"מאי השחור"- מאי 1941
יום שלישי בשבוע החולף התקיים בהר הרצל בירושלים טקס האזכרה השנתי לציון 75 שנה למותו של דוד רזיאל (אלוף בן ענת), מפקדו של האצ"ל, בפעולת קומנדו בעיראק ב-20 מאי 1941
גדעון מיטשניק
| 05/06/2016
צילום: איציק שמחון, ברית יוצאי האצ"ל
האירוע התקיים במעמד נשיא המדינה, ראובן ריבלין, איש בית"ר ברוחו ובעשייתו, נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור(קרובת משפחה), עשרות מוותיקי האצ"ל, עשרות תלמידים ומכובדים אחרים אך ללא נוכחות איש משרי הממשלה (כן הייתה שם ח"כ ד"ר ענת ברקו).
דוד רזיאל עמד בראש חוליה בת 4 אנשים, שנשלחה למשימות מודיעין וחבלה בעיראק הפרו-נאצית ויום מותו הפך ליום האזכרה השנתי לחללי האצ"ל. אלא שלא רבים מכירים את האירוע –שבא על רקע החלטתו החריגה של האצ"ל להקפיא את המאבק בבריטים לטובת הלחימה המשותפת בנאצים- וספק אם מישהו מכיר או זוכר את ההתרחשות החשאית ההיא (אז!). זוהי הזדמנות מצוינת לזרקור על חודש מאי 1941 שהיה רווי אירועים לא פשוטים בהתמודדות הישוב היהודי עם האתגרים הביטחוניים שעמדו אז בפני הישוב והעולם כולו. היה בו ריכוז של נקודות ציון משמעותיות וטרגיות כאחת בשיתוף הפעולה בין הישוב היהודי בא"י לבין השלטון הבריטי (בעיקר הצבא הבריטי) במאבק בגרמניה הנאצית.
מאי 1941 היה אחד הרגעים הקשים של ההתמודדות הבריטית עם הגרמנים ובני בריתם במהלך מלה"ע ה-2. קונקרטית, לצד ובצל ההתפתחויות באירופה (יוני 1940, כניעת צרפת לגרמנים) הבריטים נמצאים בתקופה זו בחשש כבד מפלישה מכיוון צפון (סוריה וללבנון שתחת צרפת של וישי) בדאגה ממרד רשיד עלי כילאני שפרץ בעיראק (אפריל 1941) והלחימה ברומל בצפון אפריקה שמתחילה במהלך 1941, כאשר ברקע כניעת יוון לנאצים באפריל 1941 והכנות גרמניות לפלישה לכרתים.
על רקע מצב מדאיג זה מבחינת הבריטים גובר העניין הבריטי בשיתוף פעולה עם הנהגת הישוב היהודי. בהנהגת היישוב וב-"הגנה" מתקבלת החלטה על ברית אינטרסים עם הבריטים ובחודש מאי 1941 מתרחשים כמה מהלכים דרמטיים:
ראשית, ב-15 מאי התקבלה החלטה על הקמת הפלמ"ח (בשיתוף פעולה וסיוע של הבריטים) בהרכב של 9 פלוגות ובעיקר על מנת לסייע לבריטניה במיוחד בסוריה ולבנון נגד צרפת של וישי. לנוכח מגבלות של החוק הבינ"ל בפעילות לוחמה זעירה הסכימה הנהגת הישוב לשגר למשימה את אנשי הפלמ"ח. בראש הפלמ"ח עמד יצחק שדה. בין הפעולות הראשונות של הפלמ"ח היה שיגור פלוגות סיור בראשות משה דיין ויגאל אלון ללבנון ולסוריה בראש החץ של הכוחות הבריטיים. משה דיין איבד באותה פעולה את עינו. שנית, פעולת הכ"ג/כ"ד- במסגרת זו יוצאת לדרך פעולת הקומנדו של כ"ג יורדי הסירה (18 מאי) שמוצאים את מותם יחד עם הקצין הבריטי שנילווה אליהם. שלישית, פעולת חוליית קומנדו של האצ"ל בעיראק המסתיימת במותם של דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, ועימו קצין בריטי.
התוצאה המידית: שני מבצעים שמסתיימים בקרבנות יהודיים ובריטיים. אלא שבכך נפתח פרק ממושך של שיתוף פעולה בין הישוב היהודי לבריטים שנמשך עד סוף מלה"ע ה-2 ב-1945.
