דעה | שוב בחירות. ושוב אמון הציבור במערכת ובמנהיגים צולל
חמש מערכות בחירות תוך ארבע שנים זו מחלה. משהו בפוליטיקה בישראלית חולה. פלא שהאזרחים מאבדים אמון במנהיגים ובמערכת, אלו שאמורים לדאוג להם?
דן ארקין
| 23/06/2022
מאת Hanay - נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=102146659
חמש מערכות בחירות תוך ארבע שנים זו מחלה. משהו בפוליטיקה בישראלית חולה, לא בריא. כנראה משהו פגום בשיטת הבחירות בישראל. שיטה שבה ארבע פעמים לא עלה בידי ראש ממשלה פופולרי, שעמד בראש המפלגה הגדולה, להקים קואליציה וממשלה ללא שותפים, משהו בה לא עובד.
ואז נעשה ניסיון היפוך חסר תקדים: קואליציית-כוורת בת שמונה מפלגות, רחוקות בהשקפות עולמן, אבל עם המון רצון טוב. ממשלת שינוי. אקספרימנט מרתק שקצר הצלחות למרות ההרכב האנושי-מפלגתי הססגוני והקוטבי. שלושה נתנו יד להכשלת הניסוי, והנה החל מהשבוע הממשלה הזאת בדרך הביתה ועם ישראל ינהר לבחירות.
אבל רגע – היא עוד לא הולכת. אנו נידונים לארבעה חודשי מערכת בחירות, שתהיה אכזרית ומלוכלכת מאי-פעם, ואחריה עוד שבועות יחלפו עד שתורכב ממשלה בישראל שתצטלם בבית הנשיא.
בישראל מחצית שנה של ממשלת מעבר היא כמו נצח. בעוד הח"כים ישחו במים העכורים של השמצות, האשמות-שווא, פייק ניוז וסרטוני בחירות, העולם ימשיך בשלו.
חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון, איראן בסרקזות האורניום, יוקר מחייה, אולי מחאת אוהלים חדשה לא על קוטג' אלא על יוקר דיור, פקקי ענק בכבישי ישראל. תל אביב סתומה בגלל רכבת שצריכה היתה להיבנות לפני 20 שנה, שביתות מורים ותחבורה ועובדי רכבת ועוד.
מה יהיה לנו ומה לא יהיה לנו בממשלת מעבר
ה'ראש' יתחלפו: ראש ממשלת המעבר ושר החוץ יאיר לפיד, ראש הממשלה החלופי נפתלי בנט. השרים ימשיכו למלא את תפקידיהם. שר הביטחון החליט להחליט בקרוב מי יהיה רמטכ"ל צה"ל החדש. אפילו נרמז מי מועמד מוביל. אך האם המינוי ייצא לפועל בממשלת המעבר או שכהונת רא"ל כוכבי תתארך. התשובה אצל היועמ"שית.
בימי מעבר יכולה הממשלה לבצע מדיניות ביטחון טקטית, אך לא אסטרטגית. צה"ל ימשיך להגיב על ירי רקטה מעזה, ולהתנחם בכך שלא חמאס שיגר אלא 'ארגון סורר'. ממשלת מעבר לא תעשה צעדים לתחילת פתרון כולל לבעיית החמאס והטרור ברצועת עזה. בדיוק כך בגזרה הצפונית מול חיזבאללה, שם תשמח הממשלה שהשקט ימשיך להישמר.
שום דבר לא תעשה ממשלת מעבר לפתרון הבעיה הפלשתינית. לא מדינה אחת ולא שתים. צה"ל ושב"כ ימשיכו במאמצים למנוע פיגועים וטרור, והמוסד ימשיך במבצעי הסיכול והאיסוף ברחבי תבל למניעת טרור. האישורים יבואו מלשכתו או ביתו הפרטי באישון לילה של יאיר לפיד.
מותר לאחל הצלחה ללפיד במבחן הגדול הראשון שלו בביקורו של נשיא ארה"ב, בו יידונו רעיונות ברית ההגנה האזורית ונרמול מסויים עם סעודיה. אבל – ראש ממשלת מעבר.
אמון הציבור
הבסיס לפעולתה והצלחתה של כל ממשלה, ובהרכב מפלגתי כלשהו, הוא אמון הציבור. לא הגענו למצב שבו לאזרח הישראלי הממוצע יש אמון מלא במערכת השלטון שלו, במדינה ובמוסדותיה.
