פיקציה: ההסכם לשמירת העליונות הביטחונית של ישראל. דעה 

השיח בישראל סביב מטוסי F-35 לאיחוד האמירויות הערביות או צוללות למצרים חוטא למטרתו: הסכם הQME מת מזמן. נדרשת חשיבה צבאית מעודכנת  

פיקציה: ההסכם לשמירת העליונות הביטחונית של ישראל. דעה 

צילום סטילס: אריאל חרמוני / משרד הביטחון
 

הסכם הQME בין ארה"ב לישראל מטרתו לשמר פער איכותני בין צה"ל לצבאות אחרים במזרח התיכון. ההסכם קבע שארה"ב לא תמכור למדינות סובבות ישראל אמל"ח שיצמצם את פער זה. עם זאת, בעשור האחרון לפחות, הפער האיכותי הצטמצם לרמה כזו שבפועל, הסכם הQME מת. ישנן מספר סיבות לכך. ביניהן, תחרות עסקית, ביזור טכנו-גיאוגרפי, פיתוח תורת לחימה מבוססת אמל"ח זול וטילאות. במקום למכור לציבור קבעון מחשבתי מבוסס פנטזיות, כדאי לסגל מחשבה צבאית עדכנית. כזו המתאימה לתקופה הנוכחית.

תחרות עסקית

ארה"ב היא אמנם יצואן הנשק הגדול בעולם, בפער גדול מהמקום השני, אך עם זאת, אינה היחידה. סין, רוסיה, אירופה, צפ"ק ובשנים האחרונות גם טורקיה, מדינות המפרץ ואיראן החלו למכור אמל"ח לכל דורש. צריך לזכור כי הנשק האמריקאי יקר באופן יחסי לחלופות, ודורש מהמדינה הרוכשת להכנס תחת הסכמים מחייבים מול הבית הלבן. משמעות הסכמים אלו יכולה להיות הגבלות ידועות מראש באמל"ח, תלות באישור להפעלות נגד מדינה מסוימת, אישור לכל שינוי רצוי באמל"ח, ותלות צבאית בגחמות של נשיא ארה"ב. אף צבא לא רוצה להישאר ללא חימוש או חלקי חילוף. 

אז כן, מקבלים אמל"ח באיכות גבוהה, אך יש לזה מחיר. ולא רק בדולרים. כאמור לעיל, מסגרת רכש זו אינה מתאימה לכל מדינה. לכן, כאשר מדובר במדינות במזרח התיכון שישראל היא עבורן אויב פוטנציאלי, לעיתים אלו מעדיפות אמל"ח פחות איכות, אך כזה שמגיע עם פחות מגבלות. בחינה תראה כי כמעט כל מדינה מזרח תיכונית או מפרצית מחזיקה גם אמל"ח רוסי, סיני או אחר. במוסקבה, פריז או בייג'ינג לא שואלים שאלות. 

כולם גונבים מכולם 

סיבה נוספת היא דמוקרטיזציה בטכנולוגיה צבאית. אם בעבר השכינה בתחום פיתוח אמל"ח התפזרה על פני מספר מדינות בודדות ("מועדון"), בשני העשורים האחרונים, יותר מדינות חשופות לטכנולוגיה. זאת, בין היתר, בשל סטודנטים שמוכשרים בחו"ל ומביאים ידע הביתה, גניבת טכנולוגיה באמצעות מרגלים או מרחוק בסייבר, רכישות אמל"ח וביצוע הנדסה הפוכה וגלובליזציה של הון אנושי. עובדים מוצאים עבודה במדינה רחוקה, צוברים ניסיון, וחוזרים לתעשייה מקומית. 

המשמעות היא כי ניתן להשיג אמל"ח איכותי מספיק במקורות שונים על מנת לצמצם את הפער מול ישראל. בהקשר זה, התקיפה האיראנית על תשתיות הנפט של סעודיה תוך עקיפת מערך ההגנה האווירית האמריקני, הינה מקרה מכונן. התקיפה, דרך אגב, התבססה על אמל"ח מתוצרת איראנית מקומית, זול וזמין בהרבה מאמל"ח אמריקני. ראינו גם איך מיירט רוסי עתיק מצליח להפיל מטוס קרב ישראלי בשמי צפון המדינה. או איך רחפנים מתוצרת סינית מהתלים במערך ההגנה האווירי של צה"ל בגבול עזה או לבנון. ראינו גם איך רקטות פשוטות פוגעות השכם וערב בתשתיות אמריקניות בעירק. ואלו רק חלק מהדוגמאות. 

תורת לחימה של עניים

קבעון מחשבתי נוסף הקשור לאיכות האמל"ח הוא ההתבססות עליו. בהקשר זה דאעש והטליבן עשו מהפכה של ממש במחשבה צבאית. שני ארגוני טרור שהשתלטו על מדינות, והצליחו להלחם במשך שנים בצבאות מערביים בהובלת ארה"ב. בעוד דאעש "הפסיד" לדעת אחדים בעירק וסוריה על אף שממשיך להתקיים, באפגניסטן הטאליבן הצליחו להביס את ארה"ב, כמו את רוסיה בעבר. 

שני ארגונים אלו השתמשו באמל"ח זול, מרביתו COTS (מהמדף). רחפנים של DJI, נשק קל ומקלעים, טילי נ"ט, רובי צלפים, רכבים מהירים (חלקם הגדול מסוג טויוטה), והסתמכות על אוכלוסיה מקומית לצרכים לוגיסטיים. תורת הלחימה של ארגונים אלו מבוזרת, ומתבססת על שלושה וקטורים מרכזיים - יכולת הרג המונית, א-סימטריה כלכלית ושימוש באזרחים כחגורת מגן. מולם, צבאות המערב פיתחו מערכות אחיזת שטח רציפה, חימוש מדויק למניעת נזק אגבי, ויכולות הגנה משמעותיות למניעת פגיעה בעורף ובחיילים. 

