תעלת בלאומליך ו"ההתיישבות הצעירה"
הסיפוח הזוחל ממשיך ומתרחב. מדינת ישראל לא תתקשה להתמודד עם השלכותיו קצרות הטווח, אך בטווח הארוך, מדובר באיום קיומי העלול להוביל למחיקת זהותנו היהודית. מאמר דעה של אריה פלמן, לשעבר מ״מ ר׳ שב״כ
ישראל דיפנס
| 11/02/2021
אריה פלמן. צילום: עצמי
אפרים קישון ז"ל, גדול הסטיריקאים, הפיק את הקלסיקה "תעלת בלאומילך". בקצרה: אדם בשם בלאומילך נמלט מאשפוז נפשי. הוא גונב פטיש אוויר מעיריית תל אביב ומתחיל לקדוח בלב כיכר מוגרבי. אף אחד לא מעלה בדעתו לשאול אותו לפשר מעשיו, או לעצור בעדו.
להפך: הכל מסייעים בידו, שכן איש מהאחראים אינו מוכן להצטייר כמי שאינו יודע מה מתרחש בתחום אחריותו. מאחר והיו אלה ימי ערב בחירות, מתייצב ראש העיר בליווי תזמורת ובפני מאה אלף איש חונך את "תעלת אלנבי". בנאום נרגש הוא משבח את העבודה החלוצית.
נראה שמצעד האיוולת לא עצר באלנבי. לאחרונה התבשרנו על ידי שר הביטחון כי תכנית ה"התיישבות הצעירה" לא תוסדר, לפחות לעת עתה. אך האם מישהו נתן דעתו על כך שבמדינת חוק קמו 70 יישובים שלא במסגרת החוק? שכולם מוקמו בלב אוכלוסייה פלסטינית? או למשמעות הלבנתם בדיעבד, עת כובס שמם ל"התיישבות צעירה"?
כמו בלאומילך ההוא, כך עתה, משך שנים, הוקמו עשרות יישובים שלא במסגרת תכנית לאומית ומבלי שהרשויות המוסמכות לכך התבקשו לבחון את המשמעויות הביטחוניות, הכלכליות והלאומיות האחרות של סידרת המהלכים שהיו לפתע ל"צעירים". לכאורה אפשר להשתיק את האזעקות, בזכות שר הביטחון מצב החירום הנקודתי של הלבנתם בוטל.
אך לא התופעה. ההתיישבות הבלתי חוקית מהווה רק אפיק אחד של פעילות מחתרתית כמעט, של קבוצת ימין קשה, בסיוע אלה הנבנים פוליטית על גבם, המקדמת אותנו בהשקט ובבטחה אל היעד המסוכן של סיפוח יו"ש ומציאות של מדינה אחת, ערבית-יהדית, משותפת.
יוזמות כמו הצעת החוק של חה״כ האוזר, אשר תחייב משאל עם טרם כל פינוי התנחלות, מסכלות אפשרות לתהליך היפרדות הדרגתי, זהיר ומושכל מהפלסטינים. בכוונת מכוון, כובלים את ידינו ואת ידי הדורות הבאים למציאות הרסנית וחורצים את גורלה ואופיה של מדינת ישראל. יידע הציבור כי צבר המהלכים הנקודתיים האלה מוביל לכך ששום ממשלה עתידית לא תוכל לקדם היפרדות מהפלסטינים.
מאליו מובן שאין הדברים אמורים במרבית ההתיישבות ביו"ש, אשר הוקמה על בסיס תכניות לאומיות סדורות, שגובשו במסגרת מדיניות שנקבעה על ידי מקבלי ההחלטות – לא מאחורי גבם, לא בקריצה, לא בניגוד לחוק, אלא תוך הצגה ודיון פומביים. בכלל זה תכניות אלון, שרון, רבין, דרובלס ונוספות.
התיישבות זו, ובה מרבית המתיישבים הישראלים ביו"ש, מכונסת בגושים הממוקמים בין הקו הירוק לבין תוואי גדר הביטחון (גם אם חלקים נרחבים בגדר תוכננו, תוקצבו אך טרם הושלמו ועל מחדל זה מתריע כל מי שצופה בזרם העובדים הפלסטינים החודרים דרך הפרצות בעת הקורונה).
יישובי הגושים נבנו במסגרת תפיסה של ריכוז אוכלוסיה למתן מענה מוניציפלי וביטחוני יעיל ושמירה על רצף טריטוריאלי למרכזי האוכלוסייה והכלכלה במדינת ישראל. לא בכדי, גם העולם וגם הפלסטינים השלימו עם העיקרון שבמסגרת חילופי שטחים, בכל הסדר יהיו הגושים בריבונות ישראל.
