האם החרדים החלו להטות את תוצאות בדיקות הקורונה?
עמיר רפפורט נפעם מההתארגנות של מפקדת הקורונה בצה"ל אבל עם הרבה שאלות קשות: מהם הכשלים שנותרו בעינם גם בסוף הסגר השני? ומדוע הסיכוי לסגר שלישי אינו קטן. טור שבועי מיוחד
עמיר רפפורט
| 15/10/2020
דובר צה"ל
במבט ראשון, זה מרשים: צה"ל בנה בתוך כחודשיים כוח בסדר גודל אוגדתי לטובת המלחמה בקורונה. זוהי "מפקדת אלון", "המפקדה המשימתית לקטיעת שרשראות ההדבקה", שממוקמת בתוך פיקוד העורף ברמלה. ביום שלישי השבוע, נראתה המפקדה כמו חמ"ל אוגדתי סטנדרטי, בעיצומה של מערכה. המפקדה תגיע לשיא התפוקה שלה - התמודדות עם כ-5000 נדבקים ביום - בעוד כשבועיים, ב-1 בנובמבר.
במחשבות נוספות, זה מתסכל: הסיכוי של ישראל להשתלט על המגיפה, גם אחרי הסגר השני והשלמת בניית הכוח של המפקדה, אינו גבוה. למעשה, צריך גם מזל כדי להימנע מהתפרצות ענק נוספת ומסגר שלישי. אנחנו עדיין לא שולטים במצב. המסקנה העגומה הזאת נובעת מניתוח הנתונים והמצב גם בזרועות האחרות של המלחמה בנגיף. מציאות, לא תקוות.
היעד: 2800 חוקרים
תיכף אגיע לסיבות להמשך הכישלון המסתמן. בינתיים, נתחיל בעובדות יבשות. ההוראה לבנות את "מפקדת אלון" התקבלה באחד באוגוסט. את המשימה להקים ולהוביל אותה קיבל תא"ל ניסן דוידי, שבדיוק סיים תפקיד כראש חטיבת הלוגיסטיקה בצה"ל והיה בדרך לאזרחות. בתוך כחודש, התמקמה המפקדה במבנה ששימש במקור כסימולטור של פיקוד העורף. מסביב צצו אוהלים ממוזגים שבהם יושבים כאלפיים חיילים ואזרחים שגויסו למשימה, כולל גדוד צה"ל חדש שנקרא "אלה".
כמקובל באוגדות מבצעיות של צה"ל, כאשר האויב נראה בעין ואיננו וירוס חמקני, במפקדה החדשה הוקמו "מטה" ומספר יחידות מבצעיות. חלקן אחראיות על החקירות האפידמיולוגיות (כיום יש 2700 חוקרים. בתוך כשבועיים יהיו כ-2800 חוקרים, כולל אחיות של משרד הבריאות, סטודנטים, בני שירות לאומי ובהם חרדים, ובעיקר חיילים), ואחרות על מערך הדגימות העצום, ובהמשך על פענוח הבדיקות. המערך הזה אמור לאפשר 50 אלף בדיקות ביום.
כאשר הועברה המשימה ממשרד הבריאות לצה"ל היו כ-700 חוקרים, שהצליחו לגלות חמישה קשרים בלבד בממוצע לכל נדבק, ולסגור מעגל שיביא לתוצאות של בדיקה קורונה של אותם קשרים בתוך ימים ארוכים. היעד של המפקד כעת הוא ממוצע של 10 אנשים שהיו במגע עם כל חולה מאומת, וקבלת תוצאות הבדיקה של כל אחד מהם בתוך 30 שעות לכל היותר.
על מנת לקצר את לוחות הזמנים ולהביא את המערכת כולה לתפקוד שיא, כולל קופות החולים, נרתמו גאוני המחשב של יחידה 8200 בצה"ל. הם פיתחו מערכת שליטה, "דש בורד", למפקדה. על אגף התקשוב הוטלה המשימה למחשב את מערך החקירות שהיה ידני לחלוטין, בתקופה שנוהל על ידי משרד הבריאות.
