דעה | הקמת מיקרו-גרידים תאפשר התמודדות טובה יותר עם איום מטחי רקטות
מערכות ייצור חשמל מקומיות, יוכלו למנוע או להקטין את ההסתברות של פגיעה באוכלוסייה אזרחית או במתקנים קריטיים. מאמר דעה של ירון גלבוע, מנכ"ל חברת טורבוג'ן
ישראל דיפנס
| 30/08/2021
ירון גלבוע. צילום: טורבוג'ן
מדינות רבות במערב, ובהן ישראל, מבינות כיום, יותר מתמיד, כי הביטחון הלאומי שלהן תלוי במידה רבה בתפקוד שוטף של התשתיות הלאומיות החיוניות, ביניהן מערכת החשמל, החשופה באופן תדיר לאיומים רבים מבחוץ.
במידה רבה, ניתן לומר כי פגיעה במערכת האנרגטית של ישראל, אינה תגרום רק להפרעות באספקת החשמל לרחבי המדינה, אלא עלולה להוביל לפגיעה קשה מאוד במשק ובמדינה, כולל בתפקודו של צה"ל ופיקוד העורף. הסכנות הקיימות הן רבות ומגוונות: התקפת טילים ורקטות על תחנות כוח, התקפות סייבר על מערכות המחשוב של רשות החשמל, רעידות אדמה, שינויי אקלים קיצוניים וצונאמי.
מקורות האנרגיה הקיימים כיום, המסתמכים על מספר נמוך של תחנות כוח ראשיות, רחוקים מלהתאים עצמם למציאות המשתנה, כאשר מערכת החשמל לא ערוכה במידה מספקת בכדי להתמודד עם איומים אלו. כושר ייצור החשמל של מדינת ישראל מרוכז במספר נמוך יחסית של אתרים וברמת פיזור גיאוגרפי נמוכה.
מצב זה מגביר את החשיפה לאיומים השונים, שכן תקיפה ממוקדת ויעילה יכולה לשתק את מערך ייצור החשמל. כמו כן, המרחק הרב בין מוקד ייצור החשמל לצריכתו, כפי שהוא בא לידי ביטוי כיום, מגדיל את פוטנציאל אובדן החשמל בדרך ומצמצם את יכולת אספקתו.
בכדי להתמודד עם התופעה, יש לפעול לשינוי המודל הקיים, באמצעות הקמת רשתות חשמל מקומיות אוטונומיות הנקראות "מיקרוגריד" (מיקרו-רשת) או "ייצור מבוזר של חשמל". אותן רשתות, ימוקמו בתוך הערים ויוכלו לייצר חשמל, חום וקור באופן עצמאי, באמצעות אנרגיות מתחדשות, ללא תלות ברשת החשמל הלאומית.
כמו כן ניתן יהיה לתת מענה ממוקד לאזורי תעשייה, שכונות, יישובים, מוסדות אקדמיים מרכזים רפואיים- ובכך לצמצמם את האפשרות לקריסות חשמל ברחבי הערים, או במתחמים הממוקמים במרחק רב מאותן תחנות כוח.
כאשר מדובר בהטמעת מיקרוגרידים לשימוש צבאי וביטחוני - מדובר במהלך משמעותי שיכול להציל חיים. מערכות ייצור חשמל מקומיות, יוכלו למנוע או להקטין את ההסתברות של פגיעה באוכלוסייה אזרחית או במתקנים קריטיים. בישראל, ישנו יתרון ביטחוני להקמת רשתות ומתקני ייצור חשמל מבוזר, זאת בשל האיום ההולך ועולה של רקטות מדויקות וטילי שיוט על מתקנים ביטחוניים ומתקני תשתיות שונים וביניהם תחנות כוח.
ניתן לציין מספר דוגמאות למקרי קיצון אקלימיים מרחבי העולם, ביניהן רעידת האדמה ביפן בשנת 2011, שהוציאה מכלל שימוש את תחנת הכוח הגרעינית בפוקשימה, מה שהוביל להפחתה משמעותית בכושר יצור החשמל ביפן למשך תקופת זמן ארוכה.