במילים אחרות, היתרון האיכותי שלכאורה מתבסס על אמל"ח אמריקני יקר, נמחק הלכה למעשה מול ארגון מסוג זה. ארגון טרור או גרילה מצליח להרוג הרבה חיילים או אזרחים ולפגוע בלגיטימציה של הממשלה מנגד להלחם (סובלנות לארונות קבורה). לגרום להוצאות כלכליות אדירות לצד השני (לגיטימציה פיננסית), ולגרום לאבדות רבות בקרב אוכלוסיה אזרחית ממנה הוא פועל (לגיטימציה משפטית). 

ישאל פלוני, אבל אלו ארגונים שאינן מדינות. ובכן, איראן לדוגמא משתמשת בארגוני גרילה המופעלים על ידי משמרות המהפכה. כך פועלת גם איחוד האמירויות הערביות בתימן, סוריה ולוב. כך פועלות סעודיה בתימן, סוריה ומקומות נוספים. למעשה כך פועלות כמעט כל המדינות במזרח התיכון. הציפייה לעימות סימטרי "נקי", שאינו מעורבב עם א-סימטריות - נאיבית. פעולות טרור וגרילה הן כלי לגיטימי לעקוף את היתרונות של אמל"ח אמריקני יקר ואיכותי. 

טילאות 

אחד הגורמים לצמצום הפערים בין ישראל לשכנותיה הם הטילים. מכל הסוגים, לטווחים מגוונים. בסוף מטוסי קרב צריכים להמריא ממסלול וצוללות צריכות בסיס לחזור אליו. גם טנקים ונגמ"שים צריכים בסיסים לטפל בהם. כמה מסלולים יש בישראל? כמה בסיסי חיל ים וכמה בסיסי יבשה? אם פלוני יסכום את התשתית הלוגיסטית הנדרשת לצה"ל לצורך פיתוח תמרון והעברת המלחמה לשטח האויב, יגלה כי מספיקים כמה מטחים מוצלחים לשתק צבא מבוסס נשק אמריקני. 

צה"ל אינו שונה מכל צבא מודרני אחר. בסוף כל צבא חזק כחוזק החוליה החלשה שלו. אם נחזור למתקפה האיראנית על מתקני הנפט הסעודים, כזו יכולה לשתק בסיס חיל אוויר, יבשה או ים. גם אם לא מבנים תת קרקעיים, אזי לגרום לאבידות ונזק רב. אנחנו זוכרים גם את מתקפת הטילים המדויקים של איראן כנגד מפקדת הכורדים בעירק. ואת הרקטות של חיזבאללה בלבנון השניה. 

נכון, יש מערכות הגנה אווירית אך לכל מערכת יש כשלים טכניים, ולכל מערכת ישנו סף הרוויה שממנו האפקטיביות יורדת. כל מערכת הגנה אווירית מבוססת על מלאי מיירטים, שאלו נגמרים, המערכת מושבתת. וייצור מיירטים איטי מאד ביחס לקצב השימוש בהם בשדה הקרב. 

הרוויה של מערכות הגנה אווירית יקרות עם טילים ורקטות זולים היא רק דרך אחת לעקוף מערכות כאלו. טילים מדויקים עם יכולת תמרון היא דרך שניה. וכאמור, טילים למכירה יש לא רק לארה"ב. מדינות המפרץ והמזרח התיכון כבר קנו בעבר טילים מסוגים שונים מסין, צפון קוריאה, צרפת ובריטניה.  חלקן אף הקימו תשתיות ייצור מקומיות לאספקה עצמית. 

שיח מטעה 

ללא קשר אם נתניהו כן ידע על הרצון של אבו דאבי לרכוש F-35 או לא, הוא צודק. אף אחד לא שואל אותו. כך גם בהיבט צוללות למצרים. רק לאחרונה ארה"ב אישרה מכירת תמונות לווין של ישראל ברזולוציה של 0.5 מטרים לאחר שנים של מניעה. החלטה שהוציאה את האחראי על הלווינות במפא"ת להתלונן על כך בפני רויטרס. "אף אחד לא שאל אותנו", אמר אמנון הררי באותו ראיון. ארה"ב גם אישרה בחודשיים האחרונים הקלות במכירת מל"טים תוקפים מתקדמים לכל מי שמוכן לשלם. בישראל זה עדיין אסור. גם כאן, אף אחד לא שאל את ישראל. גם הבונדסטאג הגרמני לא חייב כלום לישראל בהקשר צוללות למצרים או לכל לקוח אחר. 

נתניהו, כראש ממשלה, מודע למה קורה סביבו במזרח התיכון. הסתמכות על הסכם הQME היא טעות אסטרטגית. אמונה בהסכם שמזמן לא קיים מובילה להערכות שגויות ולחשיבה צבאית שאינה מותאמת למציאות בשדה הקרב. בהיבט זה, עדיפה חשיבה צבאית שבבסיסה אין לישראל יתרון איכותי באמל"ח. כמו גם, עדיף שלאויב שלך יהיה אמל"ח שגם לך יש, ככה לפחות תכיר את החולשות שלו. סאן טסו כתב באמנות המלחמה "הכר את האויב שלך, והכר את עצמך. אפילו תילחם במאה קרבות, לעולם לא תובס." 

אולי יעניין אותך גם