דעה | ארה״ב לא רוצה להלחם ברוסיה ובישראל מחבל עצור אחד סוגר אלפים בבתים
סין זועמת על כך שננסי פלוסי "מעזה" לבקר בטייוואן | ארה״ב מחסלת טרוריסט באפגניסטן - אך מסרבת להלחם ברוסים | בישראל סוגרים אלפי אנשים בבתים בגלל מעצר של מחבל אחד
דן ארקין
| 05/08/2022
Photo by Wang Yi/Xinhua
ממרום תחנת חלל, העולם שלנו נראה לא מי יודע מה. עולם עמוס בחזיתות צבאיות, עימותים קיימים ועימותים בפוטנציה, מהם מסוכנים וחלקם הרי אסון. בסך הכל, המראה לא אופטימי ולא סימפטי.
בלב אירופה, מעצמה, רוסיה, הורסת מדינה ריבונית באין מפריע. לוחמים, קרבות, הפצצות אזרחים, פליטים, מיליוני חסרי בית, הרוגים ופצועים מכל הצדדים. עד לפני שנה היתה רוסיה של פוטין "איום פוטנציאלי", והנה מזה ששה חודשים זו מלחמה. שהרי "אוקראינה היא שלי".
סין זועמת
סין זועמת על כך שננסי פלוסי "מעזה" לבקר בטייוואן. בוושינגטון חוששים ממטוסי קרב סיניים. בייג'ין לא מראה שום סימני ויתור על חלום סיפוח טייוואן "כי היא שלנו". מדינה אדירה שחומדת אי קטן ריבוני. מטוסי קרב סיניים מבצעים גיחות מעל טייוואן, בחוף הסיני מכשירים מסלולי המראה ונחיתה ביבשה, הכי קרוב לטייוואן. כי "טייוואן זה אנחנו".
מתגבשת קואליציה נגד איראן במזה"ת, לאט, אך זה קורה ולאו דווקא על פני השטח. המפרציות, סעודיה, ישראל, ארה"ב. חיל הים הישראלי מתרגל בים סוף עם הצי ה-5 האמריקני, בלי להסתיר מאיראן, להפך.
איום הגרעין האיראני נראה כ"סכנה פוטנציאלית", וכל מומחה יודע למדוד כמה היא קרובה או מתקרבת לנשק גרעיני. בטהרן לא מתייחסים ברצינות לרפאל גרוסי מסבא"א, בווינה אולם הדיונים נטוש, ובמעמקי ההר הצנטריפוגות מסתובבות. מתווכחים על "זמן
פריצה" ועל הליכי העשרה, ויש מחלוקות מתי זה יקרה ומי יחליט מה. בעולם מתווכחים, ובאיראן כנראה עושים.
בצפון הרחוק, באזורים הארקטיים סמוך לקוטב הצפוני מסתובבות מתחת ומעל לקרח ספינות מלחמה רוסיות ואמריקניות. בינתיים שקט שם, אבל למה פוטין חוזר ומשמיע איומים לתגבר כוחות באזור ההוא, הרחוק והקר, של העולם.
אפריקה ואמריקה הדרומית לא במשחק. די שקט שם.
מה רואים מתחנת החלל: סכנה אחת שנהפכה מפוטנציה לעובדה בשטח, רוסיה פלשה לאוקראינה. כמויות עצומות של נשק וציוד צבאי עושות את דרכן מארה"ב ומאירופה לתוככי אוקראינה. תותחים, טנקים וטילים ורקטות נעות על פני אירופה מזרחה כאילו היו סחורות טקסטיל או מוצרי מזון. איראן וסין, זו עם הגרעין שלה וזו עם חמדת טייוואן, עדיין מוגדרות סכנות פוטנציאליות.
בסופו של דבר הכל תלוי בהנהגה ובמנהיג, במי שניצב ליד ההגה. ג'ו ביידן לא נעשה צעיר ויש לו בחירות אמצע קדנציה בנובמבר, עלול להפסיד את הרוב בשני הבתים. נשיאי ארה"ב יודעים להסתדר עם מצב כזה, זה קרה בעבר והדמוקרטיה האמריקנית חזקה.
ולדימיר פוטין חי ובועט חרף ידיעות על מחלות. באיראן אין שום סימנים לחילופי שלטון. האייטולות חזקים מאי פעם, כך זה נראה היום. ברוסיה ובאיראן אין סימנים לכך שסנקציות המערב מוציאות המוני אזרחים רעבים לרחובות. המצב הכלכלי בשתי המדינות אינו מזהיר, אבל אוכל יש, ומשטרי ציר הרשע עוד לא נופלים.
