דעה | בעקבות נטישת אפגניסטן - ישראל לא יכולה לסמוך על ארה״ב בעימות מול איראן
הכשלון הנחרץ באפגניסטן – הוא המסמר האחרון שידחוף את ארה"ב להקטין עוד יותר את מעורבותה הצבאית במזרח התיכון. ההסתמכות על ארה"ב כגורם מרתיע עלולה להתגלות שבירה
שבתאי שובל
| 17/08/2021
באדיבות הכותב
ניצחונו המוחלט והצפוי מראש של הטאליבן וכישלונה של ארה"ב למנוע את אותו הניצחון הוא אבן נוספת בחומת הבדלנות הנבנית מסביב לארה"ב. ההשלכות של כישלונה של ארה"ב באפגניסטן על מדיניות החוץ של ארה"ב ברורות – התבצרות מאחורי אותה חומת בדלנות – בכל הנוגע למזרח התיכון.
כדאי לחשב מסלול מחדש
לחיזוק מדיניות הבדלנות של ארה"ב עלולות להיות השלכות חמורות על ישראל. במידה שהאסטרטגיה של ישראל מול איראן תלויה בכוח ההרתעה האמריקני – כדאי לחשב מסלול מחדש. ארה"ב הוכיחה ומוכיחה כל יום מחדש, שהיא או חלשה או דלת מוטיבציה או דלת נחישות, או לוקחת על עצמה משימות הרפתקניות שנדונו מראש להיכשל. על רקע הידרדרותה של ההרתעה האמריקנית באזור - ישראל חייבת לאתר דרכים להרתיע את איראן באופן עצמאי.
כישלונם המהדהד של האמריקנים באפגניסטן הוא רק דוגמא נוספת לסדרת כישלונות דומים של ארה"ב בעשרות השנים האחרונות. המתח המתקיים בין המגמה הבדלנית לאקטיביסטית בארה"ב אינו נחלתם הבלעדית של הדמוקרטים או הרפובליקנים.
הבדלנות - קובעת שעל ארה"ב להימנע ממעורבות צבאית במדינות אחרות. לעומתה המגמה האקטיביסטית רואה בארה"ב כמי שחייב להתערב בנעשה בעולם ואפילו להתערב באופי המשטר במדינות שונות.
הכשלון הנחרץ באפגניסטן – הוא המסמר האחרון שידחוף את ארה"ב להקטין עוד יותר את מעורבותה הצבאית במזרח התיכון. ישראל לא בהכרח יכולה להניח שאם איראן תתקוף מכמה גזרות, כולל יחידות הסמך שלה בלבנון, סוריה עירק, תימן ועזה – ארה"ב תחלץ לעזרתה.
ארה"ב ניסתה שוב ושוב לפלוש למדינות זרות, לכבוש אותן ולכפות משטר פרו מערבי או "דמוקרטי": מווייטנאם, דרך עירק, סוריה, לבנון – הניסיון לכפות באמצעים צבאיים משטר פרו מערבי נכשל. אך גם הפעלת לחץ חיצוני על משטרים אוטוריטטיביים ולכפות עליהם בחירות דמוקרטיות הובילו לתוצאות הרות אסון – במצרים עלו לשלטון האחים המוסלמים ובעזה – החמאס.
דמוקרטיה אינה מתאימה לכל מדינה
הנאיביות שרואה בדמוקרטיה שלב רצוי, אך גם בלתי נמנע בהתפתחות של מדינות בעידן המודרני – נתקלה במציאות קשה. יש להודות, שגם היו מקרים בהם התערבה ארה"ב ושלחה כוחות צבאיים ואף הצליחה במידה להשפיע על המערכת השלטונית: גרנדה, פנמה, איראן בשנת 1953.
עם זאת הכישלונות המפוארים של המעורבות הצבאית האמריקנית (או זו של הCIA) בהכתבת משטרים פרו אמריקנים השפיעו על מגמת הבדלנות האמריקנית. המציאות הוכיחה שבמדינות שונות - דמוקרטיה אינה אופציה. במזרח התיכון במידה ומיושמת דמוקרטיה, המשטר יהפוך אוטקרטי, פופוליסטי, איסלמיסטי וכנראה אנטי מערבי. יש לזכור שהבחירה בבדלנות גרמה לארה"ב עוגמת נפש ומחירים קשים.
