אירוע השנה שלי התרחש במרחק של 1590 ק״מ (או שלא)

בטור השבועי האחרון של תש״פ, מציין עמיר רפפורט את האירוע הדרמטי ביותר של השנה ואת כישלון השנה המביך והמקומם ביותר, ומצביע על הנושא הביטחוני המרכזי של השנה הבאה (כנראה)

האירוע הביטחוני החשוב של השנה עבור עמיר רפפורט: הפיצוץ במתקן הגרעין בנתאנז, איראן.

צילום: Atomic Energy Organization of Iran/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS

1. האירוע הביטחוני החשוב של שנת תש״פ הבאה לקיצה (סוף סוף), כזה שיש לו פוטנציאל להופיע גם בספרי ההיסטוריה בעוד כמה עשרות שנים, התרחש כפי הנראה ב-2 ביולי במתקן הגרעיני האיראני ליד העיר נתאנז (1590 ק״מ מתל אביב, לפי גוגל ארת׳).

ואולי לא? אין אישור רשמי משום גורם על התקפה שהייתה שם, כנראה. צילומי לוויין מצביעים על שריפה גדולה וכנראה נזק כבד.

מה באמת קרה? לפי פרסומים בתקשורת העולמית, התרחש פיצוץ עז. מי עמד מאחוריו? כיצד בוצע? כל זאת לא נודע.

בכל מקרה, בין אם הייתה או לא הייתה חבלה משמעותית נוספת בתכנית הגרעין האיראנית (למעלה מעשור אחרי מתקפת הסייבר סטאקסנט שהשמידה צינרפוגות באותו אתר, בחרתי בפיצוץ בנתאנז ביולי כאירוע המשמעותי ביותר של השנה, משום שהוא מייצג את הציר המרכזי שסביבו מתרחשים כל האירועים הביטחוניים האחרים במזרח התיכון, וגם כל הבריתות האסטרטגיות – החתירה של איראן לפצצת גרעין, ובאמצעותה גם להגמוניה אזורית. האסטרטגיה האיראנית היא המניע לאינספור עימותים – מתימן דרך עיראק וסוריה, עד לבנון ורצועת עזה – ומנגד היא הזרז לעיצוב פניו של המזרח התיכון החדש עם בריתות מפתיעות, כמו אלה שנחתמו ממש השבוע עם איחוד האמירויות ובחריין. וזוהי רק ההתחלה, גם בצד החיובי מאוד.

2. הכישלון של השנה הוא, כמובן, הקריסה הישראלית הקולוסאלית מול נגיף הקורונה.

נכון, הקורונה מכה בכל העולם, אבל הכישלון הישראלי הוא חריג בחרפתו דווקא משום שהיו לנו תנאי פתיחה מצוינים: ראשית, משום שישראל היא אי דה-פקטו, ממש כמו ניו זילנד ואיסלנד (הצפופות פחות, יש להודות), שמיגרו את הנגיף, ולפיכך הכניסות הספורות לישראל כולן מפוקחות מאוד. שנית, ישראל ערוכה יותר מכל מדינה אחרת לתרחיש של חירום. אבל כל היכולות האדירות שנבנו במערכת הביטחון לתרחישי קיצון מכל סוג, לא הופעלו בצורה מסודרת (לשם השוואה, לפני כ-20 שנה קיבל משרד הביטחון אחריות מיידית להתמודדות עם נגיף שפעת העופות).

בגלל החשש ממלחמה ביולוגית, ישראל ערוכה במיוחד אפילו כנגד מגפות: יש לה מכון ביולוגי בנס ציונה, שאמור להיות ערוך לתרחיש של התקפה. ״התקפה ביולוגית״ יכולה להתחולל באופן טבעי (כמו הקורונה) או על ידי הפצה מכוונת של נשק ביולוגי. אם ישראל הייתה מותקפת על ידי נשק ביולוגי, פיקוד העורף היה נכנס לפעילות מיידית, ואיתו כל יכולות מערכת הביטחון האדירות. לרוע מזלנו, זה לא היה המקרה. בתרחיש ״האזרחי״ הוטלה האחריות על משרד הבריאות, גוף רגולטורי בבסיסו ולא גוף ביצועי, ולא על מערכת הביטחון. וזו הייתה רק התחלה של כשל מהדהד שהביא אותנו מתעודת שליש לא רעה בהתמודדות מול הנגיף אחרי הסגר הראשון, ועד לתהום שהגענו אליה ערב הסגר השני.

לנגד עיניי, יכולתי לראות כיצד חוזרים ביתר שאת כשלים שצצו כבר במלחמת לבנון השנייה (עליהם כתבתי בספרי על המלחמה ״אש על כוחותינו״) – מהסברה כושלת ועד למינויים תמוהים ופירוק יחידות קריטיות רגע לפני שהיינו צריכים אותן. במלחמת לבנון השנייה, אישר שר הביטחון כל פעולה מעבר לקווי האויב כאילו היינו במצב שגרה, ובכך תקע את המאמץ המלחמתי. במגפת הקורונה נלחם משרד הבריאות במשך שבועות יקרים דווקא כנגד הבדיקות, ודרש לאשר כל מטוש ברמות הגבוהות ביותר. עד היום לא הושג מערך חקירות אפידימיולוגיות שתואם את גודל האתגר.

