עמוס ירון - מפקד ואדם בצמתי הכרעה
אלוף מיל' עמוס ירון, רוח המפקד, הוצאת ידיעות ספרים, 2022
אפרים לפיד
| 28/02/2022
באדיבות הוצאת ידיעות ספרים
כל ספר חדש של זיכרונות של איש צבא בכיר הוא הזדמנות לרבים ללמוד לקח, תובנות, להתרשם מקבלת החלטות ולא אחת גם להיזכר באירועים משותפים ולהשוות את ההתרשמות של הבכיר עם התרשמותנו (נוסטלגיה, כבר אמרנו?).
עמוס ירון החליט להעלות את סיפור חייו על הכתב בפרספקטיבה ארוכת טווח מאז שסיים את השירות הצבאי והתפקידים האזרחיים. כך יש לו אמירות שאולי לא יכול היה לשתף בתפקידיו הממלכתיים.
כאן בספר לאחר כמעט יובל שנים יכול לכתוב, למשל, על הספק במינויו של גורודיש לאלוף פיקוד הדרום ולהגדיר את תפיסת ההגנה בסיני ב-73 כשגויה או לכעוס על קבלת החלטות תמוהות על צוללת שישית וספינות שטח עצומות שלא דרושות לנו, או לחשוב כי לא היתה סיבה להיגרר למלחמת לבנון השנייה בצורה כל כך חפוזה.
לעמוס היה כל השנים שם טוב של מי שתוכו כברו, אומר מה שחושב, ובעיקר מה נכון לטובת המדינה, כמו שאומרים "תחושת שליחות". אף פעם לא נתן להצלחה לסחרר אותו או להפוך אותו למי שאינו (עמ' 181). גם אם לא חשב בתחילת הדרך על שירות צבאי ארוך הוא הרגיש כי צריך להמשיך במסלול זה.
שני התפקידים המשמעותיים, שמרגיש ירון כי תרם בהם יותר מכל, הם מפקד האוגדה במלחמת לבנון הראשונה ומנכ"ל משרד הביטחון. עמוס הוא איש של אנשים, זה בולט כמעט בכל עמוד בספרו בו הוא מזכיר אנשים, ובעיקר אלה ששמר אתם קשר לשנים, העריך ואהב.
שלוש דמויות בולטות שמזכיר בהערכה רבה הן אריאל שרון, יצחק חקה חופי ועוזי יאירי. ירון זוקף לאריק את ההגדרה של מי ששינה את צהל והציב לו את הנורמות הגבוהות ביותר, ראשית עם יחידה 101 ואח"כ עם חטיבת הצנחנים.
יחסים מיוחדים היו לו עם הרמטכ"ל משה לוי, אשר נתן לו גיבוי מלא אחרי דו"ח ועדת כהן ב-1983, שחקרה את הטבח בסברה ושתילה, האירוע המכונן בחייו של ירון. עמוס היה צנחן לוחם, מח"ט 35, שאיבד נ"ד חיילים בתאונת מסוק קשה בבקעה.
זה אסון שלא מרפה ממנו עד היום. הקרב שחרוט במורשתו יותר מכל הוא הקרב לכיבוש מזרח ירושלים בששת הימים כאשר עמוס היה קצין אג"ם של חטיבת הצנחנים 55 בפיקודו של מוטה גור.
פרק מקיף ומפורט מוקדש להחלטות ולמעשים בעת שהיה מנכ"ל משרד הביטחון, כולל פרשת הצוללות ("האמת שעוד תצוף", עמ' 207) והפרשה שהביאה לסיום תפקידו, על לא עוול בכפו – מנכ"ל אחד בין שתי מעצמות, ארה"ב וסין. ארה"ב בעיני ירון היא "מעצמה שמעולם לא חוזרת בה; שלא יודעת אף פעם להודות בטעות; שצודקת – גם כשהיא טועה".
הספר רצוף תיאורי קרבות של חטיבת הצנחנים הסדירה. לניצחון במלחמה, כתב, דרושים חיל אוויר וצבא יבשה חזקים ומודיעין עדכני ומדויק. "מה תועיל לנו צוללת שישית, אם אין לנו די טנקים ונגמ"שים מתקדמים ואם אין לנו כסף לאימון הכוחות?" (עמ' 75).
בסוף, קבע, "הם אלה שיענו בשטח, בזמן אמת, על השגיאות של מקבלי ההחלטות וטעויות המודיעין". הטכנולוגיה אינה יכולה להחליף את תפקידו החשוב ביותר של המפקד, לקבל החלטות. ספר חובה למי שרוצה להכיר איך מתקבלות החלטות אמיצות בדרגים השונים של הביטחון הלאומי ובחיים האזרחיים.