פעולת הקומנדו של האצ"ל בעיראק
בסוף 1939 הדברים בא"י עדיין נראו אחרת וראשי האצ"ל, כולל רזיאל, ישבו בבתי הכלא הבריטיים במסגרת מאבק המחתרות בבריטים. אלא שכבר בספטמבר 1939, זמן קצר לאחר פלישת גרמניה לפולין, שלח מפקד האצ"ל, דוד רזיאל (שנלכד ע"י הבריטים ביירוט אווירי כמה חדשים לפני), ממקום מאסרו בכלא עכו כתב מכתב אל מפקד הצבא הבריטי ב-א"י והביע תמיכת האצ"ל בבריטניה במאבקה נגד גרמניה ונכונות הארגון להתגייס למאמץ המלחמתי בגרמניה. לשם כך ביקש כי הוא וחבריו ישוחררו מהכלא הבריטי.
ואכן, ב-24 אוק' 1939 שוחרר רזיאל מכלאו. במהלך החודשים שלאחר מכן התעורר ויכוח חריף בין בכירי הנהגת האצ"ל לנוכח ההחלטה לשתף פעולה עם הבריטים. על רקע זה פרשו אברהם שטרן ("יאיר") וחבריו מהאצ"ל והקימו את האצ"ל בישראל שהפך בהמשך ל- הלח"י (יוני 1940) ובאוגוסט 1940 גם נפטר זאב ז'בוטינסקי, מייסד ומנהיג בית"ר ומצביא האצ"ל. רזיאל הקים מפקדה חדשה ללא "הפורשים" וכל הפעולות הצבאיות נגד הבריטים הופסקו באותה תקופה.
לאחר מרד אל-כילאני בעיראק, הגברת התמיכה העיראקית בגרמניה הנאצית ותחילת הלחימה של כוחות עיראקיים נגד הכוחות הבריטים (אפריל 1941), נענה דוד רזיאל, מפקד האצ"ל אז, לפניה בריטית לשגר חולית קומנדו לחבל במתקני זיקוק נפט ליד בגדד. רזיאל החליט לעמוד בראש הכוח. הוא תכנן באותה הזדמנות:
א. לנסות ולסייע להצלת יהודי עיראק (שהלחץ עליהם גובר עד לפרוץ מהומות הפרהוד בראשית יוני 1941) ולהקים שם שלוחה של האצ"ל.
ב. ללכוד את חאג' אמין אל-חוסייני, שמצא מקלט בעיראק לאחר שנמלט מלבנון אליה נמלט מהבריטים ב-1939 לאחר שניסו לעצרו.
עם רזיאל יצאו בשליחות שלטונות הצבא הבריטי לעיראק למשימות מודיעין וחבלה במתקני הנפט ליד בצרה ששימשו את מטוסי חיה"א הגרמני ("הלופטוואפה") בעיראק: סגנו יעקב מרידור, יעקב סיקא אהרוני (עדיין בחיים) ויעקב טרזי (שני האחרונים עלו מעיראק זמן קצר קודם ושלטו בערבית).
ב-17 מאי 1941 המריאה החוליה מתל נוף לעיראק. לאחר הגעתם שונה התכנון והוטל עליהם לאסוף מודיעין לקראת כיבוש העיר פלוג'ה. במהלך הפעולה ב-20 במאי (כ"ג אייר תש"א)נהרגו רזיאל וקצין בריטי מהפצצת מטוס גרמני. הפעולה הושלמה בהצלחה ע"י חבריו לחוליה. יום נפילתו הוכרז, כאמור, ההתייחדות השנתי עם חללי הארגון הצבאי הלאומי. לאחר הפעולה, רזיאל נקבר בעיראק. רק בשנות ה-50 הצליחו הבריטים להעביר גופתו לארץ ונקבר בטקס צבאי לאחר שקיבל דרגת אלוף, האלוף בן ענת.
לגבי השאלה מדוע בחר מפקד האצ"ל להסתכן ולצאת דווקא ברגע ההוא לפעולה המסוכנת בעיראק מסביר יאיר אסיסקוביץ, יו"ר ברית האצ"ל, שגם באזכרה קרא לו "המפקד" מצהיר: "דוד רזיאל היה לא רק המפקד אלא מורה הדרך של כולנו. דמות ייחודית ונדירה בנוף של המנהיגים מאז ומעולם... רזיאל תבע ויישם את הסיסמה "אחרי" הרבה לפני כולם ודווקא בגלל שהפעולה הייתה כל כך מסוכנת ומורכבת הוא החליט לעמוד בראש אנשיו ולוודא באופן אישי הצלחת הפעולה. לא לשלוח אותם לבד. לשם הוא לקח איתו בין השאר את סגנו, יעקב מרידור שהבין במטעני חומר נפץ ואת שני ה'עיראקים' שידעו ערבית וגדלו בעיראק".