לעומת זאת, ההתיישבות ממזרח לגדר הביטחון, בלב האוכלוסייה הפלסטינית, המונה 2.6 מיליון נפש (ללא ערביי ירושלים), נבנתה בתפיסה הפוכה לזאת שהנחתה את גושי ההתיישבות. כל כולה פיזור של מעל מאה ישובים קטנים אשר סך המתיישבים בהם מהווה רק 6% מהאוכלוסייה, בלב אוכלוסייה פלסטינית המהווה את יתרת 94 האחוזים, והכל במגמה לבתר את המרחב הפלסטיני ובכך לחסל את הסיכוי לתהליך היפרדות.
פריסת יישובים קטנים בלב אוכלוסייה פלסטינית יוצרת איומים ביטחוניים הן על הישובים והן בצירי התנועה אליהם, חיכוך מיותר בין האוכלוסיות, נטל כלכלי על קופת המדינה והכבדה על מערכת הביטחון.
למרות חוסר האחריות שאיפיין את הקמתם, ואי-חוקיותם, מאליו מובן שכל עוד הם שם, האחריות לביטחונם ורווחתם היא על המדינה. אך במקביל להענקת השירותים הנדרשים, חיוני להעניק למעוניינים בכך את חופש הבחירה להעתיק את מגוריהם מערבה, אל מעבר לגדר הביטחון, אם לתוך הגושים ואם לתחומי ישראל הריבונית, וזאת באמצעות חוק "קליטה ופינוי מרצון".
נדגיש, ה"התיישבות הצעירה" הוקפאה רק עד לאחר הבחירות. הסיפוח הזוחל ממשיך ומתרחב. מדינת ישראל לא תתקשה להתמודד עם השלכותיו קצרות הטווח, בהן תסיסה באוכלוסייה הפלסטינית, החמרה בסיכונים הביטחוניים, בזבוז משאבי המדינה ואף סיכון הסכמי אברהם. אך בראייה אסטרטגית מדובר באיום קיומי העלול להוביל למחיקת זהותנו היהודית והדמוקרטית, והכל מעשי ידינו. צעד נוסף במצעד האיוולת היהודי.
הפרדות מהפלסטינים היא אינטרס ישראלי מובהק. בטווח הקצר והבינוני, מימושה מחייב קיום רשות פלסטינית בעלת יכולת משילות וכלכלה יציבה, המקיימת תיאום ביטחוני יעיל עם כוחותינו. בכך יצומצם החיכוך בין שתי האוכלוסיות – אשר ביטוייו האלימים נראים יום-יום ומאיימים בהתלקחות מחודשת. בטווח הארוך תהווה ההיפרדות תשתית -- ותשפר את הסיכוי להגיע -- להסדר כולל.
אריה פלמן - מ״מ ר׳ השב״כ בעבר, חבר הועד המנהל של תנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל'.
הסיפוח הזוחל ממשיך ומתרחב. מדינת ישראל לא תתקשה להתמודד עם השלכותיו קצרות הטווח, אך בטווח הארוך, מדובר באיום קיומי העלול להוביל למחיקת זהותנו היהודית. מאמר דעה של אריה פלמן, לשעבר מ״מ ר׳ שב״כ
אריה פלמן. צילום: עצמי
אפרים קישון ז"ל, גדול הסטיריקאים, הפיק את הקלסיקה "תעלת בלאומילך". בקצרה: אדם בשם בלאומילך נמלט מאשפוז נפשי. הוא גונב פטיש אוויר מעיריית תל אביב ומתחיל לקדוח בלב כיכר מוגרבי. אף אחד לא מעלה בדעתו לשאול אותו לפשר מעשיו, או לעצור בעדו.
להפך: הכל מסייעים בידו, שכן איש מהאחראים אינו מוכן להצטייר כמי שאינו יודע מה מתרחש בתחום אחריותו. מאחר והיו אלה ימי ערב בחירות, מתייצב ראש העיר בליווי תזמורת ובפני מאה אלף איש חונך את "תעלת אלנבי". בנאום נרגש הוא משבח את העבודה החלוצית.
נראה שמצעד האיוולת לא עצר באלנבי. לאחרונה התבשרנו על ידי שר הביטחון כי תכנית ה"התיישבות הצעירה" לא תוסדר, לפחות לעת עתה. אך האם מישהו נתן דעתו על כך שבמדינת חוק קמו 70 יישובים שלא במסגרת החוק? שכולם מוקמו בלב אוכלוסייה פלסטינית? או למשמעות הלבנתם בדיעבד, עת כובס שמם ל"התיישבות צעירה"?
כמו בלאומילך ההוא, כך עתה, משך שנים, הוקמו עשרות יישובים שלא במסגרת תכנית לאומית ומבלי שהרשויות המוסמכות לכך התבקשו לבחון את המשמעויות הביטחוניות, הכלכליות והלאומיות האחרות של סידרת המהלכים שהיו לפתע ל"צעירים". לכאורה אפשר להשתיק את האזעקות, בזכות שר הביטחון מצב החירום הנקודתי של הלבנתם בוטל.