מחזה של שפע איומים
מה שרואים מתחנת החלל בתצפית לכדור הארץ הוא מחזה של שפע איומים, סכנות וחזיתות לרוב, אחת מהן כבר מתממשת ומלחמה מתחוללת כרגע לנגד עינינו. יתר האיומים קיימים, אך בפוטנציה, ולפוטנציה יש להתכונן. ההתכוננות כוללת התעצמות צבאית בממדים חסרי תקדים.
טילי נ"ט ג'וולין נוסעים מארה"ב לבריטניה. כל שבוע מדינה נוספת מודיעה שתרכוש מטוסי חמקן F-35, כולל שווייץ הנייטרלית. פינלנד ושוודיה בדרך לנאט"ו. אסטוניה הקטנה מתחמשת, בלטביה יש כנס של 19 מדינות משתמשות בטילי 'ספייק' תוצרת ישראל, ופולין הולכת ונהפכת לחזית צבאית רוויית טנקים, תותחים ומטוסים, כה קרוב לגבול הרוסי.
ביידן שולח לסעודיה ולאמירויות וטילי פטריוט והגנ"א THAAD. גם לישראל יש תכניות רכש שתוך כמה שנים ישנו את פניו של חיל האוויר.
ארה״ב לא רוצה להלחם
היכן כל זה מעמיד אותנו, בישראל. אנו מבחינים בדמיון מסוים בדפוסי ההתנהגות והתגובות של צה"ל ושל ארה"ב לאירועי טרור. משקיעים משאבים עצומים בפגיעה בספיחי טרור ונמנעים מנקיטת אמצעים צבאיים נחושים לחיסול מקורות הטרור, הארגונים, אנשיהם וכלי נשקם.
השבוע ביצעו כלי טיס אמריקניים בלתי מאויישים מבצעים מוצלחים לחיסול מנהיג אל קאידה ובכיר בדאעש שהסתתרו שנים, אותרו וחוסלו. מבצעים "יפים", אך לא ראינו כטמ"מים אמריקניים תוקפים טנקים רוסיים שנכנסו לאוקראינה כדי לבלום מלחמה מיותרת ומדממת.
יש לארה"ב סיבות טובות לא להיכנס למלחמה. אבל עובדה, ההתנהלות האמריקנית אינה דומה היום לזו של שתי מלחמות עולם, קוריאה, וויטנאם ועוד. כך כלפי איראן: הבטחות ושאיפה להסכם-של-נייר. האסטרטגיה ומדיניות הביטחון הלאומי של ארה"ב מדברות יותר סינית ורוסית מאשר פרסית.
ישראל מפחדת מפעיל טרור אחד
ואצלנו בבית: בפעולה צבאית מוצלחת בהחלט בג'נין נעצרו השבוע בכיר בג'יהאד המוסלמי באסם א-סעד ואנשיו. מבצע "יפה", אך מדינת ישראל נמנעת ממבצעים צבאיים שיחסלו ארגוני טרור מצפון ומדרום, המאיימים עליה, על עריה ועל ביטחון תושביה.
ברור שיש למדינה סיבות טובות להימנע מחיסול הטרור ממש, אבל עובדה קצת מדאיגה מתרחשת השבוע. בעקבות מעצרו של בכיר אחד בג'יהאד המוסלמי נכנסה מדינה שלמה לבהלה ולחששות. נסגרו כבישי העוטף, נסגר חוף ים, נעצרה תנועת הרכבות בין אשקלון לשדרות, נסגר מעבר ארז. משפחות יושבות בבית. כל זה בגלל מעצר פעיל אחד של ארגון טרור?
חוששים מפגיעת טילי נ"ט בכלי רכב בכביש ישראל. מדוע הטילים לא הושמדו מזמן אלא נמצאים שם ומאיימים. מגלים מנהרה – מדוע מנהרה שנחפרה במשך שבועות וחדשים היתה שם ולא הושמדה לפני ש"התגלתה".
יתכן שהתשובה היא בכך שאנו מנהלים מב"מ, מלחמה שבין המלחמות. אבל אולי גדולים מידי הרווחים שבין מלחמה למלחמה, בין מבצע למבצע, בצפון ובדרום.
כך נוצר איום טילים מהרצועה על כביש מרכזי בדרום מדינת ישראל שבו נוסעים יום יום אלפי אזרחים ישראלים בתחושת ביטחון, עד שסוגרים להם את הכביש וגם את הרכבת בגלל מה שקרה בלילה בג'נין.