אססיסקוביץ, קרוב משפחתו של נשיא המדינה, גאה בעובדה שהשנה, לראשונה, היו בטקס האזכרה גם תלמידים רבים ושמורשת האצ"ל נלמדת גם בבתי הספר.
אסון כ"ד יורדי הסירה- 18 מאי 1941
ומהאצ"ל ל"הגנה". השכם בבוקר ה- 18 במאי 1941 הפליגה לדרכה למשימה חשאית משותפת של "ההגנה" והצבא הבריטי הספינה "ארי הים" מנמל חיפה. ל-כ"ג הארצישראליים הצטרף ברגע האחרון מייג'ור ששימש כגורם המקשר מול הבריטים. הספינה הקטנה הייתה עמוסה –מעבר ליכולתה-בציוד, סירות נחיתה, חומרי חבלה, ונשק. עבור מספר שעות, כאשר הספינה הייתה מול חופי לבנון, התקבל מהספינה שדר אחרון. מאז לא היה שום קשר עם הספינה ולאחר שבתי הזיקוק לא פוצצו החלו החששות להיהפך לעובדה ולתעלומה שלא נפתרה עד היום: הספינה ואנשיה נעלמו.
פעולת הכ"ד היתה אמורה להקדים את הפלישה הבריטית ללבנון של ממשלת וישי. המשימה הייתה פיצוץ בתי הזיקוק בטריפולי בצפון לבנון לפגיעה במקורות הדלק לגרמנים. זה היה אמור להיות מבצע הקומנדו הימי הראשון של כח "הגנה" בשליחות הבריטים במסגרת השת"פ החשאי שהתגבש אז אל מול מצבה הקשה של בריטניה באחד מרגעיה הקשים במלה"ע ה-2 במזה"ת ובכלל. המשימה הוגדרה ע"י הבריטים כדחופה וחיונית ביותר. המודיעין שעמד לרשות מתכנני הפעולה היה דל מאד והתבסס בעיקרו על פעילות איסוף המודיעין של סייר מדווח בטריפולי.
מבין התכניות שנבחנו לביצוע הפעולה נבחרה הדפ"א הימית: הובלת הכח ע"י "ארי הים" עד מול חוף טריפולי בצפון לבנון. 3 סירות נחיתה היו אמורות לשוט מהספינה עם לוחמים שחלקם היו אמורים להוות כוחות הסחה ורתק וחלקם להניח מטענים ולפוצץ את בתי הזיקוק. יומיים לפני היציאה לפעולה הודיע מפקד הפעולה, שהוביל את הפעילות, האימונים וההכנות שאינו מוכן לצאת לפעולה. הנימוק הרשמי היה: תמונת מודיעין חלקית שמסכנת המבצע והלוחמים. היציאה למבצע עמדה בסימן שאלה ולנוכח ההתפתחות הבלתי צפויה והבעייתית עלתה השאלה אם ניתן לדחות אך הבריטים לחצו על קיום המבצע במועדו- 18 מאי (בעיקר בשל החרפת המצב בעיראק).
מאחר שכך, מונה יומיים לפני הפעולה צבי ספקטור לפקד על הפעולה. כאמור, בבוקר ה-18 מאי הפליגו הלוחמים למשימה ממנה לא חזרו, לאחר היעלמם נשלחו שליחים ללנסות ולאתר מידע. במסגרת זו עלו מספר דיווחים על חלקי גופות שנפלטו בחופי טריפולי אך לא אותר מידע שניתן היה לקשור למבצע. Ehhnu, מספר הערכות לגבי מה ארע שם אך התעלומה נותרה בעינה עד היום גם לאחר פתיחת ארכיונים ובדיקות ומחקרים שונים שנעשו.
אחד הלקחים המרכזיים מהכשלון היה שתמונת המודיעין לקראת הפעולה היתה חסרה. זמן קצר לאחר הפעולה הפיצו ראשי ה"הגנה" מסמך שפירט הדרישות הנחוצות מחומר מודיעיני לפעולות ה"הגנה" בעתיד.