בדלנות הובילה את הממשל האמריקני טרום מלחמת העולם השניה – נשיאים אמריקנים קיוו שלא להיגרר למלחמה. פרל הרבור הראה שמחירה של בדלנות גבוהה לעיתים מכישלונה של התערבות צבאית. אפגניסטן היא דוגמא מצויינת למתח בין בדלנות למעורבות צבאית אמריקנית. ממשל בוש (הבן) הצהיר על כוונות בדלניות שהתנפצו לנוכח אירועי ספטמבר 11. לאחר אירועים אלה, ממשל בוש פלש לאפגניסטן ומאוחר יותר אף לעירק.
בשתי המדינות ממשל בוש תפס את עצמו כמושיע המביא בכנפיו הנאורות דמוקרטיה. צבא השחרור האמריקני שחרר לכאורה את אותן מדינות מהטאליבן וממשטרו של סאדאם. למצער, החזון האמריקני לבסס משטר דמוקרטי במדינות מזרח תיכוניות אלו קרס. כיבוש עירק עודד את התפתחות דעא"ש ואת ההגמוניה של איראן בעירק ובאיזור כולו ואילו כיבוש אפגניסטן – דחה את חזרת הטאליבן ב-20 שנה.
משטר דמוקרטי זה, קרס ברעש מנועי הגלאגסי C3 האמריקנים שפינו את הצבא האמריקני ואת המשת"פים המקומיים שנתלו על גלגליו ונפלו למותם הנורא. התמונה שתישאר מההתערבות האמריקנית באפגניסטן היא אותם אומללים שהסתמכו על ההגנה האמריקנית ונותרו תלויים על בלימה מתחת לגלגלי וכנפי המטוסים. הדמוקרטיה הנשענת על כידוני המארינס תעלם מהתודעה כאפיזודה מביכה.
תעשיית הנפט מבוססת פצלי שמן בארה"ב
הקו המחבר בין אובמה, טראמפ וביידן – הוא אכן הבדלנות הצבאית ששואפת להוציא את הצבא האמריקני מהמזרח התיכון. בנוסף ארה"ב נטשה את מצרים שנסוגה חזרה מאביב הערבי לשלטון האוטוריטטיבי של סיסי. גם סעודיה לאחר רצח העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י שנויה במחלוקת יותר מאי פעם בארה"ב.
על כל אלה יש להוסיף את הירידה בתלות של ארה"ב בנפט המזרח תיכוני בשל התחזקות תעשיית הנפט מבוססת פצלי שמן בארה"ב. הנימוק האמריקני לנטישת המזרח התיכון הוא שהחזית האמיתית היא מול סין ואין טעם להקיז דם במלחמות אבודות שאין להם תוצאה חיובית כלשהי. קשה להתווכח עם מסקנה כזו.
לכן, בלי קשר לעמדות הפוליטיות הכלליות, ממשלים דמוקרטים ורפובליקניים כאחד שואפים להוציא את עצמם מהבוץ המזרח תיכוני. על בסיס זה גם חשיבותה האסטרטגית של ישראל בירידה דרמתית. כוחם של היהודים בארה"ב כמשפיעים לטובת ישראל מאבד מומנטום וגם בקרב היהודים ישראל הופכת לנושא במחלוקת. הנטייה הגוברת להקצנה שמאלה של רבים בקרב היהודים מחלישה את תמיכתם של יהודי ארה"ב.
בנוסף הניכור המתרחב בין יהדות ארה"ב לישראל רק מעמיק, מכיוון שלדעת רבים מיהודי ארה"ב ישראל נוטה לטובת החרד״לים והחרדים וזונחת את יהדות ארה"ב הקונסרבטיבית והרפורמית כמוקצים מחמת מיאוס. בפועל, תחילת מסע הנטישה האמריקני כבר נמצא ונוכח. ישראל ננטשה על ידי ארה"ב לבדה להתמודד מול הציר השיעי האיראני, רוסי, טורקי. ארה"ב השלימה עם הגמוניה איראנית בעירק, סוריה ותימן.
