איום הבלונים מעזה: למה ישראל לא רוכשת מערכת יירוט?
מערכת "להב אור" הוכיחה כי היא מסוגלת ליירט בלוני נפץ. עלות מערכת אחת היא כמיליון דולר וייקחו 4 חודשים לפתח אחת עד הקיץ – תקופה בה האיום גובר. התשובה לשאלה מדוע ישראל לא מצטיידת בה טמונה בפוליטיקה עסקית
עמי רוחקס דומבה
| 18/02/2020
מערכת "להב אור". צילום: דוברות המשטרה
מערכת הלייזר "להב אור" שפיתחה חברת אופטידיפנס מקיבוץ עינת, יחד עם המשטרה (מג"ב ומפא"ט), משהב"ט (מפא"ת) ופרופ' עמיאל ישעיה מאוניברסיטת בן גוריון, זכתה לכותרות בשבועות האחרונים, בעיקר, סביב ההבטחה ליירוט בלונים בגזרת עזה. המערכת הוצבה למשך כמה ימים לצורך בדיקת היתכנות מבצעית (POC) והוכיחה כי היא מסוגלת ליירט בלונים עוינים שנכנסו לטווח היירוט שלה. המערכת חוברה לצורך הניסוי לאמצעי גילוי וזיהוי של אלביט בהם צה"ל משתמש. טווח היירוט של המערכת עומד על רדיוס של מספר ק"מ בודדים וגובה יירוט של מאות עד אלפי מטרים.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
המערכת מבוססת על לייזר בתחום האינפרא-אדום שמוזן ממקור חשמלי. בניגוד למרבית מערכות היירוט שתופסות כותרות לאחרונה (ביניהן אלה רפאל, אלביט, תע"א וחברות בינלאומיות), מערכת הלייזר של חברת אופטידפנס הינה "בטוחת עין", כלומר לא יכולה לפגוע ברשתית העין ולעוור טייסים.
השימוש בלייזרים הסטנדרטיים שאינם בטוחי עין מייצר אתגר רציני בתפיסת ההפעלה. מכיוון שמדובר בקרן לייזר שיכולה לעוור בני אדם, חיל האוויר לא יכול לעבוד איתה. טווח הביטחון הנדרש כה גדול, שהפעלת מערכת כזו בגבול עזה תגביל באופן משמעותי את פעילות חיל האוויר בשמי עזה. זו גם כנראה אחת הסיבות לכך שעד כה משרד הביטחון לא רכש מערכות לייזר ליירוט בלונים ורחפנים לגבול עזה (יחד עם שיקולי עלות-תועלת ופוליטיקה עסקית). חיל האוויר כנראה לא מוכן, ובצדק, לוותר על חופש פעולה באזור זה כל פעם שמפעילים את המערכת.
בשנים האחרונות מגוון חברות ישראליות הבטיחו למשרד הביטחון שהנה, אוטוטו, יש מערכת לייזר מוכנה בהספק נמוך. אבל הצהרות לחוד ומציאות לחוד. לתוך הריק הזה נכנסה אופטידיפנס עם פתרון לטווח הבטיחות הנדרש. החברה הצליחה, באמצעות בחירת לייזר מתאים ואופטיקת שידור ייחודית, להקטין את טווחי הבטיחות, כך שהפעלת המערכת כמעט ואינה דורשת סגירת מרחב אווירי. טווחי הבטיחות הקטנים מאפשרים הפעלה של המערכת גם במתארים אורבניים במרכזי ערים, וגם באתרים אסטרטגיים כמו תחנות כוח, שדות תעופה, נכסי אנרגיה בים ועוד.
