"על שלושה פשעי טהרן ועל ארבע לא אשיבנו"
השינויים הדרמטיים של השבועות האחרונים בעימות בין ישראל ואיראן, מחייבים את ארה"ב לעבור למחוייבות מלאה במדינה המתפוררת, כדרך למנוע הסלמה נוספת באזור. שבתאי שובל על ההתפתחויות האחרונות
שבתאי שובל
| 10/05/2018
מנהיגי רוסיה, איראן וטורקיה בוועידה על גורל סוריה (צילום: AP)
האם יציאת האמריקנים מהסכם הגרעין עם איראן, תהפוך את ארה"ב לחסם משמעותי מפני ההתחזקות של הציר האירני השיעי? אכן היציאה מההסכם היא משמעותית – אך אין בכך להעיד על כך שטראמפ אכן נחוש לעצור את דהירתה של איראן לדומיננטיות אזורית מרחיקת לכת.
למרות השינויים והדרמות באזור – יש לבחון את המדיניות של טראמפ במבחנים אובייקטיביים. דניס רוס – בהופעתו בכנס הרצליה השבוע טען שלמעשה טראמפ ממשיך את מדיניותו של אובמה (לה היה שותף במידה) של מעורבות מוגבלת וללא לקיחת סיכונים "בדם" אמריקני או בעימות עם רוסיה. רוס טען שארה"ב במדיניותה לפחות בנושא סוריה השאירה וואקום שהתמלא על ידי רוסיה ואיראן וגם טראמפ במעורבותו המוגבלת בסוריה ממשיך את דרכו של אובמה. הוא גם הזהיר שמדיניות בדלנית זו תביא לכניסה מאוחרת של ארה"ב לעימות באיזור במחירים גבוהים הרבה יותר.
הצפת האירועים הדרמתיים בשבועות האחרונים עדיין לא מעידים על כך שאכן טראמפ מתכוון "ללכלך את הידיים" במדמנה הסורית, איראנית, רוסית, ישראלית, לבנונית. לעת עתה טראמפ נותר משקיף אוהד ובעל חשיבות מוגבלת בסוריה. טראמפ לא איים על הרוסים או האיראנים לחדול מהעמקת חדירתם והוספת יכולות אסטרטגיות נגד ישראל או המערב. ג'סטות חסרות משמעות של ירי טילים על מאגרי כלי נשק כימיים לא היוו נושא להתחשב בו מבחינת האיראנים או הרוסים – האם רק העידו על כך שמעורבות ארה"ב בסוריה תשאר סימבולית.
אם לא די בכך, ההצהרות של טראמפ על הוצאת יתרת הכוחות המזעריים של ארה"ב מסוריה רק חיזקה את הרושם באיראן ובמוסקבה שטראמפ בחר לא להיות בעל משקל בסוריה. התמיכה בישראל, בהקשר לסוריה, היתה כללית ובלתי מחייבת. בצוק העיתים, המדיניות הישראלית, שנותרה לבדה מול האיום האיראני מלבנון ומסוריה, הפכה לנחושה והציפה אירועים משמעותיים ופורצי דרך.
כבר לא ישויות נפרדות
הסכמה (schema) האיראנית שקובעת אבחנה בין טהרן לבין הפרוקסי שלה - החיזבאללה והמיליציות השיעיות התאיידה באיטיות. ישראל יצאה לאיטה מהקונספציה שראתה בחיזבאללה גוף אוטונומי נפרד בעל עצמאות מסויימת ובאוריינטציה מעורבת לבנונית-איראנית.
בחודשים האחרונים, ישראל החצינה במילים ובמעשים את הזהות המוחלטת בין איראן לבין שלוחותיה. בכך ישראל ביססה את ההרתעה הנדרשת הקובעת שירי טילים מאסיבי ואפקטיבי על ישראל מלבנון יביא לפגיעה ישירה בטהרן. הצהרתיו של נפתלי בנט ושל ראש הממשלה כללו מסרים אלה. דווקא הנוכחות המתגברת תדיר של איראן בסוריה שמטה את הבסיס של ההפרדה הנחוצה כל כך לטהרן בינה בין החיזבאללה וכוחות אחרים.
