דעה | עצמאות 73: ישראל מגדלת עמוד שדרה ויוצאת נגד ארה״ב
ישראל החליטה להתעמת עם ארה״ב סביב הסכמות הגרעין במהלך שחושף עמוד שדרה ישראלי. למרות הנזק האפשרי ביחסים, נראה כי בירושלים עתידים לאשר עוד מבצעים באיראן אם ביידן לא ייסוג מהסכמות 2015
עמי רוחקס דומבה
| 15/04/2021
President Joe Biden And Vice President Kamala Harris walk from the Rose Garden of the White House to the Oval Office Friday, March 12, 2021, following their remarks celebrating the passage of the American Rescue Plan. (Official White House Photo by Adam Schultz)
חג העצמאות הנוכחי מהווה, אולי, נקודת מפנה בתולדות ישראל. מדוע אולי? מכיוון שאינני יודע את העתיד. אך ההחלטה של ראש הממשלה לצאת בפומבי, באמצעות הצהרות ומעשים המיוחסים למוסד הישראלי שמטרתם לסכל מהלך מדיני אמריקאי - הם נקודת תפנית במדיניות הישראלית כלפי ארה״ב.
נקודת רתיחה
לצורך הדיון, לא משנה מה האינטרסים של נתניהו לעשות זאת. או אלו של מערכת הביטחון, בעיקר המוסד, לתמוך ברצון שלו. במבחן התוצאה, המאבק של ישראל באיראן, המתנהל חלקו בחשאיות וחלקו בגלוי, הביא את ישראל וארה״ב לנקודת רתיחה ביחסים.
בצורה אחרת, ניתן לטעון, שהמאבק בגרעין האיראני, הגיע לשלב שבו ישראל החליטה לגדל עמוד שדרה. עדיין לא כזה שיאפשר לה להפוך לעצמאית לחלוטין מכבלי התלות בארה״ב, אבל ייתכן ונתניהו, אף שאולי אינו התכוון לכך, התחיל תגובת שרשרת שתביא את ישראל לשלב הבא בעצמאות שלה. עצמאות מארה״ב.
יחסי ארה״ב - ישראל התחילו בהקמת מדינת ישראל, וידעו ימים טובים יותר או פחות במהלך העשורים מאז, כאשר באוקטובר 1981 נחתם הסכם שיתוף הפעולה האסטרטגי הרשמי הראשון בין המדינות. בין שלל ההסכמים בתחומים השונים, ישנו הסכם סיוע חוץ שמעניק לישראל כל עשור עשרות מיליארדי דולרים להצטיידות בנשק אמריקאי וישראלי.
ההסכם האחרון בהיקף של 38 מיליארדי דולרים. לפי פרסום של fas.org, עד שנת 2020, ישראל קיבלה מארה״ב סיוע כספי של כ-146 מיליארדי דולרים במצטבר. לצד הכסף, ישראל זוכה לקבל אמל״ח אמריקאי מהמתקדמים בעולם. לפחות בתיאוריה, מנהג זה עוזר לצה״ל לשמר יתרון טכנולוגי צבאי על פני צבאות של מדינות אויב (בעגה מקצועית QME).
ישראל גם מקיימת עם ארה״ב תרגילים צבאיים שונים, ישנו שיתוף מודיעין פורה ופיתוחים משותפים בתחום ההגנה האווירית. בחינה של מגוון ההסכמים בין המדינות תראה שלצד הביטחון והכסף, ישנם בנוסף שיתופי פעולה במגוון תחומים אזרחיים.
חזרה ל2021.
שתיים מאבני המחלוקת העיקריות בין ארה״ב לישראל במהלך שני העשורים האחרונים נסובו סביב פרויקט הגרעין האיראני והיחסים של ישראל עם הפלסטינים. סביב אלו התנהלו הסכמות ואי הסכמות שלובנו בעיקר על ידי קשרים אישיים בין מנהיגי המדינות והבנה הדדית שכל צד צריך לוותר קצת על מנת להרוויח מיתרונות היחסים ההדדיים.
