האיזונים הביטחוניים במזרח התיכון
הרבה שינויים עברה מפת המזרח התיכון מאז ה"אביב הערבי". האלוף (מיל') דוד עברי מאמין כי במצב האסטרטגי שנוצר לישראל יש הרבה הזדמנויות לשפר את מעמדה
דוד עברי
| 09/07/2015
מפת האיזונים הביטחוניים השתנתה מאוד מאז ה"אביב הערבי". נוצרו קואליציות שונות אשר בחזית אחת פועלות נגד דעאש, ובחזית אחרת פועלות זו נגד זו, כמו איראן וסעודיה הפועלות כנגד דעאש בסוריה ובעיראק, אך מתנהל עימות מר ביניהן בתימן. יריבות בין מצרים וטורקיה בהקשר לחמאס אך אינטרסים משותפים מול דעאש וכו'.
הכלל המזרח תיכוני המסורתי ש"אויבו של אויבך הוא ידידך", גם כבר איננו ישים במציאות המבולבלת הנוכחית.
ישראל מוצאת את עצמה במבוך. מחד, אינטרסים משותפים עם חלק גדול מהמדינות בנושא דעאש ועם חלק בנושא האיום האיראני. מאידך אין אפשרות להצטרף לקואליציה או צד כלשהו, בעיקר בגלל הנושא הבלתי פתיר מול הפלשתינים. גם אינטרסים זהים מאד משמעותיים אינם מספיק דומיננטיים מלהאפיל על הבעיה הפלסטינית, עד כדי מתן לגיטימציה למדינה כלשהי באיזור לחבור לקואליציה גלויה עם ישראל.
לכאורה, מצבה האסטרטגי של ישראל בטווח המיידי והקרוב לא היה טוב יותר, למעט איראן הפועלת במישורים שונים לקדם איום קיומי על ישראל. המעגל הראשון של השכנים איננו מהווה איום קיומי. עם זאת במצב הנוכחי יכולנו להגיע למצב אסטרטגי אזורי הרבה יותר טוב אם היינו מחלישים את אלמנט הקונפליקט הפלסטיני בתוך המשוואה. אין זה אומר שההערכות על אפשרות להגיע לפתרון הבעיה הפלסטינית צריכות להשתנות, כל אחד ונסיונו והערכותיו. אך כאן ישנה הזדמנות להשיג יתרונות אסטרטגיים משמעותיים באזור ובוודאי מול ארה"ב והקהילה הבינלאומית.
יש הטוענים שהיות והפלסטינים אינם נותנים דבר, אל לנו לעשות להם מחוות או ויתורים. הטענה שלי שהמשוואה איננה רק בינינו לבין הפלסטינים. אני בהחלט מסכים שמולם התקוות אינן מעודדות, אלא שהמשוואה היא רבת משתתפים ודוקא במצב האסטרטגי שנוצר שווה לשפר את מצבנו בהיבט האזורי והבינלאומי דרך הצינור הפלסטיני. אפילו אם אנו משוכנעים שהם אינם ראויים לכך, אחרים רבים חושבים שזה חשוב ותנאי לשיתוף פעולה.
הרבה שינויים עברה מפת המזרח התיכון מאז ה"אביב הערבי". האלוף (מיל') דוד עברי מאמין כי במצב האסטרטגי שנוצר לישראל יש הרבה הזדמנויות לשפר את מעמדה
דוד עברי
| 09/07/2015
מפת האיזונים הביטחוניים השתנתה מאוד מאז ה"אביב הערבי". נוצרו קואליציות שונות אשר בחזית אחת פועלות נגד דעאש, ובחזית אחרת פועלות זו נגד זו, כמו איראן וסעודיה הפועלות כנגד דעאש בסוריה ובעיראק, אך מתנהל עימות מר ביניהן בתימן. יריבות בין מצרים וטורקיה בהקשר לחמאס אך אינטרסים משותפים מול דעאש וכו'.
הכלל המזרח תיכוני המסורתי ש"אויבו של אויבך הוא ידידך", גם כבר איננו ישים במציאות המבולבלת הנוכחית.
ישראל מוצאת את עצמה במבוך. מחד, אינטרסים משותפים עם חלק גדול מהמדינות בנושא דעאש ועם חלק בנושא האיום האיראני. מאידך אין אפשרות להצטרף לקואליציה או צד כלשהו, בעיקר בגלל הנושא הבלתי פתיר מול הפלשתינים. גם אינטרסים זהים מאד משמעותיים אינם מספיק דומיננטיים מלהאפיל על הבעיה הפלסטינית, עד כדי מתן לגיטימציה למדינה כלשהי באיזור לחבור לקואליציה גלויה עם ישראל.
לכאורה, מצבה האסטרטגי של ישראל בטווח המיידי והקרוב לא היה טוב יותר, למעט איראן הפועלת במישורים שונים לקדם איום קיומי על ישראל. המעגל הראשון של השכנים איננו מהווה איום קיומי. עם זאת במצב הנוכחי יכולנו להגיע למצב אסטרטגי אזורי הרבה יותר טוב אם היינו מחלישים את אלמנט הקונפליקט הפלסטיני בתוך המשוואה. אין זה אומר שההערכות על אפשרות להגיע לפתרון הבעיה הפלסטינית צריכות להשתנות, כל אחד ונסיונו והערכותיו. אך כאן ישנה הזדמנות להשיג יתרונות אסטרטגיים משמעותיים באזור ובוודאי מול ארה"ב והקהילה הבינלאומית.
יש הטוענים שהיות והפלסטינים אינם נותנים דבר, אל לנו לעשות להם מחוות או ויתורים. הטענה שלי שהמשוואה איננה רק בינינו לבין הפלסטינים. אני בהחלט מסכים שמולם התקוות אינן מעודדות, אלא שהמשוואה היא רבת משתתפים ודוקא במצב האסטרטגי שנוצר שווה לשפר את מצבנו בהיבט האזורי והבינלאומי דרך הצינור הפלסטיני. אפילו אם אנו משוכנעים שהם אינם ראויים לכך, אחרים רבים חושבים שזה חשוב ותנאי לשיתוף פעולה.
