיבו משימות רבות, ועוצמה זו היא שהובילו באומץ לניצחון.
גם בחלוף כיובל שנים, מלחמה זו עדיין בוערת בקרבנו, ועדיין לא הרגיעה את דור הלוחמים והמפקדים ממלחמה זו.
בשנים האחרונות אנו לומדים רבות מהעדויות שמתועדות ב"עמותת יום הכיפורים", ומהספרים, המחקרים והכתבות של מפקדים ולוחמים (לדוגמה: "הסדיר יבלום" של אלוף עמנואל סקל; "כנגד כל הסיכויים" שכתב דודו הלוי על מוסה פלד; "לא נחדל! " של אלוף אמנון רשף; "על בלימה" של אבירם ברקאי).
מעל הכול החריפה המחלוקת ביתר שאת של ראשי קהילת המודיעין דאז – ראש המוסד צבי זמיר וראש אמ"ן אלי זעירא, באשר להערכה והסבירות למלחמה. ההערכה על פי אמ"ן הייתה "נמוכה ביותר" והתעלמה ממידע מודיעיני "מוצק" שאותו הביאו "המוסד" ומפקד יח' 8200 יואל בן פורת ז"ל.
מידע זה הועבר להנהגה המדינית-ביטחונית. חובה עלינו להצביע על האחריות הגורלית למחדלים של אותם ימים שאין לכפר עליהם, ובתוך כך ההחלטה שלא לגייס מלכתחילה את המילואים ולהימנע ממכה מקדימה, מכת-מנע, מתוך הבנה שגם בתנאי הפתיחה צה"ל יוכל להכות בצבאות מצרים וסוריה, מה שבדיעבד הוכח כטעות אסטרטגית שכשלה.
עדיין עומדת ועולה השאלה האם היה בכוחם של קברניטי ישראל למנוע את המלחמה ומדוע לא עשו למניעתה כשבידיה המודיעין ההתרעתי הברור לעין. ייתכן כי המניעים לכך היה שישראל "עם לבדד ישכון" ומאז הקמתה חיינו תחת תחושת איום מתמדת.
תפיסת הביטחון התבססה על עקרונות שעוצבו עוד מתקופת דוד בן-גוריון שהניח את משנתו המדינית-ביטחונית שתאמה את מצבה של ישראל מול שכנותיה ושמשה הבסיס לתפיסת הביטחון ובניין הכוח של צה"ל על הצבא הסדיר והמילואים.
מילות סיום
מלחמת יום הכיפורים הייתה מלחמה קשה ואכזרית, שראשיתה הפתעה, שסופה אינו נראה, שחיקה בבלימה, מחיר דמים כבד , תושייה, אחוות לוחמים ומעשי גבורה והקרבה אישית.
העקשנות והנחישות של המערך הסדיר, שהיווה כוח הבלימה, ההתעשתות המהירה של המפקדים הזוטרים, אפשרה להם להבין את תמונת הקרב במהירות, ולהכריע את האויב.
התקפות-הנגד והניצחון התאפשרו בגלל המהירות, האומץ, וכושר האלתור של יחידות המילואים. צה"ל הצליח בהתקפות-הנגד להתייצב בטווח תותחים מדמשק, ובמרחק 101 ק"מ מקהיר.
אחי גיבורי התהילה יהי זכרם ברוך!