אולם, משהו השתבש בשנת 2015, עת ארה״ב נכנסה להסכמות עם איראן בנושא הגרעין. אלו מאפשרות לה, בתיאוריה, להגיע לנשק גרעיני לאחר עשור. כמו גם, הסכמות אלו כללו פרק המאפשר לפקחי האו״ם להכנס לכל מתקן שרוצים באיראן. במציאות, מתקנים צבאיים וחשאיים נשארו מחוץ לתחום.
על ההסכמות חתם הנשיא ברק אובמה, שהתחלף בשנת 2017 בדונלד טראמפ. מצידו, טראמפ לא חיכה הרבה, ופיתח קו ניצי מאד כלפי איראן. כזה שכלל יציאה מההסכמות כמעט מייד לאחר כניסתו לתפקיד וכן הטלת סנקציות פיננסיות בקצב מסחרר. טראמפ, ושר החוץ שלו, מייק פומפאו, יישמו אסטרטגיית לחץ פיננסית תחת השם ״לחץ מקסימלי״ במטרה לגרום להתמוטטות המשטר באיראן. או לפחות, כזה שיביא את איראן לשולחן הדיונים לטובת הסכם גרעין טוב יותר לארה״ב וישראל.
בתקופת טראמפ היה גם שיתוף פעולה פורה בין שירותי הביון של המדינות בנושא האיראני, כזה שהביא למספר הצלחות לא מבוטלות במבצעים שמטרתם עיכוב פרויקט הגרעין. בתקופת טראמפ, היה גם שיתוף פעולה מצוין בינו לבין נתניהו. נראה ששני האישים היו מיושרים בתפיסה שלהם כיצד ״לטפל״ באיראן. לפחות עד הנקודה שבה ישראל ציפתה שארה״ב תצא למלחמה באיראן. זה היה הקו האדום של טראמפ. אולם כל פעולה מתחת לרמת עצימות של מלחמה, הייתה כשרה בעיני הבית הלבן.
כתף קרה
בינואר 2021 היו בחירות בארה״ב ובירושלים שאפו לקדנציה נוספת של טראמפ. אולם, הבוחר האמריקאי החליט אחרת. ג׳ו ביידן, סגנו לשעבר של אובמה, עלה לשלטון. ביידן, כאחד שפעל רבות לטובת ההסכמות של 2015, הצהיר כי בניגוד לטראמפ, הוא יחזיר את ארה״ב להסכמות.
בישראל הבינו שכל מאמצי ״הלחץ המקסימלי״ הולכים לרדת לטימיון. הסנקציות הכלכליות שמנעו מאיראן גישה ליתרות מטבע חוץ בהיקף של מעל 120 מיליארדי דולרים, הולכות להתבטל בחלקן. בנוסף, חזרה להסכמות של 2015 משמעותה שלא יהיו מגבלות נוספות על תחום הטילאות והטרור של איראן, שני נושאים שנתניהו רצה לדחוף יחד עם טראמפ בהסכם חדש. אם היה יוצא לפועל.
מכיוון שאסטרטגיית הלחץ המקסימלי לא הצליחה להכניע את איראן ופעולות הביון השונות באיראן לא הצליחו לעכב משמעותית את תכנית הגרעין הצבאית, החליטו בישראל שכניסה מחדש להסכמות הישנות היא בבחינת איום אסטרטגי. על פי הדיווחים הזרים, תפיסה מדינית זו הובילה את ישראל, למספר פעולות שארעו בשלושת החודשים האחרונים שמטרתן סיכול המהלך האמריקאי.
פעולות אלו התבצעו במקביל למו״מ אמריקאי מול איראן וללא תיאום עם הבית הלבן. אלו כללו הדלפה לעיתונים זרים אודות פעולות נסתרות של איראן לקידום פיתוח פצצה כביכול וחבלה במתקן העשרת אוראניום בנתנאז. ככלל, פעולות אלו דורשות אישור ראש ממשלה בישראל.
ביידן ממשיך בשלו
בארה״ב, בינתיים, שומרים על ארשת פנים רגועה. מזכיר ההגנה קפץ לביקור וראש המל״ל מוזמן לביקור אצל מזכיר המדינה. ביידן מצידו שומר על שתיקה בנושא וממשיך לקדם את הסכמות הגרעין עם איראן כאילו אין הפרעות מצד ישראל.
