דעה: הקרב על תקציב מודיעין החלל של משרד הביטחון מתעורר שוב

החל משנת 2003 רפאל מנסה את מזלה בתחום הלווינות. כעת, על פי ההערכה, מדובר בהתמודדות על פרויקט רכש קונסטלצייה אלקטרו-אופטית של משרד הביטחון. שאלת המימון פתוחה

מתוך סרטון תדמית של רפאל. מקור: https://youtu.be/buVyKd5Rd-c

תקציב המודיעין מבוסס חלל של משרד הביטחון, המנוהל דרך מפא"ת, היה שמור באופן מסורתי לתעשייה אווירית. אולם, לאחרונה, נראה כי חברת רפאל רוצה לנגוס נתח עב כרס בתקציב זה. בעיקר בשל התפתחות תחום לוויני התצפית (EO) הקטנים. רפאל הודיעה בימים אלו על פתיחת מרכז לניהול לווינים בתל אביב - זאת, למרות שאין ברשותה לווין אחד בחלל. הלווינים הראשונים של רפאל עתידים לראות חלל רק בעוד שנתיים. לפחות. 

סיפור ישן-חדש

פלוני שיבחן את ההיסטוריה של תקציבי החלל במדינת ישראל יגלה כי לאורך העשור וחצי האחרונים נעשו ניסיונות מצד תעשיות ישראליות ביטחוניות לנגוס בנתח של תעשייה אווירית בתחום זה. בשנת 2005, רפאל ותעשייה אווירית רצו להקים חברת לוויניים משותפת תחת המותג "מייקרו-סאט". החברה הייתה אמורה לפתח ולייצר לוויינים רב-משימתיים זעירים, נמוכי עלויות, שמשקלם אינו עולה על 120 ק"ג. 

"היריבות בין תע"א לרפאל הסתיימה לכאורה באמצע 2003 לאחר שמנכ"ל משרד הביטחון דאז, עמוס ירון, אילץ את שתי החברות להסכים לשת"פ בהשגת מימון ופיתוח תשתיות שקשורים ביזמות של מיקרו-לוויינים", כך לפי הפרסום אז בגלובס. מייקרו-סאט הייתה אמורה לחתום על הסכם עם סוכנות החלל הצרפתית CNES. ובכן, יוזמה זו הצמיחה את הלווין VENUS, ומאז רעיון השיתוף פעולה נכנס לדפי ההיסטוריה. 

שנה לאחר מכן, בשנת 2006, רצה מנכ"ל חברת ISI דאז, שמעון אקהויז, להעביר את כל פעילות לווייני הצילום הצבאיים של ישראל לידיו. הבקשה נדחתה על ידי מנכ"ל תעשייה אווירית דאז, יצחק ניסן, בשל טענה כי מימוש תוכנית כזו יהרוס את תשתית טכנולוגיית החלל של החברה. התכנית נגנזה. ISI המשיכה להפעיל את לוויני ארוס ותעשייה אווירית המשיכה לייצר את לווויני אופק עבור המשרד.

גם אלביט ניסתה את מזלה בתחום הלווינים הקטנים. בשנת 2014 החליטה החברה, באמצעות חברת הבת הברזילאית AEL Systems, לבנות אב טיפוס של מיקרו-לווין צבאי. גורל תכנית זו לא ידוע, ככל הנראה גם היא נכנסה לדפי ההיסטוריה. בשנת 2019, שיגרה אלביט ננו-לוויין ליישומי תקשורת בשם NANOVA. הלווין פותח במסגרת שת"פ עם חברה אמריקנית בשם Tyvak במימון של קרן בירד. אולם, מעבר לכך, לא ברור איפה עומד כיום מייזם החלל של אלביט. 

בשנה שעברה, הציעה רפאל את קונסטלציית LiteSat לברזיל. גם הצעה זו אינה חדשה. בחינת מקורות גלויים תראה כי רפאל בעסקי הLiteSat לפחות מאז 2008. לצדה כאמור פעלה גם אלביט עם AEL Systems וגם חברת ISI עם לוווין הRUNNER. בסופו של יום, המאמצים בברזיל לא הניבו פרי לאף חברה ישראלית בהקשר זה. 

