מלחמות מסחריות מונעות מצה״ל מאמן עדכני לזרוע היבשה
תשתיות האימון היבשתי של צה״ל אינן תואמות את המציאות בשדה הקרב. הסיבה לאי עדכונן היא מלחמות מסחריות בין חברות ישראליות לאמריקאיות
Yotam Gadot
| 13/01/2022
אילוסטרציה. צילום: דובר צה״ל
האתגר בהקמת מגרש אימונים לזרוע היבשה הוא לדמות את שדה הקרב בצורה המיטבית על כל מרכיביו: אמל"ח כוחותינו, אמל"ח האויב, התכסית והאוכלוסייה. המטרה היא להעביר את המתאמן חוויה הקרובה ככל האפשר לשדה הקרב, לאתגר אותו בדילמות ובקשיים איתם יתמודד, ולבצע תחקיר ברמה גבוהה שיניע למידה, ובכך לשפר את ביצועיו ולמדוד את יכולותיו.
לדמות את שדה הקרב
המתב"ת (מרכז תחקור ובקרת תרגילים), שהוקם לפני עשרים וחמש שנים, ושודרג לפני כמעט עשרים שנה, נרכש כדי לדמות את שדה הקרב ולשפר את יכולות התחקור. מערכות המיילס נרכשו לפני למעלה משלושים שנה, ושודרגו פעמיים – לפני כעשרים שנה, ולפני כעשר שנים - כדי לבצע אימון דו צדדי הנדרש לצורך ביצוע אימון טקטי ברמה גבוהה ומכינה לשדה הקרב.
אלא שמאז שנרכשו שתי המערכות הבסיסיות המשמשות לאימוני כוחות היבשה נפתח פער גדול מדי בין שדה הקרב למגרש האימונים- התוצאה היא, שלמרות חשיבותו הייחודית של האימון הטקטי מצביעים כוחות היבשה ברגליים והביקוש לאימון במתב"ת הולך וקטן בשנים האחרונות.
הגורמים החשובים להכרעה בשדה הקרב 2022 הם המ"פ, המג"ד והמח"ט. הדרך היחידה להכשיר אותם ברמה הטקטית היא באמצעות אימונים מדמי מצב אמת בהם יש יריב דינמי, חושב ומגיב.
סביבת הלחימה של המ"פ, המג"ד והמח"ט היום ובעתיד שונה מאד מסביבת הלחימה לפני חמש עשרה שנים. היום האיום הוא כדורי, וסביבת הלחימה היא רב מימדית. האויב יכול להגיע מלמטה (תת קרקע), מלמעלה (רחפנים וכל סוגי המזל"טים) ועל פני הקרקע מכל הכיוונים (קו המגע הוא מרחב). כדי להתמודד עם האתגרים של שדה הקרב הרב מימדי פותחו אמצעי לחימה, אמצעי שו"ב, ותורת לחימה חדשים - כולם נשארו מחוץ למתב"ת.
אימון חסר
המערכות הטכנולוגיות החשובות ביותר למפקדים כמו מענ"ק, מעיל רוח, הדק חכם, ונוספות שלא ניתן לפרסם עדיין, אינן במתב"ת. סימולציה לחימושים שמובצעו בעשר השנים האחרונות, לא פותחה או לא הוטמעה במתב"ת. יכולות התקיפה המודרניות מהאוויר ועל ידי כלים בלתי מאוישים, שיש להם השפעה קריטית בשדה הקרב, אינם משולבים במערכת.
גם מהצד האדום המערכת נשארה קפואה ומדמה לש"ב של לפני עשר שנים, ואינה מאמנת כלל לת"ק (לוחמת תת קרקע) ושטח מיוער. ייצוג האמל"ח של האויב, תואם את האמצעים בהם השתמשו לפני חמש עשרה שנים.
הרעיון המסדר של הלוחמ"מ הוא להזרים מקסימום מידע רלבנטי בזמן אמת לשלושת הגורמים: למפקדת החטיבה, למפקדת הגדוד, ולמ"פ. מבלי להיכנס לפרטים (שחלקם חסויים) הרעיון הוא לאסוף בעזרת סנסורים את כל המידע על האויב וכוחותינו, ולהעביר בעזרת מערכות השו"ב אשר בפיתוחן הושקעו מיליארדים של שקלים, את המידע הרלבנטי לכל מח"ט/מג"ד/מ"פ.
כל זה אינו מתקיים במתב"ת והמפקד אינו יכול לגבש לעצמו את תמונת מצב האויב הנדרשת. בנוסף, גם תמונת מצב התכסית – הקרקע לאחר התקיפה - אינה מתקבלת, שכן אין קישוריות למערכות המספקות את תמונת מצב התקיפה. וכך, שני המרכיבים החשובים בהערכת המצב של המפקד תמונת מצב אויב, ותוצאות התקיפה - אינן באות לידי ביטוי באימון במתב"ת.