מדובר במערכת הלייזר היחידה עד היום שהצליחה לבצע יירוט בלונים במתאר מבצעי. "בלונים שהופרחו באופן חופשי קשה לעקוב אחריהם ללא מערכת זיהוי ועקיבה אוטומטית", מסביר גורם מקצועי מתחום הלייזר לישראל דיפנס. זו כנראה הסיבה שחברת אופטידיפנס פיתחה מערכת עקיבה ייעודית שמאפשרת הרכשה, עקיבה, ויירוט. כרגע גילוי הבלונים והצבעה ראשונית לעבר כיוונם מבוצע על ידי מערכת משלימה של אלביט.
פוליטיקה עסקית
אם המערכת עובדת, מדוע צה"ל אינו מצטייד? עלות מערכת "להב אור" הנוכחית המותאמת לבלונים מוערכת בכמיליון דולר ליחידה, וניתן לייצר מערכת כזו בכארבעה חודשים (ניתן לייצר במקביל מספר מערכות). מערכת משודרגת, בעלת טווח ארוך יותר ויכולת פעולה גם נגד רחפנים, תדרוש פיתוח נוסף ומחירה יהיה גבוה יותר. התשובה לשאלת ההצטיידות מתחלקת לשניים - פוליטיקה עסקית וכדאיות כלכלית. כמצוין קודם לכן, רפאל כבר מפתחת לייזר בהספק נמוך נגד רחפנים. גם אלביט ותע"א מפתחות מערכות כאלו. חלקן מבוססות RF וחלקן לייזר. מול שלוש החברות הגדולות הללו שנמצאות במרכז הפעילות של מפא"ת, יש את חברת אופטידיפנס. לרוב, המשרד עושה "צדק חלוקתי" בכל הקשור לפיתוח אמל"ח, ויתכן כי אינו שש לשים את הכסף על מערכת לייזר של חברה קטנה ויחסית "שולית" בנוף הביטחוני.
רפאל מפתחת כאמור שתי מערכות לייזר, אחת להספק נמוך ואחת לגבוה. לפי מידע לא מאומת המסתובב בשוק, חלק מהכסף מגיע ממשרד הביטחון, וחלק נכבד ממדינה זרה. גם מציאות זו יוצרת בעיה למשרד לרכוש מחברה כמו אופטידיפנס. בנוסף, המערכת הנוכחית של אופטידיפנס מוגבלת בפעולתה נגד רחפנים. זה הפיתוח הנדרש שעליו הצהירה החברה בסוף הניסוי האחרון. למה רחפנים? כי בלונים אי אפשר לייצא. הגנה בפני בלונים זה איום ייחודי לישראל, שאין לו ביקוש בעולם. לעומת זאת, רחפנים זה איום שאפשר למכור בחו"ל. ייתכן שמפא"ת רוצה להשקיע בפתרונות שאפשר לייצא כדי להחזיר כסף לקופת המדינה ולכסות את ההוצאה על המו"פ.
אין ספק כי לאחר הניסוי המוצלח של מערכת "להב אור" עולה השאלה מדוע צה"ל אינו רוכש כמה מערכות כאלו מול מאות זרי בלוני הנפץ שמתעופפים מעזה בתקופה האחרונה. איום שאינו עתיד להיפסק גם בקיץ הקרוב.
אמנם אין מדובר בפתרון מושלם, אבל הוא מוכח מבצעית, וכמה מערכות כאלו יכולות בעוד ארבעה חודשים, בקיץ, לספק הפחתה של שריפת שדות ואיום לחיי אדם בשל מטעני הנפץ. כעשרה מיליון דולר, או קצת יותר, בעבור כמה מערכות זה כסף קטן יחסית למשרד הביטחון. בהנחה וחברת אופטידיפנס מספקת מידע אמין ומלא בקשר לתוצאות הניסוי, התשובה כנראה שוכנת במשולש הגבולות - פוליטיקה עסקית, כדאיות כלכלית וזלזול במידת האיום הנשקפת מבלוני הנפץ לציבור.