כעת, עם התפוגגות אותה הפרדה מלאכותית בין איראן לשלוחותיה – איראן אילצה את ישראל לעבור לעימות ישיר. ובנוסף דווקא הצלחת החיזבאללה בבחירות בלבנון מנטרלת הפרדה מלאכותית אחרת – לבנון היא בעליל מדינת חיזבאללה ומכאן המשך ישיר של איראן. שוב הפרדות איראניות שבלבלו את המדינות המערב ואפילו את ישראל עולות באוב.
חסם המלחמה הישירה
אירועי החודשיים האחרונים הראו שאי אפשר להימנע ממעשי איבה ישירים בין ישראל לאיראן. כאשר נחצה בישראל החשש מתקיפה ישירה, ואיראן ומגבלותיה הנוכחיות נחשפו – האופציות של ישראל מול החיזבאללה התרחבו בשיעור ניכר. כעת משברור לישראל, ויתכן גם למדינות מערביות אחרות, שאי אפשר להבחין בין איראן לשלוחותיה ובין לבנון לחיזבאללה – איראן הופכת פגיעה יותר. אם בעבר איראן יכולה היתה להורות על תקיפה נרחבת של חיזבאללה על ישראל ולהיוותר מחוץ למעגל התקיפות הישראליות – נראה שמעתה אופציה זו לא מעשית יותר.
בין ישראל לאיראן נוצר מאזן אימה חדש. ישראל יכולה לפגוע מהותית באיראן ומכאן ביציבות השילטון ואיראן יכולה לפגוע מהותית בפריחה של ישראל. כל עוד איראן אינה גרעינית, היא חשופה להתקפות ישירות מצד ישראל. מאזן זה והחלפת המהלומות בין ישראל לאיראן הן בלתי נמנעות כל עוד ארה"ב לא מחליטה לגלות מעורבות עמוקה בסכסוך.
רוסיה מתבוננת מהצד
רוסיה מעוניינת לשמור את הסכסוך חם אך לא מוכרע. ההגמוניה הרוסית בסוריה יכולה להתקיים כל עוד הן המשטר הסורי, הן הישראלים והן האיראנים אינם מגיעים להכרעה. רוסיה לא יכולה להשלים עם אובדן הישגיה ולכן עליה לשמר תמידית את הסכסוך ולהנות מפירותיו.
מאידך, אם יגלוש הסכסוך למצב לקראת הכרעה – עלולה רוסיה לאבד את המאחז. על בסיס זה ועל בסיס החשש שישראל עם גב לקיר עלולה לבצע מעשי ייאוש כמו פגיעה ישירה באסד – רוסיה, כך נראה, מתירה לישראל להגביל את האיראנים. כך גם האיראנים אינם מחציפים פנים מול הרוסים.
ממעורבות סימבולית למלאה
על רקע כל אלה – רק הממשל האמריקני יכול להביא ליציבות. אבל על מנת להשיג זאת, הוא חייב לעבור ממעורבות סימבולית למעורבות מלאה. יש המאמינים שטראמפ בדרך למעורבות כזו. יש לבחון זאת באמצעות ארבע מבחני יסוד:
1. איום ישיר אמריקני ישיר על איראן שלא להרחיב את כוחותיה בסוריה ואיסור על הכנסת טילים מכל סוג שהוא לסוריה על ידי איראן. עד כה מהלך זה לא נעשה. מעולם טראמפ לא איים או אפילו דרש מהאיראנים לחדול ממעשיהם בסוריה בצורה ברורה ומפורשת. כמו כן טרמאפ לא איים מעולם שיעשה שימוש בכלים צבאיים במידה והאיראנים יפגעו בישראל או בסעודיה (בישירות או בעקיפין).
2. דרישה מהרוסים לרסן את האיראנים כתנאי להסכמת ארה"ב להישארותם בסוריה.
3. הצהרה אמריקנית שאין הבדל בין איראן, לחיזבאללה, לחות'ים ולמיליציות השיעיות. הפסקת הסיוע ללבנון או אולי אפילו סנקציות עד לשינוי במצב ופירוק חיזבאללה מנשקו.
4. הקמת ברית סונית רשמית הכוללת הבטחה להגנה אמריקנית רשמית במקרה של תקיפה איראנית ישירה או באמצעות פרוקסי. ברית זו תכלול את מדינות המפרץ, ירדן ומצרים.
אם אפילו יתקיימו אחד מארבעת המבחנים האלו יהיה בכך סימן למעורבות אמיתית שלארה"ב במניעת ההשתלטות של איראן על המרחב.
