דעה | את השנאה בינינו ניתן לפתור בחינוך להכרת האחר
המון ערבי פרוע תוקף בפראות עובר אורח יהודי. המון יהודי תוקף עובר אורח ערבי. זה מה שמתרחש בערי ישראל בימים אלו. ביחסי יהודים-ערבים יש לטפל מן היסוד
דן ארקין
| 13/05/2021
בדרך כלל עצה טובה היא כשחווים חווייה עזה, חיובית או שלילית, לא להתנפל ישר על המקלדת ולכתוב אלא להמתין. לנשום, לספור עד עשר, לעכל, לשקול, ואז לכתוב. אך יש אשר חווים זעזוע עמוק למראה לינצ'ים ברחובות ישראל. המון ערבי פרוע תוקף בפראות בלתי נתפסת ופוצע עובר אורח יהודי. המון יהודי מוסת ואלים תוקף עובר אורח ערבי, ושניהם בבית החולים נלחמים על חייהם. שם יטפלו בהם רופא ערבי ואחות רחמניה ערביה ואת התרופות יביא רוקח ערבי.
מילים מכובסות
כך בבת ים, בעכו, ברמלה, ביפו. בירושלים. מתנפלים על בית כנסת ושורפים ספרי קודש, כשם ששורפים שדות ביישובי עוטף עזה. אלימות, בוטות, גסות. יפו, עכו, רמלה, ירושלים - ׳ערים מעורבות', זה השם במילים המכובסות. בזוועה מביטים על מסך הטלוויזיה למראה הלינץ' ברחובה של עיר, והמצלמה חושפת הכל, אבל היכן השוטרים שחורי המדים עם האלות והאקדחים והאזיקונים? לא רואים אותם בפריים, כי המשטרה לא שם.
היא תגיע יותר מאוחר. לא להפריע להם ולא להטריח או להטריד את הקצינים המקיימים "הערכת מצב". הטילו עוצר על העיר, כאילו היינו בימי המנדט הבריטי, אך אל דאגה, העוצר הופר מיד. למחרת הלינ'צים וההשתוללויות ישמעו ההסברים המוכרים: מדובר בקומץ קטן, שבאב, חבורות נוער פרוע, קיצוניים. הם באו מבחוץ, הם בכלל לא תושבי העיר. רוב התושבים שלנו בסדר גמור, יש חיים בצוותא. "זה קורה" בערים מעורבות.
דיווחי ליל הלינצ'ים והתפרצויות השנאה התהומית הערבית-יהודית והיהודית-ערבית מדאיגים הרבה יותר מדיווחי עזה. בעת שמעל שמי המדינה מתמודדים קסאמים עם מיירטי כיפת ברזל, נפתח למטה ברחובות פצע פנימי עמוק שמוגלתו נחשפת בימים אלו.
לא אויב חיצוני דוגמת חמאס אלא אויב פנימי. פצע חיצוני אפשר לרפא עם פלסטר ותחבושת. פצע פנימי עמוק דורש ניתוח. והחמור הוא שהעוינות שנתגלתה בלילות אלו היא הדדית, דו-צדדית. ערבים אלימים חיפשו יהודי להתעלל בו ובריונים יהודים חיפשו ערבי. ומצאו.
בלגן במדינה ובמוסדותיה
ואנו אומרים: הכל בא מלמעלה. מה רואים הצעירים הללו, ערבים כיהודים, כשהם מביטים "למעלה", אל ההנהגה, אל המנהיגים, אל השרים וחברי הכנסת, מכל מפלגה שהיא. הם רואים יותר מידי בלגן במדינה ובמוסדותיה. אי תפקוד מחפיר. שחיתות. הם רואים שכונות עוני כמה קילומטרים ממגדלי פאר שהחנייה בהם עולה חצי מיליון שקל. הם רואים ראש מממשלה שעומד לדין על קבלת שוחד. הם רואים מדינה שנשיא וראש ממשלה ושרים שלה ישבו בכלא כאחרוני העבריינים.
הם רואים התקפות בלתי פוסקות, גסות רוח, נגד המערכת המשפטית, נגד השופטים, נגד הפרקליטות, נגד בית המשפט העליון, עליהום על שומרי החוק. הם רואים חברי כנסת ומיניסטרים שהדבר האחרון שמעניין אותם הוא ציבור שולחיהם ובוחריהם. הם רואים שהולכים ארבע פעמים לבחירות כלליות ואי אפשר להקים ממשלה נורמלית שתדאג לאזרחים. שיא עולמי של ארבע בחירות תוך שנתיים, ועוד היד נטויה.