כתוצאה מהפערים האלה בין שדה הקרב למגרש האימונים, המתאמן אינו יכול לתרגל באמת את התפיסה החדשה של: חושף, אוחז, תוקף. נוסף על פערים אלה, נשארו מאחור הטכנולוגיות התומכות באימון מודרני: הקישוריות בין מאמנים הקיימת בעולם, עדיין לא הוטמעה בין המתב"ת למאמנים המתקדמים שנרכשו בשנים האחרונות, כמו מאמני משימה ואש, מאמני חי"ר, מאמן טנק בזרוע היבשה, וכן קישוריות למאמנים בזרוע האוויר המהווים אבן יסוד בקרב המשולב.
טכנולוגיות התיחקור אשר השתפרו בעשר השנים האחרונות נשארו בחוץ אף הן. תמונת המצב הנגזרת מהפערים המתוארים לעיל היא, כי הכשירות של הצבא בירידה, וככל שיגדלו הפערים הטכנולוגיים בין שדה הקרב למגרש האימונים - כשירות הצבא ללחימה בשדה קרב רב מימדי תמשיך לרדת.
מלכוד 22
צה"ל ומשהב"ט המודעים לבעיה, נמצאים במלכוד. הם ראו לפניהם דילמה בין שתי אפשרויות: האחת, לפתח מאמן יבשה חדש, והשניה לשדרג ולשפר את המתב"ת הקיים.
האלטרנטיבה השניה ירדה דה-פקטו מהפרק בגלל הקרב השיווקי העומד מאחוריה: החברה האמריקאית לא תיתן לחברות הישראליות לשדרג את המערכת שלה (זה כרוך בהעברת ידע מסחרי וטכנולוגי- ומכיוון שהחברות מתחרות נגדה בעולם היא לא תאפשר זאת), והחברות הישראליות לא יתנו לחברה האמריקאית להטמיע מערכות שלהם בתוך המתב"ת (מאותה סיבה עצמה).
הנטיה במערכת אם כך היא לבחור באלטרנטיבה הראשונה - לפתח מאמן יבשה חדש. פיתוח מאמן יבשה חדש יכול להתבצע רק במכרז, המשמעות של מכרז היא כי על פי התחזית האופטימית – מאמן היבשה החדש יהיה מוכן בעוד חמש שנים. חמש שנים אבודות בהן ימשיך הצבא ל"התאמן" במתב"ת המייצג שדה קרב של 2007.
הפתרון לבעיה מורכבת הוא תמיד פשוט: ניתן להקים שת"פ בין החברה האמריקאית שפיתחה את המערכות, החברה הישראלית המפעילה אותן, לבין חברה ישראלית בעלת יכולות טכנולוגיות גבוהות בתחום הסימולציה אשר סיפקה חלק מהמערכות אותן צריך לקשר למתב"ת.
הפתרון המוצע מבוסס על תשתיות חדשניות הקיימות בזרוע היבשה בהתקשרויות רב שנתיות ואחד היתרונות שלו הוא היכולת לשלב מערכות אמל"ח חדשות במעלה הדרך. שיתוף פעולה כזה יפיק תועלת מיידית - כשחלק מהפערים המתוארים לעיל ייסגרו כבר בשנה הראשונה, ובתוך שלוש שנים ניתן יהיה להעמיד מאמן יבשה המספק למתאמן חוויית שדה קרב 2025, ומציב לו אתגרים שהעומד בהם יהיה מוכן למלחמה הבאה.
הרעיון המסדר הוא שמגרש האימונים יהיה מבוסס על מאמן יבשה אחוד המקשר בין המאמנים השונים. במאמן כזה, מערכות האמל"ח של כוחותינו ושל האויב מיוצגים באופן מלא ורלוונטי כאשר, כל חידוש ועדכון במערכות הלחימה יוטמע בתוך המאמן כחלק משלב מבצוע האמל"ח החדש. את המגמה הזו מובילות ארה"ב, בריטניה ומדינות נוספות.
האירוניה היא שהפתרון אינו עולה כסף רב, והוא ניתן לביצוע במסגרת תקציב האימונים הקיים, הוא אינו יוצא לפועל בגלל המלכוד אותו תיארתי לעיל, ואשר אותו נועלים המאבקים השיווקיים בין החברות הישראליות הגדולות.
הפתרון מחכה למנהיג שיאמץ אותו.
בהיעדר מנהיג, יימשך הקרב השיווקי בין כוחות שווים ובהיעדר הכרעה תמשיך המערכת בכוח האינרציה להתאמן על מערכת ישנה ולא רלוונטית- במקרה הטוב לחמש שנים.