אין ספק, כעת מדובר במערך משוכלל שנעשה יעיל יותר ויותר מיום ליום, אז למה הסיכויים להכלת המגיפה עדיין נמוכים? אתעלם מהתסכול על כך שצה"ל, כגוף האופרטיבי היעיל ביותר במדינה, קיבל את המשימה של קטיעת שרשראות ההדבקה רק חמישה חודשים אחרי פרוץ המלחמה בקורונה. המחדל הזה, כשלעצמו, הוא בלתי נסלח, אבל ננסה להסתכל קדימה - מה יקרה החל מסיום הסגר השני ואילך? מה הסיכוי לשמר את מספר הנדבקים ברמה של מתחת לאלף נדבקים ביום לאורך החורף הקרוב?
[תא"ל ניסן דוידי, מפקד מפקדת אלון. צילום: דו"צ]
5000 מקרים ביום
לכאורה, לישראל יש יתרון בסיסי במלחמה בקורונה: היא איננה "אי" יבשתי אבל היא "אי בפועל", שכן מספר הכניסות אליה מצומצם מאוד ומפוקח לגמרי, להבדיל ממרבית מדינות העולם, שאינן יכולות לשלוט בצורה הרמטית על כל הנכנסים אליהן. מדינות אי, כדוגמת ניו זילנד, טייואן וסינגפור, הגיעו להישגים מרשימים במלחמה בקורונה ולמעשה מיגרו את המגיפה. לא אנחנו.
אז מה הלאה? מבחינה מתמטית, ישראל גם לא תצליח למגר את הקורונה עד לבוא החיסון בגלל שהסגר השני יסתיים בתנאי פתיחה לא מספיק טובים להשתלטות על המגיפה, אפילו אם יימשך עוד מספר שבועות. זו המסקנה מהנתונים היבשים, נכון להשבוע.
עם תחילת הסגר, הגיע ראש הממשלה נתניהו ל"מפקדת אלון" והבטיח לתא"ל דוידי: "אתה תקבל את המדינה אחרי הסגר עם 400-500 מאומתים חדשים ביום". אלא שזה כבר לא יקרה. כעת, כבר כמעט בטוח שהסגר יסתיים עם מספרי נדבקים גבוה הרבה יותר.
"נקודת הפתיחה" אחרי הסגר היא קריטית, משום שבסדר הכוחות של מערך קטיעת שרשראות ההדבקה, ניתן להשתלט בצורה יעילה על 50 אלף "קשרים ביום", בהתאם למספר הבדיקות היומי המקסימלי. בממוצע של 10 קשרים לחולה מאומת ניתן יהיה לטפל לכאורה ב-5000 מקרים ביום, אבל העולם אינו מעבדה. הממוצע העולמי מראה שכדי למגר מגיפה מהיסוד, צריך לעלות את הממוצע של החקירות ל-18 קשרים שהיו לכל נדבק, ולא רק 10.
זה יעד לא ריאלי בישראל, שבה רבים אינם משתפים פעולה עם החוקרים, ובכל מקרה ב"אלון" מעריכים כי מעבר לאלף נדבקים ביום, יהיה קשה מאוד לשלוט ב"גובה הלהבות" של המגיפה לאורך זמן. כ-2000 נדבקים ביום, הנתון הנוכחי פחות או יותר, שוב יכול לצמוח במהירות מסחררת ל-8000 ביום ואף יותר, כמו לפני הסגר השני. השליטה על המצב יכולה ללכת לאיבוד במהירות.
חוסר אמון כללי וחרדים
גם בתנאים אידיאליים, של חקירות אפידמיולוגיות מושלמות וביצוע יעיל של בדיקות, קשה יהיה לשלוט במגיפה במספרים הגבוהים של נדבקים. על אחת כמה וכמה כאשר נותרת בעינה בעיית אמון קשה בין הממשלה והוראותיה ובין כלל הציבור. את האמון שנשבר, כבר כמעט שלא ניתן לאחות.
