אינטרסים ואינטרסים גוברים
התהליכים המתרחשים באזורנו, וגם ברחבי העולם, משרטטים מפה של אינטרסים שונים של מכלול השותפים. תא"ל (מיל') ניצן נוריאל על מה שמתחולל בין השחקנים המובילים והאינטרסים שמכוונים אותם
ניצן נוריאל
| 03/06/2018
אילוסטרציה: Bigstock
בימים האחרונים מתחוללים תהליכים, שעל פניו, נראים משמעותיים ובעלי פוטנציאל לעצב מציאות חדשה/אחרת הן בעולם והן באזורנו. מטרת הטור הזה היא לנסות ולשרטט את האינטרסים השונים של השותפים השונים אבל יותר חשוב לסמן את האינטרסים הגוברים שבסופו של דבר יכתיבו את האילוצים, הפתרונות והאפשרויות שלפנינו.
אי אפשר לנתק את המתרחש באזורנו לכלל ההתרחשויות בעולם. נהוג לומר שאנו חיים בעידן "שהכול קשור להכול" ולכן לא ניתן לנתק בין המאמצים בדרום מזרח אסיה לפרק את קוריאה הצפונית מיכולות הגרעין למאמצים להוציא את איראן מסוריה (וזו רק דוגמה).
אם כך, מהם האינטרסים של השחקנים השונים? ומתוכם מהם האינטרסים הגוברים שבעצם יכתיבו את המהלכים, ובמשתמע יערכו את ההפרדה בין צעדים טקטיים (חשובים ככול שיהיו) לבין תהליכים ומהלכים אסטרטגים?
פירוק קוריאה הצפונית מיכולות הגרעין מפגיש בין אינטרסים סותרים. מצד אחד זהו מהלך שיכול וצריך להביא ליציבות אזורית משמעותית ולהעביר מסר חד על מעמדה של ארצות הברית בהובלתו של הנשיא טראמפ, אבל בה בעת זה בניגוד גמור לאינטרס הרוסי (ויתכן גם הסיני) לתת לארצות הברית את "הפרס" של מובילת העולם בשעה שהן נגד הסינים (מלחמת הסחר) והן נגד הרוסים (סנקציות כלכליות רחבות) מנהלת ארצות הברית מאבק בלתי מתפשר.
יציאת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן, כמנסה להכתיב סדר עולמי חדש אף היא מפגישה אינטרסים סותרים בין רוב העולם לארצות הברית. כך נוצר מצב בו רק ארצות הברית ואולי ערב הסעודית, שטרם התייצבה כמעצמה עם יכולת ממשית (ישראל איננה באמת שחקן על המגרש הזה), מנסה לעצב את איראן כך שתסור מדרך ההקצנה והרשע ותהייה כאחת המדינות (לא אכנס בטור זה לסיכוי לקיים שינוי משטר באיראן על ידי העם. רמז – זה לא ממש מעשי). גם כאן ישנם אינטרסים נוספים כגון מחירי הנפט, השפעות אזוריות (מתח בין קטאר וערב הסעודית למשל).
האינטרס הגובר להערכתי הוא הרצון שלא לאפשר לארצות הברית להכתיב מהלכים לצד רצון לרסן את איראן. אולם, לכול ריסון יש מחיר. מה "ימכרו" האירופאים והרוסים תמורת ריסון איראן? מה ייחשב עבור האיראנים "מחיר" שווה? ניתוח המרכיב הזה יאפשר לזהות את האינטרס הגובר. להערכתי האיראנים לא יהיו מוכנים לוותר על הישגיהם עד כה וינסו בדרכם הנכלולית לאחוז את המקל משני קצותיו.
בהקשר שלנו - הסדר בחסות רוסים להסגת כוחות המורדים והאיראנים מחלקו הדרומי של רמת הגולן בואכה קונייטרה, והשבת כוחותיו של אסד מעמידה לכאורה את הסורים (כאילו שמישהו שואל אותם...) מול השאלה את מי להעדיף? את המשך הגיבוי הרוסי, שבלעדיו לא היו מנצחים במלחמה העקובה מדם, או את תמיכת איראן-חיזבאללה לאורך הלחימה? כאן המקום לשאול מה באמת מארג הכוחות בין השותפים למקבילית הכוחות?