כמו כן, סופת ההוריקן סנדי, השביתה בשנת 2012 את כלל מערכת יצור והולכת החשמל בניו יורק. נשאר רק לדמיין מה היה קורה אילו באותם אזורים מוכי אסון, הייתה מותקנת רשת חשמל חכמה ועצמאית. ככל הנראה, זמן ההתאוששות והחזרה לשגרה היו מתקצרים באופן מהותי.
ארה"ב מהווה דוגמא טובה לפריסה של רשתות חשמל מקומיות לצרכים צבאיים וביטחוניים, כאשר משרד ההגנה (DoD) כבר פועל בכדי להבטיח אספקה חשמלית אמינה לבסיסיו ולהפחית את ההסתמכות על דלקים מאובנים. על פי דו"ח של חברת המחקר Navigant Research, ההשקעה המוערכת של צבא ארה"ב במיקרוגרידים, צפויה להגיע עד ל-1.4 מיליארד דולר עד שנת 2026, לעומת כ- 453.3 מיליון דולר השנה.
כמו כן, ביכולת המיקרוגרידים לצמצם ב-4 מיליארד דולר את ההוצאה על אנרגיה בקרב 523 מתקנים צבאיים ו-280 אלף בניינים. בסופו של יום, ביזור אתרי הייצור של רשתות החשמל המקומיות יוכל לשפר את עמידותה של מערכת החשמל בפני מקרי קיצון ולחזק את רמת הביטחון הלאומי (national resilience).
לשם כך, על הממשלה לקבוע רגולציה שתתמוך בהקמת תשתית לייצור מבוזר של חשמל ולעודד כניסה של שחקנים חדשים לשוק- מה שיאפשר ייצור חשמל מקומי גם בעת אסון או אירוע חירום, יפחית משמעותית את ההשפעה שאותם אירועים יגרמו ויצמצם אותם עד לרמה של אירוע מקומי בלבד. כמו כן, ניהול מערכת חשמל המחוברת לאתרים של אנרגיות מתחדשות, כגון אנרגיה סולארית, גז טבעי, אנרגיית רוח ואגירה שאובה, יוכלו לשפר את ממד הביטחון של מערכת החשמל בכללותה.
מערכות ייצור חשמל מקומיות, יוכלו למנוע או להקטין את ההסתברות של פגיעה באוכלוסייה אזרחית או במתקנים קריטיים. מאמר דעה של ירון גלבוע, מנכ"ל חברת טורבוג'ן
ירון גלבוע. צילום: טורבוג'ן
מדינות רבות במערב, ובהן ישראל, מבינות כיום, יותר מתמיד, כי הביטחון הלאומי שלהן תלוי במידה רבה בתפקוד שוטף של התשתיות הלאומיות החיוניות, ביניהן מערכת החשמל, החשופה באופן תדיר לאיומים רבים מבחוץ.
במידה רבה, ניתן לומר כי פגיעה במערכת האנרגטית של ישראל, אינה תגרום רק להפרעות באספקת החשמל לרחבי המדינה, אלא עלולה להוביל לפגיעה קשה מאוד במשק ובמדינה, כולל בתפקודו של צה"ל ופיקוד העורף. הסכנות הקיימות הן רבות ומגוונות: התקפת טילים ורקטות על תחנות כוח, התקפות סייבר על מערכות המחשוב של רשות החשמל, רעידות אדמה, שינויי אקלים קיצוניים וצונאמי.
מקורות האנרגיה הקיימים כיום, המסתמכים על מספר נמוך של תחנות כוח ראשיות, רחוקים מלהתאים עצמם למציאות המשתנה, כאשר מערכת החשמל לא ערוכה במידה מספקת בכדי להתמודד עם איומים אלו. כושר ייצור החשמל של מדינת ישראל מרוכז במספר נמוך יחסית של אתרים וברמת פיזור גיאוגרפי נמוכה.
מצב זה מגביר את החשיפה לאיומים השונים, שכן תקיפה ממוקדת ויעילה יכולה לשתק את מערך ייצור החשמל. כמו כן, המרחק הרב בין מוקד ייצור החשמל לצריכתו, כפי שהוא בא לידי ביטוי כיום, מגדיל את פוטנציאל אובדן החשמל בדרך ומצמצם את יכולת אספקתו.