קשה במיוחד יהיה להפעיל את תכנית "רמזור" ולהכיל כללי ריחוק חברתי רק במוקדי המגיפה, לאחר הסגר, בגלל התנהלות הציבור החרדי. ב"מפקדת אלון" זיהו השבוע בעיה חמורה - ירידה דרמטית בכמות הנבדקים במגזר החרדי (עד כדי 30 אחוז). אחוז הבדיקות החיוביות נותר גבוה, כ-15 אחוז, והדבר יכול להעיד על ניסיון מלאכותי להוציא ערים מרשימות "אדומות" (השבוע היו בארץ עדיין 30 ערים שמוגדרות כאדומות לעומת 130 לפני הסגר השני).
אם יהיו רבנים שיורו לחסידיהם שלא להיבדק, גם כדי להפוך את הערים שלהם בצורה מלאכותית מאדומות לכתומות או ירוקות, המגיפה רק תתגבר. האלוף רוני נומה ואלוף (מיל') מיקי אדלשטיין, אנשי הקשר של צה"ל למגזר החרדי, מנסים להגיע למתווה לפתיחת הישיבות (אחרי שהמתווה הקודם נחל כישלון חרוץ) ולמנוע התחמקות מבדיקות במגזר החרדי, אבל הסיכוי להשתלט על המגיפה במגזר הזה, איך לומר, אפסי. לפחות במציאות הנוכחית.
אגב, ההנהגה של הציבור הערבי בישראל הוכיחה בשבועות האחרונים שאפשר לחלוטין אחרת, תוך שיתוף פעולה מצוין של הציבור הערבי והרשויות המקומיות, אבל זה לא המצב במגזר החרדי. נכון לעכשיו, ההתנהלות של קבוצות רחבות במגזר החרדי (לחלוטין לא רוב הציבור החרדי), היא סיבה מרכזית לכך שיש סיכוי סביר לאובדן שליטה על המגיפה פעם נוספת.
חוסר תיאום
בעיה נוספת קשורה לחוסר התיאום שעדיין קיים בין הגופים המדינתיים השונים. זאת, למרות החמ"ל האחוד בראשות "הפרוייקטור" ומנכ"ל משרד הבריאות. הנה שתי דוגמאות: גם כיום עדיין לא ברור מי מוביל באמת את מערכי ההסברה לציבור – פיקוד העורף או משרד הבריאות. שני הגופים מריצים קמפיינים כמעט מקבילים. משקל הכובד בהסברה יעבור בקרוב לפיקוד העורף, אבל עדיין בלי תיאום מלא.
אפילו בתחום החקירות האפידמיולוגיות חסר תיאום בין המערך של איכוני השב"כ ובין חקירות "מפקדת אלון": השב"כ איכן כ-80 אלף מגעים חשודים "פעילים" השבוע, אבל רקע כרבע מהאנשים שקיבלו ממנו הודעה נכנסים לבידוד בפועל, בגלל אחוז הטעויות הגבוה וחוסר ציות. ממילא, בגלל שיקולי ביטחון מידע, ב"מפקדת אלון" לא יכולים לדעת כעת האם ה"קשרים" שהם מגלים בחקירות חופפים איכונים של השב"כ או שמדובר בקשרים חדשים. שתי המערכות נפרדות לחלוטין. הכשל הזה לא עומד להשתנות בקרוב.
סדר עדיפויות לקוי הקצאת משאבים: זו עוד בעיה. גם ברמה הארצית. תקציב "מפקדת אלון" עומד על 700 מיליון שקל, אבל המפקדה אינה יכולה להשפיע כלל על סדרי עדיפויות של תקציבים שאינם ברשותה. כל גוף לעצמו. משטרה, משרד הבריאות, צה"ל, משרד האוצר, הקצאה המשאבים הלאומית למלחמה בקורונה נקבעת ללא עבודת מטה יסודית.