בעיניי, דווקא העיכוב בפיתוח החיסון הישראלי הוא ההמחשה המתסכלת ביותר לכישלון הגורף: כפי שכבר כתבתי בטור זה, המכון הביולוגי בנס ציונה היה ערוך להתחיל בניסויים קליניים בחיסון בבני אדם כבר בתחילת ספטמבר. אלא שהניסויים יתחילו רק ״אחרי החגים״ בגלל שבמשרד הבריאות הנהיגו ״ועדת הלסינקי״ לאישור הניסוי, על פי כל הכללים הרגילים, כאילו אנחנו לא נמצאים בעיצומה של מלחמה עם למעלה מאלף חללים (בינתיים).

בכל יום, נדבקים בנגיף כ-5000 ישראלים, מהם ימותו 50 בתוך חודש-חודשיים, לפי הסטטיסטיקה. אבל במשרד הבריאות רוצים להיות בטוחים שאין קצה של סיכון בניסוי מבוקר שבו ייקחו חלק מאה מתנדבים, בשלב ראשון.

האם אפשר היה אחרת? בוודאי. בכל מדינות העולם האחרות פעלו מחוץ לקופסא ואפשרו ניסויים קליניים בהיקפים עצומים במהירות המרבית, אפילו תחת מנהל המזון והתרופות האמריקני (ה-FDA), הידוע בקפדנותו בימים שבשגרה.

בכל העולם הבינו שהסיכון מהתפשטות הנגיף בכל יום מיותר, גדול יותר מאשר כל סיכון הכרוך בניסוי עם נגיף מעוקר. בסין כבר מחסנים וגם באיחוד האמירויות וברוסיה, שבעה חיסונים נמצאים בשלבים מתדמים ביותר, עוד 25 ב״שלב 2״, ורק ״אגף הרוקחות״ של משרד הבריאות שלנו (האחראי על ועדת הלסינקי) מקפיד על כל פרט לפני שיחל הניסוי הקליני הישראלי הראשון ״אחרי החגים״. תוך כדי התהליך מתקוטטים משרד ראש הממשלה ומשרד הביטחון על הקרדיט לחיסון המתמהמה (המכון הביולוגי כפוף למשרד רוה״מ ולמשרד הביטחון גם יחד), ובינתיים המגפה משתוללת. החיסון הישראלי יהיה מוכן הרבה אחרי שנקנה חיסונים ממדינות אחרות, וזוהי רק המחשה לכישלון הגדול של השנה, שהוא גם אחד המחדלים החמורים מקום המדינה: ההתמודדות עם הקורונה.

3. האירועים הביטחוניים המרכזיים של השנה הבאה יהיו קשורים, כנראה, לסכסוך הרבה יותר עתיק וקרוב גאוגרפית מאשר איראן – זה עם שכנינו הפלשתינים. באופן אישי (ואופטימי עד מאוד), אני מאמין שבעוד כמה עשרות שנים ישרור שלום בין היהודים לפלשתינים (כמו שאיש לא יכול היה לצפות את הברית בין גרמניה לצרפת או בין צרפת לאנגליה, בתקופת מלחמת העולם השנייה ובימי הביניים). אלא שבטווח ״הקצר״, זה של עשרות השנים הבאות, למרבה הצער, הסכמי השלום עם מדינות המפרץ הפרסי אינם מעלימים את הסכסוך האתני והטריטוריאלי הישראלי- פלשתיני.

להפך. הירי על אשדוד בזמן הטקס בוושינגטון השבוע, ויותר מכך, הסכמים שנחתמו באחרונה בין פתח לחמאס, ברקע התסכול הפלשתיני הרב על כך ש״שכחו אותם״ והפחתת התיאום הביטחוני עם ישראל, עלולים ליצור את התנאים לגל פיגועים שעלול להתרחש בתשפ״א. על רקע תנאי פתיחה דומים (וגם שונים מבחינות רבות) פרצה האינתיפאדה השנייה במוצאי ראש השנה – בדיוק לפני 20 שנה. בצה״ל ובשב״כ מקווים שההיסטוריה לא תחזור על עצמה בשנה הבאה, אבל נערכים לאפשרות הזאת.

שנה טובה!

[email protected]

 

 

 

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

ארוע ״הכר את קהילת ההייטק הפלסטינית״, מתוך פסטיבל DLD Tel Aviv Live. צילום מסך

״ההייטק הפלסטיני אחראי ל-8% מהתל״ג״

כך נאמר היום (ב׳) באירוע ״הכר את קהילת ההייטק הפלסטינית״, שפתח את פסטיבל החדשנות הגלובלי המקוון DLD Tel Aviv Live. יזמים ואנשי טכנולוגיה פלסטינים, ישראלים וגלובליים סיפקו הצצה לקהילה דינמית וחדשנית