יום שלישי בשבוע החולף התקיים בהר הרצל בירושלים טקס האזכרה השנתי לציון 75 שנה למותו של דוד רזיאל (אלוף בן ענת), מפקדו של האצ"ל, בפעולת קומנדו בעיראק ב-20 מאי 1941
צילום: איציק שמחון, ברית יוצאי האצ"ל
האירוע התקיים במעמד נשיא המדינה, ראובן ריבלין, איש בית"ר ברוחו ובעשייתו, נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור(קרובת משפחה), עשרות מוותיקי האצ"ל, עשרות תלמידים ומכובדים אחרים אך ללא נוכחות איש משרי הממשלה (כן הייתה שם ח"כ ד"ר ענת ברקו).
דוד רזיאל עמד בראש חוליה בת 4 אנשים, שנשלחה למשימות מודיעין וחבלה בעיראק הפרו-נאצית ויום מותו הפך ליום האזכרה השנתי לחללי האצ"ל. אלא שלא רבים מכירים את האירוע –שבא על רקע החלטתו החריגה של האצ"ל להקפיא את המאבק בבריטים לטובת הלחימה המשותפת בנאצים- וספק אם מישהו מכיר או זוכר את ההתרחשות החשאית ההיא (אז!). זוהי הזדמנות מצוינת לזרקור על חודש מאי 1941 שהיה רווי אירועים לא פשוטים בהתמודדות הישוב היהודי עם האתגרים הביטחוניים שעמדו אז בפני הישוב והעולם כולו. היה בו ריכוז של נקודות ציון משמעותיות וטרגיות כאחת בשיתוף הפעולה בין הישוב היהודי בא"י לבין השלטון הבריטי (בעיקר הצבא הבריטי) במאבק בגרמניה הנאצית.
מאי 1941 היה אחד הרגעים הקשים של ההתמודדות הבריטית עם הגרמנים ובני בריתם במהלך מלה"ע ה-2. קונקרטית, לצד ובצל ההתפתחויות באירופה (יוני 1940, כניעת צרפת לגרמנים) הבריטים נמצאים בתקופה זו בחשש כבד מפלישה מכיוון צפון (סוריה וללבנון שתחת צרפת של וישי) בדאגה ממרד רשיד עלי כילאני שפרץ בעיראק (אפריל 1941) והלחימה ברומל בצפון אפריקה שמתחילה במהלך 1941, כאשר ברקע כניעת יוון לנאצים באפריל 1941 והכנות גרמניות לפלישה לכרתים.
על רקע מצב מדאיג זה מבחינת הבריטים גובר העניין הבריטי בשיתוף פעולה עם הנהגת הישוב היהודי. בהנהגת היישוב וב-"הגנה" מתקבלת החלטה על ברית אינטרסים עם הבריטים ובחודש מאי 1941 מתרחשים כמה מהלכים דרמטיים:
ראשית, ב-15 מאי התקבלה החלטה על הקמת הפלמ"ח (בשיתוף פעולה וסיוע של הבריטים) בהרכב של 9 פלוגות ובעיקר על מנת לסייע לבריטניה במיוחד בסוריה ולבנון נגד צרפת של וישי. לנוכח מגבלות של החוק הבינ"ל בפעילות לוחמה זעירה הסכימה הנהגת הישוב לשגר למשימה את אנשי הפלמ"ח. בראש הפלמ"ח עמד יצחק שדה. בין הפעולות הראשונות של הפלמ"ח היה שיגור פלוגות סיור בראשות משה דיין ויגאל אלון ללבנון ולסוריה בראש החץ של הכוחות הבריטיים. משה דיין איבד באותה פעולה את עינו. שנית, פעולת הכ"ג/כ"ד- במסגרת זו יוצאת לדרך פעולת הקומנדו של כ"ג יורדי הסירה (18 מאי) שמוצאים את מותם יחד עם הקצין הבריטי שנילווה אליהם. שלישית, פעולת חוליית קומנדו של האצ"ל בעיראק המסתיימת במותם של דוד רזיאל, מפקד האצ"ל, ועימו קצין בריטי.
התוצאה המידית: שני מבצעים שמסתיימים בקרבנות יהודיים ובריטיים. אלא שבכך נפתח פרק ממושך של שיתוף פעולה בין הישוב היהודי לבריטים שנמשך עד סוף מלה"ע ה-2 ב-1945.
