פרשנות | הליך מינוי רמטכ״ל צה״ל רצוי שיהיה מנותק משיקולים פוליטיים
רמטכ״ל צה״ל הוא התפקיד החשוב ביותר בשימור וביצור ביטחון ישראל. נדרש שינוי בדרך בה ממנים
ד"ר עופר ישראלי
| 27/06/2022
צילום: דובר צה״ל
רמטכ״ל צה״ל הוא התפקיד החשוב ביותר בשימור וביצור ביטחון ישראל. הסערה הפוליטית המתרגשת עלינו בימים אלו והניסיונות—ככל הנראה עקרים של שר הביטחון בני גנץ למנות את הרמטכ״ל הבא של צה״ל, עוד לפני פיזור ממשלת בנט-לפיד—מדגישים את הצורך בשינוי תהליך בחירת המועמד המיטבי לתפקיד.
נדרש תהליך שיהיה מנותק מהמצב הפוליטי ולא יושפע ממנו, אך גם יטייב את הבחירה. עיקרי השינוי המוצע יוצגו להלן.
הרמטכ״ל ימונה לתקופה קצובה וקבועה של חמש שנים, וזאת כדי שתהיה לו את היכולת לפתח תוכנית חומש מקיפה ולהספיק ליישמה בהצלחה. תהליך המינוי יהיה באחריותה של וועדה מקצועית בראשות שופט בית המשפט העליון והיא תכלול מלבדו מספר בכירים נוספים, בתוכם: שר הביטחון, יו״ר וועדת חוץ וביטחון, נציג/ת האופוזיציה, הרמטכ״ל המכהן, רמטכ״ל בדימוס ומומחה/ית מהאקדמיה לעולם הצבאי.
הוועדה תתכנס בתחילת השנה החמישית והאחרונה לתקופת שירותו של הרמטכ״ל המכהן ותספק את החלטתה בתוך שישה חודשים, זאת אומרת חצי שנה לפני מועד סיום תפקידו. הוועדה תבחר את הטוב מבין שני סגני הרמטכ״ל המכהנים, ולפיכך תהליך הבדיקה יהיה יסודי ומעמיק ולא יעסוק בבחינה של קצינים בכירים אחרים שאינם מועמדים לתפקיד.
עם בחירת הרמטכ״ל הבא, הוא ייכנס לתהליך חפיפה מקיף של חצי שנה עם זה המכהן, ובסופו הוא ימונה למפקד הצבא. בשלב זה גם ימונו על ידי הרמטכ״ל ושר הביטחון שני סגני רמטכ״ל חדשים מתוך קאדר מפקדי הזרועות מהסבבים האחרונים, מה שיגדיל את מספר המועמדים האיכותיים. סגני הרמטכ״ל יהיו אמונים בנפרד על בניין הכוח והפעלתו.
במהלך תקופת כהונתם תבוצע ביניהם הצרחה בתפקיד, וכך יהיו בידי וועדת המינוי המקצועית מירב הנתונים לקביעת זהות המועמד המתאים מבין השניים לתפקיד הבכיר ביותר—הרמטכ״ל.
סגני הרמטכ״ל יקבלו תקן קצונה בכיר חדש שיעמוד בין דרגת רב-אלוף, הרמטכ״ל, ודרגת אלוף, המשמשת את סגני הרמטכ״ל ואלופי המטכ״ל כיום. צה״ל, כארגון צבאי המקדש היררכיה פיקודית, מחויב לבצע הבחנה זו כדי להצליח במילוי תפקידו.
מסלול הכשרתם של סגני הרמטכ״ל לתפקיד יכלול פיקוד על אחת משלושת זרועות הצבא—היבשה, האוויר, או הים—ומהם ייבחרו שני סגני הרמטכ״ל, שאחד מהם, כאמור, ימונה לבסוף לתפקיד הרמטכ״ל; כך גם תיפתר הבעייתיות המובנית שבה הרמטכ״ל הוא המפקד הכללי של הצבא ובמקביל משמש כמפקדו בפועל של צבא היבשה.
זאת אומרת, שבכל מצב נתון יפעלו שני סגנים מזרועות שונות ולא רק מזרוע היבשה—בניגוד לכל המקרים עד היום, מלבד זה של דן חלוץ.