בכדי להתמודד עם התופעה, יש לפעול לשינוי המודל הקיים, באמצעות הקמת רשתות חשמל מקומיות אוטונומיות הנקראות "מיקרוגריד" (מיקרו-רשת) או "ייצור מבוזר של חשמל". אותן רשתות, ימוקמו בתוך הערים ויוכלו לייצר חשמל, חום וקור באופן עצמאי, באמצעות אנרגיות מתחדשות, ללא תלות ברשת החשמל הלאומית.
כמו כן ניתן יהיה לתת מענה ממוקד לאזורי תעשייה, שכונות, יישובים, מוסדות אקדמיים מרכזים רפואיים- ובכך לצמצמם את האפשרות לקריסות חשמל ברחבי הערים, או במתחמים הממוקמים במרחק רב מאותן תחנות כוח.
כאשר מדובר בהטמעת מיקרוגרידים לשימוש צבאי וביטחוני - מדובר במהלך משמעותי שיכול להציל חיים. מערכות ייצור חשמל מקומיות, יוכלו למנוע או להקטין את ההסתברות של פגיעה באוכלוסייה אזרחית או במתקנים קריטיים. בישראל, ישנו יתרון ביטחוני להקמת רשתות ומתקני ייצור חשמל מבוזר, זאת בשל האיום ההולך ועולה של רקטות מדויקות וטילי שיוט על מתקנים ביטחוניים ומתקני תשתיות שונים וביניהם תחנות כוח.
ניתן לציין מספר דוגמאות למקרי קיצון אקלימיים מרחבי העולם, ביניהן רעידת האדמה ביפן בשנת 2011, שהוציאה מכלל שימוש את תחנת הכוח הגרעינית בפוקשימה, מה שהוביל להפחתה משמעותית בכושר יצור החשמל ביפן למשך תקופת זמן ארוכה.
כמו כן, סופת ההוריקן סנדי, השביתה בשנת 2012 את כלל מערכת יצור והולכת החשמל בניו יורק. נשאר רק לדמיין מה היה קורה אילו באותם אזורים מוכי אסון, הייתה מותקנת רשת חשמל חכמה ועצמאית. ככל הנראה, זמן ההתאוששות והחזרה לשגרה היו מתקצרים באופן מהותי.
ארה"ב מהווה דוגמא טובה לפריסה של רשתות חשמל מקומיות לצרכים צבאיים וביטחוניים, כאשר משרד ההגנה (DoD) כבר פועל בכדי להבטיח אספקה חשמלית אמינה לבסיסיו ולהפחית את ההסתמכות על דלקים מאובנים. על פי דו"ח של חברת המחקר Navigant Research, ההשקעה המוערכת של צבא ארה"ב במיקרוגרידים, צפויה להגיע עד ל-1.4 מיליארד דולר עד שנת 2026, לעומת כ- 453.3 מיליון דולר השנה.
כמו כן, ביכולת המיקרוגרידים לצמצם ב-4 מיליארד דולר את ההוצאה על אנרגיה בקרב 523 מתקנים צבאיים ו-280 אלף בניינים. בסופו של יום, ביזור אתרי הייצור של רשתות החשמל המקומיות יוכל לשפר את עמידותה של מערכת החשמל בפני מקרי קיצון ולחזק את רמת הביטחון הלאומי (national resilience).
לשם כך, על הממשלה לקבוע רגולציה שתתמוך בהקמת תשתית לייצור מבוזר של חשמל ולעודד כניסה של שחקנים חדשים לשוק- מה שיאפשר ייצור חשמל מקומי גם בעת אסון או אירוע חירום, יפחית משמעותית את ההשפעה שאותם אירועים יגרמו ויצמצם אותם עד לרמה של אירוע מקומי בלבד. כמו כן, ניהול מערכת חשמל המחוברת לאתרים של אנרגיות מתחדשות, כגון אנרגיה סולארית, גז טבעי, אנרגיית רוח ואגירה שאובה, יוכלו לשפר את ממד הביטחון של מערכת החשמל בכללותה.
