דעה | מלחמת יום כיפור – מלחמה ושלום 

ערב יום כיפור ואנו כבר נצבים 48 שנה לפתיחת המלחמה אז שבת  6 לאוקטובר 73 אנו בין ייאוש לתקווה

יממה לאחר מפטיר שר הביטחון משה דיין "הפסדנו את הבית השלישי זה חורבן בית שלישי",לתחושה זאת היו שותפים רבים בקרב הפיקוד בצה"ל ,הן בגזרת הלחימה בחזית המצרית והן בחזית רמת הגולן.

רבות נכתב על גבורתם של חיילי צה"ל ומפקדיו בסדיר ברמת מפקדי המחלקות ומעלה שהיו פרוסים בכל אחד מגזרות הלחימה כך היו חברי למחזור קורס קציני שריון מחזור נוב' 1972,עד להצטרפות כוחות המילואים למעבר מבלימה והגנה למתקפה.

התעוררות נוסטלגית

כל שנה חלה בישראל התעוררות נוסטלגית מקיפה למלחמה זו יותר מאלה שארעו לפניה ואחריה. יחידות וסיפורי לחימה מרעננים את הציבור ,לרבות גילויים חדשים שיוצאים לאור אם עלידי מפקדים ("סואץ אינה סטלינגרד" נחום זקן תא"ל מיל,"מלחמתו של כוח עמוס" אל"מ מיל' עמוס לוריא ז"ל) ואם עלידי מחלקת היסטוריה של צה"ל.

מלחמה היא דבר איום, אבל "גם רגעים של עוצמה. של התרוממות הרוח. של הישג והצלחה בצד הכאב על חברים על אבידות הרס וחורבן (מוסא פלד) זה משתלט עליך.״ התקפת הפתע המצרית סורית על ישראל ב-6 אוקטובר 73 מצאה את ארה"ב בלתי מוכנה ומופתעת לחלוטין משרשרת והשתלשלות האירועים שמצא אותה.

הבעיות נבעו בחלקם ממה שקבלו מההנהגה בישראל מהערכת מודיעין לסבירות נמוכה למלחמה של ר' אמ"ן זעירא. גם תקופת הרמטכ"ל לשעבר השגריר בארה"ב יצחק רבין ישראל נתפסה אצל האמריקאים ככל יכולה, מי המכירה מבינה בתהליכי המדיניים וצבאיים במזה"ת.

הביטחון כי ידה של ישראל יהיה על העליונה היה והמצרים יצלחו כשלו. בשבת ישראל נתפסה בלתי מוכנה וללא יכולת להפוך מידית את המצב לטובתה, הוא שהביך בתדהמה את האמריקאים .מזכיר המדינה האמריקאי הנרי קיסינגר שניהל מגעים עם הנשיא המצרי אנואר סאדאת ומהצד הישראלי עם השגריר רבין ורוה"מ גולדה מאיר.

הוא מבהיר למצרים אל תצפו לזכות בשולחן המו"מ את אשר הפסדתם בשדה הקרב והמצרים הבינו מה ילד יום.במקביל הבינו במערכת הביטחון האמריקאי להענות במהירות לרשימות הבקשות הדחופות לישראל (מטוסי תקיפה) ורבין מניח יסודות לברית בין המעצמת העל לבין ישראל ,וזו הופכת לידידה הכמעט יחידה של ישראל באותם שנים.

ישנם מגבלות כמו בקשת טילי אוויר אוויר, טנקי מג"ח מ60 ועוד שמתעכב מחשש שהספקת הנשק יהרוס את סיכויי ארה״ב להוות מתווך ללא פניות. אלא שלאור האבידות הישראליות והערכת מצב אצל גורמי ההגנה והמודיעין האמריקאי מתערב הנשיא ניקסון ומודיע לישראל שאל לה לחסוך בתחמושת וכי ארה"ב תספק מיידית של כל תחמושת ואמל"ח כולל טנקים ומטוסים.

במקביל האמריקאים מעדכנים כי לנוכח השמדת ציוד מלחמתי בשדות הקרב החלה רכבת אוירית רוסית המספקת לסוריה ומצרים השלמה, מתוך החשש לכניעתם בפאתי דמשק או בק"מ ה101 לקהיר.

שעתה היפה של ארה"ב

הרכבת האווירית האמריקאית היתה שעתה היפה של ארה"ב לישראל עת שסייעה להבטיח כי המלחמה תגיע לסיומה בנקודה שבה לצה"ל העליונות בחזיתות הלחימה. הספקת האמלח לישראל הביא להרמת הרוח והמורל בזמן ואחריה מלחמה .לא עוד "עם לבדד ישכון" ותמיכה של מעצמת על  למדינת ישראל במצוקה הוא מכפיל כוח פסיכולוגי ובניין כוח בלחימה. 

עם תום מלחמת יום הכיפורים ובעיקר לאחר חתימת ההסכם השני של הפרדת הכוחות עם המצרים ,החל במזה"ת עידן חדש ,הנמשך עד עצם היום הזה המתמקד בניון להשיג שלום. בעידן זה של חתירה לשלום התרחשו מספר אירועים משמעותיים שבכולם היתה ארה"ב שותפה פעילה. הארוע המרכזי והמרגש ביותר היה לפני 44 שנה עם בוא הנשיא סאדאת לישראל בנובמבר 1977.