כוונתנו לדרגת אמון כזו שבה יוכל ישראלי לומר: 'לא הצבעתי בעד הממשלה הזו ובעד ראש הממשלה הזה, אבל הם נבחרו, ומעתה זו הממשלה שלנו, זה ראש הממשלה שלנו'. אנו רחוקים מאוד מסגנון כזה ויותר קרובים לביטויי משטמה, זלזול וביטול, שנאה בין הפלגים והאישים.
שתי סצנות השבוע בנושא אמון הציבור: תושבת נתיב העשרה שואלת כתב טלוויזיה 'איזו מדינה בעולם היתה מסכימה שפחות ממאה מטרים מביתי תתנוסס לה עמדת חמאס גבוהה שמשקיפה אל תוך סלון ביתי'. סצנה שנייה: ישראלים מסתתרים בחדרם במלון באיסטנבול מפחד חוליית הטרור האיראנית.
לתושבת נתיב העשרה עתירת ניסיון הטרור מעזה, אין בדל של אמון שממשלה בישראל תשים קץ למצב הבלתי נורמלי שבו היא חיה. זוג הישראלים שמסתתר בחדר המלון באיסטנבול אחוז פחד, אך לא נמנע מלצאת לחופשה בטורקיה חרף אזהרות המסע וההתרעות.
חוסר האמון בממסד הוא לא רק מפלגתי. הוא עמוק יותר ומקיף ציבורים רבים, כולל מתנגדי החיסונים בתקופת הקורונה. מפגינים ליד ביתה של הרופאה הבכירה שממליצה להתחסן, מטרידים את ילדיה כי היא מייצגת את הממסד הרפואי.
ממריאים בשמחה ובששון לאיסטנבול כי אין אמון אמיתי שאולי כדאי להקשיב להתרעה חמורה של המדינה ולהישאר בבית. למה להאמין להודעות צה"ל בדבר השמדת עמדת חמאס על גבול הרצועה אם העמדה חיה וקיימת וכלל לא נהרסה כליל.
למה יאמין אזרח בניקיון כפים, ביושר ובתבונת מנהיגים, כאשר בתי הכלא אירחו בתאיהם נשיא, ראש ממשלה ושרים. להבדיל, ראש ממשלה לשעבר חשוד בשוחד שהתייצב בבקרים למשפטו בבית המשפט בירושלים בעודו מכהן כראש ממשלה.
מה מידת האמון שירכוש האזרח בחברי הכנסת שלו שאינם מסוגלים להעביר חוק שיאסור על חשוד בפלילים לכהן כראש ממשלה. מי בכלל יכול להטיל ספק בנחיצותו של חוק כזה. האם אין זה מובן מאליו שחשוד בפלילים לא יהיה ראש ממשלה? אוי למדינה שזקוקה לחוק כזה.
פייק ניוז
איך ירכוש תלמיד תיכון, שעוד מעט מתגייס לצה"ל, אמון בהנהגה שמובילה אותו במסלול חייו כאזרח, כשהוא רואה ח"כ שמבטיח 'לשבור את העצמות של השמאל', או מאיימים על בית המשפט העליון ב-D9, או שולפים מבור תחתיות דברי בלע, עלבונות, שקרים, נאצות והאשמות שווא הדדיות, וכל זה במליאת כנסת ישראל.
מה עוד ראה השנה תלמיד אזרחות: ממשלה אחת הפסידה בארבע מערכות בחירות. נבחרה ממשלה אחרת, שונה, ממשלת ניסוי. נכון, לא לרוחה של האופוזיציה. אך במשך שנה שלמה לא העניקה האופוזיציה לממשלה החוקית שניה אחת של חסד.
רק שיסוי, הפצת פייק ניוז אישיים ומפלגתיים, עידוד עריקים, כינויי גנאי 'נוכלים' וחזרה בלתי נפסקת על "הממשלה הרעה הלא חוקית הזאת", חזרה של אלפי פעמים עד שיש מי שעלול להאמין לסגנון תעמולה כזה, שמזכיר נשכחות.
מדוע להתייחס באמון למדינה שפוליטיקאים בכירים בצמרתה, בכירים ביותר, אינם חדלים לתקוף את המוסדות הבסיסיים ביותר להם נזקק אזרח במדינתו – נגד הפרקליטות, נגד המשטרה חוקריה ומפקדיה, נגד בתי המשפט, ובעיקר נגד בית המשפט העליון, נגד המערכת המשפטית כולה ה'רקובה' וה'מושחתת'. נגד מי לא. במי עוד נשאר להאמין.
מה הפלא שישראלים "שמים פס" על אזהרת מסע של המדינה. 4,000 איש ביום אחד המריאו השבוע לאיסטנבול במעין שילוב ישראלי אופייני של התרסה נגד הממשלה והממסד ו"לי זה לא יקרה", "יהיה בסדר". העיקר הכל אחלה וסבבה.