להערכתי המרכיב החשוב ומכאן גם האינטרס הגובר הוא בשאלה את מי הרוסים צריכים יותר להשגת היעדים האסטרטגים שלהם? את ישראל? את אסד? או את האיראנים?
בהסתכלות רחבה, אני מאמין שהחיבור איראני-רוסי, הגם שאינו נטול פוטנציאל חיכוך, הוא בעל העוצמה הגבוהה יותר ומכאן גם האינטרס הגובר.
לפיכך בהסדר, שבשלב זה נראה מספק את ישראל, יש לראות כהסדר טקטי והסכמה איראנית מקומית (מבלי לוותר באמת על השאיפות הגדולות של עיצוב סוריה כך שתמשיך לשרת את האינטרס שלהם) ואת הפניית העורף הרוסית לאיראנים כצעד "מקומי". איננו יודעים באמת באיזה מחיר הסכימו האיראנים לוותר (בעיקר שזה מקומי).
האינטרס הרוסי (וגם של אחרים) שלא לאפשר לארצות הברית של טראמפ לעצב את העולם, לצד הרצון הרוסי להשתמש באנרגיה האיראנית כמנוף השפעה כלכלי על אירופה מעמידים את האינטרס הזה כאינטרס גובר.
לפיכך נכון תעשה ישראל אם תמשיך להשיג הישגים טקטיים בעזרת הרוסים ובאותה עת תערך ליום בו יתברר באיזה מחיר הושגו ויתורים אלו. רמז -חיזבאללה לא הולך לשום מקום ויישאר האויב המר ביותר שלנו.
כישלון אמריקאי הן מול קוריאה הצפונית והן בניסיון לעצב הסכם גרעין חדש, כמו גם במלחמת הסחר, ידרדרו גם את אזורנו למתיחות רב משתתפים שיציפו ביתר שאת את שאלת האינטרס הגובר.
התהליכים המתרחשים באזורנו, וגם ברחבי העולם, משרטטים מפה של אינטרסים שונים של מכלול השותפים. תא"ל (מיל') ניצן נוריאל על מה שמתחולל בין השחקנים המובילים והאינטרסים שמכוונים אותם
אילוסטרציה: Bigstock
בימים האחרונים מתחוללים תהליכים, שעל פניו, נראים משמעותיים ובעלי פוטנציאל לעצב מציאות חדשה/אחרת הן בעולם והן באזורנו. מטרת הטור הזה היא לנסות ולשרטט את האינטרסים השונים של השותפים השונים אבל יותר חשוב לסמן את האינטרסים הגוברים שבסופו של דבר יכתיבו את האילוצים, הפתרונות והאפשרויות שלפנינו.
אי אפשר לנתק את המתרחש באזורנו לכלל ההתרחשויות בעולם. נהוג לומר שאנו חיים בעידן "שהכול קשור להכול" ולכן לא ניתן לנתק בין המאמצים בדרום מזרח אסיה לפרק את קוריאה הצפונית מיכולות הגרעין למאמצים להוציא את איראן מסוריה (וזו רק דוגמה).
אם כך, מהם האינטרסים של השחקנים השונים? ומתוכם מהם האינטרסים הגוברים שבעצם יכתיבו את המהלכים, ובמשתמע יערכו את ההפרדה בין צעדים טקטיים (חשובים ככול שיהיו) לבין תהליכים ומהלכים אסטרטגים?
פירוק קוריאה הצפונית מיכולות הגרעין מפגיש בין אינטרסים סותרים. מצד אחד זהו מהלך שיכול וצריך להביא ליציבות אזורית משמעותית ולהעביר מסר חד על מעמדה של ארצות הברית בהובלתו של הנשיא טראמפ, אבל בה בעת זה בניגוד גמור לאינטרס הרוסי (ויתכן גם הסיני) לתת לארצות הברית את "הפרס" של מובילת העולם בשעה שהן נגד הסינים (מלחמת הסחר) והן נגד הרוסים (סנקציות כלכליות רחבות) מנהלת ארצות הברית מאבק בלתי מתפשר.