הכתבות הכי נקראות באתר:
צה"ל ושב"כ סיכלו תשתית סייבר של חמאס
דו"ח: "איראן העבירה כספים למשפחות 'שהידים'"
האפליקציה שמלמדת את החיילים על האויב
מערכת "להב אור" הוכיחה כי היא מסוגלת ליירט בלוני נפץ. עלות מערכת אחת היא כמיליון דולר וייקחו 4 חודשים לפתח אחת עד הקיץ – תקופה בה האיום גובר. התשובה לשאלה מדוע ישראל לא מצטיידת בה טמונה בפוליטיקה עסקית
מערכת "להב אור". צילום: דוברות המשטרה
מערכת הלייזר "להב אור" שפיתחה חברת אופטידיפנס מקיבוץ עינת, יחד עם המשטרה (מג"ב ומפא"ט), משהב"ט (מפא"ת) ופרופ' עמיאל ישעיה מאוניברסיטת בן גוריון, זכתה לכותרות בשבועות האחרונים, בעיקר, סביב ההבטחה ליירוט בלונים בגזרת עזה. המערכת הוצבה למשך כמה ימים לצורך בדיקת היתכנות מבצעית (POC) והוכיחה כי היא מסוגלת ליירט בלונים עוינים שנכנסו לטווח היירוט שלה. המערכת חוברה לצורך הניסוי לאמצעי גילוי וזיהוי של אלביט בהם צה"ל משתמש. טווח היירוט של המערכת עומד על רדיוס של מספר ק"מ בודדים וגובה יירוט של מאות עד אלפי מטרים.
ביטחון בכל מקום: בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר
המערכת מבוססת על לייזר בתחום האינפרא-אדום שמוזן ממקור חשמלי. בניגוד למרבית מערכות היירוט שתופסות כותרות לאחרונה (ביניהן אלה רפאל, אלביט, תע"א וחברות בינלאומיות), מערכת הלייזר של חברת אופטידפנס הינה "בטוחת עין", כלומר לא יכולה לפגוע ברשתית העין ולעוור טייסים.
השימוש בלייזרים הסטנדרטיים שאינם בטוחי עין מייצר אתגר רציני בתפיסת ההפעלה. מכיוון שמדובר בקרן לייזר שיכולה לעוור בני אדם, חיל האוויר לא יכול לעבוד איתה. טווח הביטחון הנדרש כה גדול, שהפעלת מערכת כזו בגבול עזה תגביל באופן משמעותי את פעילות חיל האוויר בשמי עזה. זו גם כנראה אחת הסיבות לכך שעד כה משרד הביטחון לא רכש מערכות לייזר ליירוט בלונים ורחפנים לגבול עזה (יחד עם שיקולי עלות-תועלת ופוליטיקה עסקית). חיל האוויר כנראה לא מוכן, ובצדק, לוותר על חופש פעולה באזור זה כל פעם שמפעילים את המערכת.
בשנים האחרונות מגוון חברות ישראליות הבטיחו למשרד הביטחון שהנה, אוטוטו, יש מערכת לייזר מוכנה בהספק נמוך. אבל הצהרות לחוד ומציאות לחוד. לתוך הריק הזה נכנסה אופטידיפנס עם פתרון לטווח הבטיחות הנדרש. החברה הצליחה, באמצעות בחירת לייזר מתאים ואופטיקת שידור ייחודית, להקטין את טווחי הבטיחות, כך שהפעלת המערכת כמעט ואינה דורשת סגירת מרחב אווירי. טווחי הבטיחות הקטנים מאפשרים הפעלה של המערכת גם במתארים אורבניים במרכזי ערים, וגם באתרים אסטרטגיים כמו תחנות כוח, שדות תעופה, נכסי אנרגיה בים ועוד.
מדובר במערכת הלייזר היחידה עד היום שהצליחה לבצע יירוט בלונים במתאר מבצעי. "בלונים שהופרחו באופן חופשי קשה לעקוב אחריהם ללא מערכת זיהוי ועקיבה אוטומטית", מסביר גורם מקצועי מתחום הלייזר לישראל דיפנס. זו כנראה הסיבה שחברת אופטידיפנס פיתחה מערכת עקיבה ייעודית שמאפשרת הרכשה, עקיבה, ויירוט. כרגע גילוי הבלונים והצבעה ראשונית לעבר כיוונם מבוצע על ידי מערכת משלימה של אלביט.