מדיניות הבדלנות האמריקנית של אובמה אותה המשיכו גם טראמפ וביידן מתמקדת בהוצאת הכוחות ופחות בניסיון לעצב את המזרח התיכון באוריינטציה תומכת המערב. האדמה החרוכה שמותירה אחריה ארה"ב, מזמינה את רוסיה וסין להשתלט על המרחב לצידה של איראן.
לעומת האמריקנים – רוסיה ואיראן הפליאו במהלכים מרהיבים. תוך קריאה נכונה של המפה, איראן הצליחה במידה מרשימה להתפתח לכדי מעצמה איזורית אפקטיבית. מעצמה המרחיבה תדיר את את כוחה והשפעתה. איראן רואה בישראל גורם מפריע להגמוניה שלה במזרח התיכון ובכלל. בהקשר זה - המעצמה האיראנית הגיעה לצומת דרכים. האם התנגשות צבאית ישירה היא אופציה מבחינת איראן וישראל בעתיד הנראה לעין?
נדרש: מחיר משמעותי ובלתי נסבל מאיראן
חשיבות מיוחדת יש לשאלה של עימות ישיר בין ישראל לאיראן מאחר וצה"ל נבנה בשנים האחרונות על ההנחה שבפניו מציאות של לחימה בעצימות נמוכה מול כוחות גרילה. האיראנים על שלוחיהם – הם מעצמת הטילים חריגה בעוצמתה ההיסטורית. למעשה הכרעת ישראל, לא חייבת להתממש באמצעות טנקים שואטים. מספיקה מתקפת טילים שתביא להשמדת תשתיות ולהשבתת המשק לחודשים רבים.
מבחינת ישראל כל האפשרויות והמשך מגמת ההתעצמות האיראנית - מסוכנות מאוד. איראן בסיוע שלוחיה מהווה איום צבאי ישיר ואפקטיבי על מדינת ישראל, בדרך שצה"ל לא באמת התכונן לה. הסהר הפרו איראני יכול בימים ספורים להפוך לאיום צבאי טילי, כטב"מי ויבשתי על ישראל. האם ישראל תחליט לפתוח במלחמה כוללת יזומה (מלחמת ברירה?!) בכדי למנוע את התקדמות האירניים לנשק גרעיני והתעצמותם האזורית המשתכללת ומתקדמת?
המילים "הרתעה" ו- "קווים אדומים" משמשים באופן קבוע במה שמתואר כ- "אסטרטגיית הבטחון של ישראל". יש הרואים במונחים אלה מונחים ריקים מתוכן או פשוט תיאור דרמתי מידי למהלכים טריוואליים. בכדי להימנע ממלחמה כזו שבה יש רק מפסידים, ישראל צריכה לפעול כדי להשיג הרתעה. על ישראל לוודא שאיראן מבינה באמת שישראל מסוגלת לגבות מחיר משמעותי ובלתי נסבל מאיראן.
התעצמותה של איראן בזירה מותירה את ישראל חשופה ביותר – וההסתמכות על ארה"ב כגורם מרתיע עלולה להתגלות שבירה. ארה"ב הברית שלאחר אפגניסטן – מתרחקת ממעורבות במזרח התיכון ולפחות בתרחיש אחד תמיכתה בישראל אינה ברורה - למשל אם ישראל תבחר במכה מקדימה על איראן. למעשה גם במתקפה יזומה איראנית נגד ישראל קשה לצפות את תגובת ארה"ב.
אין לנו מושג מי יהיה הנשיא הבא בארה"ב וכפי שהוכיחה ההיסטוריה העדכנית – נשיא אמריקני יכול להיות אישיות מפתיעה ולא צפויה ביותר. בהחלט יתכן שגם ביידן הנשיא הנוכחי לא יורה על מלחמה כוללת מול איראן, קל וחומר לאחר שאיראן תהפוך גרעינית.
לאיראנים ברור שארה"ב לא תתקוף מדינה גרעינית בצורה נרחבת. כשלון ארה"ב בעירק, סוריה, אפגניסטן ותימן, התחזקות הציר השמאלי במפלגה הדמוקרטית, התחזקות המשבר בתמיכת יהדות ארה"ב בישראל , כל אלה מאיימים על ההסתמכות על ארה"ב.
