פרשנות | אסבסט מסרטן? נהלים מיושנים של משרד הכלכלה מחייבים מחסני נפיצים בגגות אסבסט
למרות שידוע כי אסבסט מסרטן, במשרד הכלכלה טרם עדכנו את תקנות חומרי הנפץ המיושנות. לפיהן, כל המקים מחסני נפיצים (גם במבנים חדשים) נדרש לקרות אותם בגגות הצללה העשויים רק מאסבסט-צמנט
דני קרוננברג
| 03/07/2022
צילום: ג'וואד חוראני, המשרד להגנת הסביבה
הגורם האחראי לחוק חומרי נפץ ותקנותיו הוא מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שבמשרד הכלכלה והתעשייה. במספר מאמרים שפרסמתי בעבר חשפתי כי תקנות חומרי הנפץ (שנקבעו לפני עשרות שנים) הינן מיושנות וכי יש לעדכן אותן ולהתאימן לנדרש במאה ה- 21.
כך לדוגמה חשפתי שעל פי סעיף 1 בחלק ד' בתוספת השנייה לתקנות חומרי הנפץ, מרחקי הביטחון ממחסן אמוניום חנקתי, בעל נתונים זהים למחסן שהתפוצץ והחריב חלקים נרחבים מהעיר ביירות, הם 15-25 מטר בלבד.
לאחר הפיצוץ בנמל ביירות, המשרד להגנת הסביבה (שעל פי החלטת ממשלה הינו המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים) הגיש דו"ח למטה לביטחון לאומי ובו הוא המליץ, בין השאר, לתקן את האסדרה לגבי נפיצים (ובכלל כל את תקנות חומרי נפץ). עברו כמעט שנתיים מהפיצוץ בנמל ביירות, אך מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית לא עמד במשימה שהוקצבה לו.
במספר מאמרים חשפתי גם שלמרות הבטחות רבות, עד היום אין תקנות לבטיחות זיקוקין. עוד חשפתי כי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית הוציא 9 הוראות סודיות לגבי נפיצים, שטרם הוטמעו בתקנות, בניגוד לשאר משרדי הממשלה, ובהם אפילו משרד הביטחון, שנוהגים באופן ראוי ומפרסמים את הנחיות הבטיחות שלהם לגבי נפיצים, באתרי האינטרנט שלהם.
ההנחיה: להשתמש באסבסט מסרטן
כעת התברר לי, לתדהמתי, כי בתקנות חומרי הנפץ המיושנות, כל המקים מחסני נפיצים (גם במבנים חדשים) נדרש לקרות אותם בגגות הצללה העשויים רק מאסבסט-צמנט.
סעיף 8 בתוספת השנייה לתקנות חומרי נפץ, המתייחס לגג שמש שנועד לספק הצללה לגג מחסן שיש בו נפיצים, על מנת שהטמפרטורה בו לא תעלה לרמה גבוהה בגלל קרינת השמש החזקה בישראל, קובע: "מעל לגג המחסן יותקן גג שמש מאסבסט צמנט, כדי למנוע בעד קרני השמש מלחמם את גג המחסן והרווח שבינו ובין גג המחסן יהיה 20 סנטימטרים לפחות ובו פתחים מתאימים לאוורור".
התקנות מחייבות שגג השמש יהיה עשוי מאסבסט-צמנט בלבד, ואינן מאפשרות שימוש בשום חומר אחר.
ידוע שלפני עשרות שנים, כאשר התקנות נוסחו, המודעות לסכנות הכרוכות בשימוש באסבסט ומוצריו הייתה נמוכה. עם זאת, כבר בשנת 2011 נחקק "חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק" המגביל מאוד את השימוש באסבסט ובמוצריו.
אסבסט-צמנט הוא תערובת הכוללת מלט, סיבי אסבסט וחומרים נוספים. סיבי האסבסט הינם חומר מסרטן, ולכן אסבסט-צמנט מחייב תחזוקה קפדנית וביקורות תקופתיות על מנת להבטיח שסיבי האסבסט לא משתחררים מהאסבסט-צמנט. במקרה של דליקה או פיצוץ, קיימת סכנה חמורה של פיזור סיבי אסבסט, תוך יצירת תוספת סיכון בלתי קבילה.
בעבר התרחשו תאונות בהן התרחש פיצוץ של נפיצים שבעקבותיו אסבסט-צמנט התרסק וגרם לזיהום סביבתי קשה. כך לדוגמה לאחר אסון התפוצצות שהתרחש בשנת 2000 במחסני זיקוקין באנסחדה שבהולנד, ממשלת הולנד הזהירה את התושבים בסביבה כי בעת הפיצוץ השתחרר לסביבה אסבסט מסוכן, כי על אנשים שהיו באזור לכבס היטב את בגדיהם וכי יש להימנע מלהיכנס לאזור המזוהם.