יציאת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן, כמנסה להכתיב סדר עולמי חדש אף היא מפגישה אינטרסים סותרים בין רוב העולם לארצות הברית. כך נוצר מצב בו רק ארצות הברית ואולי ערב הסעודית, שטרם התייצבה כמעצמה עם יכולת ממשית (ישראל איננה באמת שחקן על המגרש הזה), מנסה לעצב את איראן כך שתסור מדרך ההקצנה והרשע ותהייה כאחת המדינות (לא אכנס בטור זה לסיכוי לקיים שינוי משטר באיראן על ידי העם. רמז – זה לא ממש מעשי). גם כאן ישנם אינטרסים נוספים כגון מחירי הנפט, השפעות אזוריות (מתח בין קטאר וערב הסעודית למשל).
האינטרס הגובר להערכתי הוא הרצון שלא לאפשר לארצות הברית להכתיב מהלכים לצד רצון לרסן את איראן. אולם, לכול ריסון יש מחיר. מה "ימכרו" האירופאים והרוסים תמורת ריסון איראן? מה ייחשב עבור האיראנים "מחיר" שווה? ניתוח המרכיב הזה יאפשר לזהות את האינטרס הגובר. להערכתי האיראנים לא יהיו מוכנים לוותר על הישגיהם עד כה וינסו בדרכם הנכלולית לאחוז את המקל משני קצותיו.
בהקשר שלנו - הסדר בחסות רוסים להסגת כוחות המורדים והאיראנים מחלקו הדרומי של רמת הגולן בואכה קונייטרה, והשבת כוחותיו של אסד מעמידה לכאורה את הסורים (כאילו שמישהו שואל אותם...) מול השאלה את מי להעדיף? את המשך הגיבוי הרוסי, שבלעדיו לא היו מנצחים במלחמה העקובה מדם, או את תמיכת איראן-חיזבאללה לאורך הלחימה? כאן המקום לשאול מה באמת מארג הכוחות בין השותפים למקבילית הכוחות?
להערכתי המרכיב החשוב ומכאן גם האינטרס הגובר הוא בשאלה את מי הרוסים צריכים יותר להשגת היעדים האסטרטגים שלהם? את ישראל? את אסד? או את האיראנים?
בהסתכלות רחבה, אני מאמין שהחיבור איראני-רוסי, הגם שאינו נטול פוטנציאל חיכוך, הוא בעל העוצמה הגבוהה יותר ומכאן גם האינטרס הגובר.
לפיכך בהסדר, שבשלב זה נראה מספק את ישראל, יש לראות כהסדר טקטי והסכמה איראנית מקומית (מבלי לוותר באמת על השאיפות הגדולות של עיצוב סוריה כך שתמשיך לשרת את האינטרס שלהם) ואת הפניית העורף הרוסית לאיראנים כצעד "מקומי". איננו יודעים באמת באיזה מחיר הסכימו האיראנים לוותר (בעיקר שזה מקומי).
האינטרס הרוסי (וגם של אחרים) שלא לאפשר לארצות הברית של טראמפ לעצב את העולם, לצד הרצון הרוסי להשתמש באנרגיה האיראנית כמנוף השפעה כלכלי על אירופה מעמידים את האינטרס הזה כאינטרס גובר.
לפיכך נכון תעשה ישראל אם תמשיך להשיג הישגים טקטיים בעזרת הרוסים ובאותה עת תערך ליום בו יתברר באיזה מחיר הושגו ויתורים אלו. רמז -חיזבאללה לא הולך לשום מקום ויישאר האויב המר ביותר שלנו.
כישלון אמריקאי הן מול קוריאה הצפונית והן בניסיון לעצב הסכם גרעין חדש, כמו גם במלחמת הסחר, ידרדרו גם את אזורנו למתיחות רב משתתפים שיציפו ביתר שאת את שאלת האינטרס הגובר.
