לקחי המודיעין הצבאי
כיצד משתקפים המודיעין ותהליך הפקת הלקחים בעיני בכירים לשעבר באמ"ן ובעיני מפקדים בשטח? מה קבעה וועדת ווינוגרד לגבי חלקו של המודיעין הצבאי במלחמה? סקירה מיוחדת על אמ"ן בזמן הלחימה והלקחים שהופקו מאז
גדעון מיטשניק
| 13/07/2016
צילום: דובר צה"ל
כבר במבצע "עופרת יצוקה" בסוף 2008 בלטו השינויים ו"קפיצת המדרגה" התפיסתית והמעשית כאחד שעבר אמ"ן מאז מלחמת לבנון השנייה. במבצעים הבאים "עמוד ענן" ו"צוק איתן" המהפכה במודיעין ויישום והטמעת הלקחים הלכו וגברו. הטלטלה של מלחמת לבנון השניה בהחלט הובילה ל"מהפכה מודיעינית" מתמשכת ותהליכית שעובר אמ"ן מאז 2006. שני ארועים שונים במהלך היממה הראשונה של מלחמת לבנון השניה שיקפו במידה רבה את הסיפור של המודיעין הצבאי במלחמת לבנון השניה: הכשל באי מתן ההתרעה הקונקרטית על כוונת פיגוע החטיפה של חזבאללה בבוקר ה-12 יולי ואי מניעתו ומנגד "ליל הפאג'רים" והצלחת מבצע "משקל סגולי" להשמדתם ע"י חה"א של עשרות משגרי רקטות הפאג'ר לטווח בינוני שהוסתרו בבתים והיו חלק מאחד הפרויקטים החשאיים ביותר של חזבאללה. השמדתם התאפשרה אך ורק הודות להישג וחדירה מודיעיניים יוצאי דופן. הישג שיצר טירדה עצומה בחזבאללה, שנדרש לבדק בית וחקירה משמעותיים כדי לנסות ולהבין כיצד הצליח המודיעין הישראלי להגיע לעומק חדירה שכזה.
בשיחה לא פורמלית עם אחד מחברי וועדת ווינוגרד במהלך הכנת המאמר הוא קבע: "הבעיה של המלחמה לא היתה במודיעין" קביעה חשובה שכן המאזן המודיעיני במלחמת לבנון השניה אכן היה מעורב ומורכב ולא ניתן להגדירו במונחים של הצלחה או כשלון אלא של הצלחות וכשלונות- כשלים רבים במגוון תחומים לצד הישגים משמעותיים. וכדי להפוך את העסק למורכב עוד יותר:בלטו גם פערים ואף מתחים וחילוקי דעות בין חלק מגורמי המודיעין לבין בכירים במטכ"ל.
וועדת ווינוגרד לחקר מלחמת לבנון השניה התיחסה בדו"ח הגלוי (ובפירוט רב יותר במסווג) לליקויים רבים במודיעין הצבאי הן לגבי מכלול ההיערכות בתקופה שקדמה למלחמה והן לגבי המודיעין במלחמה, בעיקר במישור התיפקודי. בפתיח לפרק המודיעין בדו"ח הגלוי קבעה "בסך הכול המאמץ המודיעיני הוכתר בהצלחה בכמה תחומים חשובים מאד. כמה מההישגים המודיעיניים היו מרשימים במיוחד. עם זאת, בשעת פקודה - צפויה, יש לציין, גם אם בעיתוי לא ידוע מראש – נחשפו גם פערים במידע וביכולות המודיעיניות, כמו גם ליקויים בהתנהלות גורמי המודיעין מול אלה שאותם הם אמורים לשרת, בדרג העליון, המדיני והצבאי, ובכוחות הלוחמים"
ולמען הסר ספק העמידה את חלקו של המודיעין במלחמה בהקשר ובמידה: "עם כל חשיבותם, הליקויים בנושאים המודיעיניים הצבאיים - להוציא את תחום המודיעין למטרות - לא השפיעו ישירות על תוצאות המלחמה".
התפיסה המקובלת מאז המלחמה היא שעיקר כשלי המודיעין היו בהקשר של המודיעין הטקטי והיערכות המודיעין בפיקוד הצפון וכמובן הכשל של חיל הים ומודיעין חיל הים בהיעדר התרעה על אפשרות לתקיפת ספינות חיל הים ע"י טיל החוף C-802. אלא שהדו"ח של וועדת ווינוגרד שהתמקד במודיעין הצבאי (וכמעט ולא נגע במוסד ובגופים האחרים) לא עשה הנחות וגם אם הקפיד להיות מאוזן וכוללני ועיון מעמיק בו עולה ביקורת גם בעיות וכשלים לכל אורך החזית המודיעינית, כולל ברמה האסטרטגית.
כך קבעה הוועדה באמירות הכוללות לגבי המודיעין:"במאזן בין הקשיים האובייקטיביים להתמודד מודיעינית עם חזבאללה, הקדימות לגזרות אחרות והאילוצים התקציביים, לבין המאמצים שהושקעו בפועל בשנים שמאז 2000 ובמיוחד בשנה האחרונה לפני המלחמה בזירה הלבנונית, התוצאות של המאמץ המודיעיני היו סבירות, גם במהלך המלחמה." וכן הדגישה: "מערכת המודיעין הגעה למלחמה עם נכסים חשובים. מנגד, נחשפו נושאים חשובים של חולשה ברמות שונות".
וההצבעה הזו על מאזן מעורב של הצלחות והישגים לצד כשלים וטעויות בולטת לאורך כל הפרק המודיעיני בדו"ח, שכלל התיחסות לשתי תקופות:
א.ההיערכות המודיעינית משנת 2000 ועד לפרוץ המלחמה.
ב. המודיעין הצבאי במהלך המלחמה.