תשתיות האימון היבשתי של צה״ל אינן תואמות את המציאות בשדה הקרב. הסיבה לאי עדכונן היא מלחמות מסחריות בין חברות ישראליות לאמריקאיות
אילוסטרציה. צילום: דובר צה״ל
האתגר בהקמת מגרש אימונים לזרוע היבשה הוא לדמות את שדה הקרב בצורה המיטבית על כל מרכיביו: אמל"ח כוחותינו, אמל"ח האויב, התכסית והאוכלוסייה. המטרה היא להעביר את המתאמן חוויה הקרובה ככל האפשר לשדה הקרב, לאתגר אותו בדילמות ובקשיים איתם יתמודד, ולבצע תחקיר ברמה גבוהה שיניע למידה, ובכך לשפר את ביצועיו ולמדוד את יכולותיו.
לדמות את שדה הקרב
המתב"ת (מרכז תחקור ובקרת תרגילים), שהוקם לפני עשרים וחמש שנים, ושודרג לפני כמעט עשרים שנה, נרכש כדי לדמות את שדה הקרב ולשפר את יכולות התחקור. מערכות המיילס נרכשו לפני למעלה משלושים שנה, ושודרגו פעמיים – לפני כעשרים שנה, ולפני כעשר שנים - כדי לבצע אימון דו צדדי הנדרש לצורך ביצוע אימון טקטי ברמה גבוהה ומכינה לשדה הקרב.
אלא שמאז שנרכשו שתי המערכות הבסיסיות המשמשות לאימוני כוחות היבשה נפתח פער גדול מדי בין שדה הקרב למגרש האימונים- התוצאה היא, שלמרות חשיבותו הייחודית של האימון הטקטי מצביעים כוחות היבשה ברגליים והביקוש לאימון במתב"ת הולך וקטן בשנים האחרונות.
הגורמים החשובים להכרעה בשדה הקרב 2022 הם המ"פ, המג"ד והמח"ט. הדרך היחידה להכשיר אותם ברמה הטקטית היא באמצעות אימונים מדמי מצב אמת בהם יש יריב דינמי, חושב ומגיב.
סביבת הלחימה של המ"פ, המג"ד והמח"ט היום ובעתיד שונה מאד מסביבת הלחימה לפני חמש עשרה שנים. היום האיום הוא כדורי, וסביבת הלחימה היא רב מימדית. האויב יכול להגיע מלמטה (תת קרקע), מלמעלה (רחפנים וכל סוגי המזל"טים) ועל פני הקרקע מכל הכיוונים (קו המגע הוא מרחב). כדי להתמודד עם האתגרים של שדה הקרב הרב מימדי פותחו אמצעי לחימה, אמצעי שו"ב, ותורת לחימה חדשים - כולם נשארו מחוץ למתב"ת.
אימון חסר
המערכות הטכנולוגיות החשובות ביותר למפקדים כמו מענ"ק, מעיל רוח, הדק חכם, ונוספות שלא ניתן לפרסם עדיין, אינן במתב"ת. סימולציה לחימושים שמובצעו בעשר השנים האחרונות, לא פותחה או לא הוטמעה במתב"ת. יכולות התקיפה המודרניות מהאוויר ועל ידי כלים בלתי מאוישים, שיש להם השפעה קריטית בשדה הקרב, אינם משולבים במערכת.
גם מהצד האדום המערכת נשארה קפואה ומדמה לש"ב של לפני עשר שנים, ואינה מאמנת כלל לת"ק (לוחמת תת קרקע) ושטח מיוער. ייצוג האמל"ח של האויב, תואם את האמצעים בהם השתמשו לפני חמש עשרה שנים.
הרעיון המסדר של הלוחמ"מ הוא להזרים מקסימום מידע רלבנטי בזמן אמת לשלושת הגורמים: למפקדת החטיבה, למפקדת הגדוד, ולמ"פ. מבלי להיכנס לפרטים (שחלקם חסויים) הרעיון הוא לאסוף בעזרת סנסורים את כל המידע על האויב וכוחותינו, ולהעביר בעזרת מערכות השו"ב אשר בפיתוחן הושקעו מיליארדים של שקלים, את המידע הרלבנטי לכל מח"ט/מג"ד/מ"פ.
כל זה אינו מתקיים במתב"ת והמפקד אינו יכול לגבש לעצמו את תמונת מצב האויב הנדרשת. בנוסף, גם תמונת מצב התכסית – הקרקע לאחר התקיפה - אינה מתקבלת, שכן אין קישוריות למערכות המספקות את תמונת מצב התקיפה. וכך, שני המרכיבים החשובים בהערכת המצב של המפקד תמונת מצב אויב, ותוצאות התקיפה - אינן באות לידי ביטוי באימון במתב"ת.