ניהול תקציבי
אי אפשר להסיט תקציבים ממשרד הבריאות למשטרה. הנה עוד דוגמא: המשטרה קיבלה תקציבים נאים למימון הגברת האכיפה, ואף שכרה לשם כך כוח אדם יעודי עם רכבים צמודים. עם זאת, נראה כי האכיפה מתבצעת באיזורים שנוחים לאכיפה ולאו דווקא היכן שצריך באמת. לדוגמא, כיום יש כ-20 אלף אנשים בבידוד בגלל שחזרו ממדינות "אדומות". זהי הקבוצה היחידה שניתן לעקוב אחרי הבידוד שלה באופן מלא , בגלל החובה למלא "טופס בידוד" בכניסה לארץ. לעומת זאת, מבין האנשים שמתבקשים להיכנס לבידוד כתוצאה מחקירה אפידמיולוגית, רק מחצית ממלאים את הטופס, ועל סמך איכוני שב"כ, כאמור, רק רבע.
אז מה עושה המשטרה? כאשר שבתי לפני כחודש ממניו יורק, שבה התחלואה כיום אפסית, ביקר אותי הרכב השכור של המשטרה בביתי לא פחות מארבע פעמים בשבועיים, כדי לוודא שאני בבידוד. האם לא היה עדיף להפנות חלק גדול מהמשאבים לחקירות אפקטיביות? או להרתעה בריכוזי חרדים שמצפצפים על ההוראות? ברור, שזוהי שאלה רטורית. כמו מאמץ האכיפה בחופי הים שעדיין נראה מוגזם (ונוח למשטרה) בתקופת הסגר, מאמץ האכיפה משווע להכוונה.
הישועה: חיסון. בימים אלה מתחיל במכון הביולוגי בנס ציונה ניסוי קליני ראשון לקראת פיתוח החיסון הישראלי. גם כאן הייתה יותר מידי בירוקרטיה, ולמרות שמדינות רבות שהקלו על הכללים כדי לזרז ניסויים קליניים לאור המצב, הניסוי הישראלי יצא לדרך באיחור רב. חיסון ישראלי יהיה, בסבירות גבוהה מאוד, אבל לא לפני האביב הבא (יש לקוות שעד אז יגיעו חיסונים גם מחו"ל). עד אז, צריך להחזיק אצבעות שלא ניגרר לסגר שלישי.
אתם מוזמנים להיות איתי בקשר גם בטוויטר החדש שלי, בקישור הבא.
עמיר רפפורט נפעם מההתארגנות של מפקדת הקורונה בצה"ל אבל עם הרבה שאלות קשות: מהם הכשלים שנותרו בעינם גם בסוף הסגר השני? ומדוע הסיכוי לסגר שלישי אינו קטן. טור שבועי מיוחד
דובר צה"ל
במבט ראשון, זה מרשים: צה"ל בנה בתוך כחודשיים כוח בסדר גודל אוגדתי לטובת המלחמה בקורונה. זוהי "מפקדת אלון", "המפקדה המשימתית לקטיעת שרשראות ההדבקה", שממוקמת בתוך פיקוד העורף ברמלה. ביום שלישי השבוע, נראתה המפקדה כמו חמ"ל אוגדתי סטנדרטי, בעיצומה של מערכה. המפקדה תגיע לשיא התפוקה שלה - התמודדות עם כ-5000 נדבקים ביום - בעוד כשבועיים, ב-1 בנובמבר.
במחשבות נוספות, זה מתסכל: הסיכוי של ישראל להשתלט על המגיפה, גם אחרי הסגר השני והשלמת בניית הכוח של המפקדה, אינו גבוה. למעשה, צריך גם מזל כדי להימנע מהתפרצות ענק נוספת ומסגר שלישי. אנחנו עדיין לא שולטים במצב. המסקנה העגומה הזאת נובעת מניתוח הנתונים והמצב גם בזרועות האחרות של המלחמה בנגיף. מציאות, לא תקוות.
היעד: 2800 חוקרים
תיכף אגיע לסיבות להמשך הכישלון המסתמן. בינתיים, נתחיל בעובדות יבשות. ההוראה לבנות את "מפקדת אלון" התקבלה באחד באוגוסט. את המשימה להקים ולהוביל אותה קיבל תא"ל ניסן דוידי, שבדיוק סיים תפקיד כראש חטיבת הלוגיסטיקה בצה"ל והיה בדרך לאזרחות. בתוך כחודש, התמקמה המפקדה במבנה ששימש במקור כסימולטור של פיקוד העורף. מסביב צצו אוהלים ממוזגים שבהם יושבים כאלפיים חיילים ואזרחים שגויסו למשימה, כולל גדוד צה"ל חדש שנקרא "אלה".