מזלזלים בציבור הערבי
הם רואים כיצד פוליטיקאים יהודים בכירים מזלזלים בציבור הערבי במשך עשרות שנים. אתמול הם תומכי טרור והיום פתאום מחזרים אחריהם ומקרבים אותם, והכל כדי להקים קואליציה. צעיר לומד בבית הספר היסודי שהוא חי במדינה דמוקרטית כי הרי יש מפלגות ובחירות בקלפי ובפרלמנט יושבים 120 ח"כים נכבדים עם שלושה עוזרים פרלמנטרים ומכונית.
הצעיר הזה לא מודע לכך שהתוכן האמיתי של משטר דמוקרטי בא לידי ביטוי בין הבחירות, בימים שבהן הנבחרים פועלים למען האזרח ולטובתו, למען כל האזרחים, מכל המינים והשבטים והמיעוטים. מה גרם להתפרצות השנאה התהומית לנגד עינינו בימים האחרונים, אחרי שהקורונה כמעט מאחורינו ואנו מחוסנים להפליא. סוציולוגים ופסיכולוגים יחקרו ויסבירו.
ללמוד ערבית כשם שלומדים עברית
אבל ברור: לבה רותחת מתפרצת בפתאומיות, גולשת וקוברת תחתיה. אבל מקור הלבה במעמקים, אי שם בשכבות המאגמה במרכזו של כדור הארץ, והלבה בוערת ומתלהטת ימים רבים אולי שנים, ואז מתפרצת במהירות קטלנית. וזה הנמשל: בלי לחטוא בחטא ההכללה, יש שכבות בציבור הערבי שיש בהן שנאה למי ש (לדעתם) מדכא, כובש, מנשל, מפלה לרעה. ויש שכבות בציבור היהודי שיש בהם שנאה עמוקה לערבים ש(לדעתם) שואפים להשמידנו, לסלקנו מהארץ הזאת.
כנראה ששנאה כזו מתקיימות על אש קטנה, עד שבתנאים מסויימים הן מתפרצות בזעם בלתי כבוש. וזה מה שקורה השבוע בערי ישראל. חומר למחשבה למחנכים, למורים, לפוליטיקאים, למשרד החינוך, למחלקות חינוך ברשויות מקומיות, לפובליציסטים ולכל מי שאכפת: ביחסי יהודים-ערבים יש לטפל מן היסוד.
מגן הילדים, מהשכונה, מההורים ומהמשפחה והשכנים. הסברה, חינוך להכרת האחר, השונה. וללמוד ערבית כשם שלומדים עברית. בארץ הזאת יש שתי שפות. מה לעשות.
המון ערבי פרוע תוקף בפראות עובר אורח יהודי. המון יהודי תוקף עובר אורח ערבי. זה מה שמתרחש בערי ישראל בימים אלו. ביחסי יהודים-ערבים יש לטפל מן היסוד
בדרך כלל עצה טובה היא כשחווים חווייה עזה, חיובית או שלילית, לא להתנפל ישר על המקלדת ולכתוב אלא להמתין. לנשום, לספור עד עשר, לעכל, לשקול, ואז לכתוב. אך יש אשר חווים זעזוע עמוק למראה לינצ'ים ברחובות ישראל. המון ערבי פרוע תוקף בפראות בלתי נתפסת ופוצע עובר אורח יהודי. המון יהודי מוסת ואלים תוקף עובר אורח ערבי, ושניהם בבית החולים נלחמים על חייהם. שם יטפלו בהם רופא ערבי ואחות רחמניה ערביה ואת התרופות יביא רוקח ערבי.
מילים מכובסות
כך בבת ים, בעכו, ברמלה, ביפו. בירושלים. מתנפלים על בית כנסת ושורפים ספרי קודש, כשם ששורפים שדות ביישובי עוטף עזה. אלימות, בוטות, גסות. יפו, עכו, רמלה, ירושלים - ׳ערים מעורבות', זה השם במילים המכובסות. בזוועה מביטים על מסך הטלוויזיה למראה הלינץ' ברחובה של עיר, והמצלמה חושפת הכל, אבל היכן השוטרים שחורי המדים עם האלות והאקדחים והאזיקונים? לא רואים אותם בפריים, כי המשטרה לא שם.
היא תגיע יותר מאוחר. לא להפריע להם ולא להטריח או להטריד את הקצינים המקיימים "הערכת מצב". הטילו עוצר על העיר, כאילו היינו בימי המנדט הבריטי, אך אל דאגה, העוצר הופר מיד. למחרת הלינ'צים וההשתוללויות ישמעו ההסברים המוכרים: מדובר בקומץ קטן, שבאב, חבורות נוער פרוע, קיצוניים. הם באו מבחוץ, הם בכלל לא תושבי העיר. רוב התושבים שלנו בסדר גמור, יש חיים בצוותא. "זה קורה" בערים מעורבות.