בתחום "המודיעין המערכתי" (האסטרטגי) כהגדרת הוועדה "הישגיו של המחקר המודיעיני במטכ"ל ובפיקוד צפון בתקופה שלפני המלחמה היו ניכרים" ובמסגרת זו מצויין בסוג של צל"ש: "הייתה הבנה מלאה ונכונה של המשמעויות ... מבחינת מהות האיום שחזבאללה הציב מול ישראל, כולל בנושא יכולותיו המגוונות בתחום שיגור רקטות קרקע קרקע,… היקף יכולות הירי של הארגון ...כמו גם בנושא החטיפות כתחום מוביל ואקוטי... בנוסף להערכות משנת 2005 ,נקבע במאי 2006 בהערכת המודיעין לתוכנית . הרב שנתית של צה"ל, כי גבר פוטנציאל ההידרדרות בחזית הצפונית, בעקבות פעילות הטרור של חזבאללה" והוועדה גם התייחסה קונקרטית לכך ש"איום החטיפה הופיע בניתוח תרחישי העימות האפשריים בצפון בסבירות בינונית – גבוהה".
יחסי מודיעין ודרג מדיני
בנושא המימשק של המודיעין עם הדרג המדיני-בטחוני ועל תהליך קבלת ההחלטות היתה לוועדה ביקורת שהתיחסה בעיקר לער בין הפוטנציאל ויכולת המודיעיין להשפיע על מקבלי ההחלטות לבין מה שלא קרה:
"נראה כי מקום אחד שבו הייתה לקהילת המודיעין יכולת השפעה רבה יותר על המלחמה היה במסגרת תהליך קבלת ההחלטות ב-12 ביולי ובימים הראשונים אחריה, כולל בימים הראשונים של המלחמה, עד 20 ביולי 2006 .פוטנציאל זה לא מומש. דווקא בפעם זו, כאשר בידי הדרגים המקצועיים באמ"ן היה המפתח לפיצוח כתב החידה של האויב, הוא לא השכיל לנצלו מול הקברניטים הצבאיים והמדיניים. דווקא בפעם זו, כאשר הקונספציה המודיעינית הייתה בדרך כלל נכונה, התגלו תקלות בהנחלתה לקברניטים. בעיקרו היה זה תהליך ממושך שהיו לו שותפים והשלכות רבות. כאמור, חלק מ"החמצות" אלה לא היו מצויות בלעדית בחצרו של המודיעין, אולם חלקן מצויות בחצרו."
טענה נוספת שהעלתה הוועדה היתה בנושא הצגת "מגבלות המודיעין": השיקול של מגבלות המודיעין חייב היה להילקח בחשבון לא רק בתכנונים האופרטיביים אלא גם בתהליכי קבלת ההחלטות לקראת יציאה למלחמה רחבת היקף מסוג זו שהתחוללה בקיץ 2006 .הייתה זו אחריותו הברורה של אמ"ן להציג ולהדגיש במפגיע את הנושא, על מגבלותיו ומשמעויותיו, גם לגורמים המתכננים בצה"ל וגם למקבלי ההחלטות בצה"ל ובדרג המדיני" ועוד קובעת הוועדה ומטילה אחריות על אמ"ן:" נראה כי חלק מן התובנות של המערכות לגבי מאפייני חזבאללה והזירה הלבנונית לא הוטמעו היטב אצל מקבלי ההחלטות ב- 12 ביולי 2006 =עובדה זו תרמה למאפיינים של ההחלטות שהתקבלו ולדרך קבלת ההחלטות".
בהקשר זה מצביעה וועדת ווינוגרד על כך שלמרות כניסת ראה"מ ושהב"ט חדשים לתפקידם לא התקיים דיון ממוקד על הזירה הלבנונית שאיפשר הצגת מכלול האיומים והמשמעויות. ועדת וינוגרד קובעת כי "נוצר מעבר חד להיכרות פחותה, שלא מולאה בצורה יסודית עד פרוץ המלחמה" וכי: "התובנות המודיעיניות בנושא חזבאללה והמשמעויות שנודעו להן מבחינת ישראל לא נדונו באורח יסודי ורציני בין ראש הממשלה ושר הביטחון לבין ראשי המודיעין".
הכשל המרכזי היה בתחומי מודיעין השדה
לגבי המודיעין הטקטי נקבע בדו"ח הוועדה: "ברמה הטקטית- התמונה לגבי כוחות היבשה התאפיינה בחסרים ובפערים. הטמעת המודיעין ביחידות המבצעיות הייתה לקוייה...חלק מהמידע - היה חלקי בתכולתו, או לא מפורט ברמה הנדרשת". וכן נטען: "ברמה האופרטיבית והטקטית וגם התרבותית - ערכית התמונה המודיעינית הייתה טובה פחות, וחשפה פערים ניכרים ומכריעים. עיקר הבעיה הייתה נעוצה במגבלת המודיעין לתרגם חלק ניכר מהידע שהיה ברשותו ... לשפה המבצעית שנדרשה על ידי הכוחות הלוחמים, בנושאים חשובים שונים... כן לא הוקצתה תשומת לב ראוייה לסוגיות הקשורות במודיעין השדה... הטמעת המודיעין ביחידות המבצעיות הייתה לקוייה. ".
ארוע הפתיחה של מלחמת לבנון השניה בקו דיווח 105 - המארב לשני חיילי צה"ל מהווה דוגמא מוחשית לכשלון המודיעין בדרג הטקטי. בלא להיכנס לתחקירים הפנימיים שנעשו לאחר המלחמה אם היה או לא היה מידע מוקדם שלא "הוצף" בזמן , הרי שהמודיעין כשל כאן באיתור ההכנות המורכבות לפעולה של חזבאללה שכללה שלבים רבים, כוחות רבים והתרחשה במרחק נגיעה מכוחותינו. הכשל עלה גם בתחקירים המבצעיים לגבי לחימת אוג' 36 עוד בטרם וועדת ווינוגרד.
תא"ל במיל' יובל חלמיש ששימש בזמן המלחמה כקמנ"ר (2005-2009) וקודם לכן כקמש"ר היה מראשוני בכירי אמ"ן שהסכימו לדבר על הכשלים וכבר בראשית 2007, כחצי שנה לאחר המלחמה התייחס בראיון ל"מבט מל"מ" ל: "פיגור בלתי מוצדק של כמה שנים ברמת העדכון של עזרי המודיעין בפיקוד הצפון" והודה בגילוי לב כי "מהתחקירים שנעשו בעקבות המלחמה עולה שעבודת הקמ"ן בשטח, בניתוח המבצעי של הקרקע, נעשתה בחוסר מקצועיות וברמה בינונית ומטה".
