דעה: גורל מפעל הטקסטיל כגורל דוקטרינת בגין באיראן

דין מפעל הטקסטיל המפורסם בדימונה כדין הדוקטרינה הישראלית לעצירת גרעין במזרח התיכון - התכחשות להיסטוריה המחתרתית של ישראל מכתיבה התכחשות למגבלות הכוח שלה

דעה: גורל מפעל הטקסטיל כגורל דוקטרינת בגין באיראן

WANA (West Asia News Agency) via REUTERS

בשבועות האחרונים פורסם כי מפעל הטקסטיל המפורסם בדימונה עומד לפני הריסה לטובת שכונה חדשה בעיר. גורלו של המפעל שייתכן ושימש בעבר לצורך הטעייה של הקהילה הבינלאומית, על פי מקורות זרים לטובת פיתוח נשק גרעיני סודי, קשור לגורלה של דוקטרינת בגין באיראן. הריסת האחד לטובת הלבנת ההיסטוריה החשאית של מדינת ישראל, מדגישה את סיומה של תפיסת 'אפשר למנוע מאיראן גרעין'. בשני המקרים, מדובר באותו תהליך חשאי, מחתרתי, מלווה בהונאות ועוז, בשתי מדינות שונות, בזמנים שונים. בעבר חברות טובות - כיום, אויבות מושבעות. 

מדינת ישראל אינה מודה שיש לה נשק גרעיני, אך פרסומים גלויים ודוחות מודיעין מהעשורים האחרונים חשפו לא מעט מפרויקט הגרעין הישראלי שהחל דרכו בדימונה על פי מקורות זרים בסוף שנות החמישים. אז, מדינת ישראל הצעירה פעלה לפתח פרויקט גרעין שיאפשר את הישרדותה לאחר השואה בגרמניה עשור קודם לכן. ההיסטוריה החשאית מלווה בהלצה ידועה בשיח הביטחוני סביב מפעל הטקסטיל בדימונה. על פי הסיפור, דוד בן גוריון, אז ראש הממשלה, מכר לנשיא האמריקני סיפור על מפעל טקטסיל כשזה שאל אם ישראל מפתחת גרעין. 

לימים חשפו היסטוריונים חובבי סיפור הגרעין הישראלי שישראל בנתה מתחת למפעל תשתית תת קרקעית. ייתכן והמטרה הייתה להונות את הקהילה הבינלאומית ששאלה שאלות. התרגיל הצליח. מאוחר יותר ממשלת ישראל וארה"ב הגיעו להסכם בעל פה בנושא, ישראל החלה עם שגרת העמימות, ומאז הכל היסטוריה עד ימינו. 

אירוניה של ההיסטוריה

כיום, כאמור, מפעל הטקסטיל מיועד להריסה לטובת שכונת מגורים חדשה. פיסת היסטוריה של מדינת ישראל תמחק לדורות הבאים, אולי במטרה מכוונת להלבין מה שרוצים שהדורות הבאים לא ידעו. הרי היום מדינת ישראל עומדת ראשונה בחזית הדה לגיטימציה של הניסיון האיראני לפתח נשק גרעיני בצורה מחתרתית. 

אירוניה של ההיסטוריה היא שמדינה שלכאורה היתלה בעצמה בפקחים זרים והצליחה לפתח תכנית גרעין מחתרתית, מאמינה, שישים שנים לאחר מכן, שאפשר לאלץ מדינה לעצור פרויקט גרעין צבאי סודי. מדינות נוספות ברשימה הן צפ"ק, הודו, פקיסטן, עירק, סוריה ולוב שפיתחו בעבר נשק גרעיני בצורה מחתרתית. לוב ויתרה מרצונה (ישראל לא ידעה מזה). הודו, פקיסטן וצפ"ק הצליחו. עירק וסוריה נכשלו בגלל ישראל רשמית. לא רשמית, הן לא רצו מספיק. גם פקיסטן כשלה מספר פעמים טרם ההצלחה. 