כיום, קיימים שפע תחליפים לגגות הצללה מאסבסט-צמנט, שהינם טובים בהרבה, כגון לוחות מבודדים מסוגים שונים, ולא יעלה על הדעת לבנות גג הצללה מאסבסט-צמנט.
יש לציין כי על פי סעיף 11.8 בפרק 05.20 בהנחיות הבטיחות בנפיצים של האו"ם (IATG), נכתב מפורשות שחל איסור מוחלט להשתמש באסבסט בקירות או בתקרות של מבנים המשמשים לאחסנת נפיצים.
לא ידוע לי על אף מדינה אחרת בעולם שכיום מחייבת לקרות מחסני נפיצים אך ורק בגגות אסבסט-צמנט, בניגוד להיגיון ובניגוד להנחיות ועדת האו"ם לבטיחות נפיצים.
נהלים ארכאיים
לאור ההיצמדות לשימוש בגגות אסבסט-צמנט, נראה שמינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית נשאר בשנות החמישים של המאה העשרים.
אני סבור שלאור ההתקדמות הטכנולוגית שחלה מאז, בעקבות הצטברות הידע המקצועי בעולם, ולאור לקחי תאונות נפיצים שהתרחשו בארץ ובעולם, הגיע הזמן לעדכן את תקנות חומרי הנפץ.
למרבה הצער, הקדנציה של שרת הכלכלה הנוכחית, שכבר לפני למעלה מ-9 חודשים הבטיחה לי אישית שהיא "תעמיק בנושא", מסתמנת ככישלון מוחלט בתחום שיפור הבטיחות בעבודה עם נפיצים.
השרה מינתה את הרמ"ט שלה כאחראי לטיפול בנושא, אך כאמור, אין התקדמות בנושא. נראה כי גם מינהל הבטיחות במשרד מתקשה להנהיג את השינוי המיוחל.
יש לקוות שכולם יתעשתו במהרה, וידאגו שלמדינת ישראל תהיה רגולציית נפיצים המתאימה למדינה מתקדמת, בהתאם להנחיות ועדת האו"ם לבטיחות בנפיצים (IATG), ולא למדינת פחונים ואסבסטונים.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים"
למרות שידוע כי אסבסט מסרטן, במשרד הכלכלה טרם עדכנו את תקנות חומרי הנפץ המיושנות. לפיהן, כל המקים מחסני נפיצים (גם במבנים חדשים) נדרש לקרות אותם בגגות הצללה העשויים רק מאסבסט-צמנט
צילום: ג'וואד חוראני, המשרד להגנת הסביבה
הגורם האחראי לחוק חומרי נפץ ותקנותיו הוא מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית שבמשרד הכלכלה והתעשייה. במספר מאמרים שפרסמתי בעבר חשפתי כי תקנות חומרי הנפץ (שנקבעו לפני עשרות שנים) הינן מיושנות וכי יש לעדכן אותן ולהתאימן לנדרש במאה ה- 21.
כך לדוגמה חשפתי שעל פי סעיף 1 בחלק ד' בתוספת השנייה לתקנות חומרי הנפץ, מרחקי הביטחון ממחסן אמוניום חנקתי, בעל נתונים זהים למחסן שהתפוצץ והחריב חלקים נרחבים מהעיר ביירות, הם 15-25 מטר בלבד.
לאחר הפיצוץ בנמל ביירות, המשרד להגנת הסביבה (שעל פי החלטת ממשלה הינו המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים) הגיש דו"ח למטה לביטחון לאומי ובו הוא המליץ, בין השאר, לתקן את האסדרה לגבי נפיצים (ובכלל כל את תקנות חומרי נפץ). עברו כמעט שנתיים מהפיצוץ בנמל ביירות, אך מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית לא עמד במשימה שהוקצבה לו.
במספר מאמרים חשפתי גם שלמרות הבטחות רבות, עד היום אין תקנות לבטיחות זיקוקין. עוד חשפתי כי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית הוציא 9 הוראות סודיות לגבי נפיצים, שטרם הוטמעו בתקנות, בניגוד לשאר משרדי הממשלה, ובהם אפילו משרד הביטחון, שנוהגים באופן ראוי ומפרסמים את הנחיות הבטיחות שלהם לגבי נפיצים, באתרי האינטרנט שלהם.