פעולת הקומנדו של האצ"ל בעיראק
בסוף 1939 הדברים בא"י עדיין נראו אחרת וראשי האצ"ל, כולל רזיאל, ישבו בבתי הכלא הבריטיים במסגרת מאבק המחתרות בבריטים. אלא שכבר בספטמבר 1939, זמן קצר לאחר פלישת גרמניה לפולין, שלח מפקד האצ"ל, דוד רזיאל (שנלכד ע"י הבריטים ביירוט אווירי כמה חדשים לפני), ממקום מאסרו בכלא עכו כתב מכתב אל מפקד הצבא הבריטי ב-א"י והביע תמיכת האצ"ל בבריטניה במאבקה נגד גרמניה ונכונות הארגון להתגייס למאמץ המלחמתי בגרמניה. לשם כך ביקש כי הוא וחבריו ישוחררו מהכלא הבריטי.
ואכן, ב-24 אוק' 1939 שוחרר רזיאל מכלאו. במהלך החודשים שלאחר מכן התעורר ויכוח חריף בין בכירי הנהגת האצ"ל לנוכח ההחלטה לשתף פעולה עם הבריטים. על רקע זה פרשו אברהם שטרן ("יאיר") וחבריו מהאצ"ל והקימו את האצ"ל בישראל שהפך בהמשך ל- הלח"י (יוני 1940) ובאוגוסט 1940 גם נפטר זאב ז'בוטינסקי, מייסד ומנהיג בית"ר ומצביא האצ"ל. רזיאל הקים מפקדה חדשה ללא "הפורשים" וכל הפעולות הצבאיות נגד הבריטים הופסקו באותה תקופה.
לאחר מרד אל-כילאני בעיראק, הגברת התמיכה העיראקית בגרמניה הנאצית ותחילת הלחימה של כוחות עיראקיים נגד הכוחות הבריטים (אפריל 1941), נענה דוד רזיאל, מפקד האצ"ל אז, לפניה בריטית לשגר חולית קומנדו לחבל במתקני זיקוק נפט ליד בגדד. רזיאל החליט לעמוד בראש הכוח. הוא תכנן באותה הזדמנות:
א. לנסות ולסייע להצלת יהודי עיראק (שהלחץ עליהם גובר עד לפרוץ מהומות הפרהוד בראשית יוני 1941) ולהקים שם שלוחה של האצ"ל.
ב. ללכוד את חאג' אמין אל-חוסייני, שמצא מקלט בעיראק לאחר שנמלט מלבנון אליה נמלט מהבריטים ב-1939 לאחר שניסו לעצרו.
עם רזיאל יצאו בשליחות שלטונות הצבא הבריטי לעיראק למשימות מודיעין וחבלה במתקני הנפט ליד בצרה ששימשו את מטוסי חיה"א הגרמני ("הלופטוואפה") בעיראק: סגנו יעקב מרידור, יעקב סיקא אהרוני (עדיין בחיים) ויעקב טרזי (שני האחרונים עלו מעיראק זמן קצר קודם ושלטו בערבית).
ב-17 מאי 1941 המריאה החוליה מתל נוף לעיראק. לאחר הגעתם שונה התכנון והוטל עליהם לאסוף מודיעין לקראת כיבוש העיר פלוג'ה. במהלך הפעולה ב-20 במאי (כ"ג אייר תש"א)נהרגו רזיאל וקצין בריטי מהפצצת מטוס גרמני. הפעולה הושלמה בהצלחה ע"י חבריו לחוליה. יום נפילתו הוכרז, כאמור, ההתייחדות השנתי עם חללי הארגון הצבאי הלאומי. לאחר הפעולה, רזיאל נקבר בעיראק. רק בשנות ה-50 הצליחו הבריטים להעביר גופתו לארץ ונקבר בטקס צבאי לאחר שקיבל דרגת אלוף, האלוף בן ענת.
לגבי השאלה מדוע בחר מפקד האצ"ל להסתכן ולצאת דווקא ברגע ההוא לפעולה המסוכנת בעיראק מסביר יאיר אסיסקוביץ, יו"ר ברית האצ"ל, שגם באזכרה קרא לו "המפקד" מצהיר: "דוד רזיאל היה לא רק המפקד אלא מורה הדרך של כולנו. דמות ייחודית ונדירה בנוף של המנהיגים מאז ומעולם... רזיאל תבע ויישם את הסיסמה "אחרי" הרבה לפני כולם ודווקא בגלל שהפעולה הייתה כל כך מסוכנת ומורכבת הוא החליט לעמוד בראש אנשיו ולוודא באופן אישי הצלחת הפעולה. לא לשלוח אותם לבד. לשם הוא לקח איתו בין השאר את סגנו, יעקב מרידור שהבין במטעני חומר נפץ ואת שני ה'עיראקים' שידעו ערבית וגדלו בעיראק".
