דוד עברי: הקו האדום של ישראל
מיוחד לישראל דיפנס: מפקד חיל האוויר בעת תקיפת הכור "אוסיראק" בעיראק, האלוף (מיל') דוד עברי, מאמין שארה"ב תפעל צבאית נגד הגרעין האיראני, כאשר תמצה את כל האפשרויות האחרות. אז מדוע ישראל עדיין לוחצת להתערבות מוקדמת יותר? עברי מסביר את הדילמה
דוד עברי
| 19/05/2011
צילום: דו"צ
עלה בדעתי שנכון לחלוק עם אחרים דילמות עיקריות שעלו לאחרונה בשיח האיראני, למרות שאין הן כל הדילמות ובוודאי לא מכוונות להחלטה חד-כיוונית. יש כאלה המציגים לחץ של זמן בצד הישראלי, ומבטלים כמעט את האפשרות שמיצוי אמצעים אחרים מצדיק דחייה של פעולה צבאית. דוגמא אחת קיצונית ששמעתי מפי שר האוצר שהמליץ בעת ביקור ראש הממשלה נתניהו לדרוש מארה"ב לו"ז ברור ומחייב לסיום השלב של מיצוי האמצעים האחרים.
ארה"ב משדרת בצורה מאד ברורה שהיא איננה חושבת שכבר מוצו כל האמצעים, ועובדה שישנה החרפה בסנקציות על איראן, כמו הפסקת שיתוף איראן במסלקה בבריסל. ברור שאחר כל סנקציה שמוטלת, דרוש זמן להבין את השפעתה. המסקנה בראיה האמריקנית היא שאין לגיטימציה לישראל לבקש לו"ז מחייב, מה גם שלפעמים הצניעות איננה תכונה בלתי רצויה.
קווים אדומים
מדינה היוצאת עם קווים אדומים מחשקת את עצמה, דבר בלתי אהוד על כל מנהיג. לפיכך, אין חולקים אפילו עם השותף הכי קרוב את מהות הקווים האדומים. לפעמים מפרסמים רמזים כאלה ואחרים ליצירת לחצים. ב-1981 למשל, הקו האדום הישראלי היה ברור ויחסית קל להחלטה. פעולה צבאית מחויבת לפני הכנסת אורניום מעושר לכור אוסירק, שמא תקיפה צבאית אחר פעולה זו תגרום לזיהום סביבתי. מובן שקו אדום זה פורסם רק לאחר התקיפה, ולא הובא לידיעת מדינה כלשהי.
כיום, קביעת הקו האדום היא מורכבת הרבה יותר, ולא רק בגלל הצד הטכנולוגי. הפעם, כל הנושא נמצא בצורה אינטנסיבית בשיח הציבורי הבינלאומי. מכאן שאם תיכנס אינפורמציה חסויה אשר לא ניתן לחלוק אותה עם הציבור, ואינפורמציה זו תחייב שינוי בקו האדום, ותביא את המנהיג שהכריז על הקו האדום בפני דילמה מאד קשה.
כל צד נזהר מלשתף אחרים באופציות הטקטיות ובלוחות הזמנים של הפעולה הצבאית, מאחר וחשיפה שלהן – אפילו לשותף אסטרטגי – מגדילה את הסיכון לאלה שישלחו למשימה, או אולי להצלחת המבצע. להלן דוגמא היסטורית שיכולה להסביר את מהות הבעיה. הסובייטים החליטו לפנות את משפחות המומחים ששירתו במצרים לפני פתיחת מלחמת יום כיפור, כלומר הסובייטים הרגישו מחויבות גדולה יותר למשפחות הסובייטיות מאשר לשותף האסטרטגי העומד לפתוח במלחמה. לפיכך, כל צד בוחן את העיתוי החיוני המאוחר ביותר לשיתוף אחרים בהחלטות הטקטיות.