עם זאת, עבור רפאל, זו הייתה התנעה מחודשת של יוזמת החלל. אזכיר כי רפאל מפתחת ומייצרת רכיבים לתעשיית החלל, בעיקר מנועים לניהוג לווינים. פרט לעסקה ראשונה, מוגבלת בהיקפה, עם משרד הביטחון בשנה שעברה, מעולם לפני כן, לא השיגה החברה דריסת רגל בשוק העולמי או המקומי עם מוצר מוגמר או מרכז הפעלה כפי שהוכרז כעת בתל אביב. 

מה מציעה רפאל? 

ובכן, בעוד הפרטים המלאים של הלווין אותו מציעה רפאל אינם גלויים, ניתן להניח כי ההצעה מתבססת על קונסטלציית הLiteSat שאופיינה אי שם ב2008-2012. מצגת משנת 2008 שהוצגה ללקוח מברזיל חושפת את התפיסה. מדובר בקונסטלציה תגובתית לאירועים (Responsive Mission). הלווינים משייטים בגובה 200-400 ק"מ, ומגיבים לאירוע. כל לווין שוקל כ60-100 ק"ג עם רזולוציה של כ50-70 ס"מ. לפי פרסום של אתר spacenews זמן החליפה של הקונסטלצייה מעל נקודת עניין נע בין שש שעות לשעה כתלות בכמות הלווינים. 

עבור שש שעות צריך ששה לווינים, ועבור שעה - צריך 12. כתלות בגודל השטח שרוצים לנטר. השיגור יכול להתבצע באמצעות משגר תקני "רגיל", או משגר קטן ייעודי ממטוס F-15, גלקסי G550 או בואינג 737. זאת, במידה ורוצים להגיב לאירוע נקודתי. פרסום של דיפנס ניוז משנת 2011 חושף כי רפאל פיתחה את הלווין בקפסולה דומה לטיל על מנת להקל על השיגור התגובתי. כמו כן, באותו ראיון, חושפים ברפאל כי מפותח דור חדש של הנעה חשמלית ללווין שתוכל להחזיק אותו במסלול כשבע שנים לעומת פרק זמן של שנתיים בהנעה כימית. המערכת מסוג HALL Effect Thruster והדור הראשון הותקן בלווין ונוס. כמו גם תותקן בלווין מערכת ImiLite לעיבוד תמונה. 

לצורך השוואה, דרום קוריאה רוצה לשגר קונסטלציה של 32 לוויני SAR קטנים לנטר את צפון קוריאה כל חצי שעה. שטחה של צפ"ק הוא 120,538 קמ"ר. שטחה של איראן, היעד הישראלי ככל הנראה, הוא 1.648 מליוני קמ"ר. קרי, פי 13 מצפ"ק. גם אם יחס ההכפלה אינו זהה בכמות הלוויינים, מדובר בקונסטלציה של עשרות לווינים לפחות על מנת לנטר את איראן כל שעה. אם ישראל מתכוננת ליום שאיראן תהיה גרעינית, השקעה כספית כזו בתשתית התראה מוקדמת עושה שכל. וגם מצדיקה את הכסף. 

מאידך, שטחה של לבנון הוא 10,452 קמ"ר, כך שעבור ניטור חיזבאללה נדרשת קונסטלציה קטנה משמעותית של מספר לווינים בודדים. שטחה של סוריה הוא 185,180 קמ"ר, קצת יותר גדולה מצפ"ק, כך שעבור סוריה נדרשת קונסטלציה של כמה עשרות לווינים. על פי פרסומי העבר, רפאל מתכננת להציע קונסטלצייה של 12-14 לווינים. 

המרכז שמקימה רפאל בתל אביב מוקם תחת תפיסת אוטומציה בשם Automatic Satellite Mission Planning System. כלומר, ניהול כמעט אוטומטי של מערך האיסוף הויזינטי. הלווינים יזהו מטרות, יוציאו נ"צ מדויק, יעבירו אותו לרשת של צבא הלקוח, ומשם ליחידות הרלוונטיות לצרכי תקיפה או הגנה. 

שאלת המימון 

למרות הפרסומים של רפאל בתקשרות הישראלית, עולה השאלה איך החברה תממן פרויקט כזה יקר של עשרות או מאות מליוני ש"ח. מלבד עשירי עולם כמו אלון מאסק עם קונסטלציית StarLink, אף חברה לא רצה לייצר לווינים בלי לקוח. חברת OneWeb היא דוגמה לשאלה למה לא עושים זאת - כי זה מוביל לפשיטת רגל. 

