ינוש - ביקורת ספר

הספר מתאר את ילדותו של "ינוש", אביגדור בן גל, אחד המצביאים הגדולים ביותר שקמו לעם ישראל, ששרד בשואה כנגד כל הסיכויים

ינוש - ביקורת ספר

תמונה: כנרת זמורה ביתן

"ינוש" הוא סיפורו של אחד המצביאים הגדולים ביותר שקמו לעם ישראל. ינוש בשמו העברי - אביגדור בן גל, נולד בפולין, עבר את זוועות המלחמה והשואה בפולין, ברוסיה ובעוד מקומות תוך בריחה מתמדת עם משפחתו מהגרמנים. במהלך הבריחה מתה אמו והוא נותר עם אב ואחות גדולה. בשלב די מוקדם נותרו יאנוש עם אחותו הגדולה לנפשם. סופו של דבר הגיעו האחים יחד עם ילדי טהרן לארץ כזוג ילדים בודדים.

הספר מתאר את ילדותו והישרדותו כנגד כל הסיכויים, הקשיים שהיו לו כילד "פולני" בחברה קיבוצית מתנכרת לכל מי שאינו צבר. תקופה קשה זו גם חישלה אותו לקראת גיוסו לצבא לחיל השריון. גיוסו לצה"ל היה מפנה בחייו, סוף סוף יש לו משפחה כזו שבמרבית חופשות השבת הוא העדיף להישאר בבסיס בהעדר בית אחר.

ינוש מתגלה כבר מהשלבים המוקדמים של שירותו הצבאי כיוצא דופן, כבעל מחשבה מקורית, כאחד שלא הולך בתלם אבל "מספק את הסחורה". הוא מצטיין כמפקד קשוח ונועז שבוחר דרכים חריגות בתרגילים וגם במלחמה כדי להפוך את הקערה על פיה. כמפקד הוא קשוח בכל הקשור לצד המבצעי אבל רגיש לחיי חייליו ולצרכים שלהם. הוא מפקד דואג ואכפתי מאד ויחד עם זה דורש מאה אחוז של דבקות ומסירות לצד המבצעי. אישיותו גורמת לו "להיתקל" עם מפקדים בכירים ממנו כולל מהבכירים ביותר שיש דבר שפוגע בקידומו בצבא על אף כישרונותיו יוצאי הדופן. הוא שריונר אבל לא מרובע, מרובע בכל הקשור לטנק ופתוח לחלוטין בכל הקשור לתוכניות קרב.

אל שיא התהילה הגיע בתפקידו כמפקד חטיבה 7 במלחמת יום הכיפורים. ינוש בראש חייליו, ברגעים האיומים שרק מלחמת יום הכיפורים זימנה בעיקר לחיילי השריון, עמד כצוק איתן, עודד, דחף ולא וויתר כלפי הכפופים לו כדי שיצילו בגופם ממש את רמת הגולן וימנעו חדירת כוחות סוריים לגליל ומי יודע לאן עוד. הספר מתאר לפרטים את קרבות חטיבה 7 על גדודיה במלחמת יום הכיפורים ואת ההישגים הצבאיים שהגיע אליהם הודות לפיקודו ולמנהיגותו של ינוש.

לכל אורך דרכו הצבאית עולה דמותו של ינוש כ"פרא אדם" מנהיג ומצביא משכמו ומעלה שדורש אין קץ, בוטה לעתים קרובות, נוטה לכעוס ובאותה מידה נוטה להתפייס. יאנוש הקיף עצמו בקציני מטה ומג"דים שהכירו את שיגעונותיו והיו מסוגלים לעבוד אתו. הוא בנה צוות מנצח שהלך אחריו באש ובמים עד לניצחון.

הספר מתאר את המשך דרכו הצבאית עד לקבלת הפיקוד על פיקוד הצפון וקבלת דרגת האלוף. נראה היה שפיקוד הצפון זו התחנה שלפני האחרונה כאשר מינויו כרמטכ"ל תהיה התחנה האחרונה. ארנסט שנבחר להיות שר הביטחון בממשלתו של בגין אף נפגש אתו ומסר לו על מינוי לרמטכ"ל אבל רצף אירועים הכוללים גם התנכלויות מצד בכירים בצבא שנתקלו בו בעבר מנעו את המינוי. להערכתי מעבר לפרטים הרשומים בספר בנושא זה אי אפשר להתעלם שינוש ומנהיגותו היוו חשש לדרג המדיני וזו הייתה אחת הסיבות שלא מונה לרמטכ"ל אף שהיה הטוב שבטובים. אני נוטה להניח שהיותו מצביא מהטובים שיש, חסר משמעת וחסר חשש מהממונים עליו, הרתיעו את הדרג הבכיר ומנעו את מינויו לחייל מספר אחד.

ינוש לא זכה ברמטכ"לות ושנים לאחר מכן בראיונות שונים ניכר היה עליו שזו אכזבת חייו. את הקריירה הצבאית החליף בשורת תפקידים בכירים עסקיים בהם הביא לידי ביטוי את יכולותיו אבל כולם כולל התפקידים הבכירים שבהם לא היו שווים בעיניו לתפקיד הרמטכ"ל שנמנע ממנו. ינוש לא היה פוליטיקאי דבר שהיה בעוכריו. הספר מציג דמויות מוכרות  שהיו לצדו של ינוש בעיקר בצבא, יש מהם שזוכים לשבחים ויש לביקורת. אחד מהם הוא איציק מרדכי שעפ"י הספר התנהגותו הייתה אינטרסנטית בצורה חריגה, לא חברית והייתי אף אומר לא אנושית. אולי אין זה מקרה ששנים לאחר מכן נחשף האיש במערומיו בהטרדות בוטות של נשים במהלך שירותו הצבאי, בחסימת ספר על בטחון ישראל שבעיניו לא האדיר אותו מספיק ועוד. כמו במקרים אחרים ההיסטוריה שופטת. מה מקומו של ינוש לעומת איציק מרדכי בהיסטוריה הלאומית והביטחונית שלנו. נדמה לי שהתשובה ברורה לחלוטין.

ינוש הוא מהמצביאים הצבאיים הבודדים שהילתם נשמרת גם עשרות שנים אחרי הפסקתם לפקד. הספר כתוב היטב, מרתק וקולח ודמותו של ינוש זוכה לכבוד המגיע לה בקרב מצביאי מדינת ישראל ולא רק בה.

יהי זכרו של ינוש ברוך.

ינוש, אילן כפיר ודני דור, כנרת זמורה ביתן, 2017, 336 עמודים. 

אולי יעניין אותך גם