בעיני המתבונן
ב-20 בינואר 1981 נכנס ממשל רייגן פורמלית לתפקידו. ברור שמרבית המשרות הבכירות בממשל עדיין לא עברו הסמכת הגבעה. מכאן, שנדרשו לממשל מספר חודשים לפעול במלוא כוחו. ובכל זאת, אלכסנדר הייג – שהיה מזכיר המדינה הראשון בממשל רייגן והיה בעל עבר ביטחוני מפואר – ניסה לשכנע את הממשל הצרפתי, שגם היה לאחר בחירות, להפסיק את פרויקט אוסירק.
יש לזכור שלצרפתים היו מספיק הזדמנויות לעשות זאת. תוך כדי מלחמת איראן-עיראק, התקיף חיל האוויר האיראני את הכור אוסירק בהצלחה מאד מזערית, אך הדבר הביא לפינוי המומחים הצרפתים פעמיים ולהפסקת הפעילות בכור למספר חודשים, כך שצרפת – בהתבסס על המלחמה המתמשכת – יכלה למנוע פעילות בכור. ובכל זאת, הצרפתים לא נענו לפניית האמריקנים.
אלכסנדר הייג, בתום לב, עדכן את ראש ממשלת ישראל מר מנחם בגין בכך ששיחותיו בצרפת לא נשאו פרי. מר בגין מצידו הקיש מכך שניתן לו אור ירוק מארה"ב. כלומר, לכאורה ארה"ב מיצתה את כל האמצעים הדיפלומטיים וניתן לעבור לשלב הצבאי. האם לכך התכוון אלכסנדר הייג או ממשל רייגן? אינני יודע, אם כי יש לי ספקות.
המצב שונה בתכלית כיום כי ממשל אובמה מכריז השכם וערב שלא מוצו כל האמצעים האחרים ואין לגיטימציה לפעולה צבאית. עם זאת, יש להבין שצדדים שונים רואים או מבינים אחרת את אותה ידיעה או אירוע, דבר שהביא בעבר להצתת פתילים מהירה מהמתוכנן.
הקבלן המבצע
כולם מכריזים השכם וערב שבעיית התגרענות איראן היא בעיה בינלאומית. מכאן, שמוטב שלא ישראל תעשה את המבצע הצבאי. לפעולה ישראלית יש השלכות רבות שאינני מתכוון להיכנס אליהן כאן, אולם ארה"ב הכריזה לאחרונה שהמדיניות שלה בנושא האיראני היא מדיניות של מניעה. היא הכריזה שהיא מחויבת לכך שאיראן לא תהיה בעלת יכולת גרעינית צבאית.
הכרזה זו על ידי נשיא ארה"ב היא השינוי המרחיק לכת ביותר שלא נשמע עד כה, כלומר מדיניות המניעה. המשמעות היא שארה"ב תפעל צבאית לאחר שתמצה את כל האמצעים האחרים ותגיע לקו האדום אותו הגדירה לעצמה. ברור שהיכולות הצבאיות של ארה"ב רבות יותר ומאפשרות להשיג תוצאות משמעותיות יותר מאשר לישראל. יכולות אלה משפיעות גם על מקומו של הקו האדום האמריקני בתהליך.
מהי, אם כן, הבעיה של ישראל? יכולותיה של ישראל מוגבלות יותר והיא אמורה להגיע לקו האדום שלה לפני שארה"ב הגיעה לקו האדום שלה, דבר שמציב דילמה מנהיגותית מאד לא פשוטה.
הדילמות אינן מאפשרות החלטה פשוטה, והדילמות עוד רבות מעבר למה שמניתי, כמו הערכות שונות על היום שאחרי או השפעת המלחמה המקוונת. ניסיתי להציג את הדילמות כפי שהן קיבלו ביטוי לאחר ביקור ראש הממשלה בבית הלבן, דלימות נכונות למרס 2012. יתכן והן תהיינה שונות באפריל.