דיווחי ליל הלינצ'ים והתפרצויות השנאה התהומית הערבית-יהודית והיהודית-ערבית מדאיגים הרבה יותר מדיווחי עזה. בעת שמעל שמי המדינה מתמודדים קסאמים עם מיירטי כיפת ברזל, נפתח למטה ברחובות פצע פנימי עמוק שמוגלתו נחשפת בימים אלו.
לא אויב חיצוני דוגמת חמאס אלא אויב פנימי. פצע חיצוני אפשר לרפא עם פלסטר ותחבושת. פצע פנימי עמוק דורש ניתוח. והחמור הוא שהעוינות שנתגלתה בלילות אלו היא הדדית, דו-צדדית. ערבים אלימים חיפשו יהודי להתעלל בו ובריונים יהודים חיפשו ערבי. ומצאו.
בלגן במדינה ובמוסדותיה
ואנו אומרים: הכל בא מלמעלה. מה רואים הצעירים הללו, ערבים כיהודים, כשהם מביטים "למעלה", אל ההנהגה, אל המנהיגים, אל השרים וחברי הכנסת, מכל מפלגה שהיא. הם רואים יותר מידי בלגן במדינה ובמוסדותיה. אי תפקוד מחפיר. שחיתות. הם רואים שכונות עוני כמה קילומטרים ממגדלי פאר שהחנייה בהם עולה חצי מיליון שקל. הם רואים ראש מממשלה שעומד לדין על קבלת שוחד. הם רואים מדינה שנשיא וראש ממשלה ושרים שלה ישבו בכלא כאחרוני העבריינים.
הם רואים התקפות בלתי פוסקות, גסות רוח, נגד המערכת המשפטית, נגד השופטים, נגד הפרקליטות, נגד בית המשפט העליון, עליהום על שומרי החוק. הם רואים חברי כנסת ומיניסטרים שהדבר האחרון שמעניין אותם הוא ציבור שולחיהם ובוחריהם. הם רואים שהולכים ארבע פעמים לבחירות כלליות ואי אפשר להקים ממשלה נורמלית שתדאג לאזרחים. שיא עולמי של ארבע בחירות תוך שנתיים, ועוד היד נטויה.
מזלזלים בציבור הערבי
הם רואים כיצד פוליטיקאים יהודים בכירים מזלזלים בציבור הערבי במשך עשרות שנים. אתמול הם תומכי טרור והיום פתאום מחזרים אחריהם ומקרבים אותם, והכל כדי להקים קואליציה. צעיר לומד בבית הספר היסודי שהוא חי במדינה דמוקרטית כי הרי יש מפלגות ובחירות בקלפי ובפרלמנט יושבים 120 ח"כים נכבדים עם שלושה עוזרים פרלמנטרים ומכונית.
הצעיר הזה לא מודע לכך שהתוכן האמיתי של משטר דמוקרטי בא לידי ביטוי בין הבחירות, בימים שבהן הנבחרים פועלים למען האזרח ולטובתו, למען כל האזרחים, מכל המינים והשבטים והמיעוטים. מה גרם להתפרצות השנאה התהומית לנגד עינינו בימים האחרונים, אחרי שהקורונה כמעט מאחורינו ואנו מחוסנים להפליא. סוציולוגים ופסיכולוגים יחקרו ויסבירו.
ללמוד ערבית כשם שלומדים עברית
אבל ברור: לבה רותחת מתפרצת בפתאומיות, גולשת וקוברת תחתיה. אבל מקור הלבה במעמקים, אי שם בשכבות המאגמה במרכזו של כדור הארץ, והלבה בוערת ומתלהטת ימים רבים אולי שנים, ואז מתפרצת במהירות קטלנית. וזה הנמשל: בלי לחטוא בחטא ההכללה, יש שכבות בציבור הערבי שיש בהן שנאה למי ש (לדעתם) מדכא, כובש, מנשל, מפלה לרעה. ויש שכבות בציבור היהודי שיש בהם שנאה עמוקה לערבים ש(לדעתם) שואפים להשמידנו, לסלקנו מהארץ הזאת.
כנראה ששנאה כזו מתקיימות על אש קטנה, עד שבתנאים מסויימים הן מתפרצות בזעם בלתי כבוש. וזה מה שקורה השבוע בערי ישראל. חומר למחשבה למחנכים, למורים, לפוליטיקאים, למשרד החינוך, למחלקות חינוך ברשויות מקומיות, לפובליציסטים ולכל מי שאכפת: ביחסי יהודים-ערבים יש לטפל מן היסוד.
מגן הילדים, מהשכונה, מההורים ומהמשפחה והשכנים. הסברה, חינוך להכרת האחר, השונה. וללמוד ערבית כשם שלומדים עברית. בארץ הזאת יש שתי שפות. מה לעשות.