תא"ל במיל' חלמיש התייחס השבוע בהרחבה לנושא ומדגיש כי "למודיעין היתה הבנה טובה מאד של פריסת חיזבאללה, מערכי הטילים האסטרטגיים שלו ותפיסת ההפעלה שלו " אך מנגד "תמונת המודיעין לגבי פריסת מערך הקטיושות לטווח קצר היתה בינונית עד חלשה" ומודה שאחת הבעיות המרכזיות של המודיעין לפני ובמהלך המלחמה היתה רמת ויכולות מודיעין השטח".
"שמורות הטבע"
הביטוי הבולט לכשל בתחום המודיעין הטקטי היה בהפתעה הגדולה של הלוחמים מול "שמורות הטבע" ובהתייחסות לכך בדברי חלמיש עולה חומרת הפער בין הידיעה להטמעה ברמת השטח כפי שהעירה גם וועדת ווינוגרד: "סוגית שמורות הטבע הייתה מוכרת וידועה למודיעין. אולי לא הכרנו את כל המקומות, לא תמיד לעומק בפרטי פרטים מה קורה בכל כפר אבל התמונה הכללית היתה מוכרת. יתרה מכך בבא"פ אליקים נבנה מודל של שמורת טבע שנועד לאימון היחידות. לצערי הרב עקב קיצוצים ופעילות בשטחים רק מעטים התאמנו שם. בנוסף, רמת ההסוואה של חזבאללה הייתה גבוהה מאוד כך שמאוד קשה עד בלתי ניתן היה לאתר המכלולים מהאוויר- מה גם שהיא בתוך חורש סבוך. כתוצאה מכך, יחידות שהגיעו רגלית לפתח של שמורה עמדו לעיתים על עמדה ולא הצליחו לזהות אותה מהקרקע." וכאן עולה סיפורו של "החומר הנצור": מאחר שהמידע על "שמורות הטבע" הושג ממקורות רגישים החומר עליהן ועל היערכות החזבאללה במרחב הכפרי היה בחומר "נצור" שנחשף לדרג בכיר בלבד והמתין במקום שמור ומאובטח ליום פקודה כאשר לכל חטיבה היו העזרים "הנצורים" שלה לחלוקה לכוחות. וכאן מסביר חלמיש ארע השיבוש הגדול: "הטעות המרכזית הייתה שברגע שהתקבלה ההחלטה על יציאה למלחמה היה צריך מיד לפתוח לחלק ולהטמיע אצל המפקדים בשטח ולא כך נעשה". הוא מעיר ומביע דעתו שכיום עברו לקיצוניות השניה- יותר מדי חומר יורד למטה למרות בעיות סיווג''.
בהקשר זה הוא מפרט ומתייחס להיבטים נוספים במודיעין השטח:
א. מערכות מידע לא טובות ברמת השטח שפגעו ביכולת להזרים מידע בזמן אמת.
ב. עזרים וחומר לחירום- חלק מהעזרים לא היו עדכניים וחלק מהקמ"נים השאיר ארגזי החירום בימ"חים.
בהקשר זה העידו גם קמ"נים בגזרת הפיקוד הצפון על "בעיה קשה של עזרים: לא התאימו לסוגי התמרון השונים, לא היו עדכניים, לא הגיעו לכולם, לא הספיקו לכולם.
אחד ההסברים של חלמיש למה שקרה למודיעין ברמת השטח הן אצל מפקדים והן אצל קמ"נים הינו ש"צה"ל היה עסוק בשטחים בשנים שקדמו למלחמה. גדל דור של מפקדים וקמ"נים צעירים שלא ידעו את לבנון ולהערכתי הייתה תחושה שלאחר הנסיגה מלבנון חזר השקט לאזור למרות החטיפה באוק' 2000.
המפקדים והקמ"נים חשבו שהם באים למבצע .חלקם שהגיעו היישר מגזרת איו"ש שאלו כשהגיעו לשטח "איפה איש השב"כ ?" הם לא הבינו מה זה חקש"ב ומה פתאום הוא צריך להיות איתם איתם בלבנון. חלקם אף השאיר את החקש"בים בארץ ולא צירף אותם איתו לכוחות".
בעיה נוספת שהשפיעה הן על המודיעין הטקטי והן על נושא המטרות היתה סגירת ענף השטח בפיקוד הצפון במסגרת תהלין ראירגון באמ"ן. המשמעות היתה שבמשך תקופה ארוכה לפני מלחמת לבנון השניה לא פוענחו גיחות צילום בגזרה ולא הוכנו מטרות חדשות- דבר שהשפיע על יכולת הניתוח והמשמעויות של יכולות הכוחות הלוחמים והן על המחסור במטרות לתקיפה. רק לאחר תחילת הלחימה משהסתברה חומרת המצב החלו לעבור על תצ"אות ישנות ולנסות להפוך אותן למטרות לחה"א.
ולצד זאת אומר חלמיש –וכאמור יש לכך גיבוי גם מצד וועדת וינוגרד: "אני חושב שהבעיה במלחמה לא הייתה המודיעין. הבעיה הייתה בחוסר החלטה מבצעית מה רוצים לעשות ומה המטרה... כל יום השתנו התוכניות המבצעיות ויחידות זזו מגזרה לגזרה ללא כל היגיון." והוא אף מצביע על בעיה תפיסתית ברמת הפיקוד העליון והפערים בין פיקוד הצפון למטכ"ל:"הרמטכ"ל חשב שאפשר לחסל את החיזבאללה מהאוויר בלבד ולכן לא התלהב מלהכניס כוחות קרקעיים
למרות שהיה לו אישור מהדרג המדיני." ובמקביל הלכו ונוצרו פערים בין צפת לת"א:"פיקוד צפון והמטכ"ל הסתכלו על מטרות שונות למבצע ומפה התחיל חלק לא קטן של הבעיות." לגבי חט' המחקר טוען חלמיש: חט"מ הסתכלה על התמונה הכוללת אך לא ירדה לפרטי הפרטים ולכן גם לא הייתה ערוכה בצורה טובה עד כדי אי גיוס אנשי המילואים שלה עד שלב מתקדם בלחימה בטענה שהסדירים יסתדרו.