***
אלוף (מיל') דוד עברי מכהן בתפקיד נשיא בואינג ישראל. לפני כן כיהן במגוון תפקידים, ביניהם: מפקד חיל אויר, סגן הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון, ראש המועצה לביטחון לאומי, ושגריר ישראל לארה"ב
מיוחד לישראל דיפנס: מפקד חיל האוויר בעת תקיפת הכור "אוסיראק" בעיראק, האלוף (מיל') דוד עברי, מאמין שארה"ב תפעל צבאית נגד הגרעין האיראני, כאשר תמצה את כל האפשרויות האחרות. אז מדוע ישראל עדיין לוחצת להתערבות מוקדמת יותר? עברי מסביר את הדילמה
צילום: דו"צ
עלה בדעתי שנכון לחלוק עם אחרים דילמות עיקריות שעלו לאחרונה בשיח האיראני, למרות שאין הן כל הדילמות ובוודאי לא מכוונות להחלטה חד-כיוונית. יש כאלה המציגים לחץ של זמן בצד הישראלי, ומבטלים כמעט את האפשרות שמיצוי אמצעים אחרים מצדיק דחייה של פעולה צבאית. דוגמא אחת קיצונית ששמעתי מפי שר האוצר שהמליץ בעת ביקור ראש הממשלה נתניהו לדרוש מארה"ב לו"ז ברור ומחייב לסיום השלב של מיצוי האמצעים האחרים.
ארה"ב משדרת בצורה מאד ברורה שהיא איננה חושבת שכבר מוצו כל האמצעים, ועובדה שישנה החרפה בסנקציות על איראן, כמו הפסקת שיתוף איראן במסלקה בבריסל. ברור שאחר כל סנקציה שמוטלת, דרוש זמן להבין את השפעתה. המסקנה בראיה האמריקנית היא שאין לגיטימציה לישראל לבקש לו"ז מחייב, מה גם שלפעמים הצניעות איננה תכונה בלתי רצויה.
קווים אדומים
מדינה היוצאת עם קווים אדומים מחשקת את עצמה, דבר בלתי אהוד על כל מנהיג. לפיכך, אין חולקים אפילו עם השותף הכי קרוב את מהות הקווים האדומים. לפעמים מפרסמים רמזים כאלה ואחרים ליצירת לחצים. ב-1981 למשל, הקו האדום הישראלי היה ברור ויחסית קל להחלטה. פעולה צבאית מחויבת לפני הכנסת אורניום מעושר לכור אוסירק, שמא תקיפה צבאית אחר פעולה זו תגרום לזיהום סביבתי. מובן שקו אדום זה פורסם רק לאחר התקיפה, ולא הובא לידיעת מדינה כלשהי.
כיום, קביעת הקו האדום היא מורכבת הרבה יותר, ולא רק בגלל הצד הטכנולוגי. הפעם, כל הנושא נמצא בצורה אינטנסיבית בשיח הציבורי הבינלאומי. מכאן שאם תיכנס אינפורמציה חסויה אשר לא ניתן לחלוק אותה עם הציבור, ואינפורמציה זו תחייב שינוי בקו האדום, ותביא את המנהיג שהכריז על הקו האדום בפני דילמה מאד קשה.
כל צד נזהר מלשתף אחרים באופציות הטקטיות ובלוחות הזמנים של הפעולה הצבאית, מאחר וחשיפה שלהן – אפילו לשותף אסטרטגי – מגדילה את הסיכון לאלה שישלחו למשימה, או אולי להצלחת המבצע. להלן דוגמא היסטורית שיכולה להסביר את מהות הבעיה. הסובייטים החליטו לפנות את משפחות המומחים ששירתו במצרים לפני פתיחת מלחמת יום כיפור, כלומר הסובייטים הרגישו מחויבות גדולה יותר למשפחות הסובייטיות מאשר לשותף האסטרטגי העומד לפתוח במלחמה. לפיכך, כל צד בוחן את העיתוי החיוני המאוחר ביותר לשיתוף אחרים בהחלטות הטקטיות.