שבתאי שובל – חוקר עמית במכון הבינלאומי נגד הטרור של המרכז הבינתחומי בהרצליה.
הכשלון הנחרץ באפגניסטן – הוא המסמר האחרון שידחוף את ארה"ב להקטין עוד יותר את מעורבותה הצבאית במזרח התיכון. ההסתמכות על ארה"ב כגורם מרתיע עלולה להתגלות שבירה
באדיבות הכותב
ניצחונו המוחלט והצפוי מראש של הטאליבן וכישלונה של ארה"ב למנוע את אותו הניצחון הוא אבן נוספת בחומת הבדלנות הנבנית מסביב לארה"ב. ההשלכות של כישלונה של ארה"ב באפגניסטן על מדיניות החוץ של ארה"ב ברורות – התבצרות מאחורי אותה חומת בדלנות – בכל הנוגע למזרח התיכון.
כדאי לחשב מסלול מחדש
לחיזוק מדיניות הבדלנות של ארה"ב עלולות להיות השלכות חמורות על ישראל. במידה שהאסטרטגיה של ישראל מול איראן תלויה בכוח ההרתעה האמריקני – כדאי לחשב מסלול מחדש. ארה"ב הוכיחה ומוכיחה כל יום מחדש, שהיא או חלשה או דלת מוטיבציה או דלת נחישות, או לוקחת על עצמה משימות הרפתקניות שנדונו מראש להיכשל. על רקע הידרדרותה של ההרתעה האמריקנית באזור - ישראל חייבת לאתר דרכים להרתיע את איראן באופן עצמאי.
כישלונם המהדהד של האמריקנים באפגניסטן הוא רק דוגמא נוספת לסדרת כישלונות דומים של ארה"ב בעשרות השנים האחרונות. המתח המתקיים בין המגמה הבדלנית לאקטיביסטית בארה"ב אינו נחלתם הבלעדית של הדמוקרטים או הרפובליקנים.
הבדלנות - קובעת שעל ארה"ב להימנע ממעורבות צבאית במדינות אחרות. לעומתה המגמה האקטיביסטית רואה בארה"ב כמי שחייב להתערב בנעשה בעולם ואפילו להתערב באופי המשטר במדינות שונות.
הכשלון הנחרץ באפגניסטן – הוא המסמר האחרון שידחוף את ארה"ב להקטין עוד יותר את מעורבותה הצבאית במזרח התיכון. ישראל לא בהכרח יכולה להניח שאם איראן תתקוף מכמה גזרות, כולל יחידות הסמך שלה בלבנון, סוריה עירק, תימן ועזה – ארה"ב תחלץ לעזרתה.
ארה"ב ניסתה שוב ושוב לפלוש למדינות זרות, לכבוש אותן ולכפות משטר פרו מערבי או "דמוקרטי": מווייטנאם, דרך עירק, סוריה, לבנון – הניסיון לכפות באמצעים צבאיים משטר פרו מערבי נכשל. אך גם הפעלת לחץ חיצוני על משטרים אוטוריטטיביים ולכפות עליהם בחירות דמוקרטיות הובילו לתוצאות הרות אסון – במצרים עלו לשלטון האחים המוסלמים ובעזה – החמאס.
דמוקרטיה אינה מתאימה לכל מדינה
הנאיביות שרואה בדמוקרטיה שלב רצוי, אך גם בלתי נמנע בהתפתחות של מדינות בעידן המודרני – נתקלה במציאות קשה. יש להודות, שגם היו מקרים בהם התערבה ארה"ב ושלחה כוחות צבאיים ואף הצליחה במידה להשפיע על המערכת השלטונית: גרנדה, פנמה, איראן בשנת 1953.
עם זאת הכישלונות המפוארים של המעורבות הצבאית האמריקנית (או זו של הCIA) בהכתבת משטרים פרו אמריקנים השפיעו על מגמת הבדלנות האמריקנית. המציאות הוכיחה שבמדינות שונות - דמוקרטיה אינה אופציה. במזרח התיכון במידה ומיושמת דמוקרטיה, המשטר יהפוך אוטקרטי, פופוליסטי, איסלמיסטי וכנראה אנטי מערבי. יש לזכור שהבחירה בבדלנות גרמה לארה"ב עוגמת נפש ומחירים קשים.