אך לא התופעה. ההתיישבות הבלתי חוקית מהווה רק אפיק אחד של פעילות מחתרתית כמעט, של קבוצת ימין קשה, בסיוע אלה הנבנים פוליטית על גבם, המקדמת אותנו בהשקט ובבטחה אל היעד המסוכן של סיפוח יו"ש ומציאות של מדינה אחת, ערבית-יהדית, משותפת.
יוזמות כמו הצעת החוק של חה״כ האוזר, אשר תחייב משאל עם טרם כל פינוי התנחלות, מסכלות אפשרות לתהליך היפרדות הדרגתי, זהיר ומושכל מהפלסטינים. בכוונת מכוון, כובלים את ידינו ואת ידי הדורות הבאים למציאות הרסנית וחורצים את גורלה ואופיה של מדינת ישראל. יידע הציבור כי צבר המהלכים הנקודתיים האלה מוביל לכך ששום ממשלה עתידית לא תוכל לקדם היפרדות מהפלסטינים.
מאליו מובן שאין הדברים אמורים במרבית ההתיישבות ביו"ש, אשר הוקמה על בסיס תכניות לאומיות סדורות, שגובשו במסגרת מדיניות שנקבעה על ידי מקבלי ההחלטות – לא מאחורי גבם, לא בקריצה, לא בניגוד לחוק, אלא תוך הצגה ודיון פומביים. בכלל זה תכניות אלון, שרון, רבין, דרובלס ונוספות.
התיישבות זו, ובה מרבית המתיישבים הישראלים ביו"ש, מכונסת בגושים הממוקמים בין הקו הירוק לבין תוואי גדר הביטחון (גם אם חלקים נרחבים בגדר תוכננו, תוקצבו אך טרם הושלמו ועל מחדל זה מתריע כל מי שצופה בזרם העובדים הפלסטינים החודרים דרך הפרצות בעת הקורונה).
יישובי הגושים נבנו במסגרת תפיסה של ריכוז אוכלוסיה למתן מענה מוניציפלי וביטחוני יעיל ושמירה על רצף טריטוריאלי למרכזי האוכלוסייה והכלכלה במדינת ישראל. לא בכדי, גם העולם וגם הפלסטינים השלימו עם העיקרון שבמסגרת חילופי שטחים, בכל הסדר יהיו הגושים בריבונות ישראל.
לעומת זאת, ההתיישבות ממזרח לגדר הביטחון, בלב האוכלוסייה הפלסטינית, המונה 2.6 מיליון נפש (ללא ערביי ירושלים), נבנתה בתפיסה הפוכה לזאת שהנחתה את גושי ההתיישבות. כל כולה פיזור של מעל מאה ישובים קטנים אשר סך המתיישבים בהם מהווה רק 6% מהאוכלוסייה, בלב אוכלוסייה פלסטינית המהווה את יתרת 94 האחוזים, והכל במגמה לבתר את המרחב הפלסטיני ובכך לחסל את הסיכוי לתהליך היפרדות.
פריסת יישובים קטנים בלב אוכלוסייה פלסטינית יוצרת איומים ביטחוניים הן על הישובים והן בצירי התנועה אליהם, חיכוך מיותר בין האוכלוסיות, נטל כלכלי על קופת המדינה והכבדה על מערכת הביטחון.
למרות חוסר האחריות שאיפיין את הקמתם, ואי-חוקיותם, מאליו מובן שכל עוד הם שם, האחריות לביטחונם ורווחתם היא על המדינה. אך במקביל להענקת השירותים הנדרשים, חיוני להעניק למעוניינים בכך את חופש הבחירה להעתיק את מגוריהם מערבה, אל מעבר לגדר הביטחון, אם לתוך הגושים ואם לתחומי ישראל הריבונית, וזאת באמצעות חוק "קליטה ופינוי מרצון".
נדגיש, ה"התיישבות הצעירה" הוקפאה רק עד לאחר הבחירות. הסיפוח הזוחל ממשיך ומתרחב. מדינת ישראל לא תתקשה להתמודד עם השלכותיו קצרות הטווח, בהן תסיסה באוכלוסייה הפלסטינית, החמרה בסיכונים הביטחוניים, בזבוז משאבי המדינה ואף סיכון הסכמי אברהם. אך בראייה אסטרטגית מדובר באיום קיומי העלול להוביל למחיקת זהותנו היהודית והדמוקרטית, והכל מעשי ידינו. צעד נוסף במצעד האיוולת היהודי.
הפרדות מהפלסטינים היא אינטרס ישראלי מובהק. בטווח הקצר והבינוני, מימושה מחייב קיום רשות פלסטינית בעלת יכולת משילות וכלכלה יציבה, המקיימת תיאום ביטחוני יעיל עם כוחותינו. בכך יצומצם החיכוך בין שתי האוכלוסיות – אשר ביטוייו האלימים נראים יום-יום ומאיימים בהתלקחות מחודשת. בטווח הארוך תהווה ההיפרדות תשתית -- ותשפר את הסיכוי להגיע -- להסדר כולל.
אריה פלמן - מ״מ ר׳ השב״כ בעבר, חבר הועד המנהל של תנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל'.