בעיני המתבונן
ב-20 בינואר 1981 נכנס ממשל רייגן פורמלית לתפקידו. ברור שמרבית המשרות הבכירות בממשל עדיין לא עברו הסמכת הגבעה. מכאן, שנדרשו לממשל מספר חודשים לפעול במלוא כוחו. ובכל זאת, אלכסנדר הייג – שהיה מזכיר המדינה הראשון בממשל רייגן והיה בעל עבר ביטחוני מפואר – ניסה לשכנע את הממשל הצרפתי, שגם היה לאחר בחירות, להפסיק את פרויקט אוסירק.
יש לזכור שלצרפתים היו מספיק הזדמנויות לעשות זאת. תוך כדי מלחמת איראן-עיראק, התקיף חיל האוויר האיראני את הכור אוסירק בהצלחה מאד מזערית, אך הדבר הביא לפינוי המומחים הצרפתים פעמיים ולהפסקת הפעילות בכור למספר חודשים, כך שצרפת – בהתבסס על המלחמה המתמשכת – יכלה למנוע פעילות בכור. ובכל זאת, הצרפתים לא נענו לפניית האמריקנים.
אלכסנדר הייג, בתום לב, עדכן את ראש ממשלת ישראל מר מנחם בגין בכך ששיחותיו בצרפת לא נשאו פרי. מר בגין מצידו הקיש מכך שניתן לו אור ירוק מארה"ב. כלומר, לכאורה ארה"ב מיצתה את כל האמצעים הדיפלומטיים וניתן לעבור לשלב הצבאי. האם לכך התכוון אלכסנדר הייג או ממשל רייגן? אינני יודע, אם כי יש לי ספקות.
המצב שונה בתכלית כיום כי ממשל אובמה מכריז השכם וערב שלא מוצו כל האמצעים האחרים ואין לגיטימציה לפעולה צבאית. עם זאת, יש להבין שצדדים שונים רואים או מבינים אחרת את אותה ידיעה או אירוע, דבר שהביא בעבר להצתת פתילים מהירה מהמתוכנן.
הקבלן המבצע
כולם מכריזים השכם וערב שבעיית התגרענות איראן היא בעיה בינלאומית. מכאן, שמוטב שלא ישראל תעשה את המבצע הצבאי. לפעולה ישראלית יש השלכות רבות שאינני מתכוון להיכנס אליהן כאן, אולם ארה"ב הכריזה לאחרונה שהמדיניות שלה בנושא האיראני היא מדיניות של מניעה. היא הכריזה שהיא מחויבת לכך שאיראן לא תהיה בעלת יכולת גרעינית צבאית.
הכרזה זו על ידי נשיא ארה"ב היא השינוי המרחיק לכת ביותר שלא נשמע עד כה, כלומר מדיניות המניעה. המשמעות היא שארה"ב תפעל צבאית לאחר שתמצה את כל האמצעים האחרים ותגיע לקו האדום אותו הגדירה לעצמה. ברור שהיכולות הצבאיות של ארה"ב רבות יותר ומאפשרות להשיג תוצאות משמעותיות יותר מאשר לישראל. יכולות אלה משפיעות גם על מקומו של הקו האדום האמריקני בתהליך.
מהי, אם כן, הבעיה של ישראל? יכולותיה של ישראל מוגבלות יותר והיא אמורה להגיע לקו האדום שלה לפני שארה"ב הגיעה לקו האדום שלה, דבר שמציב דילמה מנהיגותית מאד לא פשוטה.
הדילמות אינן מאפשרות החלטה פשוטה, והדילמות עוד רבות מעבר למה שמניתי, כמו הערכות שונות על היום שאחרי או השפעת המלחמה המקוונת. ניסיתי להציג את הדילמות כפי שהן קיבלו ביטוי לאחר ביקור ראש הממשלה בבית הלבן, דלימות נכונות למרס 2012. יתכן והן תהיינה שונות באפריל.
***
אלוף (מיל') דוד עברי מכהן בתפקיד נשיא בואינג ישראל. לפני כן כיהן במגוון תפקידים, ביניהם: מפקד חיל אויר, סגן הרמטכ"ל, מנכ"ל משרד הביטחון, ראש המועצה לביטחון לאומי, ושגריר ישראל לארה"ב
