פרשנות | המוסד נגד הסכם מדיני? אל תצפו ממנו לתשובה אחרת - הוא שבוי של עצמו
המוסד כגוף מייעץ לממשלת ישראל שבוי בקונספציה של עצמו מול איראן. לכן, אין טעם לצפות ממנו לניתוח רציונלי של חלופות סביב השאלה כיצד על מדינת ישראל לנהוג מול איראן על מנת לעכב את תכנית הגרעין הצבאית. בשביל המוסד יש תמיד חלופה אחת - אותה חלופה
עמי רוחקס דומבה
| 11/01/2022
קובי גדעון - לע״מ
במאמר זה אטען שהמוסד שבוי בקונספציה של עצמו ביחס לאיראן בגלל מבנה המנגנון של הארגון עצמו. בצורה אחרת, אטען, כי גם אם יגיע מידע מודיעיני שמצביע על כך שכדאי, בחישוב לוגי, לתמוך בהסכם מדיני ״רע״ עם איראן על פני העדר הסכם, המוסד לא יוכל להחליט אחרת.
הסיבה לכך טמונה באופי ההתקפי של הארגון בהקשר האיראני, שנבנה בעשרים השנים האחרונות מאז כניסת מאיר דגן ז״ל למוסד.
מאז דגן, פרט לתמיר פרדו שהיה יוצא דופן בהקשר זה, כל ראשי המוסד היו נגד הסכמים מדיניים ובעד שימוש במבצעים למיניהם (סייבר, חיסולים, וכו׳) לטובת עיכוב תכנית הגרעין. מי שעוקב אחרי ההתבטאויות של פרדו בתקשורת מאז פרישתו מהמוסד, יכול לראות קו לוגי עקבי של תמיכה בתהליך מדיני לבלימת הגרעין האיראני.
חשוב לציין כי הבדלי הדעות בין אמ״ן (שתומך בהסכם על פני העדרו) למוסד (שמתנגד להסכם) בהקשר האיראני כפי שצפו בתקשורת הישראלית בימים האחרונים אינם חדשים. כאמור, המוסד גם בשנים עברו נקט בגישה התקפית כלפי איראן, ולא סתם. המוסד כארגון בנוי למטרה התקפית. ככה בנה אותו דגן שנכנס בתחילת האלפיים לאחר תלונות בציבור על ״אובדן התעוזה במוסד״.
המוסד בנוי מאגפים, מנהלות, מחלקות וגופים שרבים מהם מכוונים למטרה התקפית. יחידות ארגוניות אלו מגייסות את התקציב על בסיס תכניות עבודה התקפיות. האנשים באותם יחידות חושבים בצורה כזו. הוסללו לחשיבה כזו. כאשר ראש המוסד מגיע לממשלה לגייס תקציב (שעומד כנראה על מעל 5 מיליארדי ש״ח בשנה), הרציונל לגייס את התקציב הזה הוא פעולות התקפיות.
רוצה לומר, כאשר כל המנגנון הארגוני בנוי בחשיבה התקפית, הוא לא יכול לשנות תפיסת מציאות. מבחינת המוסד, הדרך היחידה לעכב את תכנית הגרעין היא המשך פעולות התקפיות באיראן במרחב הפיזי והסייבר. לא משנה איזה מידע חדש יכנס למוסד בהקשר זה, הוא ינותח ויעובד כך שהמסקנה תהיה שחייבים פעילות התקפית.
זו הסיבה שכאשר שואלים ראשי מוסד מהו הסכם טוב? הם מציירים הסכם שאולי יכול להתקיים בסרטי פנטזיה של דיסני - לא במציאות. רק כדי לצאת ידי חובה מול המראיין. ולא סתם, כאמור, מבחינת תפיסת העולם של המוסד, הסכם מדיני טוב הוא כזה שלא יכול להתקיים במציאות. תפיסה זו מצדיקה את המשך הפעילות ההתקפית מול איראן ואת קיומו של המוסד במבנה הנוכחי שלו.
האם זה אומר שהמוסד בהכרח טועה? לא. אלא שהוא תמיד ינקוט באותה תפיסת עולם, לא משנה איזה מידע חדש יתקבל אצלו ביחס לאיראן. ולכן שאלת הצדק ביחס למציאות אינה רלוונטית. זו תמיד אותה תשובה.
הטענה במאמר זה שהמוסד שבוי בקונספציה של עצמו, בגלל המבנה הארגוני שלו, ההסללה של אנשי המבצעים והאיסוף שמגיעים לאחר מכן לתפקידי ניהול, המבנה הארגוני שלו והדרך שבה הוא מגייס תקציבים.