השינויים הדרמטיים של השבועות האחרונים בעימות בין ישראל ואיראן, מחייבים את ארה"ב לעבור למחוייבות מלאה במדינה המתפוררת, כדרך למנוע הסלמה נוספת באזור. שבתאי שובל על ההתפתחויות האחרונות
מנהיגי רוסיה, איראן וטורקיה בוועידה על גורל סוריה (צילום: AP)
האם יציאת האמריקנים מהסכם הגרעין עם איראן, תהפוך את ארה"ב לחסם משמעותי מפני ההתחזקות של הציר האירני השיעי? אכן היציאה מההסכם היא משמעותית – אך אין בכך להעיד על כך שטראמפ אכן נחוש לעצור את דהירתה של איראן לדומיננטיות אזורית מרחיקת לכת.
למרות השינויים והדרמות באזור – יש לבחון את המדיניות של טראמפ במבחנים אובייקטיביים. דניס רוס – בהופעתו בכנס הרצליה השבוע טען שלמעשה טראמפ ממשיך את מדיניותו של אובמה (לה היה שותף במידה) של מעורבות מוגבלת וללא לקיחת סיכונים "בדם" אמריקני או בעימות עם רוסיה. רוס טען שארה"ב במדיניותה לפחות בנושא סוריה השאירה וואקום שהתמלא על ידי רוסיה ואיראן וגם טראמפ במעורבותו המוגבלת בסוריה ממשיך את דרכו של אובמה. הוא גם הזהיר שמדיניות בדלנית זו תביא לכניסה מאוחרת של ארה"ב לעימות באיזור במחירים גבוהים הרבה יותר.
הצפת האירועים הדרמתיים בשבועות האחרונים עדיין לא מעידים על כך שאכן טראמפ מתכוון "ללכלך את הידיים" במדמנה הסורית, איראנית, רוסית, ישראלית, לבנונית. לעת עתה טראמפ נותר משקיף אוהד ובעל חשיבות מוגבלת בסוריה. טראמפ לא איים על הרוסים או האיראנים לחדול מהעמקת חדירתם והוספת יכולות אסטרטגיות נגד ישראל או המערב. ג'סטות חסרות משמעות של ירי טילים על מאגרי כלי נשק כימיים לא היוו נושא להתחשב בו מבחינת האיראנים או הרוסים – האם רק העידו על כך שמעורבות ארה"ב בסוריה תשאר סימבולית.
אם לא די בכך, ההצהרות של טראמפ על הוצאת יתרת הכוחות המזעריים של ארה"ב מסוריה רק חיזקה את הרושם באיראן ובמוסקבה שטראמפ בחר לא להיות בעל משקל בסוריה. התמיכה בישראל, בהקשר לסוריה, היתה כללית ובלתי מחייבת. בצוק העיתים, המדיניות הישראלית, שנותרה לבדה מול האיום האיראני מלבנון ומסוריה, הפכה לנחושה והציפה אירועים משמעותיים ופורצי דרך.
כבר לא ישויות נפרדות
הסכמה (schema) האיראנית שקובעת אבחנה בין טהרן לבין הפרוקסי שלה - החיזבאללה והמיליציות השיעיות התאיידה באיטיות. ישראל יצאה לאיטה מהקונספציה שראתה בחיזבאללה גוף אוטונומי נפרד בעל עצמאות מסויימת ובאוריינטציה מעורבת לבנונית-איראנית.
בחודשים האחרונים, ישראל החצינה במילים ובמעשים את הזהות המוחלטת בין איראן לבין שלוחותיה. בכך ישראל ביססה את ההרתעה הנדרשת הקובעת שירי טילים מאסיבי ואפקטיבי על ישראל מלבנון יביא לפגיעה ישירה בטהרן. הצהרתיו של נפתלי בנט ושל ראש הממשלה כללו מסרים אלה. דווקא הנוכחות המתגברת תדיר של איראן בסוריה שמטה את הבסיס של ההפרדה הנחוצה כל כך לטהרן בינה בין החיזבאללה וכוחות אחרים.
