עצמאות 72: אברהם ארנן

יום העצמאות בישראל דיפנס: תא"ל (מיל') אפרים לפיד: בוחר באברהם ארנן כאישיות שעיצבה את זהות מדינת ישראל ב-72 שנות קיומה

 

בימים אלה, לפני 40 שנה ,הלך מאתנו אחד ממפקדי המודיעין שתרם יותר מרבים אחרים לעוצמתו של צה"ל. אברהם, אברמ'לה הרלינג, לימים ארנן, נולד במשפחה דתית, דור שלישי בארץ. בנעוריו היה פעיל בתנועת "הצופים" ותחביבו העיקרי היה סיירוּת.

ב-1946 הצטרף ל"הגנה", ובתקופת המצור על ירושלים הצטרף לפלמ"ח, בעקבות אחיו יהודה ומשה. הוא הוצב בגדוד הפורצים של חטיבת הראל, ונפצע בקרב לכיבוש הר ציון. לאחר שהחלים חזר לגדוד, לחם בקרבות עשרת הימים, ונפצע פעם שנייה בקרב על הר-טוב. מאוחר יותר, בשל העובדה שדיבר יידיש, פיקד על מגויסי גח"ל ובמלחמת העצמאות נוצר הקשר הראשוני בינו ובין דדו אלעזר, שהפכו לימים חברים בלב ובנפש.

לאחר המלחמה, בנובמבר 1949, עבר קורס קציני חי"ר וקורס סיירוּת, וב-1950 נשלח לאיראן להביא משם את העולים מעיראק. ב-1953 חזר לשירות קבע ומונה למפקד הבסיס הצפוני של יחידת המודיעין 154 (לימים 504), שהפעילה סוכנים מעבר לגבול. ב-1957 יזם ארנן את הקמתה של יחידת "מסתערבים" שהוכפפה לראש אמ"ן, האלוף יהושפט הרכבי. זו הפכה ב-1958 ליחידת העילית - סיירת מטכ"ל למבצעים מיוחדים ולוחמה בטרור. 

בשנים 1964-1965 השתלם בחיל הנחתים (המארינס) בארצות הברית וכשחזר התמנה למפקד היחידה הטכנולוגית באמ"ן, מינוי מפתיע למי שלא היה לו כל רקע טכנולוגי. החזון, היצירתיות והניהול-הפיקוד הייחודי שלו היו השיקולים למינוי מוצלח זה. ב-1968 התמנה לראש מחלקת איסוף באמ"ן, אחרי אל"מ אלי זעירא. ב- 1972 נאלץ לפרוש עקב מחלה. לאחר מכן התמנה ליועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור בדרגת תא"ל. 

אברהם ארנן נפטר באפריל 1980 בהיותו בן 50 בלבד. על קברו הספיד אותו פקודו ומי שהחליפו בפיקוד על הסיירת, ראש הממשלה והרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק: "על אצבעות יד אחת ניתן למנות את אנשי הצבא, שיחידות שיצרו 'יש מאין' הותירו חותמת בלתי ניתנת למחיקה על דמותו, יכולתו ותקרת הישגיו של הצבא הזה. אברהם ארנן היה אחד מאלה". 

בתפקידיו כמפקד היחידה המבצעית, היחידה הטכנולוגית וראש מחלקת איסוף באמ"ן נרשמה קפיצת מדרגה ביכולת האיסוּפית של המודיעין הישראלי. תעוזה, מעוף, חשיבה מקורית, תחכום טכנולוגי, ומעל לַכול דבקות אין-קץ הם המאפיינים באמצעותם הצליח אברהם ארנן לעקור הרים, להביא את האויב "לשטחנו" ואת עצמנו – ללב-לִבו של האויב.