אולם, למרות השקט, מדובר במדיניות ישראלית קיצונית מאד, באופן יחסי לעבר, כלפי ארה״ב. ידידות לא אמורות לתקוף בגלוי מדיניות חוץ אחת של השניה. בטח לא לנסות לחבל במאמצים מדיניים אחת של השניה באופן גלוי ומוצהר. אבל נושא הגרעין האיראני הצליח לשבור את ״תקנון״ הדיפלומטיה המקובל בין הצדדים.
גם בנושא הפלסטיני הצדדים רחוקים מהסכמות. בעוד ישראל חפרה בור עמוק וזרקה לתוכו את המאמצים להגיע להסכם עם הפלסטינים, ביידן מחזיר את התמיכה האמריקאית הכספית בפלסטינים לאחר שטראמפ ביטל אותה. ביידן גם מחזיר את התמיכה לארגון אונר״א שבישראל רואים בו תומך חמאס.
ביידן, ומזכיר ההגנה שלו, גם הצהירו שהם בעד פתרון שתי המדינות. מתווה הסכם קבע אמריקאי עדיין לא מונח על השולחן, אולם ההנחה היא שכאשר ביידן יסיים לעסוק בחיסוני קורונה והבראת הכלכלה האמריקאית, זה יגיע. עניין של שנה עד שנתיים ככל הנראה. לישראל אין מדיניות בנושא זה פרט לתפיסה מעשית של הפרד ומשול בין יו״ש לעזה ו״תכנית אלון״ כמתווה ביטחוני ביו״ש למקרה וילחצו על ירושלים להגיש הצעה ישראלית ליו״ש.
שאלת המליון דולר
אין ספק כי מאז עלייתו של ביידן לשלטון, ישראל מגלה שיש לה עמוד שדרה. כמו נער מתבגר, החליטו בירושלים לבדוק את הגבולות מול ארה״ב בנושא האיראני. בדיקת הגבולות עתידה להגיע גם לנושא הפלסטיני כאשר יתחיל לחץ ממחלקת המדינה האמריקאית לדבר עם הפלסטינים.
מציאות הרבעון האחרון ביחסים בין המדינות הציפה כמות נכבדה של כותרות מפי בכירים במערכת הביטחונית והמדינית המזהירות מפני מסלול התנגשות עם ארה״ב. אולם, אחת השאלות שפלוני יכול לשאול היא האם ישראל חייבת לקבל את הרצון האמריקאי?
נכון, ביידן רוצה לחזור להסכמות הגרעין עם איראן מכיוון שאינו רוצה לצאת למלחמה באיראן, ואם לא מלחמה, אז עדיף שיהיו פקחים באתרי הגרעין של איראן. ביידן לא נאיבי לחשוב שניתן לפקח על כל האתרים, כולל הצבאיים והחשאיים, אך על העיקריים, ביניהם פורדו ונתנאז, כנראה שאפשר.
הסכמות רשמיות גם יוציאו מאיראן את האינטרס לקדם כעת פצצה גרעינית. האיראנים הראו לאחר החבלה בנתנאז כי הם ״לא פראיירים״, והעלו את רף המתיחות עם הצהרות על העשרת אוראניום ל60 אחוזים (כיום במקסימום 20 אחוזים). הצהרה כזו דורשת וידוא מצד פקחי האו״ם, אך הכיוון ברור - החוק השלישי של ניוטון.
עבור ביידן, הסכמות יכניסו את הבעיה האיראנית למתווה מנוהל על ידי סבא״א, ויפנו אותו לעסוק בבעיות פנים אמריקאיות וכן במדיניות חוץ מול רוסיה וסין - האויבות העיקריות של ארה״ב. אולם, בעוד עבור ארה״ב איראן היא בבחינת ״עוד בעיה״, בישראל נתניהו מיסגר את איראן כ״איום קיומי״. ואם איראן היא איום קיומי, אזי, ארה״ב מסכנת את ישראל בכך שהיא נכנסת חזרה להסכמות הגרעין.