חמש מערכות בחירות תוך ארבע שנים זו מחלה. משהו בפוליטיקה בישראלית חולה. פלא שהאזרחים מאבדים אמון במנהיגים ובמערכת, אלו שאמורים לדאוג להם?
מאת Hanay - נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=102146659
חמש מערכות בחירות תוך ארבע שנים זו מחלה. משהו בפוליטיקה בישראלית חולה, לא בריא. כנראה משהו פגום בשיטת הבחירות בישראל. שיטה שבה ארבע פעמים לא עלה בידי ראש ממשלה פופולרי, שעמד בראש המפלגה הגדולה, להקים קואליציה וממשלה ללא שותפים, משהו בה לא עובד.
ואז נעשה ניסיון היפוך חסר תקדים: קואליציית-כוורת בת שמונה מפלגות, רחוקות בהשקפות עולמן, אבל עם המון רצון טוב. ממשלת שינוי. אקספרימנט מרתק שקצר הצלחות למרות ההרכב האנושי-מפלגתי הססגוני והקוטבי. שלושה נתנו יד להכשלת הניסוי, והנה החל מהשבוע הממשלה הזאת בדרך הביתה ועם ישראל ינהר לבחירות.
אבל רגע – היא עוד לא הולכת. אנו נידונים לארבעה חודשי מערכת בחירות, שתהיה אכזרית ומלוכלכת מאי-פעם, ואחריה עוד שבועות יחלפו עד שתורכב ממשלה בישראל שתצטלם בבית הנשיא.
בישראל מחצית שנה של ממשלת מעבר היא כמו נצח. בעוד הח"כים ישחו במים העכורים של השמצות, האשמות-שווא, פייק ניוז וסרטוני בחירות, העולם ימשיך בשלו.
חמאס בדרום וחיזבאללה בצפון, איראן בסרקזות האורניום, יוקר מחייה, אולי מחאת אוהלים חדשה לא על קוטג' אלא על יוקר דיור, פקקי ענק בכבישי ישראל. תל אביב סתומה בגלל רכבת שצריכה היתה להיבנות לפני 20 שנה, שביתות מורים ותחבורה ועובדי רכבת ועוד.
מה יהיה לנו ומה לא יהיה לנו בממשלת מעבר
ה'ראש' יתחלפו: ראש ממשלת המעבר ושר החוץ יאיר לפיד, ראש הממשלה החלופי נפתלי בנט. השרים ימשיכו למלא את תפקידיהם. שר הביטחון החליט להחליט בקרוב מי יהיה רמטכ"ל צה"ל החדש. אפילו נרמז מי מועמד מוביל. אך האם המינוי ייצא לפועל בממשלת המעבר או שכהונת רא"ל כוכבי תתארך. התשובה אצל היועמ"שית.
בימי מעבר יכולה הממשלה לבצע מדיניות ביטחון טקטית, אך לא אסטרטגית. צה"ל ימשיך להגיב על ירי רקטה מעזה, ולהתנחם בכך שלא חמאס שיגר אלא 'ארגון סורר'. ממשלת מעבר לא תעשה צעדים לתחילת פתרון כולל לבעיית החמאס והטרור ברצועת עזה. בדיוק כך בגזרה הצפונית מול חיזבאללה, שם תשמח הממשלה שהשקט ימשיך להישמר.
שום דבר לא תעשה ממשלת מעבר לפתרון הבעיה הפלשתינית. לא מדינה אחת ולא שתים. צה"ל ושב"כ ימשיכו במאמצים למנוע פיגועים וטרור, והמוסד ימשיך במבצעי הסיכול והאיסוף ברחבי תבל למניעת טרור. האישורים יבואו מלשכתו או ביתו הפרטי באישון לילה של יאיר לפיד.
מותר לאחל הצלחה ללפיד במבחן הגדול הראשון שלו בביקורו של נשיא ארה"ב, בו יידונו רעיונות ברית ההגנה האזורית ונרמול מסויים עם סעודיה. אבל – ראש ממשלת מעבר.
אמון הציבור
הבסיס לפעולתה והצלחתה של כל ממשלה, ובהרכב מפלגתי כלשהו, הוא אמון הציבור. לא הגענו למצב שבו לאזרח הישראלי הממוצע יש אמון מלא במערכת השלטון שלו, במדינה ובמוסדותיה.
כוונתנו לדרגת אמון כזו שבה יוכל ישראלי לומר: 'לא הצבעתי בעד הממשלה הזו ובעד ראש הממשלה הזה, אבל הם נבחרו, ומעתה זו הממשלה שלנו, זה ראש הממשלה שלנו'. אנו רחוקים מאוד מסגנון כזה ויותר קרובים לביטויי משטמה, זלזול וביטול, שנאה בין הפלגים והאישים.
