פרשנות | כניסת אמל״ח ישראלי לאירופה תגדיל את פעילות הריגול הרוסי בישראל
ככל שצבאות אירופה יסתמכו על מערכות אמל״ח המפותחות בישראל, כך שירותי הביון הרוסיים יעמיקו את חדירתם לישראל במטרה להשיג מידע טכנו-ביטחוני אודות מערכות אלו. הגופים שאמורים למנוע מהם להצליח הם שב״כ ומלמ״ב
עמי רוחקס דומבה
| 06/03/2022
רונן בר, ראש השב״כ. האיש שאמון להתמודד גם עם מרגלים רוסיים. צילום: שב״כ
הפלישה הרוסית לאוקריאנה צפויה להגדיל, באופן משמעותי, את תקציבי הביטחון של אירופה בשנים הקרובות. מדינות שטרם משקיעות 2 אחוזי תל״ג, כפי שדורשת ברית נאט״ו, ככל הנראה יעשו זאת. המשמעות היא שחברות ישראליות, בין כאלו שכבר פעילות באירופה או כאלו שיפתחו פעילות חדשה, עתידות למכור מגוון סוגי אמל״ח שמטרתו לשמש נגד הצבא הרוסי. באם תהיה פלישה רוסית למדינות נאט״ו.
בעוד חלק מסוגי האמל״ח, כגון קסדות, שכפ״צים, נשק קל ועוד, אינם מהווים נשק אסטרטגי, סוגים אחרים כן. ביניהם, טילי נ״ט (מגוון מדינות רכשו ספייק), טילי שיוט (הוצעו לבריטניה), מערכות הגנה אווירית (פינלנד ובריטניה) ומערכות הגנה אקטיביות לטנקים ורק״מ (טנקים אמריקאים עם מעיל רוח וייתכן בעתיד גם טנקים גרמניים). אלו מערכות שיכולות להוות אתגר שאינו פשוט לצבא הרוסי.
ככאלו, הן מייצרות צי״ח למודיעין הרוסי. בין שמדובר בשירות ה-SVR (מקביל למוסד) או ל-GRU (מודיעין צבאי שעובד גם בחו״ל). מכאן, ככל שאמל״ח ישראלי, הנחשב מתקדם מסוגו בכל הוקטורים שצויינו, ימלא מחסני אמל״ח במדינות סובבות רוסיה, כך שירותי הביון הרוסיים צפויים להגביר פעילות בארץ. בעיקר מול התעשיות הביטחוניות. בין שמדובר בריגול אנושי (יומינט) או באמצעות סייבר (פריצה וגניבת מידע ממערכות מחשוב).
מטרת שירותי המודיעין הרוסיים תהיה לאסוף מידע טכני, ככל הניתן, על מערכות ישראליות הנמכרות לאירופה. מי המטרות לאיסוף? מי שאפשר. אנשי התעשיות בישראל, הלקוחות באירופה, סוחרי הנשק (מתווכי העסקאות), אישים במשרד הביטחון הישראלי, בני משפחה של כאלו הקרובים לפיתוח המוצרים. על פי מקורות גלויים, שירותי הביון הרוסיים אינם בוחלים בשיטות על מנת להשיג את חפצם.
ומה עם היחסים הקרובים בין פוטין לנתניהו ועכשיו עם בנט, ישראל פלוני? ובכן, בפשטות - רוסיה דואגת קודם כל לרוסיה. פגישות בין מנהיגים אינם בבחינת הסכם בלתי כתוב למניעת ריגול הדדית. אלו צירים מקבילים. הצבא הרוסי, כמו כל צבא, צריך לדאוג ללמוד את מערכות האמל״ח בהם הוא עתיד להפגש בשדה הקרב. בהקשר זה, גם חיבוקים בין פוטין לבנט לא ישנו כלום.
העליה הצפויה בריגול הרוסי הטכנו-ביטחוני בישראל תפול על כתפיהם של שני ארגונים. שב״כ, שאחראי על הנגד-ריגול בישראל. כלומר, לתפוס מרגלים זרים שפועלים בישראל. מלמ״ב, הממונה על הביטחון במערכת הביטחון והגוף שאחראי שסודות לא יזלגו מהתעשיות הביטחוניות. יש לזכור כי השפעת שני ארגונים אלו על לקוחות התעשייה הישראלית באירופה - מוגבלת מאד. כאשר המוצר מגיע ללקוח, שירות הביון המקומי אחראי לכך שמרגלים רוסיים לא יגיעו למידע טכני אודותיו.
זו אחת הסיבות שישראל, בדומה למדינות אחרות בעולם המייצרות מערכות אמל״ח, לא מוכרת לחו״ל את הגרסאות המשמשות את צה״ל (בעגה מקצועית, N-1 או N-2). כך, שאם מרגל רוסי יגיע לנתונים טכניים אודות טיל שיוט ישראלי אצל לקוח אירופאי, הנתונים יהיו תקפים חלקית לגבי הגרסאות שיש לצה״ל.
עם זאת, בחלק מהמערכות עולה שאלה עד כמה באמת ״עובדת״ שיטת N-1. במערכות הגנה אווירית או אקטיבית, הלקוח רוצה אותה אפקטיביות כמו בישראל. לכן הוא קונה מראש מוצר ישראל, בשל ׳טבילת האש׳ שהמוצר עבר בישראל וההוכחה לאפקטיביות. בניגוד למערכות שלא ראו שדה קרב, אלא רק שדה ניסויים.
לסיכום, הפלישה הרוסית לאוקראינה מהווה הזדמנות עסקית אדירה לתעשיות ביטחון ישראליות באירופה. עם זאת, שב״כ ומלמ״ב צריכים להתכונן לעלייה בפעולות הריגול הרוסי ככל שצבאות אירופה יסתמכו על מערכות ישראליות.