התנגשות בכוונה תחילה
לוגיקה זו, מבחינת נתניהו, מצדיקה מסלול התנגשות עם ארה״ב. ואיך אומרים, שמתרגלים קשה לשנות. מה יהיה אם גם ההסכם עם הפלסטינים יהפוך ל״איום קיומי״? הרי גם אז מדיניות הכוללת עימות עם ארה״ב תקבל לגיטימציה בירושלים.
במילים אחרות, ההחלטה הישראלית להתעמת עם ארה״ב בנושא ההסכמות עם איראן, אינה חד פעמית. הרי בשנים מאז קום המדינה ידעו היחסים בין המדינות עליות ומורדות ואי-הסכמות קשות. אך כולן לובנו בדיפלומטיה, מאחורי הקלעים, מתוך הבנה ישראלית שהיתרון הטמון בברית עם ארה״ב עולה על כל החסרונות שיכולים לצוף ממהלכים מדיניים שארה״ב יוזמת.
בשונה מבעבר, נראה כי היחסים בין המדינות במסלול התנגשות. החבלה האחרונה בנתנאז צפויה להשפיע על המו״מ בין הצדדים. פחות בגלל הנזק שנגרם לאיראן, אלא יותר בגלל שהפעולה נועדה להקצין את ההפרות של איראן לרמה שהמו״מ לא יוכל להכיל אותן - ואז יתפוצץ.
בישראל מאמינים שאם המו״מ יתפוצץ, הסבירות לתקיפה אמריקאית באיראן תעלה. עם זאת, ביידן מצידו כנראה נחוש להגיע להסכם. מה שאומר, שישראל צפויה להמשיך בפעולות חבלה באיראן, בדומה לפעולות שיוחסו לה בעבר (חיסולים, חבלות ועוד) עד שביידן יוותר. האם ביידן ישאר קר מזג גם באירוע הבא שישראל תיזום באיראן? ימים יגידו.
בינתיים, כאמור, ראש המל״ל מוזמן לוושינגטון, אולי שם יבהירו לו מה הקווים האדומים של ארה״ב בכל הקשור לבדיקת גבולות ישראלית.
ישראל החליטה להתעמת עם ארה״ב סביב הסכמות הגרעין במהלך שחושף עמוד שדרה ישראלי. למרות הנזק האפשרי ביחסים, נראה כי בירושלים עתידים לאשר עוד מבצעים באיראן אם ביידן לא ייסוג מהסכמות 2015
President Joe Biden And Vice President Kamala Harris walk from the Rose Garden of the White House to the Oval Office Friday, March 12, 2021, following their remarks celebrating the passage of the American Rescue Plan. (Official White House Photo by Adam Schultz)
חג העצמאות הנוכחי מהווה, אולי, נקודת מפנה בתולדות ישראל. מדוע אולי? מכיוון שאינני יודע את העתיד. אך ההחלטה של ראש הממשלה לצאת בפומבי, באמצעות הצהרות ומעשים המיוחסים למוסד הישראלי שמטרתם לסכל מהלך מדיני אמריקאי - הם נקודת תפנית במדיניות הישראלית כלפי ארה״ב.
נקודת רתיחה
לצורך הדיון, לא משנה מה האינטרסים של נתניהו לעשות זאת. או אלו של מערכת הביטחון, בעיקר המוסד, לתמוך ברצון שלו. במבחן התוצאה, המאבק של ישראל באיראן, המתנהל חלקו בחשאיות וחלקו בגלוי, הביא את ישראל וארה״ב לנקודת רתיחה ביחסים.
בצורה אחרת, ניתן לטעון, שהמאבק בגרעין האיראני, הגיע לשלב שבו ישראל החליטה לגדל עמוד שדרה. עדיין לא כזה שיאפשר לה להפוך לעצמאית לחלוטין מכבלי התלות בארה״ב, אבל ייתכן ונתניהו, אף שאולי אינו התכוון לכך, התחיל תגובת שרשרת שתביא את ישראל לשלב הבא בעצמאות שלה. עצמאות מארה״ב.