סין זועמת על כך שננסי פלוסי "מעזה" לבקר בטייוואן | ארה״ב מחסלת טרוריסט באפגניסטן - אך מסרבת להלחם ברוסים | בישראל סוגרים אלפי אנשים בבתים בגלל מעצר של מחבל אחד
Photo by Wang Yi/Xinhua
ממרום תחנת חלל, העולם שלנו נראה לא מי יודע מה. עולם עמוס בחזיתות צבאיות, עימותים קיימים ועימותים בפוטנציה, מהם מסוכנים וחלקם הרי אסון. בסך הכל, המראה לא אופטימי ולא סימפטי.
בלב אירופה, מעצמה, רוסיה, הורסת מדינה ריבונית באין מפריע. לוחמים, קרבות, הפצצות אזרחים, פליטים, מיליוני חסרי בית, הרוגים ופצועים מכל הצדדים. עד לפני שנה היתה רוסיה של פוטין "איום פוטנציאלי", והנה מזה ששה חודשים זו מלחמה. שהרי "אוקראינה היא שלי".
סין זועמת
סין זועמת על כך שננסי פלוסי "מעזה" לבקר בטייוואן. בוושינגטון חוששים ממטוסי קרב סיניים. בייג'ין לא מראה שום סימני ויתור על חלום סיפוח טייוואן "כי היא שלנו". מדינה אדירה שחומדת אי קטן ריבוני. מטוסי קרב סיניים מבצעים גיחות מעל טייוואן, בחוף הסיני מכשירים מסלולי המראה ונחיתה ביבשה, הכי קרוב לטייוואן. כי "טייוואן זה אנחנו".
מתגבשת קואליציה נגד איראן במזה"ת, לאט, אך זה קורה ולאו דווקא על פני השטח. המפרציות, סעודיה, ישראל, ארה"ב. חיל הים הישראלי מתרגל בים סוף עם הצי ה-5 האמריקני, בלי להסתיר מאיראן, להפך.
איום הגרעין האיראני נראה כ"סכנה פוטנציאלית", וכל מומחה יודע למדוד כמה היא קרובה או מתקרבת לנשק גרעיני. בטהרן לא מתייחסים ברצינות לרפאל גרוסי מסבא"א, בווינה אולם הדיונים נטוש, ובמעמקי ההר הצנטריפוגות מסתובבות. מתווכחים על "זמן
פריצה" ועל הליכי העשרה, ויש מחלוקות מתי זה יקרה ומי יחליט מה. בעולם מתווכחים, ובאיראן כנראה עושים.
בצפון הרחוק, באזורים הארקטיים סמוך לקוטב הצפוני מסתובבות מתחת ומעל לקרח ספינות מלחמה רוסיות ואמריקניות. בינתיים שקט שם, אבל למה פוטין חוזר ומשמיע איומים לתגבר כוחות באזור ההוא, הרחוק והקר, של העולם.
אפריקה ואמריקה הדרומית לא במשחק. די שקט שם.
מה רואים מתחנת החלל: סכנה אחת שנהפכה מפוטנציה לעובדה בשטח, רוסיה פלשה לאוקראינה. כמויות עצומות של נשק וציוד צבאי עושות את דרכן מארה"ב ומאירופה לתוככי אוקראינה. תותחים, טנקים וטילים ורקטות נעות על פני אירופה מזרחה כאילו היו סחורות טקסטיל או מוצרי מזון. איראן וסין, זו עם הגרעין שלה וזו עם חמדת טייוואן, עדיין מוגדרות סכנות פוטנציאליות.
בסופו של דבר הכל תלוי בהנהגה ובמנהיג, במי שניצב ליד ההגה. ג'ו ביידן לא נעשה צעיר ויש לו בחירות אמצע קדנציה בנובמבר, עלול להפסיד את הרוב בשני הבתים. נשיאי ארה"ב יודעים להסתדר עם מצב כזה, זה קרה בעבר והדמוקרטיה האמריקנית חזקה.
ולדימיר פוטין חי ובועט חרף ידיעות על מחלות. באיראן אין שום סימנים לחילופי שלטון. האייטולות חזקים מאי פעם, כך זה נראה היום. ברוסיה ובאיראן אין סימנים לכך שסנקציות המערב מוציאות המוני אזרחים רעבים לרחובות. המצב הכלכלי בשתי המדינות אינו מזהיר, אבל אוכל יש, ומשטרי ציר הרשע עוד לא נופלים.