כמקובל באוגדות מבצעיות של צה"ל, כאשר האויב נראה בעין ואיננו וירוס חמקני, במפקדה החדשה הוקמו "מטה" ומספר יחידות מבצעיות. חלקן אחראיות על החקירות האפידמיולוגיות (כיום יש 2700 חוקרים. בתוך כשבועיים יהיו כ-2800 חוקרים, כולל אחיות של משרד הבריאות, סטודנטים, בני שירות לאומי ובהם חרדים, ובעיקר חיילים), ואחרות על מערך הדגימות העצום, ובהמשך על פענוח הבדיקות. המערך הזה אמור לאפשר 50 אלף בדיקות ביום.
כאשר הועברה המשימה ממשרד הבריאות לצה"ל היו כ-700 חוקרים, שהצליחו לגלות חמישה קשרים בלבד בממוצע לכל נדבק, ולסגור מעגל שיביא לתוצאות של בדיקה קורונה של אותם קשרים בתוך ימים ארוכים. היעד של המפקד כעת הוא ממוצע של 10 אנשים שהיו במגע עם כל חולה מאומת, וקבלת תוצאות הבדיקה של כל אחד מהם בתוך 30 שעות לכל היותר.
על מנת לקצר את לוחות הזמנים ולהביא את המערכת כולה לתפקוד שיא, כולל קופות החולים, נרתמו גאוני המחשב של יחידה 8200 בצה"ל. הם פיתחו מערכת שליטה, "דש בורד", למפקדה. על אגף התקשוב הוטלה המשימה למחשב את מערך החקירות שהיה ידני לחלוטין, בתקופה שנוהל על ידי משרד הבריאות.
אין ספק, כעת מדובר במערך משוכלל שנעשה יעיל יותר ויותר מיום ליום, אז למה הסיכויים להכלת המגיפה עדיין נמוכים? אתעלם מהתסכול על כך שצה"ל, כגוף האופרטיבי היעיל ביותר במדינה, קיבל את המשימה של קטיעת שרשראות ההדבקה רק חמישה חודשים אחרי פרוץ המלחמה בקורונה. המחדל הזה, כשלעצמו, הוא בלתי נסלח, אבל ננסה להסתכל קדימה - מה יקרה החל מסיום הסגר השני ואילך? מה הסיכוי לשמר את מספר הנדבקים ברמה של מתחת לאלף נדבקים ביום לאורך החורף הקרוב?
[תא"ל ניסן דוידי, מפקד מפקדת אלון. צילום: דו"צ]
5000 מקרים ביום
לכאורה, לישראל יש יתרון בסיסי במלחמה בקורונה: היא איננה "אי" יבשתי אבל היא "אי בפועל", שכן מספר הכניסות אליה מצומצם מאוד ומפוקח לגמרי, להבדיל ממרבית מדינות העולם, שאינן יכולות לשלוט בצורה הרמטית על כל הנכנסים אליהן. מדינות אי, כדוגמת ניו זילנד, טייואן וסינגפור, הגיעו להישגים מרשימים במלחמה בקורונה ולמעשה מיגרו את המגיפה. לא אנחנו.
אז מה הלאה? מבחינה מתמטית, ישראל גם לא תצליח למגר את הקורונה עד לבוא החיסון בגלל שהסגר השני יסתיים בתנאי פתיחה לא מספיק טובים להשתלטות על המגיפה, אפילו אם יימשך עוד מספר שבועות. זו המסקנה מהנתונים היבשים, נכון להשבוע.
עם תחילת הסגר, הגיע ראש הממשלה נתניהו ל"מפקדת אלון" והבטיח לתא"ל דוידי: "אתה תקבל את המדינה אחרי הסגר עם 400-500 מאומתים חדשים ביום". אלא שזה כבר לא יקרה. כעת, כבר כמעט בטוח שהסגר יסתיים עם מספרי נדבקים גבוה הרבה יותר.