ההערכה היא כי הפרסום של רפאל קשור לבקשת מידע שפרסם משרד הביטחון עבור צה"ל ובה הוא מבקש לרכוש קונסטלצייה של לוויני תצפית קטנים. הבקשה נשלחה ליצרנים בארץ וגם ליצרנים בחו"ל. הסיבה כנראה כפולה - גם בחינת יכולות בשוק העולמי וגם מימון בכספי סיוע. 

מדינת ישראל חווה את אחת התקופות הכלכליות הקשות בתולדותיה בשל מגיפת הקורונה, כאשר יחס החוב תוצר תופח בעקבות הרחבת הגרעון. מערכת הביטחון אינה מנותקת ממציאות זו. תר"ש תנופה מעוכב וייתכן והממשלה תפול החודש אם לא יעבור תקציב. על רקע זה, קשה לראות איך המדינה מצליחה לממן קונסטלצייה כזו מתקציב שקלי. 

אזכיר כי רפאל זכתה בשנה שעברה בפיתוח וייצור שני לווינים מסווגים עבור המשרד. עם זאת, זהו פרויקט קטן יותר בהיקפו. כעת עולה השאלה אם למשרד יש כסף לרכישת קונסטלציית לווינים אופטיים, איך תעשייה אווירית, ISI ואלביט לא עושות שרירים ומשאירות את הזירה בלעדית לרפאל.  

על פי פרסומי עבר של רפאל, הלווינים של החברה אמורים להיות זולים ועם אורך חיי משימה קצרים של עד שנתיים (לעומת 15 שנים בלווינים גדולים יותר). עם זאת, מקורות של ישראל דיפנס טוענים כי התחרות בשוק הלוויינים הקטנים בעולם כה גדולה, כך שלא ברור האם רפאל תוכל לעמוד במחירי שוק עולמי. אזכיר כי נושא מחיר לווין למשרד עלה בשנה שעברה בשיח סביב לווין התקשורת דרור-1 שבונה תעשייה אווירית עבור הממשלה. בעוד חברת חלל תקשורת מצאה חלופה זולה יותר בארה"ב (במימון אג"ח), הממשלה בחרה לממן את הלוווין מכספי ציבור, כאשר מחיר הלווין של תעשייה אווירית היה יקר יותר מאשר החלופות בחו"ל באותו מפרט טכני. 

עד כמה שוק הלווינים הקטנים תחרותי? לאחרונה ויתרה חברת MAXAR, חברת ענק בתחום החלל, על בנייה של 300 לווינים קטנים עבור חברת Telesat. "מכיוון שהחלטת הרכש לקונסטלציה, המכונה Telesat LEO, נותרת מעוכבת, היא כבר לא נראית כמו הזדמנות עסקית נהדרת עבור מקסאר", אמר מנכ"ל החברה. עלות לווין של רפאל אמורה לסוב סביב 9-20 מליוני דולרים ליחידה בחלל. 

לסיכום, הפרסום של רפאל כנראה חופף עסקה פוטנציאלית עם משרד הביטחון. כפי שכתבתי לאחרונה, חצי מהכנסות רפאל הן ממשרד הביטחון, לכן סביר להניח כי רפאל תפעיל מנופים להשיג פרויקט חלל. מחד, פרויקט כזה יכניס אותה לשוק החלל העולמי עם לקוח מוכר. מאידך, זו תהיה הזמנה שתעזור לתזרים בשנתיים-שלוש הקרובות שיהיו קשות בגלל מגיפת הקורונה והלחץ הכספי הצפוי על תקציב הביטחון השקלי. 

תגובת רפאל:

"רפאל פעילה בתחום החלל כבר מספר עשורים כיצרנית של מערכות למשימות חלל. בשנים האחרונות, לאור הבשלה של הזדמנויות עסקיות וטכנולוגיות חלל, ולצד פעילות שנעשית אל מול תוכנית עסקית-אסטרטגית, נלקחה ההחלטה להיכנס כשחקן לתחום הפלטפורמות השלמות. רפאל בחרה להיכנס לתחום בדרך ייחודית  משלה ולשם כך רוכזו המאמצים תחת מרכז החלל של רפאל שהולך וגדל כל הזמן."

אולי יעניין אותך גם