בדלנות הובילה את הממשל האמריקני טרום מלחמת העולם השניה – נשיאים אמריקנים קיוו שלא להיגרר למלחמה. פרל הרבור הראה שמחירה של בדלנות גבוהה לעיתים מכישלונה של התערבות צבאית. אפגניסטן היא דוגמא מצויינת למתח בין בדלנות למעורבות צבאית אמריקנית. ממשל בוש (הבן) הצהיר על כוונות בדלניות שהתנפצו לנוכח אירועי ספטמבר 11. לאחר אירועים אלה, ממשל בוש פלש לאפגניסטן ומאוחר יותר אף לעירק.
בשתי המדינות ממשל בוש תפס את עצמו כמושיע המביא בכנפיו הנאורות דמוקרטיה. צבא השחרור האמריקני שחרר לכאורה את אותן מדינות מהטאליבן וממשטרו של סאדאם. למצער, החזון האמריקני לבסס משטר דמוקרטי במדינות מזרח תיכוניות אלו קרס. כיבוש עירק עודד את התפתחות דעא"ש ואת ההגמוניה של איראן בעירק ובאיזור כולו ואילו כיבוש אפגניסטן – דחה את חזרת הטאליבן ב-20 שנה.
משטר דמוקרטי זה, קרס ברעש מנועי הגלאגסי C3 האמריקנים שפינו את הצבא האמריקני ואת המשת"פים המקומיים שנתלו על גלגליו ונפלו למותם הנורא. התמונה שתישאר מההתערבות האמריקנית באפגניסטן היא אותם אומללים שהסתמכו על ההגנה האמריקנית ונותרו תלויים על בלימה מתחת לגלגלי וכנפי המטוסים. הדמוקרטיה הנשענת על כידוני המארינס תעלם מהתודעה כאפיזודה מביכה.
תעשיית הנפט מבוססת פצלי שמן בארה"ב
הקו המחבר בין אובמה, טראמפ וביידן – הוא אכן הבדלנות הצבאית ששואפת להוציא את הצבא האמריקני מהמזרח התיכון. בנוסף ארה"ב נטשה את מצרים שנסוגה חזרה מאביב הערבי לשלטון האוטוריטטיבי של סיסי. גם סעודיה לאחר רצח העיתונאי ג'מאל ח'אשוקג'י שנויה במחלוקת יותר מאי פעם בארה"ב.
על כל אלה יש להוסיף את הירידה בתלות של ארה"ב בנפט המזרח תיכוני בשל התחזקות תעשיית הנפט מבוססת פצלי שמן בארה"ב. הנימוק האמריקני לנטישת המזרח התיכון הוא שהחזית האמיתית היא מול סין ואין טעם להקיז דם במלחמות אבודות שאין להם תוצאה חיובית כלשהי. קשה להתווכח עם מסקנה כזו.
לכן, בלי קשר לעמדות הפוליטיות הכלליות, ממשלים דמוקרטים ורפובליקניים כאחד שואפים להוציא את עצמם מהבוץ המזרח תיכוני. על בסיס זה גם חשיבותה האסטרטגית של ישראל בירידה דרמתית. כוחם של היהודים בארה"ב כמשפיעים לטובת ישראל מאבד מומנטום וגם בקרב היהודים ישראל הופכת לנושא במחלוקת. הנטייה הגוברת להקצנה שמאלה של רבים בקרב היהודים מחלישה את תמיכתם של יהודי ארה"ב.
בנוסף הניכור המתרחב בין יהדות ארה"ב לישראל רק מעמיק, מכיוון שלדעת רבים מיהודי ארה"ב ישראל נוטה לטובת החרד״לים והחרדים וזונחת את יהדות ארה"ב הקונסרבטיבית והרפורמית כמוקצים מחמת מיאוס. בפועל, תחילת מסע הנטישה האמריקני כבר נמצא ונוכח. ישראל ננטשה על ידי ארה"ב לבדה להתמודד מול הציר השיעי האיראני, רוסי, טורקי. ארה"ב השלימה עם הגמוניה איראנית בעירק, סוריה ותימן.