אססיסקוביץ, קרוב משפחתו של נשיא המדינה, גאה בעובדה שהשנה, לראשונה, היו בטקס האזכרה גם תלמידים רבים ושמורשת האצ"ל נלמדת גם בבתי הספר.
אסון כ"ד יורדי הסירה- 18 מאי 1941
ומהאצ"ל ל"הגנה". השכם בבוקר ה- 18 במאי 1941 הפליגה לדרכה למשימה חשאית משותפת של "ההגנה" והצבא הבריטי הספינה "ארי הים" מנמל חיפה. ל-כ"ג הארצישראליים הצטרף ברגע האחרון מייג'ור ששימש כגורם המקשר מול הבריטים. הספינה הקטנה הייתה עמוסה –מעבר ליכולתה-בציוד, סירות נחיתה, חומרי חבלה, ונשק. עבור מספר שעות, כאשר הספינה הייתה מול חופי לבנון, התקבל מהספינה שדר אחרון. מאז לא היה שום קשר עם הספינה ולאחר שבתי הזיקוק לא פוצצו החלו החששות להיהפך לעובדה ולתעלומה שלא נפתרה עד היום: הספינה ואנשיה נעלמו.
פעולת הכ"ד היתה אמורה להקדים את הפלישה הבריטית ללבנון של ממשלת וישי. המשימה הייתה פיצוץ בתי הזיקוק בטריפולי בצפון לבנון לפגיעה במקורות הדלק לגרמנים. זה היה אמור להיות מבצע הקומנדו הימי הראשון של כח "הגנה" בשליחות הבריטים במסגרת השת"פ החשאי שהתגבש אז אל מול מצבה הקשה של בריטניה באחד מרגעיה הקשים במלה"ע ה-2 במזה"ת ובכלל. המשימה הוגדרה ע"י הבריטים כדחופה וחיונית ביותר. המודיעין שעמד לרשות מתכנני הפעולה היה דל מאד והתבסס בעיקרו על פעילות איסוף המודיעין של סייר מדווח בטריפולי.
מבין התכניות שנבחנו לביצוע הפעולה נבחרה הדפ"א הימית: הובלת הכח ע"י "ארי הים" עד מול חוף טריפולי בצפון לבנון. 3 סירות נחיתה היו אמורות לשוט מהספינה עם לוחמים שחלקם היו אמורים להוות כוחות הסחה ורתק וחלקם להניח מטענים ולפוצץ את בתי הזיקוק. יומיים לפני היציאה לפעולה הודיע מפקד הפעולה, שהוביל את הפעילות, האימונים וההכנות שאינו מוכן לצאת לפעולה. הנימוק הרשמי היה: תמונת מודיעין חלקית שמסכנת המבצע והלוחמים. היציאה למבצע עמדה בסימן שאלה ולנוכח ההתפתחות הבלתי צפויה והבעייתית עלתה השאלה אם ניתן לדחות אך הבריטים לחצו על קיום המבצע במועדו- 18 מאי (בעיקר בשל החרפת המצב בעיראק).
מאחר שכך, מונה יומיים לפני הפעולה צבי ספקטור לפקד על הפעולה. כאמור, בבוקר ה-18 מאי הפליגו הלוחמים למשימה ממנה לא חזרו, לאחר היעלמם נשלחו שליחים ללנסות ולאתר מידע. במסגרת זו עלו מספר דיווחים על חלקי גופות שנפלטו בחופי טריפולי אך לא אותר מידע שניתן היה לקשור למבצע. Ehhnu, מספר הערכות לגבי מה ארע שם אך התעלומה נותרה בעינה עד היום גם לאחר פתיחת ארכיונים ובדיקות ומחקרים שונים שנעשו.
אחד הלקחים המרכזיים מהכשלון היה שתמונת המודיעין לקראת הפעולה היתה חסרה. זמן קצר לאחר הפעולה הפיצו ראשי ה"הגנה" מסמך שפירט הדרישות הנחוצות מחומר מודיעיני לפעולות ה"הגנה" בעתיד.
