צבא ופוליטיקה

שאלת צבא העם מול צבא מקצועי עולה שוב לכותרות, בעקבות המו"מ הקואליציוני להקמת הממשלה החדשה. תא"ל (מיל') ניצן נוריאל מאמין שאת מודל צבא העם יש להוציא אל מחוץ לדיון הפוליטי. דעה

 

צילום ארכיון: דו"צ

מערכת יחסי הגומלין בין מערכות הביטחון השונות והדרג המדיני מעוגנים בחקיקה כמו גם במבנה היררכי. שב"כ ומוסד כפופים ישירות לראש הממשלה. הצבא סר למרותה של  הממשלה (בטעות יש הסוברים ששר הביטחון הוא המפקד על הצבא או ראש הממשלה, ולא כך הוא).

אם כך במה אני בא לחדש?

מטרת הטור הזה היא להצביע על כיוון מסוכן בו הדרג הפוליטי נוקט עמדות כלפי הדרג הצבאי לכאורה בשם תפיסות ביטחוניות כאשר בפועל מה שעומד מאחורי התפיסות הללו הן סדר יום פוליטי.

הדוגמה שאני מבקש להביא לפניכם היא המתח בין "חוק הגיוס" שהוא מוקש פוליטי מורכב ביותר לבין שאלת "צבא העם או צבא מקצועי?".

בעוד שאלת חוק הגיוס הינו נושא המצוי מזה שנים רבות בדיון הציבורי משפטי, ולהשתייכותך הפוליטית יש זיקה גבוהה לעמדותיך בנושא, הרי שאלת צבא העם או צבא מקצועי, טרם נדונה לעומק הן בחברה והן בדרגים המקצועיים.

אחד הנושאים שעשויים/עלולים (כול אחד יבחר את מה שמתאים לו) להפוך לכלי פוליטי על פני דיון מקצועי ערכי הוא נושא צבא העם אל מול צבא מקצועי.

היריעה קצרה מכדי לעסוק בנושא לעומק. די לאמור בשלב הזה, שערעור היסוד הכול כך מושרש - שחובת השרות, קרי צבא העם, הוא אחד הכלים המרכזיים בהם החברה מאפשרת שוויון הזדמנויות, חיברות (אינטגרציה ראויה) – הוא הרה אסון.

השרות הצבאי, על כל בעיותיו, ואינני טוען שהוא חף מבעיות - החל מהשתמטות, עבור לוויתור מוקדם מדי על חלק מפוטנציאל הגיוס, וכלה בשיבוצים שאינם מושלמים – חייב להיות מופקד משיקולים פוליטיים.

יש שיגידו כי מודל צבא העם עבר מן העולם וכי יש הכרח לקצר את השרות (אנו לפני  הפעימה השלישית של קיצור השרות לשנתיים וחצי). הימצאותן של מערכות נשק מתקדמות מחייבות כוח אדם מקצועי והגידול הצפוי במצבת כוח האדם (בעוד כעשור כ-15000 מועמדים לשרות ביטחון יותר מהקיים היום).

כל אלו כמובן אינם מרכיבים הבטלים בשישים ועדיין שאלת צבא העם/צבא מקצועי חייבת להיות מחוץ לדיון הפוליטי! ואל לנו, בשל הרצון לעקוף בעיה אחת (חוק הגיוס) לעוות תשתית חברתית מדינתית כול כך משמעותית.

לצערי אני כבר שומע פוליטיקאים המעלים טיעונים להתייתרות הדיון על חוק הגיוס משום שממילא תוך כמה שנים נעבור למודל של צבא מקצועי.

חובתם של הפוליטיקאים להניח הצעות שתכליתן לשמר את מודל צבא העם כערך חברתי ואישי ולפתח מודלים רחבים יותר של  שרות לכול, במגוון תחומים (אינני הראשון המצביע על הצורך לפתח תוכניות של שרות לאומי ושרות בקהילה לכלל בני הנוער ללא הבדל דת גזע או מין, כערך לאומי חברתי ובמנותק משאלות של כדאיות כלכלית).

צה"ל היה ויישאר תעודת הביטוח של מדינת ישראל והעם היהודי. אל לנו לגרור את שאלת השירות למגרש הפוליטי.

טוב יעשה הצבא עם ינצל את  הכניסה לתוכנית הרב שנתית החדשה כך שהמסר בנושא יהיה ברור ! מודל צבא העם נשאר עמוד התווך לצד פיתוח תוכניות משלימות וכול שיקול פוליטי אינו יכול ואינו צריך לטלטל את המערכת.

יחסי מערכות הביטחון ודרג מדיני צריכים להישאר בתווך של התווית מדיניות (במסגרת  החוק ) ולא ככלי לפתור בעיות פוליטיות.

אולי יעניין אותך גם