מדיניות הבדלנות האמריקנית של אובמה אותה המשיכו גם טראמפ וביידן מתמקדת בהוצאת הכוחות ופחות בניסיון לעצב את המזרח התיכון באוריינטציה תומכת המערב. האדמה החרוכה שמותירה אחריה ארה"ב, מזמינה את רוסיה וסין להשתלט על המרחב לצידה של איראן.
לעומת האמריקנים – רוסיה ואיראן הפליאו במהלכים מרהיבים. תוך קריאה נכונה של המפה, איראן הצליחה במידה מרשימה להתפתח לכדי מעצמה איזורית אפקטיבית. מעצמה המרחיבה תדיר את את כוחה והשפעתה. איראן רואה בישראל גורם מפריע להגמוניה שלה במזרח התיכון ובכלל. בהקשר זה - המעצמה האיראנית הגיעה לצומת דרכים. האם התנגשות צבאית ישירה היא אופציה מבחינת איראן וישראל בעתיד הנראה לעין?
נדרש: מחיר משמעותי ובלתי נסבל מאיראן
חשיבות מיוחדת יש לשאלה של עימות ישיר בין ישראל לאיראן מאחר וצה"ל נבנה בשנים האחרונות על ההנחה שבפניו מציאות של לחימה בעצימות נמוכה מול כוחות גרילה. האיראנים על שלוחיהם – הם מעצמת הטילים חריגה בעוצמתה ההיסטורית. למעשה הכרעת ישראל, לא חייבת להתממש באמצעות טנקים שואטים. מספיקה מתקפת טילים שתביא להשמדת תשתיות ולהשבתת המשק לחודשים רבים.
מבחינת ישראל כל האפשרויות והמשך מגמת ההתעצמות האיראנית - מסוכנות מאוד. איראן בסיוע שלוחיה מהווה איום צבאי ישיר ואפקטיבי על מדינת ישראל, בדרך שצה"ל לא באמת התכונן לה. הסהר הפרו איראני יכול בימים ספורים להפוך לאיום צבאי טילי, כטב"מי ויבשתי על ישראל. האם ישראל תחליט לפתוח במלחמה כוללת יזומה (מלחמת ברירה?!) בכדי למנוע את התקדמות האירניים לנשק גרעיני והתעצמותם האזורית המשתכללת ומתקדמת?
המילים "הרתעה" ו- "קווים אדומים" משמשים באופן קבוע במה שמתואר כ- "אסטרטגיית הבטחון של ישראל". יש הרואים במונחים אלה מונחים ריקים מתוכן או פשוט תיאור דרמתי מידי למהלכים טריוואליים. בכדי להימנע ממלחמה כזו שבה יש רק מפסידים, ישראל צריכה לפעול כדי להשיג הרתעה. על ישראל לוודא שאיראן מבינה באמת שישראל מסוגלת לגבות מחיר משמעותי ובלתי נסבל מאיראן.
התעצמותה של איראן בזירה מותירה את ישראל חשופה ביותר – וההסתמכות על ארה"ב כגורם מרתיע עלולה להתגלות שבירה. ארה"ב הברית שלאחר אפגניסטן – מתרחקת ממעורבות במזרח התיכון ולפחות בתרחיש אחד תמיכתה בישראל אינה ברורה - למשל אם ישראל תבחר במכה מקדימה על איראן. למעשה גם במתקפה יזומה איראנית נגד ישראל קשה לצפות את תגובת ארה"ב.
אין לנו מושג מי יהיה הנשיא הבא בארה"ב וכפי שהוכיחה ההיסטוריה העדכנית – נשיא אמריקני יכול להיות אישיות מפתיעה ולא צפויה ביותר. בהחלט יתכן שגם ביידן הנשיא הנוכחי לא יורה על מלחמה כוללת מול איראן, קל וחומר לאחר שאיראן תהפוך גרעינית.
לאיראנים ברור שארה"ב לא תתקוף מדינה גרעינית בצורה נרחבת. כשלון ארה"ב בעירק, סוריה, אפגניסטן ותימן, התחזקות הציר השמאלי במפלגה הדמוקרטית, התחזקות המשבר בתמיכת יהדות ארה"ב בישראל , כל אלה מאיימים על ההסתמכות על ארה"ב.
שבתאי שובל – חוקר עמית במכון הבינלאומי נגד הטרור של המרכז הבינתחומי בהרצליה.