יחסי ארה״ב - ישראל התחילו בהקמת מדינת ישראל, וידעו ימים טובים יותר או פחות במהלך העשורים מאז, כאשר באוקטובר 1981 נחתם הסכם שיתוף הפעולה האסטרטגי הרשמי הראשון בין המדינות. בין שלל ההסכמים בתחומים השונים, ישנו הסכם סיוע חוץ שמעניק לישראל כל עשור עשרות מיליארדי דולרים להצטיידות בנשק אמריקאי וישראלי.
ההסכם האחרון בהיקף של 38 מיליארדי דולרים. לפי פרסום של fas.org, עד שנת 2020, ישראל קיבלה מארה״ב סיוע כספי של כ-146 מיליארדי דולרים במצטבר. לצד הכסף, ישראל זוכה לקבל אמל״ח אמריקאי מהמתקדמים בעולם. לפחות בתיאוריה, מנהג זה עוזר לצה״ל לשמר יתרון טכנולוגי צבאי על פני צבאות של מדינות אויב (בעגה מקצועית QME).
ישראל גם מקיימת עם ארה״ב תרגילים צבאיים שונים, ישנו שיתוף מודיעין פורה ופיתוחים משותפים בתחום ההגנה האווירית. בחינה של מגוון ההסכמים בין המדינות תראה שלצד הביטחון והכסף, ישנם בנוסף שיתופי פעולה במגוון תחומים אזרחיים.
חזרה ל2021.
שתיים מאבני המחלוקת העיקריות בין ארה״ב לישראל במהלך שני העשורים האחרונים נסובו סביב פרויקט הגרעין האיראני והיחסים של ישראל עם הפלסטינים. סביב אלו התנהלו הסכמות ואי הסכמות שלובנו בעיקר על ידי קשרים אישיים בין מנהיגי המדינות והבנה הדדית שכל צד צריך לוותר קצת על מנת להרוויח מיתרונות היחסים ההדדיים.
אולם, משהו השתבש בשנת 2015, עת ארה״ב נכנסה להסכמות עם איראן בנושא הגרעין. אלו מאפשרות לה, בתיאוריה, להגיע לנשק גרעיני לאחר עשור. כמו גם, הסכמות אלו כללו פרק המאפשר לפקחי האו״ם להכנס לכל מתקן שרוצים באיראן. במציאות, מתקנים צבאיים וחשאיים נשארו מחוץ לתחום.
על ההסכמות חתם הנשיא ברק אובמה, שהתחלף בשנת 2017 בדונלד טראמפ. מצידו, טראמפ לא חיכה הרבה, ופיתח קו ניצי מאד כלפי איראן. כזה שכלל יציאה מההסכמות כמעט מייד לאחר כניסתו לתפקיד וכן הטלת סנקציות פיננסיות בקצב מסחרר. טראמפ, ושר החוץ שלו, מייק פומפאו, יישמו אסטרטגיית לחץ פיננסית תחת השם ״לחץ מקסימלי״ במטרה לגרום להתמוטטות המשטר באיראן. או לפחות, כזה שיביא את איראן לשולחן הדיונים לטובת הסכם גרעין טוב יותר לארה״ב וישראל.
בתקופת טראמפ היה גם שיתוף פעולה פורה בין שירותי הביון של המדינות בנושא האיראני, כזה שהביא למספר הצלחות לא מבוטלות במבצעים שמטרתם עיכוב פרויקט הגרעין. בתקופת טראמפ, היה גם שיתוף פעולה מצוין בינו לבין נתניהו. נראה ששני האישים היו מיושרים בתפיסה שלהם כיצד ״לטפל״ באיראן. לפחות עד הנקודה שבה ישראל ציפתה שארה״ב תצא למלחמה באיראן. זה היה הקו האדום של טראמפ. אולם כל פעולה מתחת לרמת עצימות של מלחמה, הייתה כשרה בעיני הבית הלבן.
כתף קרה
בינואר 2021 היו בחירות בארה״ב ובירושלים שאפו לקדנציה נוספת של טראמפ. אולם, הבוחר האמריקאי החליט אחרת. ג׳ו ביידן, סגנו לשעבר של אובמה, עלה לשלטון. ביידן, כאחד שפעל רבות לטובת ההסכמות של 2015, הצהיר כי בניגוד לטראמפ, הוא יחזיר את ארה״ב להסכמות.
