תמצית על ניצחון וכשלים במלחמת יום הכיפורים – גרסה עדכנית

אבירם ברקאי, פתאום היתה מלחמה – שבת 6 באוקטובר 1973, כנרת זמורה – מוצאים לאור, 2022
 

תמצית על ניצחון וכשלים במלחמת יום הכיפורים – גרסה עדכנית

באדיבות הוצאת כנרת זמורה

בחמש עשרה השנים האחרונות שקע ברקאי בפרוטוקולים, צלל לנבכי הארכיונים, ניהל שיחות ארוכות עם מאות לוחמים, מפקדים וחוקרי מודיעין על מלחמת יום הכיפורים.  הוא פרסם חמישה ספרים על מלחמה זו ועתה, בסיום תהליך רגשי סוחף כפי שהוא מגדיר, הוציא לאור את פתאום הייתה מלחמה, סיפורה של יממה אחת, שבת, יום כיפור, אוקטובר 1973. 

יש בספר ניסיון היסטורי נועז – לתאר מה קרה ובעצם מה צריך היה לעשות. לכאורה, זה המרשם הבדוק ל"מה היה קורה אילו...", נוסחה של היסטוריה משוחזרת לפי מיטב הדמיון של המחבר.

אבל, יש לומר בהערכה רבה, התוצאה של ברקאי מרתקת: הוא מעלה שאלות על בסיס תמונת המציאות, נותן תשובות הנראות לו ומסכם את סדרת ההחמצות. הספר מרכז את תמונת המצב לפני הפתיחה באש בשתי החזיתות המצרית והסורית, באמ"ן, במוסד, בחיל האוויר ובמערכות קבלת ההחלטות המבצעיות במטה הכללי ובפיקודים. הוא לא מוותר גם על התייחסות לנשיא סאדאת ולכבוד הערבי.

נקודת המוצא של ברקאי היא כי אם המפקדים הבכירים בצמרת הצבאית והמדינית בישראל היו מבינים ביום שבת את הסכנה הקיומית, שטומנת תמונת מצב האויב שהוצגה להם, סביר שכולם היו פועלים אחרת. הוא מסיק כי הם כנראה לא הבינו.

את ההסבר למה לא הבינו נותן ברקאי בתמציתיות על כל אחד מהגופים השותפים למלחמה. שאלה נכבדת בספר היא סוגיית ההרתעה – באיזו מידה היו המצרים והסורים נרתעים מלפתוח במלחמה אם היו יודעים כי ישראל מוכנה, וכי לא תתחולל כאן הפתעה.

משך שעות התנהלו דיונים בצמרת המדינית בארץ כדי לגבש עדכון לאמריקאים כדי להעביר מסרים למצרים ולסורים. המברק החיוני בעניין זה הגיע לאמריקאים, עקב תקלה חמורה אצלנו, רק שעה לפני הפתיחה באש. לברקאי יש ביקורת על ראש המוסד, זמיר, אשר בקש ליזום פרסום מצדנו על הכוונות הערביות, אך לא דחף לעשות זאת.

הסוגייה השנייה המתאימה, כמובן, לספר על יום כיפור היא ההתרעה שנכשלה, שהיא כולה באחריות אמ"ן. ברקאי כבר פרסם על כך ספרים ומאמרים. בפרק הקצר על עריצות מחשבתית ניתן משקל רב לאקלים התרבותי והארגוני בין 67 ו-73 לדור מפקדים 'קרנפים' שפחד להשמיע את דעתו.

דוגמה קיצונית מוזכרת בשמו של תא"ל יעקב שטרן, ראש מחלקת המבצעים במטכ"ל. לא מוזכר כאן המודיעין, המככב בספרים קודמים בהקשר לחוסר פתיחות לדעות אחרות. המפץ הגדול היה כמובן בכישלון ההתרעה – ההבטחה שהייתה כי אמ"ן יהיה מסוגל 'לתקוע בשופר' לכל הפחות 48 שעות לפני שעת ה-ש'.

ברקאי לא מסוגל להגיד היום האם ואיך ניתן היה לפרום את פקעת 'חשיבת היחד' של מחלקת מחקר ומערערים את תפיסת 'הקונצפציה'.

הספר מסתיים בהבעת תקווה – האם מה שקרה בין ראש השנה ויום הכיפורים 1973 הוא גזירה משמיים? האם ניתן לעקוף את פיתויי האמונה העיוורת ולדעת בשעת משבר לקרוא את התמונה הנכונה? חייבים להאמין כי לא אבדה התקווה.

לקראת שנת היובל למלחמה ב-2023 מהווה הספר הקדמה מצוינת תמציתית לעשרות (אם לא יותר!!) הפרסומים והאירועים שיתקיימו בשנה הבאה. זה ספר מצוין למפקדים של ימינו, אשר לא יצליחו לעכל את כל מה שנכתב על המלחמה ומבקשים להכיר בתמצית את הרקע למלחמה הקשה בתולדותינו.

הספר עוסק רק ברקע, לא בלחימה עצמה, שהייתה לאחר תנאי פתיחה נוראים ניצחון בצירוף מרשים של גבורה, מנהיגות, פיקוד ואומץ לב של מפקדים וחיילים מול אויב. הרשימה התמציתית של המקורות הכתובים בסוף הספר מגישה לקוראים חדשים ולחוקרים את ספרי הבסיס על התקופה. 

אולי יעניין אותך גם