במסגרת תהליך הפקת הלקחים הוקמו ע"י צה"ל כ-10 וועדות בדיקה בראשות אלופים במיל'. בראש וועדת המודיעין עמד אלוף במיל' יעקב עמידרור, לשעבר רח"ט מחקר ומפקד המכללות, שהגיש דו"ח מסווג ועב כרס. עשר שנים לאחר המלחמה מציין עמידרור: "בעקבות המבצע ותחושות ההחמצה התמנה צוות בראשותי לבדיקת המודיעין לפני ובמהלך המבצע (למעט המגע עם הדרג המדיני). מסקנות עבודת הצוות הוצגו למטה הכללי ולראש אמ״ן, עמוס ידלין, שלקח אותן ברצינות רבה. נעשו שינויים רבים באגף המודיעין בעקבות הדו״ח, חלקם הסתיימו בתקופת מחליפו של ידלין משום שהיו עמוקים מאד וצריך היה זמן ליישומם".
לאחר המלחמה: תיחקור ויישום הלקחים: כאמור, חלמיש המשיך בתפקידו כקמנ"ר עד 2009 ויחד עם ר'אמ"ן, ידלין, היה אחראי לתהליך התחקירים והפקת הלקחים (תהליך שהמשיך בקידומו גם ר'אמ"ן, כוכבי, וממשיך כיום הרצי הלוי). צוותי תחקור רבים הוקמו אז באמ"ן ואחת המסקנות המרכזיות היתה שצריך לבצע שינויים תפיסתיים, ארגוניים ומבצעיים ב"חיבור" בין כלל מערכי אמ"ן לגורמי מודיעין השדה. אחד הלקחים המרכזיים היה "להחזיר הביתה" לאמ"ן את קמ"ני השדה ממפקדת קמש"ר, שהוקמה ב-2000.
"הלקח המרכזי שלי מהמלחמה, גם לאור היותי קמש"ר, הוא שאת המודיעין לא ניתן לחלק בין קמש"ר לקמנ"ר. ולכן מיד עם תום המלחמה התחלנו בתהליך של החזרת מודיעין השדה לאמ"ן (שהושלם ב-2009/10- ג.מ) ואני חושב שזה הוכיח את עצמו במבצעי עזה השונים. מאז יש גורם אחד שמטפל במודיעין מלמטה למעלה ולהיפך וזה אמ"ן."
חלמיש מעיד כי במסגרת הפקת הלקחים ויישומם נלמדו ויושמו מרבית לקחי מלחמת לבנון השניה והמודיעין אף קיבל תיעדוף תקציבי שאיפשר לו לבצע את השינויים:"מרבית הלקחים טופלו ויושמו כבר ב"עופרת יצוקה" ובתקופה שלאחריה ב"עמוד ענן" עד לרמת החטיבה, לדוגמא בדמות צוותים חבירים של יח' הפיענוח והמיפוי וצוותים טכניים ונציגים של גורמי האיסוף כהאזנה ויומינט שהיו צמודים לחטיבות. בנוסף, ניכר שיפור משמעותי בשת"פ בין הקמ"נים ברמות השונות לבין מערכי האיסוף".
* הוכנה תשתית עזרים עדכנית וטובה באיכות ובהיקפים שהספיקו לכלל הכוחות.
* חל שיפור ניכר ביכולות האיסוף בכל הרבדים.
* התרחב והעמיק תהליך הפצת מידע בסיווג גבוה לכוחות בשטח.
* הוכשרו והוצבו מערכות מידע מתקדמות"
חוזקה רמת הקמ"נים בשטח ובשנים האחרונות היא גבוהה יותר, כשמרביתם כיום הם בוגרי תפקיד מחקרי בחטיבת המחקר ו/או בפיקוד.
ואולי גולת הכותרת של התהליך: נוצר חיבור טוב יותר בין גורמי המודיעין והאש וכבר ב"עופרת יצוקה" זכה אמ"ן לשבחים רבים בכל הרמות.
לקח מרכזי שעלה היה שלא פעל באמ"ן גוף שיכול היה לאתר את הפערים האיסופיים, להגביר את "החיבור" לדרג המבצעי ו"לעשות סדר". במסגרת יישום הלקחים הוקמה כבר ב-2009 חט' ההפעלה, שמפקדה הראשון היה תא"ל (אז) ניצן אלון, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל וכיום ר' אמ"צ.
סיפורו של המודיעין במלחמה הוא סיפור מורכב והמאזן , כפי שניתן להתרשם, מעורב עד מאד ולא נסקרו כאן כל חלקי הפאזל, שחלקו נוגע לסוגיות מסווגות ןרגישות. ביום העיון הצה"לי ובכנסים אחרים שיתקיימו במהלך החודש יעלו ר'אמ"ן, אלוף עמוס ידלין (שפנינו לקבל התיחסותו אך נבצר ממנו) ואחרים ויציגו את הזווית שלהם ומן הסתם גם התיחסויות לדו"ח וועדת ווינוגרד. בהקשר זה לא התייחסנו כאן למחלוקות בזמן המלחמה בין אנשי המודיעין לאחרים. ויש לציין שלאורך המלחמה בחלק מהתחומים ובנקודות מרכזיות בהחלט היו חילוקי דעות משמעותיים בין דרגים מודיעיניים בכירים לבין הרמטכ"ל ודרגי פיקוד אחרים. כך, למשל, בשאלה לגבי קיום מבצע נגד רובע הדאחיה שבכירים באמ"ן המליצו לבצע אך הרמטכ"ל התנגד או בסוגית התמרון הקרקעי שגורמים בכירים באמ"ן הסתייגו ממנו.
ולצד זאת, החשוב ביותר שרבים מהלקחים לא רק נלמדו אלא כבר יושמו והביאו לשידוד מערכות של ממש בעיקר ביחסי המודיעין ודרגי השטח. עד למלחמה הבאה?