בשונה מעירק וסוריה, באיראן למדו את הלקח. בטהרן הבינו שהפצצה ישראלית היא אופציה, ולכן בנו את התשתיות בצורה שתאפשר את שרידות התכנית. ביזור אתרים, הטמנה תת קרקעית, וניהול ריכוזי דרך MOIS - שירות הביון המרכזי של איראן. לישראל אמנם יוחסו לפי פרסומים זרים הצלחות. ביניהן, סטוקסנט, חיסול מדעני גרעין, פיצוץ בפרצ'ין ולאחרונה פורסמו טענות לגבי נתאז (אותו מתקן של הסטוקסנט). אולם, אין להסתנוור הפרסומים בתקשורת המקומית והעולמית. 

כפי שאמרו בגלוי שני ראשי מוסד קודמים - פצצה גרעינית במקרה האיראני היא החלטה פוליטית מקומית. קרי, היכולת קיימת (כפי שהוכיח הארכיון שגנב המוסד מאיראן), שאלת העיתוי בחשיפה היא פוליטית. ראש המוסד השלישי שמונה במקור להתמודד עם אירן, מאיר דגן ז"ל, עצר את ממשלת ישראל מתקיפה צבאית בטענה לקבלת החלטות בלתי חוקית. ייתכן ואם היה חושב שהתקיפה תשנה משהו היה מעלים עין ולא יוצא לתקשורת. 

שקיעתה של דוקטרינת בגין

נחזור להרס המתוכנן של מפעל הטקסטיל בדימונה. נראה כי אירוע זה מהווה אנלוגיה עדכנית לשקיעתה של דוקטרינת בגין באיראן. הסבירות שישראל תתקוף באיראן בקרוב אפסית. כפי שטען לאחרונה ג'ון בולטון לכלי תקשורת בארץ, אם טראמפ יבחר שנית בנובמבר הקרוב הוא יעדיף פתרון פוליטי עם איראן. כפי שהוא עושה בצפ"ק שגם פיתחה נשק גרעיני מחתרתי. ללא תמיכה צבאית אמריקאית בתקיפה בפועל באיראן, ספק אם תקיפה ישראלית תשנה משהו. 

מחיר תקיפה כזו כפול. ראשון, מלחמה עם איראן. שני, האצת פיתוח פצצת גרעין או חשיפה של אחת שכבר קיימת. אם ישראל תתקוף באיראן, העמימות באיראן לגבי הפצצה, אם קיימת, תסתיים, ואיראן תהיה חייבת לחשוף פצצה. אירוע כזה יאיץ כמעט בוודאות פיתוח פצצה גם בסעודיה. ומשם טורקיה ומצרים. אי תקיפה של איראן מאפשר עמימות מצידה, בדומה לישראל. עמימות המעכבת מירוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון. 

גם הפיצוץ האחרון בנתאז המיוחס לישראל , אם נכון, ואכן פגע במלאי סרקזות, אינו משפיע על כמות האוראניום המועשר ברמת פצצה אם קיימת כבר באיראן. היות ותכולת תכנית הגרעין הצבאית אינה ידועה במלואה לשירותי ביון מערביים, ייתכן ולאיראן כבר יש מספיק חומר מועשר ברמה מספיקה למספר פצצות. במקרה כזה, כל עיכוב, לכאורה, בתכנית הגרעין הידועה, אינו משפיע על התכנית המחתרתית שאינה ידועה. 

לסיכום, נראה כי מחיקת פיסת היסטוריה הקשורה לתכנית גרעין חשאית שעל פי מקורות זרים מנהלת ישראל, מוחקת גם את האמונה שדוקטרינת בגין עובדת באיראן. עם הרס מפעל הטקסטיל תרד לטימיון גם המחשבה שמדינת ישראל יכולה לעצור את התגרענות איראן ולאחריה של יתר המזרח התיכון. ועם כל סוף מגיעה התחלה חדשה. בעניין מאמר זה, היא ההבנה שאולי רצוי לגבש בישראל מדיניות ביטחון לאומי הכוללת לכאורה הרתעה גרעינית מול איראן. כזו הכוללת הלבנת תכנית הגרעין של ישראל בסיוע ארה"ב. 

אולי יעניין אותך גם