כדי להתמנות למפקד זרוע היבשה יצטרך המועמד לעבור את המסלול הקרבי המקובל וכן תפקידי מח״ט של אחת מהחטיבות הלוחמות, מפקד אוגדה ואלוף אחד הפיקודים; זרוע הים מאפשרת גם היום לעומד בראשה להתנסות בעשייה הצבאית הקרבית הן כמפקד שייטת 13 והן ביציאה ל׳צבא הירוק׳ ופיקוד על חטיבות ואף פיקודים, דוגמת יואב גלנט, אשר נבנה היטב לרמטכ״לות, אף שלבסוף נמנע ממנו התפקיד.
המבקש לעמוד בראש זרוע האוויר יידרש לפקד על פיקוד העומק של צה״ל—שיוכפף אל זרוע האוויר (את התימוכין המבצעי לכך פירטתי במקום אחר)—וכך יצבור גם הוא את הניסיון ההכרחי בעולם היבשה.
כדי לפקד על אחת משלושת הזרועות יידרשו המועמדים למלא תפקיד בכיר נוסף באחת משתי הזרועות האחרות, ושני תפקידי אלוף נוספים—סייבר או מודיעין ותפקיד אלוף נוסף במטכ״ל.
מגוון תחומי העשייה וההתמחות המוצעים יכשירו מועמדים איכותיים שיהיו בשלים לשמש כמפקדי אחת משלושת זרועות הצבא, מהם ייבחרו שני סגני הרמטכ״ל, שמהם כאמור, ייבחר בסופו של דבר המפקד העליון של הצבא—הרמטכ״ל.
השינוי המבני המוצע מצריך אומץ מנהיגותי וראייה ארוכת-טווח. בחירת הרמטכ״ל הבא, במקביל לכינונה של ממשלה חדשה, הם הזדמנות טובה להקמת וועדה מקצועית שתשב על המדוכה בשנים הקרובות ותציג את מסקנותיה לאופן המיטבי לבחירת רמטכ״ל צה״ל.
מסקנותיה יוכלו להיות מיושמים עם כניסתו של הרמטכ״ל הבא לתפקיד, בעוד כארבע שנים. כיווני החשיבה שהוצגו במסמך זה אינם מחייבים כמובן; עם זאת הם עשויים לשמש זרז לכינונה של הוועדה למינוי רמטכ״ל צה״ל או כבסיס לתחילת עבודתה.
רמטכ״ל צה״ל הוא התפקיד החשוב ביותר בשימור וביצור ביטחון ישראל. נדרש שינוי בדרך בה ממנים
צילום: דובר צה״ל
רמטכ״ל צה״ל הוא התפקיד החשוב ביותר בשימור וביצור ביטחון ישראל. הסערה הפוליטית המתרגשת עלינו בימים אלו והניסיונות—ככל הנראה עקרים של שר הביטחון בני גנץ למנות את הרמטכ״ל הבא של צה״ל, עוד לפני פיזור ממשלת בנט-לפיד—מדגישים את הצורך בשינוי תהליך בחירת המועמד המיטבי לתפקיד.
נדרש תהליך שיהיה מנותק מהמצב הפוליטי ולא יושפע ממנו, אך גם יטייב את הבחירה. עיקרי השינוי המוצע יוצגו להלן.
הרמטכ״ל ימונה לתקופה קצובה וקבועה של חמש שנים, וזאת כדי שתהיה לו את היכולת לפתח תוכנית חומש מקיפה ולהספיק ליישמה בהצלחה. תהליך המינוי יהיה באחריותה של וועדה מקצועית בראשות שופט בית המשפט העליון והיא תכלול מלבדו מספר בכירים נוספים, בתוכם: שר הביטחון, יו״ר וועדת חוץ וביטחון, נציג/ת האופוזיציה, הרמטכ״ל המכהן, רמטכ״ל בדימוס ומומחה/ית מהאקדמיה לעולם הצבאי.
הוועדה תתכנס בתחילת השנה החמישית והאחרונה לתקופת שירותו של הרמטכ״ל המכהן ותספק את החלטתה בתוך שישה חודשים, זאת אומרת חצי שנה לפני מועד סיום תפקידו. הוועדה תבחר את הטוב מבין שני סגני הרמטכ״ל המכהנים, ולפיכך תהליך הבדיקה יהיה יסודי ומעמיק ולא יעסוק בבחינה של קצינים בכירים אחרים שאינם מועמדים לתפקיד.