כתוצאה מהפערים האלה בין שדה הקרב למגרש האימונים, המתאמן אינו יכול לתרגל באמת את התפיסה החדשה של: חושף, אוחז, תוקף. נוסף על פערים אלה, נשארו מאחור הטכנולוגיות התומכות באימון מודרני: הקישוריות בין מאמנים הקיימת בעולם, עדיין לא הוטמעה בין המתב"ת למאמנים המתקדמים שנרכשו בשנים האחרונות, כמו מאמני משימה ואש, מאמני חי"ר, מאמן טנק בזרוע היבשה, וכן קישוריות למאמנים בזרוע האוויר המהווים אבן יסוד בקרב המשולב.
טכנולוגיות התיחקור אשר השתפרו בעשר השנים האחרונות נשארו בחוץ אף הן. תמונת המצב הנגזרת מהפערים המתוארים לעיל היא, כי הכשירות של הצבא בירידה, וככל שיגדלו הפערים הטכנולוגיים בין שדה הקרב למגרש האימונים - כשירות הצבא ללחימה בשדה קרב רב מימדי תמשיך לרדת.
מלכוד 22
צה"ל ומשהב"ט המודעים לבעיה, נמצאים במלכוד. הם ראו לפניהם דילמה בין שתי אפשרויות: האחת, לפתח מאמן יבשה חדש, והשניה לשדרג ולשפר את המתב"ת הקיים.
האלטרנטיבה השניה ירדה דה-פקטו מהפרק בגלל הקרב השיווקי העומד מאחוריה: החברה האמריקאית לא תיתן לחברות הישראליות לשדרג את המערכת שלה (זה כרוך בהעברת ידע מסחרי וטכנולוגי- ומכיוון שהחברות מתחרות נגדה בעולם היא לא תאפשר זאת), והחברות הישראליות לא יתנו לחברה האמריקאית להטמיע מערכות שלהם בתוך המתב"ת (מאותה סיבה עצמה).
הנטיה במערכת אם כך היא לבחור באלטרנטיבה הראשונה - לפתח מאמן יבשה חדש. פיתוח מאמן יבשה חדש יכול להתבצע רק במכרז, המשמעות של מכרז היא כי על פי התחזית האופטימית – מאמן היבשה החדש יהיה מוכן בעוד חמש שנים. חמש שנים אבודות בהן ימשיך הצבא ל"התאמן" במתב"ת המייצג שדה קרב של 2007.
הפתרון לבעיה מורכבת הוא תמיד פשוט: ניתן להקים שת"פ בין החברה האמריקאית שפיתחה את המערכות, החברה הישראלית המפעילה אותן, לבין חברה ישראלית בעלת יכולות טכנולוגיות גבוהות בתחום הסימולציה אשר סיפקה חלק מהמערכות אותן צריך לקשר למתב"ת.
הפתרון המוצע מבוסס על תשתיות חדשניות הקיימות בזרוע היבשה בהתקשרויות רב שנתיות ואחד היתרונות שלו הוא היכולת לשלב מערכות אמל"ח חדשות במעלה הדרך. שיתוף פעולה כזה יפיק תועלת מיידית - כשחלק מהפערים המתוארים לעיל ייסגרו כבר בשנה הראשונה, ובתוך שלוש שנים ניתן יהיה להעמיד מאמן יבשה המספק למתאמן חוויית שדה קרב 2025, ומציב לו אתגרים שהעומד בהם יהיה מוכן למלחמה הבאה.
הרעיון המסדר הוא שמגרש האימונים יהיה מבוסס על מאמן יבשה אחוד המקשר בין המאמנים השונים. במאמן כזה, מערכות האמל"ח של כוחותינו ושל האויב מיוצגים באופן מלא ורלוונטי כאשר, כל חידוש ועדכון במערכות הלחימה יוטמע בתוך המאמן כחלק משלב מבצוע האמל"ח החדש. את המגמה הזו מובילות ארה"ב, בריטניה ומדינות נוספות.
האירוניה היא שהפתרון אינו עולה כסף רב, והוא ניתן לביצוע במסגרת תקציב האימונים הקיים, הוא אינו יוצא לפועל בגלל המלכוד אותו תיארתי לעיל, ואשר אותו נועלים המאבקים השיווקיים בין החברות הישראליות הגדולות.
הפתרון מחכה למנהיג שיאמץ אותו.
בהיעדר מנהיג, יימשך הקרב השיווקי בין כוחות שווים ובהיעדר הכרעה תמשיך המערכת בכוח האינרציה להתאמן על מערכת ישנה ולא רלוונטית- במקרה הטוב לחמש שנים.