בישראל הבינו שכל מאמצי ״הלחץ המקסימלי״ הולכים לרדת לטימיון. הסנקציות הכלכליות שמנעו מאיראן גישה ליתרות מטבע חוץ בהיקף של מעל 120 מיליארדי דולרים, הולכות להתבטל בחלקן. בנוסף, חזרה להסכמות של 2015 משמעותה שלא יהיו מגבלות נוספות על תחום הטילאות והטרור של איראן, שני נושאים שנתניהו רצה לדחוף יחד עם טראמפ בהסכם חדש. אם היה יוצא לפועל.
מכיוון שאסטרטגיית הלחץ המקסימלי לא הצליחה להכניע את איראן ופעולות הביון השונות באיראן לא הצליחו לעכב משמעותית את תכנית הגרעין הצבאית, החליטו בישראל שכניסה מחדש להסכמות הישנות היא בבחינת איום אסטרטגי. על פי הדיווחים הזרים, תפיסה מדינית זו הובילה את ישראל, למספר פעולות שארעו בשלושת החודשים האחרונים שמטרתן סיכול המהלך האמריקאי.
פעולות אלו התבצעו במקביל למו״מ אמריקאי מול איראן וללא תיאום עם הבית הלבן. אלו כללו הדלפה לעיתונים זרים אודות פעולות נסתרות של איראן לקידום פיתוח פצצה כביכול וחבלה במתקן העשרת אוראניום בנתנאז. ככלל, פעולות אלו דורשות אישור ראש ממשלה בישראל.
ביידן ממשיך בשלו
בארה״ב, בינתיים, שומרים על ארשת פנים רגועה. מזכיר ההגנה קפץ לביקור וראש המל״ל מוזמן לביקור אצל מזכיר המדינה. ביידן מצידו שומר על שתיקה בנושא וממשיך לקדם את הסכמות הגרעין עם איראן כאילו אין הפרעות מצד ישראל.
אולם, למרות השקט, מדובר במדיניות ישראלית קיצונית מאד, באופן יחסי לעבר, כלפי ארה״ב. ידידות לא אמורות לתקוף בגלוי מדיניות חוץ אחת של השניה. בטח לא לנסות לחבל במאמצים מדיניים אחת של השניה באופן גלוי ומוצהר. אבל נושא הגרעין האיראני הצליח לשבור את ״תקנון״ הדיפלומטיה המקובל בין הצדדים.
גם בנושא הפלסטיני הצדדים רחוקים מהסכמות. בעוד ישראל חפרה בור עמוק וזרקה לתוכו את המאמצים להגיע להסכם עם הפלסטינים, ביידן מחזיר את התמיכה האמריקאית הכספית בפלסטינים לאחר שטראמפ ביטל אותה. ביידן גם מחזיר את התמיכה לארגון אונר״א שבישראל רואים בו תומך חמאס.
ביידן, ומזכיר ההגנה שלו, גם הצהירו שהם בעד פתרון שתי המדינות. מתווה הסכם קבע אמריקאי עדיין לא מונח על השולחן, אולם ההנחה היא שכאשר ביידן יסיים לעסוק בחיסוני קורונה והבראת הכלכלה האמריקאית, זה יגיע. עניין של שנה עד שנתיים ככל הנראה. לישראל אין מדיניות בנושא זה פרט לתפיסה מעשית של הפרד ומשול בין יו״ש לעזה ו״תכנית אלון״ כמתווה ביטחוני ביו״ש למקרה וילחצו על ירושלים להגיש הצעה ישראלית ליו״ש.
שאלת המליון דולר
אין ספק כי מאז עלייתו של ביידן לשלטון, ישראל מגלה שיש לה עמוד שדרה. כמו נער מתבגר, החליטו בירושלים לבדוק את הגבולות מול ארה״ב בנושא האיראני. בדיקת הגבולות עתידה להגיע גם לנושא הפלסטיני כאשר יתחיל לחץ ממחלקת המדינה האמריקאית לדבר עם הפלסטינים.
