פרשנות | סיכוי נמוך להפיכה שלטונית באיראן, עזה או לבנון
לאור ההתקוממות העממית באיראן ורוסיה בימים האחרונים, עולה שאלה האם כזו התקוממות אפשרית גם בלבנון או עזה? ניצן נוריאל טוען כי משמרות המהפכה, חיזבאללה וחמאס יעשו הכל כדי להמשיך להנות ממנעמי השלטון
ניצן נוריאל
| 29/09/2022
Credit: Gerardo Vieyra via Reuters Connect
בעת כתיבת שורות אלו מתקיימות בעולם שתי התקוממויות אזרחיות בעלות פוטנציאל רב משמעות. נכון לאור זאת לנתח את המאפיינים ובה בעת להעריך את סיכויי הצלחתם.
ההתקוממות הראשונה היא "מחאת החיג'אב" באיראן על רקע מותה של צעירה כורדית שביקרה בטהרן ונפלה לידי משמרות הצניעות שלא אהבו את באופן המרושל לטענתם בו עטתה את החיג'אב .פרצה מחאה אזרחית ( לא הראשונה באיראן על רקע אזרחי של בעיות מים ,חשמל וכו') כך שיש לנו כלים לבחון את האירוע ולנסות להעריך כיצד יסתיים.
כבסיס הטענה אציין שלהערכתי לשינוי משטר Bottom Up קרי מלמטה למעלה. מהעם אל הנהגת המדינה, איננה ממש אופציה באיראן ובמקומות הדומים לה. בעיקר משום שהראשונים להפסיד במקרה של שינוי משטר הם אלה שמופקדים על הגנתו ולכן הם יעשו (ועושים הכול ,כולל ירי) כדי לסכל שינוי שכזה.
ובכול זאת על מנת שהתקוממות שכזו תקבל את המסה הקריטית לה היא זקוקה יש צורך להעריך מה נדרש? נכון להיום יש באיראן כ-100 הרוגים בהפגנות (זה לא המספר הגבוהה ביותר באירועים שכאלה).
על מנת להגיע למסה קריטית יש צורך לראות את ההפגנות בלפחות 100 ערים שונות ברחבי איראן ,לפחות 5000 עצורים ביממה ומספר נפגעים המגיע לאלפים ביום (פצועים והרוגים) ,שביתות נרחבות והנקודה אולי הכי חשובה ,להתחיל לראות הססנות בפעולת כוחות הביטחון.
אתעכב על נקודה זו כלקח מ"האביב הערבי" - ניתן לומר שבכול מדינה בה החלה התקוממות אזרחית, לאופן פעולת כוחות ביטחון הייתה השפעה מכריעה על הצלחתה. לכן, יש לעקוב אחרי התנהלות הכוחות עד כדי לבדוק האם יש שונות בין פעילות הצבא האיראני למשמרות המהפכה.
להערכתי, סיכויי הגל הנוכחי, גם אם תהיה עזרה חיצונית, לגרום לשינוי מהותי באיראן נמוכים עד כדי לא קיימים. המקום השני אותו צריך לבחון, היא רוסיה. לאחר הודעת הקרמלין על גיוס של 300 אלף אנשי מילואים לצבא לצורך חידוש ההתקפות על אוקראינה. גם כאן אשתמש באותם רכיבי "משוואה" קרי כמות נפגעים, היקף העצורים ,היקף הנפגעים ואופן התנהלות כוחות הביטחון .
בניגוד לאיראן בה כבר הוכחה אכזריות מרשיה כלפי העם, אם אינו "מיישר" קו עם ההנהגה, הרי ברוסיה של השנים האחרונות ,הן בשל הפתיחות למערב, הרשתות החברתיות וכו', עוצמת האכזריות בתוך המדינה נמוכה (יש להוציא מן הכלל את האירועים בצ'צניה ובאוקריאנה).
לפיכך דווקא להתקוממות זו יש סיכוי להצליח. אולם גם כאן המספרים צריכים "לדבר". על מנת שהמסה הקריטית תבוא ליידי ביטוי, יש צורך לראות הפגנות באזורים נרחבים, להגיע לעשרות אלפי עצורים בשבוע וכמובן לעקוב מקרוב אחרי התנהגות כוחות הביטחון שיתכן ויתקשו לפעול בנחישות כנגד בני משפחתם וחבריהם .
תופעת ההימלטות מרוסיה מחשש לגיוס גם כן תורמת לאווירה הכללית. התבוסות באוקראינה לצד הסנקציות הכלכליות תורמות אף הן לתחושה שמחאה זו עשויה להיות משמעותית (לא אנתח כאן את האפשרויות שעומדות בפני נשיא רוסיה פוטין).
אחרי התבוננות על שני האזורים, איראן ורוסיה אפשר לשאול האם בלבנון וא בעזה נוכל לראות בעתיד הנראה לעין סוג של התקוממות עממית כנגד השולטים שם חיזבאללה וחמאס בהתאמה?
בבחינת הפרמטרים שהוצגו בטור זה (היקף מהומות, היקף נפגעים, היקף עצורים ,התנהגות כוחות הביטחון וכו') נראה שהסבירות לאירוע התקוממות עממית מוצלח שיגרום לשינוי משטר או שינוי מדיניות המשטר נמוכים מאוד.
בעיקר משום שהגורמים המופקדים על ביטחון המשטר והמשך קיומו יהיו הראשונים להפסיד במצב של שינוי משטר. חיזבאללה וחמאס נהנים ממנעמי השלטון ואין סיכוי שיוותרו על כך מרצונם החופשי.