"נקודת הפתיחה" אחרי הסגר היא קריטית, משום שבסדר הכוחות של מערך קטיעת שרשראות ההדבקה, ניתן להשתלט בצורה יעילה על 50 אלף "קשרים ביום", בהתאם למספר הבדיקות היומי המקסימלי. בממוצע של 10 קשרים לחולה מאומת ניתן יהיה לטפל לכאורה ב-5000 מקרים ביום, אבל העולם אינו מעבדה. הממוצע העולמי מראה שכדי למגר מגיפה מהיסוד, צריך לעלות את הממוצע של החקירות ל-18 קשרים שהיו לכל נדבק, ולא רק 10.
זה יעד לא ריאלי בישראל, שבה רבים אינם משתפים פעולה עם החוקרים, ובכל מקרה ב"אלון" מעריכים כי מעבר לאלף נדבקים ביום, יהיה קשה מאוד לשלוט ב"גובה הלהבות" של המגיפה לאורך זמן. כ-2000 נדבקים ביום, הנתון הנוכחי פחות או יותר, שוב יכול לצמוח במהירות מסחררת ל-8000 ביום ואף יותר, כמו לפני הסגר השני. השליטה על המצב יכולה ללכת לאיבוד במהירות.
חוסר אמון כללי וחרדים
גם בתנאים אידיאליים, של חקירות אפידמיולוגיות מושלמות וביצוע יעיל של בדיקות, קשה יהיה לשלוט במגיפה במספרים הגבוהים של נדבקים. על אחת כמה וכמה כאשר נותרת בעינה בעיית אמון קשה בין הממשלה והוראותיה ובין כלל הציבור. את האמון שנשבר, כבר כמעט שלא ניתן לאחות.
קשה במיוחד יהיה להפעיל את תכנית "רמזור" ולהכיל כללי ריחוק חברתי רק במוקדי המגיפה, לאחר הסגר, בגלל התנהלות הציבור החרדי. ב"מפקדת אלון" זיהו השבוע בעיה חמורה - ירידה דרמטית בכמות הנבדקים במגזר החרדי (עד כדי 30 אחוז). אחוז הבדיקות החיוביות נותר גבוה, כ-15 אחוז, והדבר יכול להעיד על ניסיון מלאכותי להוציא ערים מרשימות "אדומות" (השבוע היו בארץ עדיין 30 ערים שמוגדרות כאדומות לעומת 130 לפני הסגר השני).
אם יהיו רבנים שיורו לחסידיהם שלא להיבדק, גם כדי להפוך את הערים שלהם בצורה מלאכותית מאדומות לכתומות או ירוקות, המגיפה רק תתגבר. האלוף רוני נומה ואלוף (מיל') מיקי אדלשטיין, אנשי הקשר של צה"ל למגזר החרדי, מנסים להגיע למתווה לפתיחת הישיבות (אחרי שהמתווה הקודם נחל כישלון חרוץ) ולמנוע התחמקות מבדיקות במגזר החרדי, אבל הסיכוי להשתלט על המגיפה במגזר הזה, איך לומר, אפסי. לפחות במציאות הנוכחית.
אגב, ההנהגה של הציבור הערבי בישראל הוכיחה בשבועות האחרונים שאפשר לחלוטין אחרת, תוך שיתוף פעולה מצוין של הציבור הערבי והרשויות המקומיות, אבל זה לא המצב במגזר החרדי. נכון לעכשיו, ההתנהלות של קבוצות רחבות במגזר החרדי (לחלוטין לא רוב הציבור החרדי), היא סיבה מרכזית לכך שיש סיכוי סביר לאובדן שליטה על המגיפה פעם נוספת.
