דעה | ״העקיצות בים״ בין ישראל לאיראן לא מובילות לשום מקום - נטרול הגרעין הוא העיקר

המפרץ הפרסי, או "הערבי", נהפך לזירת לחימה בין ישראל לאיראן. העקיצות ההדדיות לא מובילות לשום מקום ובספק אם תומכות בנטרול הגרעין האיראני. מאמר דעה של דן ארקין 

דעה | ״העקיצות בים״ בין ישראל לאיראן לא מובילות לשום מקום - נטרול הגרעין הוא העיקר

IRNA - New details have been revealed about the recent attack on the Iranian ship "Saviz" in the Red Sea

המפרץ הפרסי, או "הערבי", נהפך לזירת לחימה בין ישראל לאיראן. תקפו אניות מסחר בבעלות ישראלית, על פי הניו יורק טיימס שלחנו את בחורינו האמיצים למקש אניית איראנית. על פי מקורות גלויים, בעבר, תקפה ישראל בסייבר נמל איראני. 

יש עוד זירות לחימה בין ישראל לאיראן: בסוריה ולפי דיווחים גם בעירק, בכבישים המובילים מטהרן מערבה עד חוף הים התיכון, נתיבי הברחת הנשק והאמצעים, במפעלים מוסתרים היטב בדרום ביירות לייצור ולשדרוג טילים שמגיעים מאיראן. בעבר היו מופעי לחימת סייבר הדדיים: הם תוקפים אותנו, אנחנו (מקורות זרים) תקפנו אותם. וישנה זירת הטרור העולמי, מחוץ למזה"ת. בעבר זה הגיע עד ארגנטינה. פעמיים.

השתמשנו במונח "לחימה" ולא "מלחמה" בין ישראל לאיראן. נראה שיש כוונה נסתרת, משני הצדדים, שלא להחמיר, לא להסלים יותר מידי, לא להביא להרס טוטלי. לחימה תוך שמירה על מידתיות. מתקפות הסייבר לא נטרלו לגמרי את המטרות. פגיעות באניות סחר לא גרמו לטביעת כלי השיט ולמות אנשים רבים. 

האם זה מקרה? כאילו נוצר כאן מעין מאזן אימה, המזכיר את תקופת המלחמה קרה בין מעצמות העל, אבל בקטן. פוגעים זה בזה, אך לא משמידים. לאן זה מוביל? כנראה לשום מקום. מותר לשאול מה טעם ותועלת יש  בשיטה הזאת של מעשה ומעשה תגמול, כמו שיגור טיל מרצועת עזה, ומיד אחריו תוקפים מטוסינו או טנקינו ומשמידים "מחסן" של חמאס בעזה.

נוצר באזור מערך של "כאילו הסכמות" ו"כאילו התעלמויות". למשל: פוטין והרוסים בסוריה יודעים בדיוק מי ומה וכיצד הותקפו משלוחי נשק איראניים, אבל "כאילו מתעלמים", ובתנאי שלא נחרוג, שלא נגזים, שמטוסינו לא יתקרבו יותר מידי לאזור הרוסי במערב סוריה. 

כאשר יש תקיפה שישראל אינה מודה בה רשמית ופומבית, האם הצד השני אינו יודע בדיוק מה קרה? לפעמים נכון ורצוי משיקולים מבצעיים-מודיעיניים לא להודות ולא לקבל אחראיות על מעשה. אבל מי שצריך לדעת - יודע. ואם לא יידע ממקורותיו, יקרא ניו יורק טיימס או יצפה ב-CNN. אלו כללי המשחק. 

אז לאן כל זה מוביל? יש פיתוי לחשוב ולשוב למדיניות שיש לה תומכים בישראל: היא אומרת שהנושא הגרעיני באיראן איננו רק עניין שבין ישראל לאיראן, אלא שזו סכנה אזורית, אפילו בינלאומית, ולכן הטיפול חייב להיות נחלת העולם כולו. מדובר באיום מפורש על ישראל, על סעודיה, על מדינות המפרץ, שעתה הן חברות של ישראל, איום על מקורות נפט ואנרגיה אדירים. סכנה של ממש שלא לנו לבד להתמודד אתה. 

קל יותר היה לחשוב ולנהוג כך בימי נשיאותו של טראמפ. אבל אצל ביידן העניינים נראים יותר מורכבים. נכון שהשת"פ האסטרטגי הישראלי-אמריקני נמשך ויימשך ווושינגטון תדאג תמיד ליתרוננו האסטרטגי, אבל ביידן יותר קרוב לאובמה, מנהלו לשעבר בבית הלבן, מאשר לקודמו בבית הלבן, טראמפ. 

ממש בעת כתיבת דברים אלו נפגשים בווינה האמריקנים והאיראנים בחדרים נפרדים, לא מדברים ישירות, וברורה הנטייה האמריקנית ושל חתומות ההסכם לחזור להסכם הגרעין מ-2015. ישראל חייבת להיות חלק מהחזרה להסכם, להשמיע את דעותיה על הסכנות הנובעות מגרעין איראני וממש לאלץ את כל הנוגעים בדבר להתייחס לנושאי הטילים הבליסטיים נושאי החימוש הגרעיני. ומי כישראל יודעת מה מתרחש בתוככי איראן.

נשק גרעיני, כאשר הוא קיים  בידי מדינה, ניתן להפעילו חלילה או להימנע מהפעלתו. אין גרעין למחצה ואין הפעלה "מידתית". את זה חייבת ישראל לזעוק באוזני הממשל האמריקני והשותפות להסכם הגרעין. אז בכל זאת לאן כל זה מוביל? להמשך מצב של מעין דו-קיום מעצבן. בנק המטרות רחב: שיירות של משאיות בכבישים, אניות סחר, מכליות ואניות מכולות במפרץ הפרסי, מפעם לפעם חיסול של מדען גרעין או פעיל טרור. 

זו לחימת מב"מ. שתי המדינות, ישראל ואיראן, רחוקות זו מזו אלפי קילומטרים ללא גבול משותף. לכן  קרבות טנקים לא יהיו, ובאוויר הפער הוא אדיר. לאיראן אין כוח אווירי ממשי, לישראל כוחות אוויר מהגדולים והמשוכללים בעולם. ולכן יש טילים, יש טרור עולמי, יש אניות המפליגות בימים, יש סייבר, יש מטרות ישראליות ברחבי תבל ויש מטרות ומתקנים חיוניים ברחבי איראן.

בכל הפרמטרים שהזכרנו מצב הלחימה בין ישראל לבין איראן הוא נסבל. אבל בנושא אחד אין פשרה והוא הגרעין האיראני. בכך צודק בהחלט ראש הממשלה נתניהו. התקווה היא  שתוך כדי הקמת קואליציה וממשלה וניהול משפט, מתפנה נתניהו לפעול בנושא הגרעין האיראני בנחישות שגילה בעבר, בעיקר בזירה הבינלאומית והמודיעינית-מבצעית. 

כאמור בגרעין אין פשרות ואין מב"מ. הסכנה מגרעין בידי המשטר הנוכחי בטהרן היא אמיתית, והזעקה של ישראל בנושא זה חייבת להיות הרבה-הרבה יותר חזקה. מומלץ לעבור לשאגה. 

אולי יעניין אותך גם