מציאות הרבעון האחרון ביחסים בין המדינות הציפה כמות נכבדה של כותרות מפי בכירים במערכת הביטחונית והמדינית המזהירות מפני מסלול התנגשות עם ארה״ב. אולם, אחת השאלות שפלוני יכול לשאול היא האם ישראל חייבת לקבל את הרצון האמריקאי?
נכון, ביידן רוצה לחזור להסכמות הגרעין עם איראן מכיוון שאינו רוצה לצאת למלחמה באיראן, ואם לא מלחמה, אז עדיף שיהיו פקחים באתרי הגרעין של איראן. ביידן לא נאיבי לחשוב שניתן לפקח על כל האתרים, כולל הצבאיים והחשאיים, אך על העיקריים, ביניהם פורדו ונתנאז, כנראה שאפשר.
הסכמות רשמיות גם יוציאו מאיראן את האינטרס לקדם כעת פצצה גרעינית. האיראנים הראו לאחר החבלה בנתנאז כי הם ״לא פראיירים״, והעלו את רף המתיחות עם הצהרות על העשרת אוראניום ל60 אחוזים (כיום במקסימום 20 אחוזים). הצהרה כזו דורשת וידוא מצד פקחי האו״ם, אך הכיוון ברור - החוק השלישי של ניוטון.
עבור ביידן, הסכמות יכניסו את הבעיה האיראנית למתווה מנוהל על ידי סבא״א, ויפנו אותו לעסוק בבעיות פנים אמריקאיות וכן במדיניות חוץ מול רוסיה וסין - האויבות העיקריות של ארה״ב. אולם, בעוד עבור ארה״ב איראן היא בבחינת ״עוד בעיה״, בישראל נתניהו מיסגר את איראן כ״איום קיומי״. ואם איראן היא איום קיומי, אזי, ארה״ב מסכנת את ישראל בכך שהיא נכנסת חזרה להסכמות הגרעין.
התנגשות בכוונה תחילה
לוגיקה זו, מבחינת נתניהו, מצדיקה מסלול התנגשות עם ארה״ב. ואיך אומרים, שמתרגלים קשה לשנות. מה יהיה אם גם ההסכם עם הפלסטינים יהפוך ל״איום קיומי״? הרי גם אז מדיניות הכוללת עימות עם ארה״ב תקבל לגיטימציה בירושלים.
במילים אחרות, ההחלטה הישראלית להתעמת עם ארה״ב בנושא ההסכמות עם איראן, אינה חד פעמית. הרי בשנים מאז קום המדינה ידעו היחסים בין המדינות עליות ומורדות ואי-הסכמות קשות. אך כולן לובנו בדיפלומטיה, מאחורי הקלעים, מתוך הבנה ישראלית שהיתרון הטמון בברית עם ארה״ב עולה על כל החסרונות שיכולים לצוף ממהלכים מדיניים שארה״ב יוזמת.
בשונה מבעבר, נראה כי היחסים בין המדינות במסלול התנגשות. החבלה האחרונה בנתנאז צפויה להשפיע על המו״מ בין הצדדים. פחות בגלל הנזק שנגרם לאיראן, אלא יותר בגלל שהפעולה נועדה להקצין את ההפרות של איראן לרמה שהמו״מ לא יוכל להכיל אותן - ואז יתפוצץ.
בישראל מאמינים שאם המו״מ יתפוצץ, הסבירות לתקיפה אמריקאית באיראן תעלה. עם זאת, ביידן מצידו כנראה נחוש להגיע להסכם. מה שאומר, שישראל צפויה להמשיך בפעולות חבלה באיראן, בדומה לפעולות שיוחסו לה בעבר (חיסולים, חבלות ועוד) עד שביידן יוותר. האם ביידן ישאר קר מזג גם באירוע הבא שישראל תיזום באיראן? ימים יגידו.
בינתיים, כאמור, ראש המל״ל מוזמן לוושינגטון, אולי שם יבהירו לו מה הקווים האדומים של ארה״ב בכל הקשור לבדיקת גבולות ישראלית.