לאור ההתקוממות העממית באיראן ורוסיה בימים האחרונים, עולה שאלה האם כזו התקוממות אפשרית גם בלבנון או עזה? ניצן נוריאל טוען כי משמרות המהפכה, חיזבאללה וחמאס יעשו הכל כדי להמשיך להנות ממנעמי השלטון
Credit: Gerardo Vieyra via Reuters Connect
בעת כתיבת שורות אלו מתקיימות בעולם שתי התקוממויות אזרחיות בעלות פוטנציאל רב משמעות. נכון לאור זאת לנתח את המאפיינים ובה בעת להעריך את סיכויי הצלחתם.
ההתקוממות הראשונה היא "מחאת החיג'אב" באיראן על רקע מותה של צעירה כורדית שביקרה בטהרן ונפלה לידי משמרות הצניעות שלא אהבו את באופן המרושל לטענתם בו עטתה את החיג'אב .פרצה מחאה אזרחית ( לא הראשונה באיראן על רקע אזרחי של בעיות מים ,חשמל וכו') כך שיש לנו כלים לבחון את האירוע ולנסות להעריך כיצד יסתיים.
כבסיס הטענה אציין שלהערכתי לשינוי משטר Bottom Up קרי מלמטה למעלה. מהעם אל הנהגת המדינה, איננה ממש אופציה באיראן ובמקומות הדומים לה. בעיקר משום שהראשונים להפסיד במקרה של שינוי משטר הם אלה שמופקדים על הגנתו ולכן הם יעשו (ועושים הכול ,כולל ירי) כדי לסכל שינוי שכזה.
ובכול זאת על מנת שהתקוממות שכזו תקבל את המסה הקריטית לה היא זקוקה יש צורך להעריך מה נדרש? נכון להיום יש באיראן כ-100 הרוגים בהפגנות (זה לא המספר הגבוהה ביותר באירועים שכאלה).
על מנת להגיע למסה קריטית יש צורך לראות את ההפגנות בלפחות 100 ערים שונות ברחבי איראן ,לפחות 5000 עצורים ביממה ומספר נפגעים המגיע לאלפים ביום (פצועים והרוגים) ,שביתות נרחבות והנקודה אולי הכי חשובה ,להתחיל לראות הססנות בפעולת כוחות הביטחון.
אתעכב על נקודה זו כלקח מ"האביב הערבי" - ניתן לומר שבכול מדינה בה החלה התקוממות אזרחית, לאופן פעולת כוחות ביטחון הייתה השפעה מכריעה על הצלחתה. לכן, יש לעקוב אחרי התנהלות הכוחות עד כדי לבדוק האם יש שונות בין פעילות הצבא האיראני למשמרות המהפכה.
להערכתי, סיכויי הגל הנוכחי, גם אם תהיה עזרה חיצונית, לגרום לשינוי מהותי באיראן נמוכים עד כדי לא קיימים. המקום השני אותו צריך לבחון, היא רוסיה. לאחר הודעת הקרמלין על גיוס של 300 אלף אנשי מילואים לצבא לצורך חידוש ההתקפות על אוקראינה. גם כאן אשתמש באותם רכיבי "משוואה" קרי כמות נפגעים, היקף העצורים ,היקף הנפגעים ואופן התנהלות כוחות הביטחון .
בניגוד לאיראן בה כבר הוכחה אכזריות מרשיה כלפי העם, אם אינו "מיישר" קו עם ההנהגה, הרי ברוסיה של השנים האחרונות ,הן בשל הפתיחות למערב, הרשתות החברתיות וכו', עוצמת האכזריות בתוך המדינה נמוכה (יש להוציא מן הכלל את האירועים בצ'צניה ובאוקריאנה).
לפיכך דווקא להתקוממות זו יש סיכוי להצליח. אולם גם כאן המספרים צריכים "לדבר". על מנת שהמסה הקריטית תבוא ליידי ביטוי, יש צורך לראות הפגנות באזורים נרחבים, להגיע לעשרות אלפי עצורים בשבוע וכמובן לעקוב מקרוב אחרי התנהגות כוחות הביטחון שיתכן ויתקשו לפעול בנחישות כנגד בני משפחתם וחבריהם .
תופעת ההימלטות מרוסיה מחשש לגיוס גם כן תורמת לאווירה הכללית. התבוסות באוקראינה לצד הסנקציות הכלכליות תורמות אף הן לתחושה שמחאה זו עשויה להיות משמעותית (לא אנתח כאן את האפשרויות שעומדות בפני נשיא רוסיה פוטין).
אחרי התבוננות על שני האזורים, איראן ורוסיה אפשר לשאול האם בלבנון וא בעזה נוכל לראות בעתיד הנראה לעין סוג של התקוממות עממית כנגד השולטים שם חיזבאללה וחמאס בהתאמה?
בבחינת הפרמטרים שהוצגו בטור זה (היקף מהומות, היקף נפגעים, היקף עצורים ,התנהגות כוחות הביטחון וכו') נראה שהסבירות לאירוע התקוממות עממית מוצלח שיגרום לשינוי משטר או שינוי מדיניות המשטר נמוכים מאוד.
בעיקר משום שהגורמים המופקדים על ביטחון המשטר והמשך קיומו יהיו הראשונים להפסיד במצב של שינוי משטר. חיזבאללה וחמאס נהנים ממנעמי השלטון ואין סיכוי שיוותרו על כך מרצונם החופשי.