מחזה של שפע איומים
מה שרואים מתחנת החלל בתצפית לכדור הארץ הוא מחזה של שפע איומים, סכנות וחזיתות לרוב, אחת מהן כבר מתממשת ומלחמה מתחוללת כרגע לנגד עינינו. יתר האיומים קיימים, אך בפוטנציה, ולפוטנציה יש להתכונן. ההתכוננות כוללת התעצמות צבאית בממדים חסרי תקדים.
טילי נ"ט ג'וולין נוסעים מארה"ב לבריטניה. כל שבוע מדינה נוספת מודיעה שתרכוש מטוסי חמקן F-35, כולל שווייץ הנייטרלית. פינלנד ושוודיה בדרך לנאט"ו. אסטוניה הקטנה מתחמשת, בלטביה יש כנס של 19 מדינות משתמשות בטילי 'ספייק' תוצרת ישראל, ופולין הולכת ונהפכת לחזית צבאית רוויית טנקים, תותחים ומטוסים, כה קרוב לגבול הרוסי.
ביידן שולח לסעודיה ולאמירויות וטילי פטריוט והגנ"א THAAD. גם לישראל יש תכניות רכש שתוך כמה שנים ישנו את פניו של חיל האוויר.
ארה״ב לא רוצה להלחם
היכן כל זה מעמיד אותנו, בישראל. אנו מבחינים בדמיון מסוים בדפוסי ההתנהגות והתגובות של צה"ל ושל ארה"ב לאירועי טרור. משקיעים משאבים עצומים בפגיעה בספיחי טרור ונמנעים מנקיטת אמצעים צבאיים נחושים לחיסול מקורות הטרור, הארגונים, אנשיהם וכלי נשקם.
השבוע ביצעו כלי טיס אמריקניים בלתי מאויישים מבצעים מוצלחים לחיסול מנהיג אל קאידה ובכיר בדאעש שהסתתרו שנים, אותרו וחוסלו. מבצעים "יפים", אך לא ראינו כטמ"מים אמריקניים תוקפים טנקים רוסיים שנכנסו לאוקראינה כדי לבלום מלחמה מיותרת ומדממת.
יש לארה"ב סיבות טובות לא להיכנס למלחמה. אבל עובדה, ההתנהלות האמריקנית אינה דומה היום לזו של שתי מלחמות עולם, קוריאה, וויטנאם ועוד. כך כלפי איראן: הבטחות ושאיפה להסכם-של-נייר. האסטרטגיה ומדיניות הביטחון הלאומי של ארה"ב מדברות יותר סינית ורוסית מאשר פרסית.
ישראל מפחדת מפעיל טרור אחד
ואצלנו בבית: בפעולה צבאית מוצלחת בהחלט בג'נין נעצרו השבוע בכיר בג'יהאד המוסלמי באסם א-סעד ואנשיו. מבצע "יפה", אך מדינת ישראל נמנעת ממבצעים צבאיים שיחסלו ארגוני טרור מצפון ומדרום, המאיימים עליה, על עריה ועל ביטחון תושביה.
ברור שיש למדינה סיבות טובות להימנע מחיסול הטרור ממש, אבל עובדה קצת מדאיגה מתרחשת השבוע. בעקבות מעצרו של בכיר אחד בג'יהאד המוסלמי נכנסה מדינה שלמה לבהלה ולחששות. נסגרו כבישי העוטף, נסגר חוף ים, נעצרה תנועת הרכבות בין אשקלון לשדרות, נסגר מעבר ארז. משפחות יושבות בבית. כל זה בגלל מעצר פעיל אחד של ארגון טרור?
חוששים מפגיעת טילי נ"ט בכלי רכב בכביש ישראל. מדוע הטילים לא הושמדו מזמן אלא נמצאים שם ומאיימים. מגלים מנהרה – מדוע מנהרה שנחפרה במשך שבועות וחדשים היתה שם ולא הושמדה לפני ש"התגלתה".
יתכן שהתשובה היא בכך שאנו מנהלים מב"מ, מלחמה שבין המלחמות. אבל אולי גדולים מידי הרווחים שבין מלחמה למלחמה, בין מבצע למבצע, בצפון ובדרום.
כך נוצר איום טילים מהרצועה על כביש מרכזי בדרום מדינת ישראל שבו נוסעים יום יום אלפי אזרחים ישראלים בתחושת ביטחון, עד שסוגרים להם את הכביש וגם את הרכבת בגלל מה שקרה בלילה בג'נין.