לכן, אל תצפו מראש מוסד לתשובה אחרת אם תשאלו אותו על הסכם מדיני מול איראן. התשובה ידועה מראש.
המוסד כגוף מייעץ לממשלת ישראל שבוי בקונספציה של עצמו מול איראן. לכן, אין טעם לצפות ממנו לניתוח רציונלי של חלופות סביב השאלה כיצד על מדינת ישראל לנהוג מול איראן על מנת לעכב את תכנית הגרעין הצבאית. בשביל המוסד יש תמיד חלופה אחת - אותה חלופה
קובי גדעון - לע״מ
במאמר זה אטען שהמוסד שבוי בקונספציה של עצמו ביחס לאיראן בגלל מבנה המנגנון של הארגון עצמו. בצורה אחרת, אטען, כי גם אם יגיע מידע מודיעיני שמצביע על כך שכדאי, בחישוב לוגי, לתמוך בהסכם מדיני ״רע״ עם איראן על פני העדר הסכם, המוסד לא יוכל להחליט אחרת.
הסיבה לכך טמונה באופי ההתקפי של הארגון בהקשר האיראני, שנבנה בעשרים השנים האחרונות מאז כניסת מאיר דגן ז״ל למוסד.
מאז דגן, פרט לתמיר פרדו שהיה יוצא דופן בהקשר זה, כל ראשי המוסד היו נגד הסכמים מדיניים ובעד שימוש במבצעים למיניהם (סייבר, חיסולים, וכו׳) לטובת עיכוב תכנית הגרעין. מי שעוקב אחרי ההתבטאויות של פרדו בתקשורת מאז פרישתו מהמוסד, יכול לראות קו לוגי עקבי של תמיכה בתהליך מדיני לבלימת הגרעין האיראני.
חשוב לציין כי הבדלי הדעות בין אמ״ן (שתומך בהסכם על פני העדרו) למוסד (שמתנגד להסכם) בהקשר האיראני כפי שצפו בתקשורת הישראלית בימים האחרונים אינם חדשים. כאמור, המוסד גם בשנים עברו נקט בגישה התקפית כלפי איראן, ולא סתם. המוסד כארגון בנוי למטרה התקפית. ככה בנה אותו דגן שנכנס בתחילת האלפיים לאחר תלונות בציבור על ״אובדן התעוזה במוסד״.
המוסד בנוי מאגפים, מנהלות, מחלקות וגופים שרבים מהם מכוונים למטרה התקפית. יחידות ארגוניות אלו מגייסות את התקציב על בסיס תכניות עבודה התקפיות. האנשים באותם יחידות חושבים בצורה כזו. הוסללו לחשיבה כזו. כאשר ראש המוסד מגיע לממשלה לגייס תקציב (שעומד כנראה על מעל 5 מיליארדי ש״ח בשנה), הרציונל לגייס את התקציב הזה הוא פעולות התקפיות.
רוצה לומר, כאשר כל המנגנון הארגוני בנוי בחשיבה התקפית, הוא לא יכול לשנות תפיסת מציאות. מבחינת המוסד, הדרך היחידה לעכב את תכנית הגרעין היא המשך פעולות התקפיות באיראן במרחב הפיזי והסייבר. לא משנה איזה מידע חדש יכנס למוסד בהקשר זה, הוא ינותח ויעובד כך שהמסקנה תהיה שחייבים פעילות התקפית.
זו הסיבה שכאשר שואלים ראשי מוסד מהו הסכם טוב? הם מציירים הסכם שאולי יכול להתקיים בסרטי פנטזיה של דיסני - לא במציאות. רק כדי לצאת ידי חובה מול המראיין. ולא סתם, כאמור, מבחינת תפיסת העולם של המוסד, הסכם מדיני טוב הוא כזה שלא יכול להתקיים במציאות. תפיסה זו מצדיקה את המשך הפעילות ההתקפית מול איראן ואת קיומו של המוסד במבנה הנוכחי שלו.
האם זה אומר שהמוסד בהכרח טועה? לא. אלא שהוא תמיד ינקוט באותה תפיסת עולם, לא משנה איזה מידע חדש יתקבל אצלו ביחס לאיראן. ולכן שאלת הצדק ביחס למציאות אינה רלוונטית. זו תמיד אותה תשובה.
הטענה במאמר זה שהמוסד שבוי בקונספציה של עצמו, בגלל המבנה הארגוני שלו, ההסללה של אנשי המבצעים והאיסוף שמגיעים לאחר מכן לתפקידי ניהול, המבנה הארגוני שלו והדרך שבה הוא מגייס תקציבים.
לכן, אל תצפו מראש מוסד לתשובה אחרת אם תשאלו אותו על הסכם מדיני מול איראן. התשובה ידועה מראש.