חוסר תיאום
בעיה נוספת קשורה לחוסר התיאום שעדיין קיים בין הגופים המדינתיים השונים. זאת, למרות החמ"ל האחוד בראשות "הפרוייקטור" ומנכ"ל משרד הבריאות. הנה שתי דוגמאות: גם כיום עדיין לא ברור מי מוביל באמת את מערכי ההסברה לציבור – פיקוד העורף או משרד הבריאות. שני הגופים מריצים קמפיינים כמעט מקבילים. משקל הכובד בהסברה יעבור בקרוב לפיקוד העורף, אבל עדיין בלי תיאום מלא.
אפילו בתחום החקירות האפידמיולוגיות חסר תיאום בין המערך של איכוני השב"כ ובין חקירות "מפקדת אלון": השב"כ איכן כ-80 אלף מגעים חשודים "פעילים" השבוע, אבל רקע כרבע מהאנשים שקיבלו ממנו הודעה נכנסים לבידוד בפועל, בגלל אחוז הטעויות הגבוה וחוסר ציות. ממילא, בגלל שיקולי ביטחון מידע, ב"מפקדת אלון" לא יכולים לדעת כעת האם ה"קשרים" שהם מגלים בחקירות חופפים איכונים של השב"כ או שמדובר בקשרים חדשים. שתי המערכות נפרדות לחלוטין. הכשל הזה לא עומד להשתנות בקרוב.
סדר עדיפויות לקוי הקצאת משאבים: זו עוד בעיה. גם ברמה הארצית. תקציב "מפקדת אלון" עומד על 700 מיליון שקל, אבל המפקדה אינה יכולה להשפיע כלל על סדרי עדיפויות של תקציבים שאינם ברשותה. כל גוף לעצמו. משטרה, משרד הבריאות, צה"ל, משרד האוצר, הקצאה המשאבים הלאומית למלחמה בקורונה נקבעת ללא עבודת מטה יסודית.
ניהול תקציבי
אי אפשר להסיט תקציבים ממשרד הבריאות למשטרה. הנה עוד דוגמא: המשטרה קיבלה תקציבים נאים למימון הגברת האכיפה, ואף שכרה לשם כך כוח אדם יעודי עם רכבים צמודים. עם זאת, נראה כי האכיפה מתבצעת באיזורים שנוחים לאכיפה ולאו דווקא היכן שצריך באמת. לדוגמא, כיום יש כ-20 אלף אנשים בבידוד בגלל שחזרו ממדינות "אדומות". זהי הקבוצה היחידה שניתן לעקוב אחרי הבידוד שלה באופן מלא , בגלל החובה למלא "טופס בידוד" בכניסה לארץ. לעומת זאת, מבין האנשים שמתבקשים להיכנס לבידוד כתוצאה מחקירה אפידמיולוגית, רק מחצית ממלאים את הטופס, ועל סמך איכוני שב"כ, כאמור, רק רבע.
אז מה עושה המשטרה? כאשר שבתי לפני כחודש ממניו יורק, שבה התחלואה כיום אפסית, ביקר אותי הרכב השכור של המשטרה בביתי לא פחות מארבע פעמים בשבועיים, כדי לוודא שאני בבידוד. האם לא היה עדיף להפנות חלק גדול מהמשאבים לחקירות אפקטיביות? או להרתעה בריכוזי חרדים שמצפצפים על ההוראות? ברור, שזוהי שאלה רטורית. כמו מאמץ האכיפה בחופי הים שעדיין נראה מוגזם (ונוח למשטרה) בתקופת הסגר, מאמץ האכיפה משווע להכוונה.
הישועה: חיסון. בימים אלה מתחיל במכון הביולוגי בנס ציונה ניסוי קליני ראשון לקראת פיתוח החיסון הישראלי. גם כאן הייתה יותר מידי בירוקרטיה, ולמרות שמדינות רבות שהקלו על הכללים כדי לזרז ניסויים קליניים לאור המצב, הניסוי הישראלי יצא לדרך באיחור רב. חיסון ישראלי יהיה, בסבירות גבוהה מאוד, אבל לא לפני האביב הבא (יש לקוות שעד אז יגיעו חיסונים גם מחו"ל). עד אז, צריך להחזיק אצבעות שלא ניגרר לסגר שלישי.
אתם מוזמנים להיות איתי בקשר גם בטוויטר החדש שלי, בקישור הבא.