כיצד משתקפים המודיעין ותהליך הפקת הלקחים בעיני בכירים לשעבר באמ"ן ובעיני מפקדים בשטח? מה קבעה וועדת ווינוגרד לגבי חלקו של המודיעין הצבאי במלחמה? סקירה מיוחדת על אמ"ן בזמן הלחימה והלקחים שהופקו מאז
צילום: דובר צה"ל
כבר במבצע "עופרת יצוקה" בסוף 2008 בלטו השינויים ו"קפיצת המדרגה" התפיסתית והמעשית כאחד שעבר אמ"ן מאז מלחמת לבנון השנייה. במבצעים הבאים "עמוד ענן" ו"צוק איתן" המהפכה במודיעין ויישום והטמעת הלקחים הלכו וגברו. הטלטלה של מלחמת לבנון השניה בהחלט הובילה ל"מהפכה מודיעינית" מתמשכת ותהליכית שעובר אמ"ן מאז 2006. שני ארועים שונים במהלך היממה הראשונה של מלחמת לבנון השניה שיקפו במידה רבה את הסיפור של המודיעין הצבאי במלחמת לבנון השניה: הכשל באי מתן ההתרעה הקונקרטית על כוונת פיגוע החטיפה של חזבאללה בבוקר ה-12 יולי ואי מניעתו ומנגד "ליל הפאג'רים" והצלחת מבצע "משקל סגולי" להשמדתם ע"י חה"א של עשרות משגרי רקטות הפאג'ר לטווח בינוני שהוסתרו בבתים והיו חלק מאחד הפרויקטים החשאיים ביותר של חזבאללה. השמדתם התאפשרה אך ורק הודות להישג וחדירה מודיעיניים יוצאי דופן. הישג שיצר טירדה עצומה בחזבאללה, שנדרש לבדק בית וחקירה משמעותיים כדי לנסות ולהבין כיצד הצליח המודיעין הישראלי להגיע לעומק חדירה שכזה.
בשיחה לא פורמלית עם אחד מחברי וועדת ווינוגרד במהלך הכנת המאמר הוא קבע: "הבעיה של המלחמה לא היתה במודיעין" קביעה חשובה שכן המאזן המודיעיני במלחמת לבנון השניה אכן היה מעורב ומורכב ולא ניתן להגדירו במונחים של הצלחה או כשלון אלא של הצלחות וכשלונות- כשלים רבים במגוון תחומים לצד הישגים משמעותיים. וכדי להפוך את העסק למורכב עוד יותר:בלטו גם פערים ואף מתחים וחילוקי דעות בין חלק מגורמי המודיעין לבין בכירים במטכ"ל.
וועדת ווינוגרד לחקר מלחמת לבנון השניה התיחסה בדו"ח הגלוי (ובפירוט רב יותר במסווג) לליקויים רבים במודיעין הצבאי הן לגבי מכלול ההיערכות בתקופה שקדמה למלחמה והן לגבי המודיעין במלחמה, בעיקר במישור התיפקודי. בפתיח לפרק המודיעין בדו"ח הגלוי קבעה "בסך הכול המאמץ המודיעיני הוכתר בהצלחה בכמה תחומים חשובים מאד. כמה מההישגים המודיעיניים היו מרשימים במיוחד. עם זאת, בשעת פקודה - צפויה, יש לציין, גם אם בעיתוי לא ידוע מראש – נחשפו גם פערים במידע וביכולות המודיעיניות, כמו גם ליקויים בהתנהלות גורמי המודיעין מול אלה שאותם הם אמורים לשרת, בדרג העליון, המדיני והצבאי, ובכוחות הלוחמים"
ולמען הסר ספק העמידה את חלקו של המודיעין במלחמה בהקשר ובמידה: "עם כל חשיבותם, הליקויים בנושאים המודיעיניים הצבאיים - להוציא את תחום המודיעין למטרות - לא השפיעו ישירות על תוצאות המלחמה".
התפיסה המקובלת מאז המלחמה היא שעיקר כשלי המודיעין היו בהקשר של המודיעין הטקטי והיערכות המודיעין בפיקוד הצפון וכמובן הכשל של חיל הים ומודיעין חיל הים בהיעדר התרעה על אפשרות לתקיפת ספינות חיל הים ע"י טיל החוף C-802. אלא שהדו"ח של וועדת ווינוגרד שהתמקד במודיעין הצבאי (וכמעט ולא נגע במוסד ובגופים האחרים) לא עשה הנחות וגם אם הקפיד להיות מאוזן וכוללני ועיון מעמיק בו עולה ביקורת גם בעיות וכשלים לכל אורך החזית המודיעינית, כולל ברמה האסטרטגית.
כך קבעה הוועדה באמירות הכוללות לגבי המודיעין:"במאזן בין הקשיים האובייקטיביים להתמודד מודיעינית עם חזבאללה, הקדימות לגזרות אחרות והאילוצים התקציביים, לבין המאמצים שהושקעו בפועל בשנים שמאז 2000 ובמיוחד בשנה האחרונה לפני המלחמה בזירה הלבנונית, התוצאות של המאמץ המודיעיני היו סבירות, גם במהלך המלחמה." וכן הדגישה: "מערכת המודיעין הגעה למלחמה עם נכסים חשובים. מנגד, נחשפו נושאים חשובים של חולשה ברמות שונות".
וההצבעה הזו על מאזן מעורב של הצלחות והישגים לצד כשלים וטעויות בולטת לאורך כל הפרק המודיעיני בדו"ח, שכלל התיחסות לשתי תקופות:
א.ההיערכות המודיעינית משנת 2000 ועד לפרוץ המלחמה.
ב. המודיעין הצבאי במהלך המלחמה.
