שפה אחלה
מאת עבד אלרחמן מרעי, הוצאת כרמל, 2020
חיים ניסים
| 17/01/2021
באדיבות הוצאת כרמל
בשנת 2013 פורסם הספר "ואללה בסדר" המתאר את לידתה של שפה חדשה בישראל: ערבית מעורבת, המשלבת בתוכה מילים, ביטויים ומונחים עבריים. להמחשה: דוברי ערבית ישלבו בדיבורם בערבית מילים מעברית כמו מיץ (מיץ תפוחים – מיץ תופאח) או ביוב (הביוב מקולקל אל-ביוב מעטל) או שלט (של טלוויזיה).
השפה הזאת, הפורצת אל השיח הפרטי והציבורי, מספרת את הסיפור המורכב של הערבים אזרחי מדינת ישראל, וכן את הסיפור המרתק של היחסים בין הערבית לעברית –השפות האחיות ששבות ונפגשות במעגלים זה מאות רבות של שנים. המחבר, ד"ר עבד אל-רחמן מרעי, מומחה לספרות העברית של ימי הביניים וחוקר ערבית ועברית, הוא ראש החוג ללשון עברית וספרותה במכון האקדמי להכשרת מורים ערבים במכללת בית ברל.
לאחרונה פרסם ד"ר מרעי מחקר המשך בספר בשם "שפה אחלה" הסוקר את הנוכחות של השפה הערבית בעברית של ימינו. יש בספר ניתוח מקיף כיצד הלשון העברית בת-זמננו מושפעת מן הלשון הערבית כמעט בכל תחום אפשרי. הסלנג הישראלי משופע במילים ובצירופים ערביים הנפוצים בשיח היומיומי: בתקשורת, בצבא, בפוליטיקה וביצירה הספרותית.
הספר בוחן את מעמדה של השפה הערבית במדינת ישראל ואת המדיניות כלפיה בקרב האוכלוסייה היהודית מנקודת ראות היסטורית סוציולינגוויסטית. הספר מתמקד בחקר אופני השאילה של מילים ערביות בארץ לפני קום המדינה ולאחר מכן מנקודת ראות בלשנית. המלים הנפוצות המוכרות הן למשל: "צ'יזבט" (שקר, כזב), "מבסוט ח'אלס" (מרוצה מאוד), "ואללה סבבה" (טוב, בסדר), "כלאם פאדי" (דברים בטלים, "הכל דיבורים"), פאודה (אנרכיה), אנתיפאדה (התקוממות), פדיחה (שערורייה), פתווה (פסק הלכה), פשלה (כישלון) ועוד. ומי מאתנו לא אומר לעתים תכופות בתאבון רב קבאב, שווארמה, לאפה, שישליק, קובה, טאבון, מנגל, סיח'ים.
הספר הוא תוספת חשובה להבנת השפה והתרבות המשותפות לבני שני העמים החיים בארץ הזו. בסוף הספר מותקן מילון ל"עברית מעורבת", וכך הופך הספר למחקרי ושימושי כאחד.
ד"ר חיים ניסים הוא מרצה לערבית באוניברסיטה הפתוחה.
מאת עבד אלרחמן מרעי, הוצאת כרמל, 2020
באדיבות הוצאת כרמל
בשנת 2013 פורסם הספר "ואללה בסדר" המתאר את לידתה של שפה חדשה בישראל: ערבית מעורבת, המשלבת בתוכה מילים, ביטויים ומונחים עבריים. להמחשה: דוברי ערבית ישלבו בדיבורם בערבית מילים מעברית כמו מיץ (מיץ תפוחים – מיץ תופאח) או ביוב (הביוב מקולקל אל-ביוב מעטל) או שלט (של טלוויזיה).
השפה הזאת, הפורצת אל השיח הפרטי והציבורי, מספרת את הסיפור המורכב של הערבים אזרחי מדינת ישראל, וכן את הסיפור המרתק של היחסים בין הערבית לעברית –השפות האחיות ששבות ונפגשות במעגלים זה מאות רבות של שנים. המחבר, ד"ר עבד אל-רחמן מרעי, מומחה לספרות העברית של ימי הביניים וחוקר ערבית ועברית, הוא ראש החוג ללשון עברית וספרותה במכון האקדמי להכשרת מורים ערבים במכללת בית ברל.
לאחרונה פרסם ד"ר מרעי מחקר המשך בספר בשם "שפה אחלה" הסוקר את הנוכחות של השפה הערבית בעברית של ימינו. יש בספר ניתוח מקיף כיצד הלשון העברית בת-זמננו מושפעת מן הלשון הערבית כמעט בכל תחום אפשרי. הסלנג הישראלי משופע במילים ובצירופים ערביים הנפוצים בשיח היומיומי: בתקשורת, בצבא, בפוליטיקה וביצירה הספרותית.
הספר בוחן את מעמדה של השפה הערבית במדינת ישראל ואת המדיניות כלפיה בקרב האוכלוסייה היהודית מנקודת ראות היסטורית סוציולינגוויסטית. הספר מתמקד בחקר אופני השאילה של מילים ערביות בארץ לפני קום המדינה ולאחר מכן מנקודת ראות בלשנית. המלים הנפוצות המוכרות הן למשל: "צ'יזבט" (שקר, כזב), "מבסוט ח'אלס" (מרוצה מאוד), "ואללה סבבה" (טוב, בסדר), "כלאם פאדי" (דברים בטלים, "הכל דיבורים"), פאודה (אנרכיה), אנתיפאדה (התקוממות), פדיחה (שערורייה), פתווה (פסק הלכה), פשלה (כישלון) ועוד. ומי מאתנו לא אומר לעתים תכופות בתאבון רב קבאב, שווארמה, לאפה, שישליק, קובה, טאבון, מנגל, סיח'ים.
הספר הוא תוספת חשובה להבנת השפה והתרבות המשותפות לבני שני העמים החיים בארץ הזו. בסוף הספר מותקן מילון ל"עברית מעורבת", וכך הופך הספר למחקרי ושימושי כאחד.
ד"ר חיים ניסים הוא מרצה לערבית באוניברסיטה הפתוחה.