אלוף מיל' עמוס ירון, רוח המפקד, הוצאת ידיעות ספרים, 2022
באדיבות הוצאת ידיעות ספרים
כל ספר חדש של זיכרונות של איש צבא בכיר הוא הזדמנות לרבים ללמוד לקח, תובנות, להתרשם מקבלת החלטות ולא אחת גם להיזכר באירועים משותפים ולהשוות את ההתרשמות של הבכיר עם התרשמותנו (נוסטלגיה, כבר אמרנו?).
עמוס ירון החליט להעלות את סיפור חייו על הכתב בפרספקטיבה ארוכת טווח מאז שסיים את השירות הצבאי והתפקידים האזרחיים. כך יש לו אמירות שאולי לא יכול היה לשתף בתפקידיו הממלכתיים.
כאן בספר לאחר כמעט יובל שנים יכול לכתוב, למשל, על הספק במינויו של גורודיש לאלוף פיקוד הדרום ולהגדיר את תפיסת ההגנה בסיני ב-73 כשגויה או לכעוס על קבלת החלטות תמוהות על צוללת שישית וספינות שטח עצומות שלא דרושות לנו, או לחשוב כי לא היתה סיבה להיגרר למלחמת לבנון השנייה בצורה כל כך חפוזה.
לעמוס היה כל השנים שם טוב של מי שתוכו כברו, אומר מה שחושב, ובעיקר מה נכון לטובת המדינה, כמו שאומרים "תחושת שליחות". אף פעם לא נתן להצלחה לסחרר אותו או להפוך אותו למי שאינו (עמ' 181). גם אם לא חשב בתחילת הדרך על שירות צבאי ארוך הוא הרגיש כי צריך להמשיך במסלול זה.
שני התפקידים המשמעותיים, שמרגיש ירון כי תרם בהם יותר מכל, הם מפקד האוגדה במלחמת לבנון הראשונה ומנכ"ל משרד הביטחון. עמוס הוא איש של אנשים, זה בולט כמעט בכל עמוד בספרו בו הוא מזכיר אנשים, ובעיקר אלה ששמר אתם קשר לשנים, העריך ואהב.
שלוש דמויות בולטות שמזכיר בהערכה רבה הן אריאל שרון, יצחק חקה חופי ועוזי יאירי. ירון זוקף לאריק את ההגדרה של מי ששינה את צהל והציב לו את הנורמות הגבוהות ביותר, ראשית עם יחידה 101 ואח"כ עם חטיבת הצנחנים.
יחסים מיוחדים היו לו עם הרמטכ"ל משה לוי, אשר נתן לו גיבוי מלא אחרי דו"ח ועדת כהן ב-1983, שחקרה את הטבח בסברה ושתילה, האירוע המכונן בחייו של ירון. עמוס היה צנחן לוחם, מח"ט 35, שאיבד נ"ד חיילים בתאונת מסוק קשה בבקעה.
זה אסון שלא מרפה ממנו עד היום. הקרב שחרוט במורשתו יותר מכל הוא הקרב לכיבוש מזרח ירושלים בששת הימים כאשר עמוס היה קצין אג"ם של חטיבת הצנחנים 55 בפיקודו של מוטה גור.
פרק מקיף ומפורט מוקדש להחלטות ולמעשים בעת שהיה מנכ"ל משרד הביטחון, כולל פרשת הצוללות ("האמת שעוד תצוף", עמ' 207) והפרשה שהביאה לסיום תפקידו, על לא עוול בכפו – מנכ"ל אחד בין שתי מעצמות, ארה"ב וסין. ארה"ב בעיני ירון היא "מעצמה שמעולם לא חוזרת בה; שלא יודעת אף פעם להודות בטעות; שצודקת – גם כשהיא טועה".
הספר רצוף תיאורי קרבות של חטיבת הצנחנים הסדירה. לניצחון במלחמה, כתב, דרושים חיל אוויר וצבא יבשה חזקים ומודיעין עדכני ומדויק. "מה תועיל לנו צוללת שישית, אם אין לנו די טנקים ונגמ"שים מתקדמים ואם אין לנו כסף לאימון הכוחות?" (עמ' 75).
בסוף, קבע, "הם אלה שיענו בשטח, בזמן אמת, על השגיאות של מקבלי ההחלטות וטעויות המודיעין". הטכנולוגיה אינה יכולה להחליף את תפקידו החשוב ביותר של המפקד, לקבל החלטות. ספר חובה למי שרוצה להכיר איך מתקבלות החלטות אמיצות בדרגים השונים של הביטחון הלאומי ובחיים האזרחיים.