כעת, עם התפוגגות אותה הפרדה מלאכותית בין איראן לשלוחותיה – איראן אילצה את ישראל לעבור לעימות ישיר. ובנוסף דווקא הצלחת החיזבאללה בבחירות בלבנון מנטרלת הפרדה מלאכותית אחרת – לבנון היא בעליל מדינת חיזבאללה ומכאן המשך ישיר של איראן. שוב הפרדות איראניות שבלבלו את המדינות המערב ואפילו את ישראל עולות באוב.
חסם המלחמה הישירה
אירועי החודשיים האחרונים הראו שאי אפשר להימנע ממעשי איבה ישירים בין ישראל לאיראן. כאשר נחצה בישראל החשש מתקיפה ישירה, ואיראן ומגבלותיה הנוכחיות נחשפו – האופציות של ישראל מול החיזבאללה התרחבו בשיעור ניכר. כעת משברור לישראל, ויתכן גם למדינות מערביות אחרות, שאי אפשר להבחין בין איראן לשלוחותיה ובין לבנון לחיזבאללה – איראן הופכת פגיעה יותר. אם בעבר איראן יכולה היתה להורות על תקיפה נרחבת של חיזבאללה על ישראל ולהיוותר מחוץ למעגל התקיפות הישראליות – נראה שמעתה אופציה זו לא מעשית יותר.
בין ישראל לאיראן נוצר מאזן אימה חדש. ישראל יכולה לפגוע מהותית באיראן ומכאן ביציבות השילטון ואיראן יכולה לפגוע מהותית בפריחה של ישראל. כל עוד איראן אינה גרעינית, היא חשופה להתקפות ישירות מצד ישראל. מאזן זה והחלפת המהלומות בין ישראל לאיראן הן בלתי נמנעות כל עוד ארה"ב לא מחליטה לגלות מעורבות עמוקה בסכסוך.
רוסיה מתבוננת מהצד
רוסיה מעוניינת לשמור את הסכסוך חם אך לא מוכרע. ההגמוניה הרוסית בסוריה יכולה להתקיים כל עוד הן המשטר הסורי, הן הישראלים והן האיראנים אינם מגיעים להכרעה. רוסיה לא יכולה להשלים עם אובדן הישגיה ולכן עליה לשמר תמידית את הסכסוך ולהנות מפירותיו.
מאידך, אם יגלוש הסכסוך למצב לקראת הכרעה – עלולה רוסיה לאבד את המאחז. על בסיס זה ועל בסיס החשש שישראל עם גב לקיר עלולה לבצע מעשי ייאוש כמו פגיעה ישירה באסד – רוסיה, כך נראה, מתירה לישראל להגביל את האיראנים. כך גם האיראנים אינם מחציפים פנים מול הרוסים.
ממעורבות סימבולית למלאה
על רקע כל אלה – רק הממשל האמריקני יכול להביא ליציבות. אבל על מנת להשיג זאת, הוא חייב לעבור ממעורבות סימבולית למעורבות מלאה. יש המאמינים שטראמפ בדרך למעורבות כזו. יש לבחון זאת באמצעות ארבע מבחני יסוד:
1. איום ישיר אמריקני ישיר על איראן שלא להרחיב את כוחותיה בסוריה ואיסור על הכנסת טילים מכל סוג שהוא לסוריה על ידי איראן. עד כה מהלך זה לא נעשה. מעולם טראמפ לא איים או אפילו דרש מהאיראנים לחדול ממעשיהם בסוריה בצורה ברורה ומפורשת. כמו כן טרמאפ לא איים מעולם שיעשה שימוש בכלים צבאיים במידה והאיראנים יפגעו בישראל או בסעודיה (בישירות או בעקיפין).
2. דרישה מהרוסים לרסן את האיראנים כתנאי להסכמת ארה"ב להישארותם בסוריה.
3. הצהרה אמריקנית שאין הבדל בין איראן, לחיזבאללה, לחות'ים ולמיליציות השיעיות. הפסקת הסיוע ללבנון או אולי אפילו סנקציות עד לשינוי במצב ופירוק חיזבאללה מנשקו.
4. הקמת ברית סונית רשמית הכוללת הבטחה להגנה אמריקנית רשמית במקרה של תקיפה איראנית ישירה או באמצעות פרוקסי. ברית זו תכלול את מדינות המפרץ, ירדן ומצרים.
אם אפילו יתקיימו אחד מארבעת המבחנים האלו יהיה בכך סימן למעורבות אמיתית שלארה"ב במניעת ההשתלטות של איראן על המרחב.