בתחום "המודיעין המערכתי" (האסטרטגי) כהגדרת הוועדה "הישגיו של המחקר המודיעיני במטכ"ל ובפיקוד צפון בתקופה שלפני המלחמה היו ניכרים" ובמסגרת זו מצויין בסוג של צל"ש: "הייתה הבנה מלאה ונכונה של המשמעויות ... מבחינת מהות האיום שחזבאללה הציב מול ישראל, כולל בנושא יכולותיו המגוונות בתחום שיגור רקטות קרקע קרקע,… היקף יכולות הירי של הארגון ...כמו גם בנושא החטיפות כתחום מוביל ואקוטי... בנוסף להערכות משנת 2005 ,נקבע במאי 2006 בהערכת המודיעין לתוכנית . הרב שנתית של צה"ל, כי גבר פוטנציאל ההידרדרות בחזית הצפונית, בעקבות פעילות הטרור של חזבאללה" והוועדה גם התייחסה קונקרטית לכך ש"איום החטיפה הופיע בניתוח תרחישי העימות האפשריים בצפון בסבירות בינונית – גבוהה".
יחסי מודיעין ודרג מדיני
בנושא המימשק של המודיעין עם הדרג המדיני-בטחוני ועל תהליך קבלת ההחלטות היתה לוועדה ביקורת שהתיחסה בעיקר לער בין הפוטנציאל ויכולת המודיעיין להשפיע על מקבלי ההחלטות לבין מה שלא קרה:
"נראה כי מקום אחד שבו הייתה לקהילת המודיעין יכולת השפעה רבה יותר על המלחמה היה במסגרת תהליך קבלת ההחלטות ב-12 ביולי ובימים הראשונים אחריה, כולל בימים הראשונים של המלחמה, עד 20 ביולי 2006 .פוטנציאל זה לא מומש. דווקא בפעם זו, כאשר בידי הדרגים המקצועיים באמ"ן היה המפתח לפיצוח כתב החידה של האויב, הוא לא השכיל לנצלו מול הקברניטים הצבאיים והמדיניים. דווקא בפעם זו, כאשר הקונספציה המודיעינית הייתה בדרך כלל נכונה, התגלו תקלות בהנחלתה לקברניטים. בעיקרו היה זה תהליך ממושך שהיו לו שותפים והשלכות רבות. כאמור, חלק מ"החמצות" אלה לא היו מצויות בלעדית בחצרו של המודיעין, אולם חלקן מצויות בחצרו."
טענה נוספת שהעלתה הוועדה היתה בנושא הצגת "מגבלות המודיעין": השיקול של מגבלות המודיעין חייב היה להילקח בחשבון לא רק בתכנונים האופרטיביים אלא גם בתהליכי קבלת ההחלטות לקראת יציאה למלחמה רחבת היקף מסוג זו שהתחוללה בקיץ 2006 .הייתה זו אחריותו הברורה של אמ"ן להציג ולהדגיש במפגיע את הנושא, על מגבלותיו ומשמעויותיו, גם לגורמים המתכננים בצה"ל וגם למקבלי ההחלטות בצה"ל ובדרג המדיני" ועוד קובעת הוועדה ומטילה אחריות על אמ"ן:" נראה כי חלק מן התובנות של המערכות לגבי מאפייני חזבאללה והזירה הלבנונית לא הוטמעו היטב אצל מקבלי ההחלטות ב- 12 ביולי 2006 =עובדה זו תרמה למאפיינים של ההחלטות שהתקבלו ולדרך קבלת ההחלטות".
בהקשר זה מצביעה וועדת ווינוגרד על כך שלמרות כניסת ראה"מ ושהב"ט חדשים לתפקידם לא התקיים דיון ממוקד על הזירה הלבנונית שאיפשר הצגת מכלול האיומים והמשמעויות. ועדת וינוגרד קובעת כי "נוצר מעבר חד להיכרות פחותה, שלא מולאה בצורה יסודית עד פרוץ המלחמה" וכי: "התובנות המודיעיניות בנושא חזבאללה והמשמעויות שנודעו להן מבחינת ישראל לא נדונו באורח יסודי ורציני בין ראש הממשלה ושר הביטחון לבין ראשי המודיעין".
הכשל המרכזי היה בתחומי מודיעין השדה
לגבי המודיעין הטקטי נקבע בדו"ח הוועדה: "ברמה הטקטית- התמונה לגבי כוחות היבשה התאפיינה בחסרים ובפערים. הטמעת המודיעין ביחידות המבצעיות הייתה לקוייה...חלק מהמידע - היה חלקי בתכולתו, או לא מפורט ברמה הנדרשת". וכן נטען: "ברמה האופרטיבית והטקטית וגם התרבותית - ערכית התמונה המודיעינית הייתה טובה פחות, וחשפה פערים ניכרים ומכריעים. עיקר הבעיה הייתה נעוצה במגבלת המודיעין לתרגם חלק ניכר מהידע שהיה ברשותו ... לשפה המבצעית שנדרשה על ידי הכוחות הלוחמים, בנושאים חשובים שונים... כן לא הוקצתה תשומת לב ראוייה לסוגיות הקשורות במודיעין השדה... הטמעת המודיעין ביחידות המבצעיות הייתה לקוייה. ".
ארוע הפתיחה של מלחמת לבנון השניה בקו דיווח 105 - המארב לשני חיילי צה"ל מהווה דוגמא מוחשית לכשלון המודיעין בדרג הטקטי. בלא להיכנס לתחקירים הפנימיים שנעשו לאחר המלחמה אם היה או לא היה מידע מוקדם שלא "הוצף" בזמן , הרי שהמודיעין כשל כאן באיתור ההכנות המורכבות לפעולה של חזבאללה שכללה שלבים רבים, כוחות רבים והתרחשה במרחק נגיעה מכוחותינו. הכשל עלה גם בתחקירים המבצעיים לגבי לחימת אוג' 36 עוד בטרם וועדת ווינוגרד.
תא"ל במיל' יובל חלמיש ששימש בזמן המלחמה כקמנ"ר (2005-2009) וקודם לכן כקמש"ר היה מראשוני בכירי אמ"ן שהסכימו לדבר על הכשלים וכבר בראשית 2007, כחצי שנה לאחר המלחמה התייחס בראיון ל"מבט מל"מ" ל: "פיגור בלתי מוצדק של כמה שנים ברמת העדכון של עזרי המודיעין בפיקוד הצפון" והודה בגילוי לב כי "מהתחקירים שנעשו בעקבות המלחמה עולה שעבודת הקמ"ן בשטח, בניתוח המבצעי של הקרקע, נעשתה בחוסר מקצועיות וברמה בינונית ומטה".