פוליטיקה עסקית
אם המערכת עובדת, מדוע צה"ל אינו מצטייד? עלות מערכת "להב אור" הנוכחית המותאמת לבלונים מוערכת בכמיליון דולר ליחידה, וניתן לייצר מערכת כזו בכארבעה חודשים (ניתן לייצר במקביל מספר מערכות). מערכת משודרגת, בעלת טווח ארוך יותר ויכולת פעולה גם נגד רחפנים, תדרוש פיתוח נוסף ומחירה יהיה גבוה יותר. התשובה לשאלת ההצטיידות מתחלקת לשניים - פוליטיקה עסקית וכדאיות כלכלית. כמצוין קודם לכן, רפאל כבר מפתחת לייזר בהספק נמוך נגד רחפנים. גם אלביט ותע"א מפתחות מערכות כאלו. חלקן מבוססות RF וחלקן לייזר. מול שלוש החברות הגדולות הללו שנמצאות במרכז הפעילות של מפא"ת, יש את חברת אופטידיפנס. לרוב, המשרד עושה "צדק חלוקתי" בכל הקשור לפיתוח אמל"ח, ויתכן כי אינו שש לשים את הכסף על מערכת לייזר של חברה קטנה ויחסית "שולית" בנוף הביטחוני.
רפאל מפתחת כאמור שתי מערכות לייזר, אחת להספק נמוך ואחת לגבוה. לפי מידע לא מאומת המסתובב בשוק, חלק מהכסף מגיע ממשרד הביטחון, וחלק נכבד ממדינה זרה. גם מציאות זו יוצרת בעיה למשרד לרכוש מחברה כמו אופטידיפנס. בנוסף, המערכת הנוכחית של אופטידיפנס מוגבלת בפעולתה נגד רחפנים. זה הפיתוח הנדרש שעליו הצהירה החברה בסוף הניסוי האחרון. למה רחפנים? כי בלונים אי אפשר לייצא. הגנה בפני בלונים זה איום ייחודי לישראל, שאין לו ביקוש בעולם. לעומת זאת, רחפנים זה איום שאפשר למכור בחו"ל. ייתכן שמפא"ת רוצה להשקיע בפתרונות שאפשר לייצא כדי להחזיר כסף לקופת המדינה ולכסות את ההוצאה על המו"פ.
אין ספק כי לאחר הניסוי המוצלח של מערכת "להב אור" עולה השאלה מדוע צה"ל אינו רוכש כמה מערכות כאלו מול מאות זרי בלוני הנפץ שמתעופפים מעזה בתקופה האחרונה. איום שאינו עתיד להיפסק גם בקיץ הקרוב.
אמנם אין מדובר בפתרון מושלם, אבל הוא מוכח מבצעית, וכמה מערכות כאלו יכולות בעוד ארבעה חודשים, בקיץ, לספק הפחתה של שריפת שדות ואיום לחיי אדם בשל מטעני הנפץ. כעשרה מיליון דולר, או קצת יותר, בעבור כמה מערכות זה כסף קטן יחסית למשרד הביטחון. בהנחה וחברת אופטידיפנס מספקת מידע אמין ומלא בקשר לתוצאות הניסוי, התשובה כנראה שוכנת במשולש הגבולות - פוליטיקה עסקית, כדאיות כלכלית וזלזול במידת האיום הנשקפת מבלוני הנפץ לציבור.
הכתבות הכי נקראות באתר:
צה"ל ושב"כ סיכלו תשתית סייבר של חמאס
דו"ח: "איראן העבירה כספים למשפחות 'שהידים'"
האפליקציה שמלמדת את החיילים על האויב