עם בחירת הרמטכ״ל הבא, הוא ייכנס לתהליך חפיפה מקיף של חצי שנה עם זה המכהן, ובסופו הוא ימונה למפקד הצבא. בשלב זה גם ימונו על ידי הרמטכ״ל ושר הביטחון שני סגני רמטכ״ל חדשים מתוך קאדר מפקדי הזרועות מהסבבים האחרונים, מה שיגדיל את מספר המועמדים האיכותיים. סגני הרמטכ״ל יהיו אמונים בנפרד על בניין הכוח והפעלתו.
במהלך תקופת כהונתם תבוצע ביניהם הצרחה בתפקיד, וכך יהיו בידי וועדת המינוי המקצועית מירב הנתונים לקביעת זהות המועמד המתאים מבין השניים לתפקיד הבכיר ביותר—הרמטכ״ל.
סגני הרמטכ״ל יקבלו תקן קצונה בכיר חדש שיעמוד בין דרגת רב-אלוף, הרמטכ״ל, ודרגת אלוף, המשמשת את סגני הרמטכ״ל ואלופי המטכ״ל כיום. צה״ל, כארגון צבאי המקדש היררכיה פיקודית, מחויב לבצע הבחנה זו כדי להצליח במילוי תפקידו.
מסלול הכשרתם של סגני הרמטכ״ל לתפקיד יכלול פיקוד על אחת משלושת זרועות הצבא—היבשה, האוויר, או הים—ומהם ייבחרו שני סגני הרמטכ״ל, שאחד מהם, כאמור, ימונה לבסוף לתפקיד הרמטכ״ל; כך גם תיפתר הבעייתיות המובנית שבה הרמטכ״ל הוא המפקד הכללי של הצבא ובמקביל משמש כמפקדו בפועל של צבא היבשה.
זאת אומרת, שבכל מצב נתון יפעלו שני סגנים מזרועות שונות ולא רק מזרוע היבשה—בניגוד לכל המקרים עד היום, מלבד זה של דן חלוץ.
כדי להתמנות למפקד זרוע היבשה יצטרך המועמד לעבור את המסלול הקרבי המקובל וכן תפקידי מח״ט של אחת מהחטיבות הלוחמות, מפקד אוגדה ואלוף אחד הפיקודים; זרוע הים מאפשרת גם היום לעומד בראשה להתנסות בעשייה הצבאית הקרבית הן כמפקד שייטת 13 והן ביציאה ל׳צבא הירוק׳ ופיקוד על חטיבות ואף פיקודים, דוגמת יואב גלנט, אשר נבנה היטב לרמטכ״לות, אף שלבסוף נמנע ממנו התפקיד.
המבקש לעמוד בראש זרוע האוויר יידרש לפקד על פיקוד העומק של צה״ל—שיוכפף אל זרוע האוויר (את התימוכין המבצעי לכך פירטתי במקום אחר)—וכך יצבור גם הוא את הניסיון ההכרחי בעולם היבשה.
כדי לפקד על אחת משלושת הזרועות יידרשו המועמדים למלא תפקיד בכיר נוסף באחת משתי הזרועות האחרות, ושני תפקידי אלוף נוספים—סייבר או מודיעין ותפקיד אלוף נוסף במטכ״ל.
מגוון תחומי העשייה וההתמחות המוצעים יכשירו מועמדים איכותיים שיהיו בשלים לשמש כמפקדי אחת משלושת זרועות הצבא, מהם ייבחרו שני סגני הרמטכ״ל, שמהם כאמור, ייבחר בסופו של דבר המפקד העליון של הצבא—הרמטכ״ל.
השינוי המבני המוצע מצריך אומץ מנהיגותי וראייה ארוכת-טווח. בחירת הרמטכ״ל הבא, במקביל לכינונה של ממשלה חדשה, הם הזדמנות טובה להקמת וועדה מקצועית שתשב על המדוכה בשנים הקרובות ותציג את מסקנותיה לאופן המיטבי לבחירת רמטכ״ל צה״ל.
מסקנותיה יוכלו להיות מיושמים עם כניסתו של הרמטכ״ל הבא לתפקיד, בעוד כארבע שנים. כיווני החשיבה שהוצגו במסמך זה אינם מחייבים כמובן; עם זאת הם עשויים לשמש זרז לכינונה של הוועדה למינוי רמטכ״ל צה״ל או כבסיס לתחילת עבודתה.