תא"ל במיל' חלמיש התייחס השבוע בהרחבה לנושא ומדגיש כי "למודיעין היתה הבנה טובה מאד של פריסת חיזבאללה, מערכי הטילים האסטרטגיים שלו ותפיסת ההפעלה שלו " אך מנגד "תמונת המודיעין לגבי פריסת מערך הקטיושות לטווח קצר היתה בינונית עד חלשה" ומודה שאחת הבעיות המרכזיות של המודיעין לפני ובמהלך המלחמה היתה רמת ויכולות מודיעין השטח".
"שמורות הטבע"
הביטוי הבולט לכשל בתחום המודיעין הטקטי היה בהפתעה הגדולה של הלוחמים מול "שמורות הטבע" ובהתייחסות לכך בדברי חלמיש עולה חומרת הפער בין הידיעה להטמעה ברמת השטח כפי שהעירה גם וועדת ווינוגרד: "סוגית שמורות הטבע הייתה מוכרת וידועה למודיעין. אולי לא הכרנו את כל המקומות, לא תמיד לעומק בפרטי פרטים מה קורה בכל כפר אבל התמונה הכללית היתה מוכרת. יתרה מכך בבא"פ אליקים נבנה מודל של שמורת טבע שנועד לאימון היחידות. לצערי הרב עקב קיצוצים ופעילות בשטחים רק מעטים התאמנו שם. בנוסף, רמת ההסוואה של חזבאללה הייתה גבוהה מאוד כך שמאוד קשה עד בלתי ניתן היה לאתר המכלולים מהאוויר- מה גם שהיא בתוך חורש סבוך. כתוצאה מכך, יחידות שהגיעו רגלית לפתח של שמורה עמדו לעיתים על עמדה ולא הצליחו לזהות אותה מהקרקע." וכאן עולה סיפורו של "החומר הנצור": מאחר שהמידע על "שמורות הטבע" הושג ממקורות רגישים החומר עליהן ועל היערכות החזבאללה במרחב הכפרי היה בחומר "נצור" שנחשף לדרג בכיר בלבד והמתין במקום שמור ומאובטח ליום פקודה כאשר לכל חטיבה היו העזרים "הנצורים" שלה לחלוקה לכוחות. וכאן מסביר חלמיש ארע השיבוש הגדול: "הטעות המרכזית הייתה שברגע שהתקבלה ההחלטה על יציאה למלחמה היה צריך מיד לפתוח לחלק ולהטמיע אצל המפקדים בשטח ולא כך נעשה". הוא מעיר ומביע דעתו שכיום עברו לקיצוניות השניה- יותר מדי חומר יורד למטה למרות בעיות סיווג''.
בהקשר זה הוא מפרט ומתייחס להיבטים נוספים במודיעין השטח:
א. מערכות מידע לא טובות ברמת השטח שפגעו ביכולת להזרים מידע בזמן אמת.
ב. עזרים וחומר לחירום- חלק מהעזרים לא היו עדכניים וחלק מהקמ"נים השאיר ארגזי החירום בימ"חים.
בהקשר זה העידו גם קמ"נים בגזרת הפיקוד הצפון על "בעיה קשה של עזרים: לא התאימו לסוגי התמרון השונים, לא היו עדכניים, לא הגיעו לכולם, לא הספיקו לכולם.
אחד ההסברים של חלמיש למה שקרה למודיעין ברמת השטח הן אצל מפקדים והן אצל קמ"נים הינו ש"צה"ל היה עסוק בשטחים בשנים שקדמו למלחמה. גדל דור של מפקדים וקמ"נים צעירים שלא ידעו את לבנון ולהערכתי הייתה תחושה שלאחר הנסיגה מלבנון חזר השקט לאזור למרות החטיפה באוק' 2000.
המפקדים והקמ"נים חשבו שהם באים למבצע .חלקם שהגיעו היישר מגזרת איו"ש שאלו כשהגיעו לשטח "איפה איש השב"כ ?" הם לא הבינו מה זה חקש"ב ומה פתאום הוא צריך להיות איתם איתם בלבנון. חלקם אף השאיר את החקש"בים בארץ ולא צירף אותם איתו לכוחות".
בעיה נוספת שהשפיעה הן על המודיעין הטקטי והן על נושא המטרות היתה סגירת ענף השטח בפיקוד הצפון במסגרת תהלין ראירגון באמ"ן. המשמעות היתה שבמשך תקופה ארוכה לפני מלחמת לבנון השניה לא פוענחו גיחות צילום בגזרה ולא הוכנו מטרות חדשות- דבר שהשפיע על יכולת הניתוח והמשמעויות של יכולות הכוחות הלוחמים והן על המחסור במטרות לתקיפה. רק לאחר תחילת הלחימה משהסתברה חומרת המצב החלו לעבור על תצ"אות ישנות ולנסות להפוך אותן למטרות לחה"א.
ולצד זאת אומר חלמיש –וכאמור יש לכך גיבוי גם מצד וועדת וינוגרד: "אני חושב שהבעיה במלחמה לא הייתה המודיעין. הבעיה הייתה בחוסר החלטה מבצעית מה רוצים לעשות ומה המטרה... כל יום השתנו התוכניות המבצעיות ויחידות זזו מגזרה לגזרה ללא כל היגיון." והוא אף מצביע על בעיה תפיסתית ברמת הפיקוד העליון והפערים בין פיקוד הצפון למטכ"ל:"הרמטכ"ל חשב שאפשר לחסל את החיזבאללה מהאוויר בלבד ולכן לא התלהב מלהכניס כוחות קרקעיים
למרות שהיה לו אישור מהדרג המדיני." ובמקביל הלכו ונוצרו פערים בין צפת לת"א:"פיקוד צפון והמטכ"ל הסתכלו על מטרות שונות למבצע ומפה התחיל חלק לא קטן של הבעיות." לגבי חט' המחקר טוען חלמיש: חט"מ הסתכלה על התמונה הכוללת אך לא ירדה לפרטי הפרטים ולכן גם לא הייתה ערוכה בצורה טובה עד כדי אי גיוס אנשי המילואים שלה עד שלב מתקדם בלחימה בטענה שהסדירים יסתדרו.