מנהיגים חזקים

ישנם היסטוריונים המאמינים שיש כמה זרמים גדולים בהיסטוריה וזו שאלה של זמן עד שהם קורים. אבל לפנינו מקוריות של מנהיגות –מנהיג אחד או יותר –שירכיבו על הגלים ההיסטוריים האלה כדי לממשם. בשנים 1977-78 מצאנו עצמנו בתקופה של שלושה מנהיגים חזקים ומשמעותיים העומדים בראש הגורמים המשפיעים על זרימת ההיסטוריה באיזורינו - מנחם בגין ואנואר סאדאת, זכרם לברכה וג'ימי קרטר שעדיין נמצא איתנו.

לשלושתם היה רצון להגיע להסכם. כל אחד היה לי יסוד איתן להניח מסיבותיו הוא לתהליך השלום. סאדאת בא לידי הערכה להנתק מן החיבוק הסוביטי ולעבור אל הליטוף האמריקני. בין השלטון המצרי לבין היועצים הסובייטים במצרים לא שרתה אהבה גדולה. אחרי המלחמה הוא התבטא "עכשיו אני יכול לדבר במצפון נקי כלפי עמי".

הוא צלח את התעלה, תפס מאחז בצד המזרחי ולמרות הצלחתינו לכתר את הארמיה השלישית ,הסכם ההפרדה והמצאות כוחות מצריים במזרח התעלה ובמרוצת הזמן פתיחת התעלה. הישגים אלה הוא אומר לעצמו – עכשיו אני נכון לשוחח עם הישראלים וכך היה. נכון גם להוסיף המצב הכלכלי –דמוגרפי עולה במצרים כמיליון נפש בשנה ועל כן היה ער לחפש דרכים לשנותם מן היסוד.

מנגד ניצב מנחם בגין רוה"מ ראשון מן הימין מאז קום המדינה, רצה להוכיח במנהיגותו כי דווקא הוא, איש ימין מובהק, יביא את השלום וכך הסכים להיפגש עם סאדאת בירושלים. גם לנשיא ג'ימי קרטר היה אינטרס אמריקני ברור לשלום ולשקט במזרח התיכון, הן בגלל מקורות הנפט ויותר חשוב תעלת סואץ, שבסגירתה הביא להפסד הכנסות והעלאת מחיר הנפט.

הגורם השני קרטר איש דתי ,שחתירתו לשלום נבעה מהאמונה שחובתו היא להביא שלם ל"בני אברהם"כפי שהתבטא.עובדה שהקדיש זמן ומחשבה ומאמץ להשגת השלום. הנשיא סאדאת שמצרים המובילה בעולם הערבי , אומר –אין מלחמה ואיו שלום ללא מצרים. הוא רצה שמה שהוא התחיל ימשיך אחריו ורמז על מובארק כמחליפו יוכל להמשיך לדגול בתהליך השלום כיעד אסטרטגי ובימים אלה הנשיא א-סיסי ממשיך לקדמו.

מהלכו הראשון והאמיץ לשלום של הנשיא סאדאת הביא לכך שיהיה מנודה בעולם הערבי אך עם הזמן גברה ההכרה בחלק ממנו בזכות ההצטרפות לדרך זו. ארבע השותפים לתהליך –ישראל ,מצרים,ירדן והפלסטינים נמצאים כל כך עמוק בתהליך שצריכים להיות באמת לא שפויים לסור ממנו,למרות שיום יום מתרגשת צרה חדשה וצריך לעשות הכל כדי שלא נגלוש למלחמה בעלת אופי דתי קיצוני.

בשנה האחרונה זרמי ההיסטוריה הביאו את "הסכמי אברהם" לרחבת המעגל של שלום עם מדינות ערביות :איחוד האימרויות, בחריין, מרוקו וסודאן. מוטלת עלינו כולנו ,החובה להמשיך ולהאמין בשלום ולעשות כל שביכולתינו כדי להגיע לשלום באזורנו.

הרעות –רעות הלוחמים

"כבר (כמעט 50 )שנה ,לא הרגשנו כמעט 
איך עברו הזמנים בשדותינו.
כבר (כמעט 50 )שנה ונותרנו מעט ,
מה רבים שאינם כבר בינינו.
אך נזכור את כולם 
את יפי הבלורית והתואר,
כי רעות שכזאת לעולם 
לאתתן את ליבנו לשכוח 
אהבה מקודשת בדם 
את תשובי בנינו לפרוח"

מתוך שיר הרעות :חיים גורי

אולי יעניין אותך גם

נשיא ארה״ב ג׳ו ביידן מכריז על כינון ברית AUKUS, במסיבת עיתונאים וירטואלית משותפת עם ראש ממשלת אוסטרליה סקוט מוריסון, ועם ראש ממשלת בריטניה בוריס ג׳ונסון, בשבוע שעבר. צילום: POOL via CNP/INST ARimages/Cover Images via REUTERS

לא רק צוללות: היבטי הסייבר של ברית AUKUS

״אנו יוצאים היום לדרך כדי לשפר את יכולותינו המשותפות. מאמצים ראשוניים אלה יתמקדו ביכולות סייבר, בינה מלאכותית, טכנולוגיות קוואנטום״, נכתב בהצהרה המשותפת של ראשי ארה״ב, בריטניה ואוסטרליה