ההנחיה: להשתמש באסבסט מסרטן
כעת התברר לי, לתדהמתי, כי בתקנות חומרי הנפץ המיושנות, כל המקים מחסני נפיצים (גם במבנים חדשים) נדרש לקרות אותם בגגות הצללה העשויים רק מאסבסט-צמנט.
סעיף 8 בתוספת השנייה לתקנות חומרי נפץ, המתייחס לגג שמש שנועד לספק הצללה לגג מחסן שיש בו נפיצים, על מנת שהטמפרטורה בו לא תעלה לרמה גבוהה בגלל קרינת השמש החזקה בישראל, קובע: "מעל לגג המחסן יותקן גג שמש מאסבסט צמנט, כדי למנוע בעד קרני השמש מלחמם את גג המחסן והרווח שבינו ובין גג המחסן יהיה 20 סנטימטרים לפחות ובו פתחים מתאימים לאוורור".
התקנות מחייבות שגג השמש יהיה עשוי מאסבסט-צמנט בלבד, ואינן מאפשרות שימוש בשום חומר אחר.
ידוע שלפני עשרות שנים, כאשר התקנות נוסחו, המודעות לסכנות הכרוכות בשימוש באסבסט ומוצריו הייתה נמוכה. עם זאת, כבר בשנת 2011 נחקק "חוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק" המגביל מאוד את השימוש באסבסט ובמוצריו.
אסבסט-צמנט הוא תערובת הכוללת מלט, סיבי אסבסט וחומרים נוספים. סיבי האסבסט הינם חומר מסרטן, ולכן אסבסט-צמנט מחייב תחזוקה קפדנית וביקורות תקופתיות על מנת להבטיח שסיבי האסבסט לא משתחררים מהאסבסט-צמנט. במקרה של דליקה או פיצוץ, קיימת סכנה חמורה של פיזור סיבי אסבסט, תוך יצירת תוספת סיכון בלתי קבילה.
בעבר התרחשו תאונות בהן התרחש פיצוץ של נפיצים שבעקבותיו אסבסט-צמנט התרסק וגרם לזיהום סביבתי קשה. כך לדוגמה לאחר אסון התפוצצות שהתרחש בשנת 2000 במחסני זיקוקין באנסחדה שבהולנד, ממשלת הולנד הזהירה את התושבים בסביבה כי בעת הפיצוץ השתחרר לסביבה אסבסט מסוכן, כי על אנשים שהיו באזור לכבס היטב את בגדיהם וכי יש להימנע מלהיכנס לאזור המזוהם.
כיום, קיימים שפע תחליפים לגגות הצללה מאסבסט-צמנט, שהינם טובים בהרבה, כגון לוחות מבודדים מסוגים שונים, ולא יעלה על הדעת לבנות גג הצללה מאסבסט-צמנט.
יש לציין כי על פי סעיף 11.8 בפרק 05.20 בהנחיות הבטיחות בנפיצים של האו"ם (IATG), נכתב מפורשות שחל איסור מוחלט להשתמש באסבסט בקירות או בתקרות של מבנים המשמשים לאחסנת נפיצים.
לא ידוע לי על אף מדינה אחרת בעולם שכיום מחייבת לקרות מחסני נפיצים אך ורק בגגות אסבסט-צמנט, בניגוד להיגיון ובניגוד להנחיות ועדת האו"ם לבטיחות נפיצים.
נהלים ארכאיים
לאור ההיצמדות לשימוש בגגות אסבסט-צמנט, נראה שמינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית נשאר בשנות החמישים של המאה העשרים.
אני סבור שלאור ההתקדמות הטכנולוגית שחלה מאז, בעקבות הצטברות הידע המקצועי בעולם, ולאור לקחי תאונות נפיצים שהתרחשו בארץ ובעולם, הגיע הזמן לעדכן את תקנות חומרי הנפץ.
למרבה הצער, הקדנציה של שרת הכלכלה הנוכחית, שכבר לפני למעלה מ-9 חודשים הבטיחה לי אישית שהיא "תעמיק בנושא", מסתמנת ככישלון מוחלט בתחום שיפור הבטיחות בעבודה עם נפיצים.
השרה מינתה את הרמ"ט שלה כאחראי לטיפול בנושא, אך כאמור, אין התקדמות בנושא. נראה כי גם מינהל הבטיחות במשרד מתקשה להנהיג את השינוי המיוחל.
יש לקוות שכולם יתעשתו במהרה, וידאגו שלמדינת ישראל תהיה רגולציית נפיצים המתאימה למדינה מתקדמת, בהתאם להנחיות ועדת האו"ם לבטיחות בנפיצים (IATG), ולא למדינת פחונים ואסבסטונים.
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים"