במסגרת תהליך הפקת הלקחים הוקמו ע"י צה"ל כ-10 וועדות בדיקה בראשות אלופים במיל'. בראש וועדת המודיעין עמד אלוף במיל' יעקב עמידרור, לשעבר רח"ט מחקר ומפקד המכללות, שהגיש דו"ח מסווג ועב כרס. עשר שנים לאחר המלחמה מציין עמידרור: "בעקבות המבצע ותחושות ההחמצה התמנה צוות בראשותי לבדיקת המודיעין לפני ובמהלך המבצע (למעט המגע עם הדרג המדיני). מסקנות עבודת הצוות הוצגו למטה הכללי ולראש אמ״ן, עמוס ידלין, שלקח אותן ברצינות רבה. נעשו שינויים רבים באגף המודיעין בעקבות הדו״ח, חלקם הסתיימו בתקופת מחליפו של ידלין משום שהיו עמוקים מאד וצריך היה זמן ליישומם".
לאחר המלחמה: תיחקור ויישום הלקחים: כאמור, חלמיש המשיך בתפקידו כקמנ"ר עד 2009 ויחד עם ר'אמ"ן, ידלין, היה אחראי לתהליך התחקירים והפקת הלקחים (תהליך שהמשיך בקידומו גם ר'אמ"ן, כוכבי, וממשיך כיום הרצי הלוי). צוותי תחקור רבים הוקמו אז באמ"ן ואחת המסקנות המרכזיות היתה שצריך לבצע שינויים תפיסתיים, ארגוניים ומבצעיים ב"חיבור" בין כלל מערכי אמ"ן לגורמי מודיעין השדה. אחד הלקחים המרכזיים היה "להחזיר הביתה" לאמ"ן את קמ"ני השדה ממפקדת קמש"ר, שהוקמה ב-2000.
"הלקח המרכזי שלי מהמלחמה, גם לאור היותי קמש"ר, הוא שאת המודיעין לא ניתן לחלק בין קמש"ר לקמנ"ר. ולכן מיד עם תום המלחמה התחלנו בתהליך של החזרת מודיעין השדה לאמ"ן (שהושלם ב-2009/10- ג.מ) ואני חושב שזה הוכיח את עצמו במבצעי עזה השונים. מאז יש גורם אחד שמטפל במודיעין מלמטה למעלה ולהיפך וזה אמ"ן."
חלמיש מעיד כי במסגרת הפקת הלקחים ויישומם נלמדו ויושמו מרבית לקחי מלחמת לבנון השניה והמודיעין אף קיבל תיעדוף תקציבי שאיפשר לו לבצע את השינויים:"מרבית הלקחים טופלו ויושמו כבר ב"עופרת יצוקה" ובתקופה שלאחריה ב"עמוד ענן" עד לרמת החטיבה, לדוגמא בדמות צוותים חבירים של יח' הפיענוח והמיפוי וצוותים טכניים ונציגים של גורמי האיסוף כהאזנה ויומינט שהיו צמודים לחטיבות. בנוסף, ניכר שיפור משמעותי בשת"פ בין הקמ"נים ברמות השונות לבין מערכי האיסוף".
* הוכנה תשתית עזרים עדכנית וטובה באיכות ובהיקפים שהספיקו לכלל הכוחות.
* חל שיפור ניכר ביכולות האיסוף בכל הרבדים.
* התרחב והעמיק תהליך הפצת מידע בסיווג גבוה לכוחות בשטח.
* הוכשרו והוצבו מערכות מידע מתקדמות"
חוזקה רמת הקמ"נים בשטח ובשנים האחרונות היא גבוהה יותר, כשמרביתם כיום הם בוגרי תפקיד מחקרי בחטיבת המחקר ו/או בפיקוד.
ואולי גולת הכותרת של התהליך: נוצר חיבור טוב יותר בין גורמי המודיעין והאש וכבר ב"עופרת יצוקה" זכה אמ"ן לשבחים רבים בכל הרמות.
לקח מרכזי שעלה היה שלא פעל באמ"ן גוף שיכול היה לאתר את הפערים האיסופיים, להגביר את "החיבור" לדרג המבצעי ו"לעשות סדר". במסגרת יישום הלקחים הוקמה כבר ב-2009 חט' ההפעלה, שמפקדה הראשון היה תא"ל (אז) ניצן אלון, לשעבר מפקד סיירת מטכ"ל וכיום ר' אמ"צ.
סיפורו של המודיעין במלחמה הוא סיפור מורכב והמאזן , כפי שניתן להתרשם, מעורב עד מאד ולא נסקרו כאן כל חלקי הפאזל, שחלקו נוגע לסוגיות מסווגות ןרגישות. ביום העיון הצה"לי ובכנסים אחרים שיתקיימו במהלך החודש יעלו ר'אמ"ן, אלוף עמוס ידלין (שפנינו לקבל התיחסותו אך נבצר ממנו) ואחרים ויציגו את הזווית שלהם ומן הסתם גם התיחסויות לדו"ח וועדת ווינוגרד. בהקשר זה לא התייחסנו כאן למחלוקות בזמן המלחמה בין אנשי המודיעין לאחרים. ויש לציין שלאורך המלחמה בחלק מהתחומים ובנקודות מרכזיות בהחלט היו חילוקי דעות משמעותיים בין דרגים מודיעיניים בכירים לבין הרמטכ"ל ודרגי פיקוד אחרים. כך, למשל, בשאלה לגבי קיום מבצע נגד רובע הדאחיה שבכירים באמ"ן המליצו לבצע אך הרמטכ"ל התנגד או בסוגית התמרון הקרקעי שגורמים בכירים באמ"ן הסתייגו ממנו.
ולצד זאת, החשוב ביותר שרבים מהלקחים לא רק נלמדו אלא כבר יושמו והביאו לשידוד מערכות של ממש בעיקר ביחסי המודיעין ודרגי השטח. עד למלחמה הבאה?
