דעה | פרשת מותו של קצין המודיעין דורשת מבט מחודש על השימוש בצו איסור פרסום

מה קרה במקרה של הקצין ה"מבריק"? אינני יודע. אבל נשגב מבינתי איך כל הנוגעים בדבר, כולל בית המשפט, לא העלו על דעתם שסיפור מהסוג הזה, רווי מסתורין, ימצא דרכו לרשתות החברתיות. ובהעדר עובדות - יפורסם בצורה מעוותת

דעה | פרשת מותו של קצין המודיעין דורשת מבט מחודש על השימוש בצו איסור פרסום

bigstock

פרשת הקצין האלמוני שמת בכלאו מעוררת בפעם המי-יודע-כמה את שאלת כשרותם, נחיצותם, תכיפותם, הגיונם, או איוולתם לפעמים, של צווי איסור פרסום. אלה מוצאים ברוחב לב, פעמים ללא היגיון, כאילו מוציאי הצו אינם יודעים שהם, כמו כולנו, מצויים עמוק בעידן האינטרנט, הרשתות החברתיות, פייסבוק וטוויטר ואפילו טיק טוק למיניהם. 

שימו לב מה קרה בפרשת הקצין: בראשית השבוע הוא היה חשוד בריגול. קצין מודיעין חשוד בריגול? אמות הסיפים נעו. חלפו ימים אחדים, ובסוף השבוע - היפוך מגמה: מדובר בקצין מוכשר מאין כמוהו, גאון מחשבים, קצין מבריק, עילוי מחשבים, ולא זו בלבד אלא שכלל לא הואשם בריגול או בבגידה ולא קיים מגע עם סוכן זר, אלא היה קצין צעיר ומבטיח באגף המודיעין.

דברים אלו נכתבים ללא ידיעת העובדות, כי את אלו מסתירים באמצעות צו אי פרסום ומחיקות הצנזורה. מכאן עולות השאלות: מי הקצין הזה? מה שמו? משפחה? היכון מתגורר? במה נאשם, אם אמנם נאשם? למה היה בכלא? מהן הסיבות  מותו/התאבדותו? כיצד עלה בידו לשלוח יד בנפשו, אם אמנם? מה היו סידורי השמירה על העציר/אסיר?. יש תשובות לכל השאלות הללו, אן הן חבויות בצו איסור הפרסום ובצנזורה, שהיא צבאית ושייכת לאמ"ן.

הצנזורה, ייאמר כאן, מגלה בשנים האחרונות גישה ליברלית לפרסומי תקשורת בהשוואה לעבר. זכורות שנים שבהן היו מוחקים מספרים של  כלי רכב או מספרי זנב של מטוסים בחיל האוויר. המלמ"ב, הממונה על הביטחון במערכת הביטחון, הוא גוף נוסף שרשאי למחוק מה שאנו כותבים, ידוע כמחמיר ומקפיד על שמירת הביטחון לפי ראות עיניו. 

את צווי איסור הפרסום מוציאים בתי המשפט. שופט אמור לשקול אם להוציא צו בהתחשב בעקרונות חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת. הפרקטיקה היא שאיש משטרה, כשמדובר בחשד למעשה פלילי, מציג לשופט ממצאים של חקירה ראשונית, והשופט מתבקש לעיתים להוציא צו איסור פרסום כדי לא לפגוע בחקירה.

כדי שחשודים או מעורבים לא יימלטו לעיר או לארץ אחרת, או כדי שכלל לא יידעו שמתנהלת חקירה, ואז יקל לעצרם. במקרים מסוג זה יש היגיון בבקשה, ובדרך כלל כבודם נעתרים ומוציאים צו. במקרים של חשד לעבירות ביטחון, הפרוצדורה די דומה:   נציגי המשטרה או מערכת הביטחון יציגו לשופט עובדות שלדעתם פרסומם יפגע בחקירת המקרה, ושוב, בדרך כלל כבודו ייעתר לבקשה ויחתום על צו. 

מה קרה במקרה של הקצין ה"מבריק"? איננו יודעים. אבל נשגב מבינתנו איך כל הנוגעים בדבר, כולל בית המשפט, לא העלו על דעתם שסיפור מהסוג הזה, רווי מסתורין, (קצין, מודיעין, ריגול, סוכן זר) הוא כלשון התקשורת "סיפור ענק". כיצד לא יימרח מהר מאוד בכל הרשתות החברתיות, בעוד כלי התקשורת המסורתיים, רדיו, טלוויזיה ופרינט, מנועים מלפרסם. 

ואז, מה קורה? חלק ניכר מפרסומי הרשתות שגוי, חסר עובדות, מעוות מציאות, שלא לדבר על פרסומי זדון. עורכי הדין של הנוגעים בדבר ממהרים להופיע בתקשורת ולהכחיש, אבל - TOO LATE, הדברים נאמרו, הוקלטו, הוקלדו. מחר-מחרתיים יגישו נציגים של כמה כלי תקשורת בקשה לבית המשפט לבטל את צו איסור הפרסום, והוא, בצדק, יבוטל, או יבוטל חלקית, או יישאר על כינו. תלוי בנסיבות. 

טענתנו היא שהטלת צו איסור פרסום חייבת להיעשות במקרים נדירים ביותר. יד קלה על הדק צווי פרסום מחטיאה את הרעיון, שכן הפרטים יפורסמו עוד לפני שהשופט יחתום על הצו. הציבור והתקשורת חייבים להיות משוכנעים שצו איסור פרסום הוצא בצדק, בצורה עניינית, וכי יש לכך נימוקים טובים ומשכנעים. כשהצווים מוצאים בסיטונות הם מאבדים מיעילותם, ומעלים חשש שמישהו מעוניין להסתיר משהו. 

בפרשת הקצין אין טעם להביע דעה לפני שכל עובדות המקרה ידועות. אך מותר לתמוה לפשר הטלטלות ההסברתיות והפרסומיות שעבר הסיפור הזה מאז נחשפה הפרשה. וכן נשאלת השאלה מדוע מסתירים פרטים על אדם שהלך לעולמו. תמיד ניתן לפרסם את רוב הפרטים מבחינת זכות הציבור לדעת, ואם יש צורך אמיתי, להימנע מפרסום אותם פרטים העלולים באמת ובתמים להזיק לביטחון, אם יש כאלו.

מספר הסודות בעולם, וגם בישראל, הולך ומצטמצם. נותרים נסתרים הסודות הגדולים באמת, וטוב שכך. חלפו ימים בהם ניתן היה להחזיק בכלא בישראל אסיר במשך שנים מבלי שהציבור יידע על כך ומבלי שידלוף פרט. תקשורת במאה ה-21 איננה כמה עיתונים וכמה ערוצי רדיו וטלוויזיה. פעם היו רק שמועות בדרגות שונות, כמו רב סרן שמועתי. היום זה עולם גלובלי רחב ידיים שאין עליו שליטה ממלכתית, מוסדרת, ממשלתית או ארגונית. 

כל נער שיש לו מחשב נייד וטלפון סלולרי הוא תקשורת, והוא לא כפוף לצווי איסור פרסום.  

אולי יעניין אותך גם