ככל שצבאות אירופה יסתמכו על מערכות אמל״ח המפותחות בישראל, כך שירותי הביון הרוסיים יעמיקו את חדירתם לישראל במטרה להשיג מידע טכנו-ביטחוני אודות מערכות אלו. הגופים שאמורים למנוע מהם להצליח הם שב״כ ומלמ״ב
רונן בר, ראש השב״כ. האיש שאמון להתמודד גם עם מרגלים רוסיים. צילום: שב״כ
הפלישה הרוסית לאוקריאנה צפויה להגדיל, באופן משמעותי, את תקציבי הביטחון של אירופה בשנים הקרובות. מדינות שטרם משקיעות 2 אחוזי תל״ג, כפי שדורשת ברית נאט״ו, ככל הנראה יעשו זאת. המשמעות היא שחברות ישראליות, בין כאלו שכבר פעילות באירופה או כאלו שיפתחו פעילות חדשה, עתידות למכור מגוון סוגי אמל״ח שמטרתו לשמש נגד הצבא הרוסי. באם תהיה פלישה רוסית למדינות נאט״ו.
בעוד חלק מסוגי האמל״ח, כגון קסדות, שכפ״צים, נשק קל ועוד, אינם מהווים נשק אסטרטגי, סוגים אחרים כן. ביניהם, טילי נ״ט (מגוון מדינות רכשו ספייק), טילי שיוט (הוצעו לבריטניה), מערכות הגנה אווירית (פינלנד ובריטניה) ומערכות הגנה אקטיביות לטנקים ורק״מ (טנקים אמריקאים עם מעיל רוח וייתכן בעתיד גם טנקים גרמניים). אלו מערכות שיכולות להוות אתגר שאינו פשוט לצבא הרוסי.
ככאלו, הן מייצרות צי״ח למודיעין הרוסי. בין שמדובר בשירות ה-SVR (מקביל למוסד) או ל-GRU (מודיעין צבאי שעובד גם בחו״ל). מכאן, ככל שאמל״ח ישראלי, הנחשב מתקדם מסוגו בכל הוקטורים שצויינו, ימלא מחסני אמל״ח במדינות סובבות רוסיה, כך שירותי הביון הרוסיים צפויים להגביר פעילות בארץ. בעיקר מול התעשיות הביטחוניות. בין שמדובר בריגול אנושי (יומינט) או באמצעות סייבר (פריצה וגניבת מידע ממערכות מחשוב).
מטרת שירותי המודיעין הרוסיים תהיה לאסוף מידע טכני, ככל הניתן, על מערכות ישראליות הנמכרות לאירופה. מי המטרות לאיסוף? מי שאפשר. אנשי התעשיות בישראל, הלקוחות באירופה, סוחרי הנשק (מתווכי העסקאות), אישים במשרד הביטחון הישראלי, בני משפחה של כאלו הקרובים לפיתוח המוצרים. על פי מקורות גלויים, שירותי הביון הרוסיים אינם בוחלים בשיטות על מנת להשיג את חפצם.
ומה עם היחסים הקרובים בין פוטין לנתניהו ועכשיו עם בנט, ישראל פלוני? ובכן, בפשטות - רוסיה דואגת קודם כל לרוסיה. פגישות בין מנהיגים אינם בבחינת הסכם בלתי כתוב למניעת ריגול הדדית. אלו צירים מקבילים. הצבא הרוסי, כמו כל צבא, צריך לדאוג ללמוד את מערכות האמל״ח בהם הוא עתיד להפגש בשדה הקרב. בהקשר זה, גם חיבוקים בין פוטין לבנט לא ישנו כלום.
העליה הצפויה בריגול הרוסי הטכנו-ביטחוני בישראל תפול על כתפיהם של שני ארגונים. שב״כ, שאחראי על הנגד-ריגול בישראל. כלומר, לתפוס מרגלים זרים שפועלים בישראל. מלמ״ב, הממונה על הביטחון במערכת הביטחון והגוף שאחראי שסודות לא יזלגו מהתעשיות הביטחוניות. יש לזכור כי השפעת שני ארגונים אלו על לקוחות התעשייה הישראלית באירופה - מוגבלת מאד. כאשר המוצר מגיע ללקוח, שירות הביון המקומי אחראי לכך שמרגלים רוסיים לא יגיעו למידע טכני אודותיו.
זו אחת הסיבות שישראל, בדומה למדינות אחרות בעולם המייצרות מערכות אמל״ח, לא מוכרת לחו״ל את הגרסאות המשמשות את צה״ל (בעגה מקצועית, N-1 או N-2). כך, שאם מרגל רוסי יגיע לנתונים טכניים אודות טיל שיוט ישראלי אצל לקוח אירופאי, הנתונים יהיו תקפים חלקית לגבי הגרסאות שיש לצה״ל.
עם זאת, בחלק מהמערכות עולה שאלה עד כמה באמת ״עובדת״ שיטת N-1. במערכות הגנה אווירית או אקטיבית, הלקוח רוצה אותה אפקטיביות כמו בישראל. לכן הוא קונה מראש מוצר ישראל, בשל ׳טבילת האש׳ שהמוצר עבר בישראל וההוכחה לאפקטיביות. בניגוד למערכות שלא ראו שדה קרב, אלא רק שדה ניסויים.
לסיכום, הפלישה הרוסית לאוקראינה מהווה הזדמנות עסקית אדירה לתעשיות ביטחון ישראליות באירופה. עם זאת, שב״כ ומלמ״ב צריכים להתכונן לעלייה בפעולות הריגול הרוסי ככל שצבאות אירופה יסתמכו על מערכות ישראליות.