שתי סצנות השבוע בנושא אמון הציבור: תושבת נתיב העשרה שואלת כתב טלוויזיה 'איזו מדינה בעולם היתה מסכימה שפחות ממאה מטרים מביתי תתנוסס לה עמדת חמאס גבוהה שמשקיפה אל תוך סלון ביתי'. סצנה שנייה: ישראלים מסתתרים בחדרם במלון באיסטנבול מפחד חוליית הטרור האיראנית.
לתושבת נתיב העשרה עתירת ניסיון הטרור מעזה, אין בדל של אמון שממשלה בישראל תשים קץ למצב הבלתי נורמלי שבו היא חיה. זוג הישראלים שמסתתר בחדר המלון באיסטנבול אחוז פחד, אך לא נמנע מלצאת לחופשה בטורקיה חרף אזהרות המסע וההתרעות.
חוסר האמון בממסד הוא לא רק מפלגתי. הוא עמוק יותר ומקיף ציבורים רבים, כולל מתנגדי החיסונים בתקופת הקורונה. מפגינים ליד ביתה של הרופאה הבכירה שממליצה להתחסן, מטרידים את ילדיה כי היא מייצגת את הממסד הרפואי.
ממריאים בשמחה ובששון לאיסטנבול כי אין אמון אמיתי שאולי כדאי להקשיב להתרעה חמורה של המדינה ולהישאר בבית. למה להאמין להודעות צה"ל בדבר השמדת עמדת חמאס על גבול הרצועה אם העמדה חיה וקיימת וכלל לא נהרסה כליל.
למה יאמין אזרח בניקיון כפים, ביושר ובתבונת מנהיגים, כאשר בתי הכלא אירחו בתאיהם נשיא, ראש ממשלה ושרים. להבדיל, ראש ממשלה לשעבר חשוד בשוחד שהתייצב בבקרים למשפטו בבית המשפט בירושלים בעודו מכהן כראש ממשלה.
מה מידת האמון שירכוש האזרח בחברי הכנסת שלו שאינם מסוגלים להעביר חוק שיאסור על חשוד בפלילים לכהן כראש ממשלה. מי בכלל יכול להטיל ספק בנחיצותו של חוק כזה. האם אין זה מובן מאליו שחשוד בפלילים לא יהיה ראש ממשלה? אוי למדינה שזקוקה לחוק כזה.
פייק ניוז
איך ירכוש תלמיד תיכון, שעוד מעט מתגייס לצה"ל, אמון בהנהגה שמובילה אותו במסלול חייו כאזרח, כשהוא רואה ח"כ שמבטיח 'לשבור את העצמות של השמאל', או מאיימים על בית המשפט העליון ב-D9, או שולפים מבור תחתיות דברי בלע, עלבונות, שקרים, נאצות והאשמות שווא הדדיות, וכל זה במליאת כנסת ישראל.
מה עוד ראה השנה תלמיד אזרחות: ממשלה אחת הפסידה בארבע מערכות בחירות. נבחרה ממשלה אחרת, שונה, ממשלת ניסוי. נכון, לא לרוחה של האופוזיציה. אך במשך שנה שלמה לא העניקה האופוזיציה לממשלה החוקית שניה אחת של חסד.
רק שיסוי, הפצת פייק ניוז אישיים ומפלגתיים, עידוד עריקים, כינויי גנאי 'נוכלים' וחזרה בלתי נפסקת על "הממשלה הרעה הלא חוקית הזאת", חזרה של אלפי פעמים עד שיש מי שעלול להאמין לסגנון תעמולה כזה, שמזכיר נשכחות.
מדוע להתייחס באמון למדינה שפוליטיקאים בכירים בצמרתה, בכירים ביותר, אינם חדלים לתקוף את המוסדות הבסיסיים ביותר להם נזקק אזרח במדינתו – נגד הפרקליטות, נגד המשטרה חוקריה ומפקדיה, נגד בתי המשפט, ובעיקר נגד בית המשפט העליון, נגד המערכת המשפטית כולה ה'רקובה' וה'מושחתת'. נגד מי לא. במי עוד נשאר להאמין.
מה הפלא שישראלים "שמים פס" על אזהרת מסע של המדינה. 4,000 איש ביום אחד המריאו השבוע לאיסטנבול במעין שילוב ישראלי אופייני של התרסה נגד הממשלה והממסד ו"לי זה לא יקרה", "יהיה בסדר". העיקר הכל אחלה וסבבה.
